הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.

במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

ליזי שלום, אם הסירוב כל כך עיקש סביר שיש עיניין שבתך חשה בגללו לא בנוח, ובגילה זה יכול להיות סיבה שעשויה להיות קטנה ושולית, או כזו שלא קשורה לבית ולמשפחה אבל קשורה למשהו שהיא מרגישה או חוששת בגללו. אני מציעה לא להתעקש על כך שהיא תארח, אבל כן לצפות שהיא תיפגש עם חברות בדרכים שונות מעבר למצבים המובנים של לימודים וחוגים. האם היא קובעת עם חברות לפארק או לגלידה או הולכת איתן לסרט או לקניון? האם היא הולכת לחברות בעצמה? מתי בעצם התחיל העיניין הזה? כלומר האם בתור ילדה צעירה בבית הספר היסודי היא דווקא כן הסכימה לארח? מה קורה לה כשאחד מבני הבית האחרים מארח חברים? נסי לחשוב יחד איתה על השאלות הללו, אבל מומלץ שלא ללחוץ עליה, אלא בעיקר לנסות להבין. בהצלחה מיכל


אור שלום, מכיון שמדובר באירוע שבו מעורבות מספר ילדות ומתרחש בבית הספר הכתובת המרכזית היא המחנכת, יועצת בית הספר ובמידת הצורך גם פסיכולוג בית הספר. שלושתן אמורות לתמוך מאוד במצבים כאלה, ליצור שיחות בין כל הנוגעים בדבר - ילדים והורים, ולסיייע הן לילדים שהם 'קורנות' והן לילדים ה'תוקפים'. חשוב לא למהר להסיק מסקנות לגבי חלוקת התפקידים בין הילדים, בהרבה מצבים זה אכן מתחלף, ואם לא הרי שישנה סיבה לזה. אני מציעה גם לא למהר לעבור בית ספר, לעיתים מעבר כזה, שהוא קשה מאוד, לא "שווה" את החויה שתצרב לפיה "עברתי בגלל ילדה שהציקה לי", זה עשוי להתקבע כחויה בעלת בולטות רבה מידיי וכדאי קודם לחשוב על מתן עזרה מערכתית. בהצלחה מיכל


חני שלום, לילדים עם קשיי קשב וקשיים בוויסות החושי יש נטייה גבוהה לחרדה ולמתח שמקשים מאוד על יכולת ההירדמות העצמאית שלהם, עיניין שמחמיר יותר בתקופות מתוחות. ילדים שחשים מצוקה וזקוקים לתמיכת ההורים, מזהים היטב את המותשות של ההורים ואת המתח, ואז, דווקא עוד יותר, זקוקים להורים באופן שיוצר מעגל חוזר. העובדה שבן הארבע אינו מצליח להיפרד מהטיטול מרמזת גם היא על תקופה מתוחה, שאולי קשורה ברצף האירועים הקשה במדינה ואולי לנסיבות אישיות אחרות, אבל בוודאות לא עוזרת בהורות. מכיון שלשני התסמינים של הילדים יש במשותף, ושניהם נעוצים בעינייני פרידה, אני מציעה לחשוב על הכיון הזה ולפנות להתייעצות מקצועית שתעזור לכם להבין למה קשה להם להיפרד מכם, להיפרד מההרגלים ולהתפנות לתהליכים התפתחותיים תואמי-גיל. לעיתים מדובר בילדים שחוו פרידות ממושכות או שינויים, או חוששים במיוחד מפני כאלה. בהצלחה מיכל


רוני שלום, את מתארת ילדה עם דפוס מזג איטי להתחמם ומאוד יתכן שבגן היא אכן עדיין לא מצליחה לבטא את כל היכולות שלה. בין אם מדובר בגן הומה או סוער מבחינת האקלים, ובין אם לא, יתכן שהרצף החלקי המאפיין שנה ראשונה במסגרת מקשה גם הוא על ההסתגלות. לעיתים מסייע אם אחד ההורים נמצא איתה בתחילת היום או בסופו כדי לעזור לה להרגיש יותר בנוח ולהתחבר יותר אל הגננת ואל הילדים, ליצור מצב שבו נוכחות הורית עוזרת לה לדבר ולשחק באופן חדש בסביבה החדשה וכך להכליל את ההתנהגויות מהסביבה הביית גם אל הגן. זה כמובן דורש שיתוף פעולה של הצוות. במצבים אחרים גם ביקור בית של הגננת יכול לשחרר משהו, גם כאן, העיניין דורש שיחות מקדימות ושיתוף פעולה. שווה לבדוק האם צפיה שלה בצילומים מהגן מקדמת גם היא תחושה נעימה יותר, של מוכרות. בהצלחה, מיכל


הי מארין, בהחלט כן! מאוד חשוב להאמין לילד אודות מה שהוא מספר, ובעיקר בגיל הזה. גם אם מדובר במה שנראה לך מופרך במיוחד ("היום הגיעו לגן פילים ואריות"), הרי שיש לו סיבה לספר את זה, וזו הדרך שלו לשתף במה שעל ליבו. ילדים צעירים לא נוטים לשקר או להמציא, והחוויות שהם מתארים בהכרח מבוססות על מציאות כלשהי, גם אם חלקית.האמונה שלך בדבריו תתן לו את התחושה שדבריו חשובים לך ויבססו את תחושת האמון שלו בעולם. בהצלחה, מיכל


מאיה שלום, גיל הגן הוא זירה לאימון ביחסים חברתיים, זה אומר שהילדים בשלב זה לא יוצרים חברויות שילוו אותם לכל החיים, אלא רק מתאמנים בדינמיקה חברתית. כלומר, למרבית המבוגרים אין חברים מהגיל הזה לטווח הרחוק (להוציא אולי בישובים קטנים, שם הילדים גדלים כשכבה קבועה), אבל כן מתנסים במה זה אומר לשחק עם מישהו קבוע, לשחק עם חברים מתחלפים, להצליח להיכנס לחבורה ולצאת מחבורה כשפחות נעים וכדומה. לפיכך, למרות שהשאיפה היא שיהיו חברים "מועדפים", צריך לעזור לבתך להרגיש אהובה ורצויה וראויה לחברים, גם אם זה בנים, גם אם זה ילדות גדולות יותר וכדומה, אין טעם לחפש עבורה כעת את "החברה הכי טובה" אם היא לא מוצאת כזו, וברור שכמו שציינת, אין טעם ליצור מציאות בה מי שלא משחק איתה לא יוצא לחצר. העבודה על אקלים חיובי בגן שמכיל את כל הילדים היא עבודה מרכזית של הגננת, ואני מקווה שהיא עושה מאמצים ליצור חברויות בגן, אבל חשוב שבתך תהנה מהאיכויות של עצמה גם בלי 'החברה הכי טובה', ועם ידיעה ברורה שהיא מוכשרת ואהובה בבית. מצוין שאתם ממשיכים להזמין חברים, לנסות להיפגש בגינת משחקים - זה בדיוק האימון הדרוש. בהצלחה מיכל


שלום רב, אני משיבה להודעתך המדאיגה אחרי זמן רב, למרבה הצער שירות הייעוץ המקוון הזה אינו מאפשר מענה מידיי, אז תחילה אומר שאני מקווה שמצאתם איש מקצוע להתייעץ איתו בפרק הזמן שחלף, כי האירוע באמת מאוד מדאיג. אתחיל ואציין שעידן הרשתות החברתיות והחופש שיש לילדים לנהל תקשורת עם זרים מאפשר הרחבה של היכולות והידע שלהם מצד אחד, אבל כמובן מביא המון סכנות והבקרה של ההורים צריכה להיות גדולה, ולכן מצוין שיש לך אמצעי פיקוח ותקשורת חופשית עם בתך. ברגע שאתם מאפשרים לה להשתמש במכשיר טלפון שיש בו אפלקציות תקשורת לשיחה עם זרים, זה בעצם מקנה לה בדיוק את האפשרות הזו, אם כי בדרך שהיא חסרת שיפוט בגלל הגיל שלה, בהרבה מובנים זה דומה לשאלה האם לתת למישהו סכין: אם הוא טבח - הא יכין מזה ארוחה נהדרת, אם הוא עבריין - זה עשוי להיות מסוכן מאוד. העובדה שבתך היא נערה צעירה שרק מגלה את הגוף המשתנה שלה ואת ראשית המיניות, הרי שהיא מחפשת אישורים להיותה "יפה", "מושכת", וגם "מינית וסקסית", העיניין הוא שזה מגיע עם מודעות מאוד נמוכה לסכנה, קצת כמו שכהייתה פעוטה והתחילה ללכת או לרוץ - אז הייתה זקוקה להשגחה מתמדת כדי לווסת את הסכנות שלה במדרכה, במגלשה וגם בבית. גם אז אתם השגחתם עליה, אבל נתת לה להתנסות, לימדת אותה מה מותר ומה אסור. לפיכך, אתם בעיקר צריכים לשוחח איתה באופן מתמיד, לעזור לה להבין את הסכנות ולאסור עליה את מה שנראה לכם שומר עליה. כדאי להכיר גם את האתר המצוין שבו הדרכה להורים - מידע אמין על מין, יש להם גם הדרכה קונקרטית להורים ולבני נוער בעיניין סכנות ברשת. בהצלחה, מיכל


שלום לילך, את צודקת שמדובר באירוע מערער, טוב שזה חריג ולא קרה קודם לכן, ואני תקווה שלא יקרה שוב. זה דורש הסברים חוזרים ונשנים וגם מצדכם ההורים וגם בבית הספר. מעבר לעיניין ה"סחיטה" והפגיעה המינית שקיימת כאן (הרי הילדה לא הייתה אמורה להסכים, גם אם זו הייתה הצעה שלו), אני מעוררת שאלה לגבי ההבנה החברתית שלו, האם אתם מרגישים שהוא מבין היטב סיטואציות, שהוא מבחין האם הוא נפגע, האם הוא מנוצל, וגם הבנה של סיטואציות חברתיות לא בהקשר של פגיעה, האם יוצר יחסים חברתיים תקינים ומבין לעומק את כוונות האחר. ברור שאם מדובר באירוע בודד אין צורך להרחיב את ההתייחסות, אבל אם יש לכם שאלה עמוקה יותר מוטב לפנות לייעוץ. בהצלחה מיכל


שלום הודיה, ראשית לומר שזה מאוד משמח שאת כעובדת בצהרון מוטרדת מילד שחשוב לך ממנו ושאת מחפשת מענה, חבל שצוות הצהרון לא מלווה באופן קבוע ע"י צוות מקצועי כמו הצוות של הבוקר. וכעת לעיניין הילד - יש ילדים שעבורם יום לימודים ארוך הוא חוויה קשה מידיי, מציפה, מעייפת, והנפש הרכה והפגיעה שלהם לא עומדת בזה. התוצאה - הם מגיבים בתסמינים כמו בעיות התנהגות או להיפך בעיות של הפנמה והתכנסות. ילדים שהם רגישים גם ככה, ואז עוד עוברים משבר קשה כמו גירושים, יכולים בהחלט לסבול מאוד ביום ארוך, הם מוטרדים ממה שמתרחש בבית, מותשים מרוב עומס ומחשבות שהם לא יכולים לווסת ולנהל, קצת כמו אנשים מבוגרים שתקופות מסויימות קשה להם להתרכז יום ארוך בעבודה והם רק מחפשים "שקט". כלומר, אני מניחה שהקושי שלו לא "נגרם" מהצהרון, אבל הוא כנראה לא הצליח להכיל את זה... בהצלחה מיכל


מיטל שלום, נשמע לי שבהחלט כדאי להתייעץ עם קלינאית תקשורת התפתחותית שתדע להתרשם האם יש ירידה בשמיעה וכן לגבי הפער בין ההבנה להבעה שלו. יחד עם זאת, את לא אמורה לאפשר לו להרביץ לך: גם אם הוא מתוסכל מאוד אין סיבה שהתוקפנות תופנה אליך באופן הזה, זה לא לטובתו. נסי לאחוז אותו בעדינות ולעצור אותו - אתה כועס אבל אימא שומרת שלא תרביץ. בהצלחה, מיכל


שלום רב, הניסיון להצחיק הוא דרך להסתת תשומת הלב אליו, ולעיתים היא יעילה ומותאמת - הומור הוא אמצעי נהדר. עדיין, הצורך או הרצון לפגוע באחרים לשם כך הוא לא משהו שתאפשרו לו כמובן. נשמע שהוא זקוק לגבולות ברורים לגבי מה מותר ואפשרי ומה פוגע, וצריך לעזור לו בחיזוק התנהגויות חדשות, מייטיבות ופרו-חברתיות, כדי שזה יקרה. בהצלחה, מיכל


אולה שלום, הרבה תכנים רגשיים שלא מקבלים מענה ביום יכולים להופיע בלילה ולתקוף את התת-מודע. מחשובת רעות, רגשות אשם, פחדים ועוד - כולם זקוקים לאיוורור ולמענה בעת עירות כדי שלא יפריעו לשינה. בחודשים אלה של מלחמה ומתח גדול בקרב כל המבוגרים שסביבה לא צריך להיות חשופה לתכנים מפחידים, המציאות מפחידה ומאיימת וילדים מגיבים לזה. כדאי להתייעץ עם הגננת שלה לגבי מה עובר עליה במהלך היום מבחינה רגשית וחברתית בגן ולנסות לחשוב יחד על פנייה למענה מקצועי מתאים. בהצלחה, מיכל