היי, סליחה על התשובה המאוחרת.
אני חושב שאתה שואל 3 שאלות חשובות אך שונות.
א. מדוע הביטחון העצמי כה חשוב להצלחה בפעילות ספורטיבית תחרותית?
ב. כיצד הוא משפיע? מה המנגנון הפסיכולוגי שעובד כאן?
ואולי?
ג. מדוע הביטחון העצמי שלי יכול להיפגע באופן משמעותי? ואם הבנתי נכון גם מתמשך? במהלך המשחק.
אני חושב שבניגוד למה שאנשים יחשבו, התשובה לשאלות אלו לא כ"כ פשוטות.
אפשר להבין זאת כך:
הסיטואציה התחרותית היא סיטואציה שבה הספורטאי עומד למבחן חיצוני ו/או פנימי. חיצוני- מהדרך שבה הוא חושב שרואים אותו, וממה שהוא חושב שאחרים מצפים ממנו , או מהדרך שיגיבו לאי ההצלחה. פנימי- עקב הסטנדרטים והציפיות של הספורטאי מעצמו. לספורטאים מסוימים, ולבטח בתחרויות מסוימות, התחרות עלולה לגרום ללחץ ולעיתים לחרדה (על ההבדל בהמשך). למשל פרפקציוניסטים, עקב ציפיותיהם הגבוהות מעצמם והתגובות הרגשיות העוצמתיות שלהם לאי עמידה בסטנדרטים האלה, נוטים לחוות חרדה תחרותית גבוהה יותר.
ניתן להגדיר תגובת לחץ כנובעת מהפער בין הרצון או החשיבות של השגת משהו לעומת התפיסה של האדם לגבי היכולת להגיע להישג. כך למשל, אם במשחק כדורסל חשוב לי מאוד להצטיין במשחק (כאמור, אם בעקבות הציפיות של אחרים או שלי ,או מתוך שניהם), ואני מרגיש שאינני יכול לעשות זאת, סביר להניח שאחווה לחץ.
ככל שהפער גדול יותר בין הרצון לבין תחושת המסוגלות סביר שהלחץ יגבר, ובעוצמה מסוימת יהפוך לחרדה. לעיתים, במצב שבו מתקיים הפער שתואר לעיל אנו יכולים לחוות בעצם איום פסיכולוגי. במקום דוב שרוצה לאכול אותנו, ניתן לאמר שהאיום הוא על העצמי שלנו (ניתן לאמר על התפיסה העצמית שלנו). במצב זה המוח האבולוציוני שלנו לא מבדיל בין האיומים ויפעיל את המערכת ה-fight or flight שלו (תחפש בגוגל אם אינך מכיר). וכשהיא מופעלת קורים דברים עוצמתיים לגוף ולנפש. מבחינה קוגניטיבית (מיקוד גבוה, חדות), מבחינה רגשית (רגשות שונים בעוצמה גבוהה), מבחינה התנהגותית (תוקפנות, בריחה או קיפאון) מבחינה ופיזיולוגית (טונוס שרירים גבוהה, הפרשת נוירו-אדרנלין ועוד). זה לא אומר שבמצב זה נהיה בחרדה. חרדה היא אחת מהתגובות הרגשיות של המערכת fight or flight.
אז איך הביטחון קשור לכל זה?
ככל שהביטחון גבוה יותר קטן הפער בין הרצון להשיג את ההישג לבין התפיסה שאני יכול להשיג אותו, ולכן פוחת הלחץ/החרדה. אני אוסיף, שכאשר אני מרגיש ביטחון אני גם מחובר לחלקי עצמי "חיוביים יותר" ולכן ה"אגרופים הפסיכולוגיים "לעצמי שאנו יכולים "לחטוף" במשחק עושים פחות נזק ואני יכול להמשיך לתפקד טוב למרות הטעויות. ראה זאת כך, אם אני מרגיש שאני שחקן כדורסל מצוין (מחובר לחלקי עצמי חיוביים), אז כשאני מחטיא זריקה לבטח ארגיש אכזבה מסוימת או תסכול מעצמי ("אגרוף "פסיכולוג לעצמי), אך לא ארגיש שאני לא שווה או שאני כישלון וכו, או שאחרים חושבים שאני לא שווה וכו'. אם כן אחווה זאת, גובר הסיכוי להרגיש לחץ/חרדה, שכן שוב יש איום על העצמי על רקע הסיטואציה התחרותית.
מקווה שעניתי על שאלתך. אם הינך מרגיש שהתנודות בביטחון העצמי גבוהות מדי, א שהתגובות הרגשיות שלך לטעויות גבוהות מדי ואתה מתקשה לתפקד טוב אחרי טעויות, ככל הנראה יש מקום להתערבות פסיכולוגית.
בברכה,
מנהל הפורום גבי זקס
