הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

פורום טיפול פסיכולוגי

פורום טיפול פסיכולוגי

פורום טיפול פסיכולוגי מנוהל ע"י נעה מצגר גרנות, פסיכולוגית קלינית מדריכה בטיפול ואבחון
נעה מצגר גרנות, פורום טיפול פסיכולוגי
פסיכולוגית קלינית מומחית עם הסמכה כמדריכה בטיפול ואבחון נסיון של 18 שנה בפסיכותרפיה בקליניקה פרטית ובמסגרות ציבוריות שונות. שילוב של כלים דינאמיים וCBT נסיון רב בטיפול במצבי דיכאון, משברי חיים וקשיים עם נטיה מינית. נסיון רב בטיפול בדיכאון אחרי לידה, ליווי נשים עם קשיי פריון. מדריכה בפסיכותרפיה ובכתיבת מקרים לבחינה.
לחץ כאן לכרטיס המטפל של נועה
אודות הפורום
הפורום מהווה מערכת שאלות-ותשובות עבור הקהל הרחב, המעוניין לקבל מענה לשאלות הנוגעות לטיפול פסיכולוגי במבוגרים.

ניתן לשתף בשאלות ודילמות לגבי טיפול פסיכולוגי, סוג הטיפול ומסגרת הטיפול. ההשתתפות באתר אנונימית. כל שאלה שתועלה לאתר תעבור קודם סינון על-ידי מנהלי הפורום, הרשאים להחליט שלא לפרסמה, או למחוק הודעה/שאלה שכבר פורסמה.

התייעצות דרך הפורום אינה מהווה תחליף לטיפול או להתייעצות מלאה עם איש מקצוע


 X

שלום לך רוזה, את כותבת בנוגע לדמעות הזולגות מעצמן כי "לא מדובר בתקופה לא טובה, לא דיכאון, לרוב שמחה וחברותית"; ברם, משהו גרם לך לפנות עם שאלתך דווקא עכשיו, בגיל 33. מה זה יכול להיות? ומה מפריע לך בדמעות הלא-רצויות שלא הפריע במידה כזאת קודם לכן? נדמה לי שאלה שאלות שכדאי לך לשאול את עצמך. טיפים ועצות ממילא אין לי לתרום במדור זה; המלצה לבירור עמוק של בעיות שמפריעות לך להיות מלאה ביומיום – היא המלצה שאני חוזר עליה ועומד מאחוריה. עמית


שלום מיכאלה התשובה הקצרה שלי היא שאני מאד בעד שתפני לייעוץ מסודר בצורת טיפול פסיכולוגי בשיחות, רצוף ועקבי. התשובה הארוכה יותר (אם כי בהחלט לא הארוכה ביותר) היא רשימה שכתבתי בנושא לפני מספר שנים והריהי לפנייך. "למה אני מתאהבת תמיד במה שאי-אפשר?"


מוטי שלום, למיטב הבנתי, הזדקנות כשלעצמה לא הופכת אף אדם, גם לא אותך, למכוער; הזדקנות היא תהליך שבו הגוף והנפש מאותתים לנו ביתר שאת על הזמן החולף, ותהליך זה מלווה בחרדות בנוגע לסופיותנו, למוות. הביטוי שבו אתה נוקט, 'נורמלי מבחינה חיצונית', רומז לחוויה עכשווית של חוסר 'נורמליות'. איני רואה סיבה אובייקטיבית – ככל שאני יכול לשפוט, בהיותי כבול לשיפוט הסובייקטיבי שלי כמובן – לכך שאנשים יביטו בך בעין לא יפה ברחוב. נדמה לי שהתייעצות עם איש מקצוע בתחום בריאות הנפש יכולה להועיל לך מאד. קח בחשבון שהתייעצות כזאת יכולה להיות תהליך בפני עצמו, שהיא לא תתמצה בפגישה אחת, ושהיא עשויה לגלות לך דברים חדשים בנוגע למה שמפריע לך. תחושת חוסר ביטחון, חוויית נחיתות חברתית, קנאה בגברים בגילך שנראים טוב ואמונה שמביטים בך ברחוב – כל אלה אינן נגזרות של הזדקנות; הן כן מטרות מצוינות לטיפול נפשי.


שלום ג, שאלתך נוגעת ללב. נראה שגיל שלושים עבורך הוא, מעבר להחלפת הקידומת, צומת שבו אתה נדרש לענות על שאלות שנוגעות לעתידך. האם להמשיך ישר בדרך אל היעד או לחשב מסלול מחדש? האם להתחייב לבת זוגך ולאבד את החופש שבאי-מחויבות? אין לי ספק גם שהמעבר למגורים משותפים עם חמיך, סליחה, עם הורי זוגתך, מעורר מתח וקונפליקטים, כמו-גם הנסיבות שהביאו למעבר זה. עולה מדבריך שידך אינה משגת לפנות לטיפול נפשי בשיחות באופן פרטי; אולי תשקול לפנות דרך קופת החולים או במרפאה לבריאות הנפש המסונפת למשרד הבריאות (שם הטיפול עדיין מסובסד כולו, בשנתיים הקרובות)? שיחות עם איש/ת מקצוע שנועדו לברר את מקורות החוויה של היותך אבוד ותקוע, יכולות להרחיב את אפשרויות הבחירה שלך, שנראות לך כרגע מצומצמות – ולתת הקשר נוסף לקנאה שאתה חש כלפי אחרים שנראים לך כ'יותר סגורים על עצמם'. ועם ההקשר הנוסף, באה ההקלה. דרך צלחה.


דליה, תודה רבה על תשובתך ועל התעקשותך המבורכת. את ובתך מוזמנות לקרוא שאלות ותשובות נוספות בפורום זה, ותגלו שהמלצתי תמיד מתמצה בפנייה לטיפול דינמי, ארוך-טווח, מעמיק ומקפיד על גבולות. אבל גם לי יש התעקשות קטנה ?: אם בתך אכן נכספת מאד להעלאת הדימוי העצמי, עליה יהיה לעשות את הצעד הראשון. נכון שזה פרדוקס, כמו לצפות שמי שסובל מפחד מאוטובוסים יבוא לטיפול באוטובוס... אבל רק כך יש סיכוי לבתך למצוא את הביטחון שהיא חפצה בו. רבים הגורמים לבעיה בביטחון העצמי, וקרוב לוודאי שסיפור החיים והמשפחה משחקים תפקיד פעיל בקשיים שונים של כל אדם: שלך, שלי, של בתך, של אביה וכיו"ב. אם אינך נרתעת בעצמך מפנייה לטיפול עבורך, הדבר יכול להיות אפקטיבי ביותר. גם מסע של אלף מילין מתחיל בצעד אחד, והפנייה לפורום 'על הספה' היא כבר הצעד השלישי או הרביעי שלך. יישר כח, דליה.


דליה שלום, אין ספק שאת רוצה את הדבר הטוב ביותר עבור ילדתך, כפי שרצית מאז שנולדה – ואף קודם לכן... את כותבת שכבר הייתן אצל קואוצ'רית ואצל פסיכולוגית "לא מרגישה הטבה". האם ניתן לרכוש ביטחון עצמי "דחוף"? מי זאת ש"לא מרגישה הטבה"? האם בתך עצמה מעוניינת בטיפול? אם כן, עליה לעשות בעצמה את הצעד של פנייה לטיפול. אם היא לא עושה זאת בכוחות עצמה, הסיכוי שתפתח ביטחון בעצמה פוחת. בסוף דברייך את כותבת "אנא עזרו לי כי זה תוקע אותה בחיים". האם בתך רוצה עזרה? ואולי אלה שאלות שהתשובות עליהן נראות ברורות מאליהן (ואולי בתך דרבנה אותך לכתוב עבורה פנייה זו לפורום), אבל המלצתי היא שתפני את בעצמך לטיפול – את עשויה להיות מופתעת מהתשובות החדשות שתגלי לשאלות אלה.


חן שלום, מה עליך לעשות? קודם כל, לפנות לרופא המשפחה לסדרת בדיקות גופניות מקיפה. שנית, לפנות לטיפול נפשי: בקופת החולים שלך או באופן פרטי. חסידי גישת הטיפול ההתנהגותית-קוגניטיבית ימליצו לך על טיפול בגישה זו (הנקראת CBT), שאמורה להפיג תופעות של חרדה, פניקה, לחץ וכד'; גישה זו מגובה במחקר התומך ביעילותה לתסמינים שאתה מתאר. אני אישית ממליץ על טיפול בגישה הפסיכודינמית, כלומר, כזה שבו מדברים ומקשיבים. זה ארוך יותר, יקר יותר, מפרך יותר (אם כי אין שיעורי בית, להבדיל מ-CBT), ומגיע עמוק יותר ולכן מועיל בצורה משמעותית יותר ולאורך יותר זמן. אולי תקרא קצת על שתי הגישות ותראה מה מתאים לך בשלב זה. עמית


שלום לך ד, קודם כל, לצערי התופעה של מטפלים שנרדמים בזמן פגישה טיפולית אינה כה נדירה (לכן תיאורך לא נשמע מוזר) ובצדק הרגשת שמשהו באמון שלך הופר. אני ממליץ לך לספר זאת בפגישתך הראשונה עם פסיכולוג/ית חדש/ה כדי לוודא שדבר כזה לא יישנה. הפורום אינו נותן שמות של מטפלים מומלצים, כך שכדאי להתעניין באתרים שונים אחר כתיבה או הרצאה של מטפלים וכך למצוא את האדם הנכון עבורך. בהצלחה.


דניאלה שלום, כל תשובה שאתיימר לתת בציטוט ישיר או עקיף של פסיכיאטר, תעשה עוול לשאלתך ועלולה להביא לנזק. כדאי לך לברר זאת מול פסיכיאטר. עמית


שלום דנה, זאת שאלה מצוינת שכדאי לך לשאול פסיכיאטר.


שלום י אני ממליץ לך לפנות לטיפול בשיחות. בברכה, עמית


שלום שואלת, אילו היתה לי תשובה שהיתה מניחה את דעתך... בוודאי שלא אוכל לומר אם את עושה נכון או פוגעת בעצמך יותר, ואילו התיימרתי לעשות זאת, הייתי מוליך אותך שולל. בהצלחה עמית