על הספה - פורומי מומחים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים
מנהלת פורום אירית רוזנפלד אשר
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מדריכת הורים וכמו כן מציעה טיפולים פרטניים. פורום הדרכת הורים
ההדרכה ההורית באה לסייע להורים להתנהל מול ילדיהם בחיי היום-יום בדגש על אופן ההתמודדות עם בעיות התנהגויות שונות, העצמת הסמכות ההורית, הגדרה מחדש של גבולות, כלים להתמודדות עם שלבי ההתפתחות של הילדים( כגון גיל ההתבגרות).
לחץ כאן לכרטיס המטפל של אירית
הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .

הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.
 X

צליל שלום, את צודקת שהתיאור אינו מאפיין בדיוק טריכוטילומאניה, אבל בהחלט מזכיר את הביטוי השגור המבטא מצוקה או ייאוש: "כעסתי/התעצבנתי/התאכזבתי כל כך עד שרציתי לתלוש את השיערות" .... כלומר, הרגישות שלה והנטייה לחוות חויות בעוצמה גבוהה שכנראה גוברים כעת סביב ההסתגלות למצב המשפחתי החדש, עשויות לגרום להצפה רגשית מתבטאת באופן הזה. לא ציינת מספיק על היבטים אחרים בהתפתחות שלה, אבל בהנחה שמצבי סטרס כאלה עשויים להחמיר, מוטב לפנות להתייעצות עם פסיכולוגית התפתחותית או קלינית. בהצלחה, מיכל


צליל שלום, את צודקת שהתיאור אינו מאפיין בדיוק טריכוטילומאניה, אבל בהחלט מזכיר את הביטוי השגור המבטא מצוקה או ייאוש: "כעסתי/התעצבנתי/התאכזבתי כל כך עד שרציתי לתלוש את השיערות" .... כלומר, הרגישות שלה והנטייה לחוות חויות בעוצמה גבוהה שכנראה גוברים כעת סביב ההסתגלות למצב המשפחתי החדש, עשויות לגרום להצפה רגשית מתבטאת באופן הזה. לא ציינת מספיק על היבטים אחרים בהתפתחות שלה, אבל בהנחה שמצבי סטרס כאלה עשויים להחמיר, מוטב לפנות להתייעצות עם פסיכולוגית התפתחותית או קלינית. בהצלחה, מיכל


שירי שלום, מכיון שאת גננת את וודאי יודעת שחינוך ילדים הוא תהליך ארוך ומתמשך, שלוקח זמן, ודורש המון המון התמדה. בנוסף, את גם וודאי יודעת שלשם ההתפתחות תקינה שלו בנך אמור לפתח עצמאות ולכן גם "אמור" להתנגד לך ולמה שאת מבקשת ואומרת לו. העובדה שיש לו גם אח צעיר שמחייב התחשבות הופכת את האתגרים האלה להרבה יותר גדולים. בהנחה שאין לבנך קשיים התפתחותיים כלשהם, הרי שנשמע לי שהוא בהחלט צריך התייחסות רגשית אחרת, שבה יותר קרבה למצוקה שלו ובעיקר מציאת הדרך שבה את תצליחי להיות נינוחה יותר ולהיות איתו בזה, בין היתר ע"י הפחתת המצבים בהם את נמצאת עם שניהם לבד. זה נחמד מאוד לפתוח שולחן יצירה כמו בגן, אבל אז זו דרישה ממנו לציות או לציפיות שאולי הוא מרגיש שלא מסוגל לעמוד בהן, וגם היכולת שלו להירגע לבד בחדר כשהוא במצוקה, קצת כמו פסק זמן בגן, פחות מותאמת בבית, יתכן שהוא צריך את תשומת הלב המלאה שלך להתגברות כדי לחוש שהוא לא ילד רע ומאכזב כל כך. האם חשבת לפנות לייעוץ מקצועי עבורו? בהצלחה, מיכל


לא הבנתי האם את מודאגת שהוא משתלט או מודאגת שהוא משחק רק עם ילד אחד, או שאולי גם וגם... בכל מקרה בשני המקרים זו דרכו לספר לנו שקשה לו בדרך אחרת, כלומר קשה לייצור, ליזום או לשמר אינטראקציה שבה יש יותר גמישות, הדדיות, צורך בוויתורים ועוד. צרכי שליטה הם בד"כ תוצאה של רמת חרדה גבוהה ויתכן שאם הוא יחוש יותר בטחון יהיה לו קל יותר להרחיב א המעגל החברתי ולהנות גם מאינטראקציות יותר מגוונות, בהן הוא מצליח לשחק עם יותר מילד אחד או עם ילדים שגם להם דיעה ויכולת הובלה. כדאי להתייעץ עם הגננת לגבי ילדים נוספים שהיא חושבת שיוכלו להתאים לו מבחינת מזג ולנסות לייזום מפגשים חברתיים בגינת משחקים או בבית, לפליי-דייט, כדי לסייע לו להרחיב א המעגלים החברתיים בעוד הזדמנויות. במקביל, כדאי לנסות להבין קצת יותר את תחושת חוסר הביטחון שלו שניכרת דווקא בהפעלת שליטה על אחרים כדי לעזור לו, יחסים המבוססים על 'שליטה/כניעה' לא מצליחים להחזיק מעמד לאורך זמן וגובים מחיר חברתי רב. בהצלחה מיכל


איילת שלום, בימים אלה הרבה מאוד ילדים מגיבים במצוקה גופנית שקשורה בלחץ העצום בו כולנו נתונים, לילדים יש פחות אמצעים לבטא את החרדה הקשה באופן מילולי והגוף שלהם 'מדבר'. מהתיאור הקצר שלך איני יודעת למה זה דווקא התחתונים, או האם בררת אם מבחינתה הייתה רוצה ללכת "בלי" תחתונים בכלל (וזה כמובן תלוי בתפיסות תרבותיות שלכם), אבל שווה לנסות להבין עד כמה הגוף שלה מתוח כעת באופן כללי, וכן האם יש איזה שהוא עיניין ספציפי עם איברי המין, רצון או צורך שלה שיהיו גלויים. כמובן שאת כל הבירורים ה'נפשיים' כדאי לעשות אחרי שעושים תחילה בירורים גופניים כמו עניין של תולעים, דלקות בדרכי השתן ועוד תוך התייעצות עם רופאת הילדים. אם אין לזה כל הסבר רפואי והיא איתנה בדעתה לא ללבוש תחתונים לשום מקום (בית/מסגרת חינוכית/אחהצ) כדאי לפנות להתייעצות. בהצלחה מיכל


שלום רב, נשמע שסיפור הקושי יש את הפאן האישי של בנך ובמקביל סיפור ההורות שלכם. לגבי הסיפור של בנך אז ניכר שהוא התחיל טיפול שזה מצוין, מדבריך עולה שיש רצון לשינוי מצידו שזה טוב. חבל שהופסק שכן רב הטיפולים ממשיכים להתקיים פרונטלית או בזום. לגבי "ההימנעות" "והמקום הנח" שתיארת צריך להבין מהיכן צמחו ממנגנונים אלה וזה תהליך שייקח זמן וידובר בטיפול האישי שלו. באשר אליכם והאופן שבו אתם אמורים לנהוג ממליצה בחם להיעזר בהדרכת הורים עי איש מקצוע שייסע לכם להגיב באופן תואם את הסיטואציה ואת גילו של בנכם. כל טוב אירית מטפלת זוגית ומשפחתית מדריכת הורים ומטפלת פרטנית


שלום עמיה, אני מבינה שהוידוי של הקוצרית מטריד אותך. חשוב להבין מה הביא את הקוצרית לספר את הסיפור הזה בתוך המפגש בינהם. מה היה שיקול דעתה באותו הרגע. נקודה נוספת, קוצ׳רים אינם אנשי טיפול וכללי האתיקה ושיטות ההתערבות הן לא בהכרח דומות (גילוי נאות אני מכירה את כללי האתיקה של מטפלים שם הדברים מאד ברורים , אין לי מושג לגבי קוצ׳רים). ולכן יהיה זה לא מן הראוי לחוות דיעה על דסיפלינה שהיא לא המרחב המקצועי שלי . בהצלחה אירית מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מדריכת הורים מטפלת פרטנית.


שלום רב, הסתגלות למסגרת חדשה כוללת גם את החוויות של ההתאקלמות המתרחשות במהלך שעות הגן, ומצוין שבזה יש שיפור, אך לצידן את היכולת לשאת את המאמץ שבלהכיר מסגרת חדשה עם צוות אחר וילדים לא-מוכרים. ילדים רבים הופכים דרוכים וחסרי מנוחה בתקופות כאלה, הם מנסים להשיג שליטה היכן שרק ניתן כדי להתמודד עם האתגרים שממתינים להם במהלך היום, ומגייסים הרבה מאוד מאמץ לעשות כן. מציעה להמשיך לתמוך בה סביב ההסתגלות, לא לדחות את ניסיונות הקרבה והתובענות שלה, ולבחון האם נרגעת בהדרגה. אם אתם לא חשים שיפור בתוך חודשיים, מוטב לפנות לעזרה מקצועית. בהצלחה, מיכל


מאור שלום, הסתגלות לגן חדש היא תהליך מאתגר וקשה לפעוטות, לוקח זמן ודורש מהם הרבה משאבים. הרציונאל להיות בחברת ילדים בוגרים ממנה הוא כדי לאפשר לה אינטראקציות חברתיות משוכללות יותר, בחברת ילדים עם שפה ורמת משחק מפותחת יותר, ובהנחה שמדובר במסגרת גנית מייטיבה ותומכת-התפתחות, סביר שההמלצה הזו מבוססת על היכרות מנהלת המעון עם בתך, ועל סמך האמונה שלה בכוחותיה להתגבר. אם להרגשתך היא לא מצליחה להסתגל בהדרגה ולרכוש אמון בצוות החדש או בטחון במידת המסוגלות שלה להנות שם בתוך שבועות ספורים, יתכן והעיניין נעוץ באווירה ובהתנהלות בכיתה הספציפית ולא בהכרח בעובדה שהיא לא בכיתת התינוקות. בהצלחה מיכל


היי אמא, נראה שאת כבר ממש מכינה אותה לשני המעברים. כן אחדד את מתן לגטמציה לתחושות כמו געגוע ולקושי . אפשרות נוספת להכנה היא להעזר בספרות ילדים לגבי שני המעברים הללו. לבחור סיפור ולחזור עליו שוב ושוב. והדבר החשוב לא פחות, לעבוד על החרדות שלך שכן יש סיכוי יותר מסביר שבתך תחוש בהם והדבר יחבל בתחושת הביטחון שלה. בהצלחה רבה אירית רוזנפלד אשר מטפלת זוגית ומשפחתית מדריכת הורים


הי שרה, לא ככ הבנתי מה הבעיה.... הבן שלך מצא פתרון אחר, יעיל מאוד, וכעת הוא משתמש בו. הרי עד כה המוצץ שימש להירגעות, וזה מווסת ומועיל וטוב, ועכשיו עליו למצוא דרכים חדשות, והוא מצא את מציצת האצבע כיעילה. אין בכך שום פסול, להיפך (זמין, זול...), והמטרה היא שבהמשך יוכל לסגל לעצמו אמצעים נוספים: משחק, שיחה, האזנה למוזיקה ועוד אמצעים שבוגרים יוצרים לעצמם. כולנו מחפשים אמצעים להירגע, ולכל גיל יש את הדרכים שלו. בהצלחה מיכל


היי אמיליה, השאלה המתבקשת היא מה עושים ולאו דווקא בסיטואציה מסוימת . ראשית כדאי להבין מה הוותרנות משרתת עבורה, במילים אחרות, מדוע הילדה סגלה לעצמה דפוסים ותרניים? האם זה בכדי לזכות באהבה? באהדה? בחברים? לכשתבינו את הגורם באחריותכם יהיה להתיר את הקשר לדוגמא: אם היא מאמצת וותרנות לחייה כדי להשיג חברים אז אתם תראו לה בכל מיני הזדמנויות שיש המון דרכים לשמר חברות ולא רק עי ויתור. כמובן שמדובר בתהליך. כמו כן כדאי לבדוק האם משהו בסביבתה משמש לה מודלינג לוותרנות ( איפה היא ראתה זאת לראשונה). בהצלחה אירית מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת , מדריכת הורים