הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

פורום טיפול פסיכולוגי

פורום טיפול פסיכולוגי

פורום טיפול פסיכולוגי מנוהל ע"י נעה מצגר גרנות, פסיכולוגית קלינית מדריכה בטיפול ואבחון
נעה מצגר גרנות, פורום טיפול פסיכולוגי
פסיכולוגית קלינית מומחית עם הסמכה כמדריכה בטיפול ואבחון נסיון של 18 שנה בפסיכותרפיה בקליניקה פרטית ובמסגרות ציבוריות שונות. שילוב של כלים דינאמיים וCBT נסיון רב בטיפול במצבי דיכאון, משברי חיים וקשיים עם נטיה מינית. נסיון רב בטיפול בדיכאון אחרי לידה, ליווי נשים עם קשיי פריון. מדריכה בפסיכותרפיה ובכתיבת מקרים לבחינה.
לחץ כאן לכרטיס המטפל של נועה
אודות הפורום
הפורום מהווה מערכת שאלות-ותשובות עבור הקהל הרחב, המעוניין לקבל מענה לשאלות הנוגעות לטיפול פסיכולוגי במבוגרים.

ניתן לשתף בשאלות ודילמות לגבי טיפול פסיכולוגי, סוג הטיפול ומסגרת הטיפול. ההשתתפות באתר אנונימית. כל שאלה שתועלה לאתר תעבור קודם סינון על-ידי מנהלי הפורום, הרשאים להחליט שלא לפרסמה, או למחוק הודעה/שאלה שכבר פורסמה.

התייעצות דרך הפורום אינה מהווה תחליף לטיפול או להתייעצות מלאה עם איש מקצוע


 X

שלום לך, אני מבינה מדברייך שיש בך הרבה חלקים שאת אוהבת, מעריכה ומרגישה שגם הסביבה שלך אוהבת ונהנית מהם. לצד אלו, יש בך חלקים שאת פחות מרוצה מהם ועם החלקים האלו פיתחת ׳סכסוך׳ פנימי שיוצר הרבה רגשות שליליים. כל אדם מורכב ממאפיינים שונים וחווה רגשות מגוונים ביחס לעצמו ולאחרים. נשמע שיש רגעים שמאד קשה לך עם עצמך ולכן אני חושבת שתהליך שבו תוכלי ללמוד לקבל את כולך, על החלקים הטובים והמוצלחים וגם על אלו שאת מחשיבה פחות מוצלחים, יעשה עמך חסד במובן הנפשי והפיזי. מציעה לשקול טיפול פסיכולוגי, פרטני או קבוצתי (ישנן קבוצות שעוסקות בזהות נשית, במעבר לאמהות או קבוצות טיפוליות כלליות יותר). בהצלחה, רחלי


שלום לך, תודה על השיתוף הכנה והאמיץ בסיפורך הכואב ונוגע ללב. לפעמים הקצב שבו נפתחים הדברים הוא איטי, ולוקח זמן עד שיש אמון ותחושת בטחון מספיקות על מנת לפתוח את המקומות הכואבים. לעיתים זה תהליך מתמשך. אני מציע לנסות לדבר עם הפסיכולוגית על הקושי לדבר ועל כך שיש דברים שאת מתקשה להביא. זה יכול לפתוח מרחב לבירור האמביוולנטיות כלפי הטיפול, שמתבטאת בקושי להגיע באופן סדיר, ובקושי לדבר. בנוסף, חשוב לזכור שטיפול פסיכולוגי הוא חוויה פרטית ביותר, אינטימית ביותר. חובת הסודיות נועדה לשמור על המטופל ועל זכותו לפרטיות. אני מציע לא לענות על מה את מדברת, ולהבהיר שטיפול פסיכולוגי הוא עניינו האישי של המטופל בלבד, וכי חשוב לשמור על המרחב הטיפולי כפרטי ואישי. בברכה ובהצלחה שחף


שלום חן, את מתארת אירוע שנחווה כטראומטי שבו היית עדה לאירוע מסכן חיים. קרבה כזו לסכנה ממשית של החיים או של השלמות הפיזית והנפשית גורמת פעמים רבות לתגובה ראשונית חריפה. זהו ביטוי לניסיון לעכל ולעבד את האירוע שהיה מציף מדי ובלתי ניתן לעיכול בעת התרחשותו. ב80-90% מהמקרים תופעות אלו שוככות לאחר כמה ימים וחולפות לאחר כמה שבועות. אך במקרים מסוימים התופעות מתמשכות ונדרשת התערבות של אנשי מקצוע. מומלץ לחזור לפעילות רגילה ולצאת מהבית. במקביל לתת מקום לחוויה שעברת, לשתף ולא להישאר לבד עם המראות והתחושות. אם אין שיפור בתחושה שלך בימים הקרובים, יש לפנות לאנשי מקצוע לאבחון והערכה. אם המצב נשאר אקוטי כפי שאת מתארת עלייך לפנות למיון פסיכיאטרי בקרבת מקום מגורייך. בהצלחה שחף


שלום לך, את מתארת מצוקה נפשית שאינה ממוקדת בסימפטום ספציפי, ועל כן, נראה שהתערבות טיפולית קצרה פחות מתאימה. טיפול DBT הינו טיפול ארוך טווח שדורש אינטנסיביות טיפולית רבה (מדובר על פי רוב בשתי פגישות פרטניות בשבוע, פגישה קבוצתית, ושיחות טלפון מלוות). את יכולה לפנות לטיפול דרך קופת החולים (מאז יולי 2015 ברה״נ נמצאת בתחום אחריותן). את זכאית לטיפול חינמי ובקופה שלך יפנו אותך לטיפול המתאים לדעתם (אם בסניף הקופה, ואם דרך שירותי ברה״נ של משרד הבריאות). את מתארת קול ביקורתי אשר הופך אותך ל״קשה״ עבור עצמך ועבור סביבתך. לעיתים קרובות קול כזה נחווה כרודפני ומעיק, ומגביר תחושות דיכאוניות וחרדתיות. גישות שונות מטפלות בקול זה בהצלחה, אם בגישה האנליטית, ואם בגישות כגון סכמה תרפיה או EFT (טיפול ממוקד רגש) ועוד. בהצלחה שחף


שלום יחי, לפי התיאור שלך נראה כי מדובר במצב פסיכוטי. לא ברור אם יש אבחנה של סכיזופרניה ברקע או לא. במצבים כאלו צריך לפנות לאנשי המקצוע המתאימי - פסיכיאטר שמתמחה בגיל השלישי ופסיכולוג קליני שעובד עם הגיל השלישי. אתה יכול לפנות דרך הקופה או באופן פרטי. אפשרות נוספת היא לפנות לסניף ׳עמך׳ הקרוב לסביבת מגוריכם המתמחים בעבודה עם הגיל השלישי ויש להם מערך רב צוותי הכולל אנשי מקצוע שונים (פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עו״סים וכו׳ שעובדים יחד) ומתמחים בגיל השלישי. כיום ׳עמך׳ פתחה את שעריה גם לפניות שאינן קשורות לשואה ולניצולי שואה. מצבים פסיכוטיים דורשים אבחון וטיפול מקצועי. ניסיונות ׳לשכנע׳ מהי המציאות לא צולחים ברוב המכריע של המקרים ולעיתים אף מחריפים את המצב, שכן הם נחווים כהתקפה על העצמי, וכך גורמים להחרפה של תחושת הבלבול והרדיפה. בהצלחה שחף


את מתארת תופעה שכיחה בטיפול, שבה יש חלקים שקשה לפתוח בטיפול. אם משום שאלו מקומות מאיימים על הפרט עצמו, ואם משום שהם מאיימים על הקשר הטיפולי. קשה לייעץ, ונדמה שאת גם יודעת את התשובות. אך כן חשוב שלא תבקרי את עצמך או תבואי לעצמך בטענות על הקושי הטבעי הזה. זה לא אומר שאת או שהמטפלת לא בסדר, אלא שלפעמים יש קשיים. אני אכן ממליץ לפנות למטפלת ולשתף אותה שיש דברים שהיית רוצה להגיד, אבל שאת לא מצליחה. תוכלו אז לחקור את הקושי, החרדה, לדבר בטיפול עצמו, ולחפש יחד את השביל שיאפשר לך לשתף - אם דרך התכווננות לקצב שלך, בחינת החרדה מהשיתוף, ואם דרך פתיחת מדיום נוסף לתקשורת - כתיבה, למשל, וכן הלאה. אולי זה חלק מהחרדות עצמן, אולי זה הקושי לפגוש את החרדות שלך, או חלקים כואבים אחרים, ואולי זה הפחד המשותף שלכן, שמשהו ייהרס. הניסיון לשמור על הקשר חיובי וטוב, לפעמים לא מאפשר להכניס חלקים קשים יותר. נשמע שהקשר שלכן, ארוך, יציב וחזק מספיק כדי לשרוד זאת. בהצלחה שחף


שלום לולי, במהלך החיים אנו נפגשים שוב ושוב עם חוויות של סיום, של תקופות שחלפו ולא יהיו עוד. זה מעורר רגשות שונים של עצב, תחושת אובדן, החמצה וכן הלאה. זהו האבל שמלווה את מהלך החיים. עצב כשלעצמו אינו בעיה, אלא רגש משמעותי וחשוב בחיים. לצד זאת, כאשר אנו מתקשים לעבד את הרגשות האלו, לעכל את האובדן ולהתאבל עליו, אנו עלולים להרגיש תקיעות וקושי להמשיך הלאה. אז דרושה לנו עזרה לבצע את תהליך העיבוד הרגשי. בנוסף, יכול להיות שהרגשות האלו מסמנים לך לבדוק משהו על האופן שבו חייך מתנהלים ודברים קורים. למשל, עד כמה את מרגישה ׳בעלות׳ על החיים שלך, על מה שקורה לך? ועד כמה את מרגישה שהדברים קורים לך? אם המצוקה ממשיכה ואינה שוככת לאורך זמן, רצוי לפנות לטיפול נפשי (אם במסגרת ציבורית דרך קופות החולים, ואם באופן פרטי). בהצלחה שחף


אור יקרה, את כותבת בבהירות ובעוצמה את הכאב, העצב והאימה. נראה כי משהו בתקופה הנוכחית מדגיש עבורך את הקושי ואת חוסר התקווה שאת חשה. אולי אלו החגים והמורכבויות הרבות שהם מביאים. עזרה מקצועית במצבים אלו היא הכרחית ויכולה לשנות ואף להציל חיים יקרים, ששווה וחשוב להילחם עליהם. כפי שכתבת באומץ רב, לעיתים הקושי הכי גדול הוא ׳להודות שמשהו קרה׳, להודות שאנחנו זקוקים, זקוקים לעזרה. אני מבקש ממך לא להישאר לבד, לפנות לאדם קרוב ואחראי אחד שאת יכולה לבטוח בו ולשתף אותו במצבך, במקביל לפנות לעזרה מקצועית דחופה - אפשר לפנות לקופת החולים לבקש הערכה פסיכיאטרית דחופה. אך אם המחשבות האובדניות מתגברות והופכות קונקרטיות עלייך לפנות למיון פסיכיאטרי באופן מיידי. על אף שזה מרתיע, זו התחלה של תהליך משמעותי של שינוי ותקווה. בברכה שחף


שלום דנה, נשמע שנגעת במקום כואב ומאיים במיוחד, זה צעד חשוב ומשמעותי בטיפול. אך לעיתים קרובות הוא מעורר אימה ומגביר בתחילה את האמביוולנטיות לטיפול. חשוב ליידע את הפסיכולוג במה שאת מרגישה, כדי שיוכל לעזור להתמודד עם ולווסת את החרדה המציפה ולהתאים את קצב ההתקדמות אלייך. בברכה ובהצלחה שחף


שלום לך, תודה על השיתוף המצמרר והכה נוגע ללב. צר לי מאוד על הכאב הרב, האובדן ותחושת החסר הממיתה. ברגעי השפל הכל נראה שחור, וקשה לנו לזהות את הכוחות החיוביים, התקווה והמשמעות בתוך חיינו המורכבים. עזרה מקצועית ברגעים אלו היא קריטית ויכולה לשנות מסלולי חיים ולהפוך חיים הנחווים כחסרי טעם לחיים המתמלאים בהדרגה במשמעות ותחושת הנאה וסיפוק. לאור התחושות הקשות שעולות בהודעתך, אני ממליץ ואף מפציר לפנות לעזרה מקצועית בהולה ומיידית. במקרה והדחף האובדני מתגבר או לובש צורה יש לפנות מיד למיון פסיכיאטרי בקרבת מקום מגוריך. שחף


שלום הדס, אני מודה לך על הכנות והמוכנות לשתף. ניכרת בשאלתך הבלבול והמצוקה הן בשל מערכת היחסים הנוכחית והן בשל המשמעויות והשאלות שנפתחו בעקבותיה. נראה כי אם ברצונך לברר יותר לעומק את הקושי ביחסים בינאישיים ואת המורכבות שנוצרה בחייך כרגע, כדאי לפנות לטיפול מעמיק שיהווה מרחב לחקירה עצמית. שם תוכלי גם לבחון את השאלה לגבי היחסים הנוכחיים והאם נכון יותר עבורך לסיים את היחסים בשלב זה, או שתרצי להמשיך אותם במסגרת כלשהי. בהצלחה שחף


שלום לך, הקשר אותו אתה מתאר עבר הרבה בזמן הלא-ארוך שהוא קיים, דבר שלא פשוט להתמודד איתו. מדברייך עולה הבלבול לגבי הרצון והמוכנות שלך להיות בקשר, כפי שהוא היה עד היום. מחד, אתה מרגיש אהבה ורוצה לממש אותה (להיות עם בת הזוג), מאידך, אתה מבין שהקשר מביא למצבים לא פשוטים ולהתמודדויות שאתה לא בטוח שיש לך את הכלים להתמודד איתן. כמובן שבכל קשר יש מידה מסוימת של תלות, אבל מידה רבה מדי של תלות עלולה להזיק וליצור שחיקה של הקשר בעודו צעיר. כפי שנראה, אתה יכול לבחור לברר עם עצמך במסגרת טיפול את רצונותייך בשלב זה של החיים ושל הקשר, ולחשוב האם אתה עובר תהליך של פרידה או שלא. במידה ותחליט שאת מעוניין להישאר בקשר, הייתי ממליצה ללכת לטיפול זוגי ולברר במסגרת הטיפול את היכולת להתמודד עם אתגרי הקשר. בהצלחה, רחלי