שלום ש',
נו, כמו בדברים רבים, תלוי את מי שואלים.
אילו טיפלתי בשיטה הקוגניטיבית-התנהגותית CBT ואילו דגלתי בה, הייתי עונה לך קרוב לוודאי תשובה בנוסח הבא:
הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי הוכח כיעיל ביותר במקרי דיכאון וחרדה, והספרות המקצועית מוכיחה זה כארבעה עשורים ויותר את עדיפותו על פני טיפולים ממושכים יותר ויקרים יותר. אחד ממייסדי התחום, ארון בק, הראה בצורה משכנעת כי הסובלים מדיכאון מציירים לעצמם את הקיום כמורכב משלוש חזיתות שחורות: עצמי, העולם והעתיד. הם נוטים לחשיבה טוטאלית של הכל-או-כלום, ולכודים בתסריטים אישיים קיצוניים וקטסטרופליים. בטיפול, תלמדי לזהות את ההנחות השגויות שלך, הגורמות לך סבל ומנציחות את הדיכאון. תלמדי לראות כי חייך אינם גרועים כפי שנדמה לך, כי יש לך מחשבות מכשילות שהתרגלת אליהן, ותגלי אפשרויות חדשות שהיית עיוורת אליהן עד כה בשל התניות רבות-עוצמה. תידרשי להיות אקטיבית בטיפול, להכין שיעורי בית ולתרגל אמצעים נוגדי-דיכאון, לרבות דמיון מודרך וחשיבה חיובית.
זה מה שהייתי עונה, במידה כזאת או אחרת של פירוט.
אלא שאיני דוגל בשיטות אלה ומאמין בטיפול פסיכודינמי שמלמד את המטופל להכיר את עצמו טוב יותר ולתקשר עם הלא-מודע של עצמו, לזהות את מנגנוני ההגנה שלו ולהרחיב אט-אט, את דרגות החופש שלו, מבחינה רגשית, מחשבתית והתנהגותית. זה ממושך, יותר מעשרים פגישות, זה תובעני וזה יכול להיות יקר. וזה כדאי.
אם הדיכאון מפריע לתפקוד היומיומי שלך במידה חריפה, אם הוא מלווה ברצון להתאבד ובתוכניות לעשות זאת, אני ממליץ לך לפנות לעזרה תרופתית-פסיכיאטרית.
האם עזרתי לך בתשובתי? איני יודע.
מנוהל ע"י נעה מצגר גרנות, פסיכולוגית קלינית מדריכה בטיפול ואבחון
