הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

פורום טיפול פסיכולוגי

פורום טיפול פסיכולוגי

פורום טיפול פסיכולוגי מנוהל ע"י נעה מצגר גרנות, פסיכולוגית קלינית מדריכה בטיפול ואבחון
נעה מצגר גרנות, פורום טיפול פסיכולוגי
פסיכולוגית קלינית מומחית עם הסמכה כמדריכה בטיפול ואבחון נסיון של 18 שנה בפסיכותרפיה בקליניקה פרטית ובמסגרות ציבוריות שונות. שילוב של כלים דינאמיים וCBT נסיון רב בטיפול במצבי דיכאון, משברי חיים וקשיים עם נטיה מינית. נסיון רב בטיפול בדיכאון אחרי לידה, ליווי נשים עם קשיי פריון. מדריכה בפסיכותרפיה ובכתיבת מקרים לבחינה.
לחץ כאן לכרטיס המטפל של נועה
אודות הפורום
הפורום מהווה מערכת שאלות-ותשובות עבור הקהל הרחב, המעוניין לקבל מענה לשאלות הנוגעות לטיפול פסיכולוגי במבוגרים.

ניתן לשתף בשאלות ודילמות לגבי טיפול פסיכולוגי, סוג הטיפול ומסגרת הטיפול. ההשתתפות באתר אנונימית. כל שאלה שתועלה לאתר תעבור קודם סינון על-ידי מנהלי הפורום, הרשאים להחליט שלא לפרסמה, או למחוק הודעה/שאלה שכבר פורסמה.

התייעצות דרך הפורום אינה מהווה תחליף לטיפול או להתייעצות מלאה עם איש מקצוע


 X

שלום דניאל, טוב שאתה משתף ברגשותיך ומחשבותיך. לא קל לשתף בכך שמתפתחים רגשות כלפי המטפל/ת, כל שכן רגשות אירוטיים ופנטזיות מיניות. אך למעשה, התפתחות של רגשות כאלו בטיפול הן עובדה שכיחה, ואף מהוות חלק חשוב בטיפול. חשוב שתשתף ברגשות אלו את המטפלת ושתוכלו להבין את המשמעות של הרגשות האירוטיים והפנטזיות, ולקשור אותם לפנייה שלך ולהבנה מעמיקה יותר של האינטראקציה ביניכם, של דפוסי ההתקשרות והצרכים שלך וכן הלאה. בהצלחה שחף


שלום טניה, צר לי לשמוע על האובדן הכואב של אביך. נראה כי דרך הקשר עם הכלב את מעבדת את האובדן והאבל. לצד זאת, את מתארת קושי בתהליכי העיבוד של האבל, אשמה ותחושת אחריות יתר שמתישה אותך. התהליך הטבעי הוא של שחרור הדרגתי של האשמה, החרדה והעצב, וקבלה של הגבולות שלנו והסופיות הכואבת. אם אינך מצליחה בתהליך טבעי להוריד את הדאגה ולאפשר לעצמך יותר חופש מומלץ לפנות לפסיכותרפיה שתעזור לך גם בעיבוד האבל וגם בהשבת השליטה על חייך. ניתן גם לפנות לטיפול פרמקולוגי (תרופתי) בייעוץ של פסיכיאטר. בהצלחה שחף


שלום ליה, את מתארת מצוקה חרדתית חריפה עקב פרידה וחזרה לקשר. נראה כי הפרידה והחזרה הותירו אותך בתחושות של אי וודאות וספק שקשה לך לשאת ומעוררות חרדה גבוהה. טיפול תרופתי מתחיל להשפיע לאחר 3-6 שבועות, ויש גם לעשות מעקב בחודשים הראשונים לגבי תופעות לוואי על מנת להתאים את הטיפול התרופתי אלייך. בנוסף, מומלץ להתחיל פסיכותרפיה על מנת ללמוד לשאת ספק ואי וודאות ולהבין יותר את תחושות חוסר הביטחון שהתעוררו בהקשר הרחב של חייך. שחף


שלום לך, את כרגע בטיפול, ולכן הייתי מביא את השאלות האלו לטיפול עצמו. אולי תוכלו לגלות שה התלבטויות האלו מופיעות בחייך בכל מיני וריאציות? כמו השאלות האם עשיתי בחירה נכונה? האם היה עדיף להישאר עם מה שהיה? או להחליף? (חפץ, מכשיר, עבודה, קשר וכן הלאה). יכול להיות שזה ייגע בשאלות אחרות שיעלו. כלומר, חשוב לאפשר לתופעה הזו להיות חלק מהמרחב הטיפולי ולראות מה אפשר ללמוד ממנה עבורך. בברכה שחף


שלום לך, לא ניתן לתת אבחנה דרך הפורום, אך נראה שהסימפטומים שאת מתארת הם מהכיוון הפוסט-טראומטי. אירוע בו אדם קרוב בסכנת חיים יכול להוות טריגר להפרעה מסוג זה. הדבר הנכון הוא לפנות לאיש מקצוע, לעבור אבחון מתאים ובהתאם לכך את המענה הנכון עבורך. בברכה שחף


שלום לך, התיאור שלך של הסיטואציה מדויק ובהיר. חשוב שתעלי את זה בטיפול, ותוכלו לבחון את המשמעויות של האקט הזה, וכיצד זה מהדהד בקשרים אחרים שלך - הקושי לסיים את התקשורת, אלא בצעד של התנתקות חד צדדית. החרדה שעולה כל עוד לא חסמת, והרגיעה שיש אחרי. לאקט זה יכולים להיות היבטים רבים ושונים, ונראה כי הוא מזמין אתכן לחקירה משותפת של המנגנון הזה, הפונקציה שלו, משמעויותיו והשלכותיו. את לא צריכה להבין מהיכן הצורך נובע, ובוודאי שלא להרגיש לא נעים או רע עם עצמך. הטיפול נועד בדיוק כדי לעורר פעולות מסוג זה, להכיל אותן וביחד להבין את המנגנון הנפשי שפועל דרכן. בהצלחה שחף


שלום עמית, השיתוף שלך אמיץ וכנה, ובנסיבות שתיארת, גם של האירועים עצמם וגם של התגובות שקיבלת בעבר, זהו צעד משמעותי וחשוב. ישר כוח! דווקא מתוך המצוקה הרבה שאת מרגישה יש תקווה, שכן פנית לעזרה. זה צעד ראשון והכרחי לשבור את הבדידות שבה את נושאת את הכאבים שלך. חשוב מאוד לפנות לטיפול. ניתן לפנות לטיפול פרטי, או דרך קופות החולים. בנוסף, יש מרכזים שמתמחים בטיפול בנפגעי/ות פגיעות מיניות, שיוכלו לעזור גם בטיפול הנפשי וגם במעגלי תמיכה חשובים נוספים. הדבר החשוב ביותר שלא תישארי לבד עם המצוקות האלו, תפני לעזרה הן במישור של פסיכותרפיה והן בהרחבת מעגלי התמיכה. בהצלחה שחף


שלום לילך, את כותבת בפתיחות על רגשות שלא תמיד קל להודות ולדבר עליהם, של תחושת עליונות והנאה מכך. השאלה החשובה היא מה את מרגישה לגבי תחושות אלו? ממה את חוששת? האם טוב לך? האם את מרגישה שהקשרים שיש לך מספקים וטובים עבורך? בכל מקרה לשאלות שהעלית בסוף התגובה שלך אין תשובה גורפת. אלו שאלות אישיות שחשוב לבחון בתוך הקשר טיפולי. אם את מוטרדת משאלות אלו, ומהקשרים שיש לך, את יכולה לפנות לטיפול פסיכולוגי. כדאי גם לבחון את האפשרות של טיפול קבוצתי שיכול להתאים לבחינת השאלות האלו. בהצלחה שחף


שלום לך, הקושי שלך להיפתח מובן וברור. טיפול נפשי זו סיטואציה מורכבת, שמעוררת חרדה רבה הן מפני התכנים הפנימיים והן מפני השיפוט החיצוני. נדרש זמן לחוש אמון, ולעיתים עיקר הטיפול ותרומתו היא ברכישת אמון והפנמה של המטפל/ת כדמות מיטיבה בתוך העולם הפנימי. השאלה של המטפלת מעוררת בך שאלות שקשורות בדיוק לקושי שלך, ולכן חשוב שתוכלו להתבונן יחד שתחושות שהשאלה מעוררת בך ותחקרו אותן. זו יכולה להיות דרך שלכן להכיר זו את זו יותר, להבין יותר את החרדות והקושי האישי שלך להיפתח. חשוב שהמטפלת תבין את המשמעות של השאלה עבורך, ומה היא מעוררת אצלך. נדמה שהחשש שלא תהיה אלייך סבלנות הוא מרכזי עבורך ונוגע במקומות וכאבים אישיים שחשוב להיות בהם יחד. השאלות שלך כאן בפורום מעידות על פתיחות רגשית ויכולת התבוננות פנימית. אולי שאלת הסבלנות היא גם השאלה שלך כלפי עצמך. ממליץ לשתף את המטפלת בדיוק במחשבות והתחושות שעולות בך, כפי ששיתפת כאן. בהצלחה שחף


שלום לך, אני מבינה שהמצב הרגשי של דאגנות יתר וחרדה גורמת לסבל רב. אני מאמינה שאפשר לסבול פחות, כמו המטפלת שלך. כל הכבוד לך שהתחלת טיפול פסיכולוגי, זה צעד מצוין בכיוון ואכן אני מבינה שיש שיפור, גם אם חלקי. טיפול פסיכולוגי קשה למצות תוך חודשיים מניסיוני. מציעה לך להמשיך ולעבוד בטיפול על הטבה במצבך, ומכך תרוויחי, לא רק את, אלא גם סובבייך הקרובים. לגבי טיפול תרופתי, הפרשנות שלך שהמטפלת ויתרה עלייך או לא חושבת שאת מסוגלת להשתפר רק באמצעות שיחות היא פרשנות מוכרת ושכיחה ופעמים רבות לאחר שמטפל מציע ייעוץ פסיכיאטרי, המטופל מביע רצון לסיים את הטיפול. אני מציעה פרשנות אחרת כמו הפרשנות שהטבה שמושגת על ידי טיפול תרופתי מאפשרת עבודה טובה יותר בטיפול הפסיכולוגי או שההטבה מאפשרת את חיזוק הכוחות ואת הפחתת הסבל באופן מהיר יותר ומשמעותי מטיפול ללא תרופות. לסיום אציין שיש מגוון רחב של תרופות פסיכיאטריות ולא הייתי ממהרת להלביש את הכותרת פסיכיאטרי על כל טיפול. מציעה ללכת לייעוץ פסיכיאטרי, אפשר וחשוב לשאול שם את כל השאלות ורק אז להחליט. בהצלחה, רחלי


שלום לך, צר לי לשמוע על האכזבה שלך. מקווה שפגישה זו לא תייאש אותך מלמצוא את הדרך להיעזר. אחד הפקטורים הכי מרכזיים להצלחת טיפול הוא הקשר בין המטפל והמטופל. מחקרים הראו שמעבר לסוג הטיפול, הקשר הוא גורם מרכזי בתחושת הצלחת הטיפול על ידי המטופל. חשוב שתרגישי בנוח בפגישות ולכן אני הייתי מציעה לחלוק עם המטפלת את מה שחווית ולראות אם יש פרשנות נוספת או ערך לשיחה על זה. אם לא, מציעה למצוא מטפלת שתרגישי איתה בנוח. בהצלחה, רחלי


שלום נעמה, את מעלה שאלה חשובה ותודה לך על כך. אפתח ואסיים בכך שהכי חשוב להמשיך לדבר את זה בטיפול עצמו. למטפל עצמו יש יותר כלים להעריך את ההתקדמות, והאם הטיפול מיטיב או לא. אך יותר חשוב מכך, נדמה שאת גם מעלה שאלה שקשורה ליחסים הטיפוליים - האם את יכולה לסמוך על המטפל? האם את יכולה לסמוך על עצמך? (אחת מהמטרות הטיפוליות היא שתוכלי לסמוך על עצמך, ולהגיד מה נכון לך גם בפני דמויות סמכות כמו מטפל). שאלות של אמון וקשר שעולות ביחסי טיפול לעיתים קרובות. פגישות טיפוליות לעיתים מעלות רגשות סוערים בהקשר של הווה ועבר, של דמויות משמעותיות, ולעיתים גם של חוויות טראומטיות שזקוקות לעיבוד אך כל נגיעה בהן מכאיבה. שאלת הקצב והעוצמה מאוד חשובה ולא נכון ללכת מהר מדי או עוצמתי מדי. זה שאת מרגישה ׳מפורקת׳ בסוף פגישה יכול להעיד על מגע ממשי עם רגשות בלתי נגישים ביומיום, ועם חוויות לא מעובדות. אך זה כשלעצמו אינו קריטריון להצלחת הטיפול. אחד המדדים הוא האם ביומיום יש שיפור בהרגשה שלך? האם יש שינוי בנושאים שבגללם פנית? איך ההתמודדות שלך ביומיום? האם יש שינוי בעוצמות של חרדה, דיכאון, רגשות אחרים, אם אלו היו מטרידים כשפנית, וכן הלאה. אפשר גם להיעזר בסביבה הקרובה שלפעמים יכולה לתת פידבק האם יש שינוי. כפי שאמרתי, אסיים איך שהתחלתי - חשוב שתעלי את השאלות שלך בטיפול עצמו. בהצלחה שחף