הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים
מנהלת פורום אירית רוזנפלד אשר
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מדריכת הורים וכמו כן מציעה טיפולים פרטניים. פורום הדרכת הורים
ההדרכה ההורית באה לסייע להורים להתנהל מול ילדיהם בחיי היום-יום בדגש על אופן ההתמודדות עם בעיות התנהגויות שונות, העצמת הסמכות ההורית, הגדרה מחדש של גבולות, כלים להתמודדות עם שלבי ההתפתחות של הילדים( כגון גיל ההתבגרות).
לחץ כאן לכרטיס המטפל של אירית
הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .

הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.
 X

שלום שרית , יתכן שבמקרה הנ"ל מדובר - בסקרנות מינית, שמתעוררת כאשר הוא פנוי לכך. אלא שהוא בוחר לעשות זאת בדרכים לא מותאמות ולא מקובלות (כמובן שיש לעצור אותן). לצד זה, נראה שחינוך מיני מותאם גיל יכול בהחלט להוות תחליף. בהצלחה אירית


שוב שלום עדי, לגבי הסיטואציה שתיארת עם בתך נראה שהיא עשתה כברת דרך בתחום החברתי .היא עצמה שבעת רצון מהמצב הקים, ואפילו המורה מדווחת על שיפור. בהתייחס לאירוע עם הבנות, חשוב להבין איך בתך חווה את החברות הזו?, מה היא חושבת או מרגישה לגבי על הקשר הזה ?, האם גם היא חווה את הדברים כמוך? והאם היא בכלל רוצה להוביל בתוך קשרים חברתיים? ושל מי הצורך הזה?. כהורה אפשר לעודד אותה לבטא את עצמה בסיטואציות חברתיות, להקנות לה ביטחון ובעיקר לסמוך עליה כי הנה היא לגמרי מוכיחה שהיא מצליחה למצוא את דרכה, ואפילו לחזק אותה על כך. כל טוב אירית


שלום עדי , אכן מתיאורך עולה שיש לך בן מאד חכם עם אנטנות מאד ארוכות- כאלו שיודעות לזהות את החולשות שכל אחד מכם. על פניו נראה שהוא לרב מצליח (בעיקר אל מול האבא ), אז למה לו להכחיד התנהגות שהוא מרוויח ממנה?!. הדבר נוסף שעולה מסיפורך, הוא הצורך שלכם לגונן על הילד ולמנוע ממנו מצבים של תסכול. מדובר בטעות רווחת שכן היכולת לשאת תסכול היא אחד הכלים החשובים ביותר שהורים יכולים להעניק לילדיהם כצידה לחיים. דבר נוסף שיש להביא בחשבון שיתכן שאתם יוצרים כאן דפוס שעם השנים יתפתח למקומות נוספים אחרים. שניכם צריכים להיות תמימי דעים לגבי המסר החינוכי שברצונכם להעביר (או אולי כמה מסרים). האם המסר הוא כלכלי- התנהלות נכונה או מסר של איזון- סביב עודף צעצועים , או מסר של גבולות- שלא כל דבר שרוצים מקבלים ( כמו בחיים). מכל מקום זו עבודה שמצריכה עקביות וסבלנות. בהצלחה אירית


היי שירה, ניכר שאת צודקת ההתנהגות שמחריפה מעידה שהפתרונות שנקטתם "לא עשו את העבודה". למעשה המקרה שתיארת מצריך הכחדת התנהגות אך לצידה ואולי בראש ובראשונה הקניית התנהגות חליפית- להראות איך כן. בהקשר של הקניית התנהגות יש להדריך את הילד איך אפשר אחרת , מה החלופה לתגובה שהוא בוחר. בנוסף, יש לציין עבור הילד את הרגש שעומד מאחורי ההתנהגות " אתה מקנא עכשיו?, " אתה כועס/מתוסכל עכשיו?". חשוב לציין שהכחדת התנהגות ממצריכה סבלנות רבה וחזרתיות, היא לא נעלמת כבלחיצת כפתור. המסר שלכם צריך להיות - שהוא לא יכול להמשיך להתנהג כך, אין מקום להתנהגות הזו ולאו דווקא "בנונו" או צעקות. בהצלחה אירית


שלום לך, בפנייתך את מתארת קשיים רבים שיש לתת עליהם את הדעת בצורה מפורטת ומעמיקה יותר ואולי אף לברר את ההקשר ביניהם. בהחלט יש להבין האם מדובר כאן בעניין של גבולות- סמכות הורית?, או איזשהו קושי אורגני? או שניהם?. הייתי ממליצה לפנות לאיש מקצוע שמטפל בילדים שיוכל לתת מענה הורי ואולי אף מענה עבורה. בהצלחה אירית


היי אלונה, לגמרי יכולה להבין את ההתלבטות, לכאורה אתם מעבירים את המסרים הנכונים אך עדיין אינכם רואים שינויים בהתנהגויות. לכן חשוב להבין יותר לעומק את פשר ההתנהגות הזו- האם זה משהו רגשי שהוא אינו יודע לבטא והוא למעשה מתנהג אותה?, או שמא שמקורה בחיקוי ?. מכל מקום כדאי שאתם והצוות החינוכי תעבדו בשיתוף פעולה. מומלץ בכל פעם שהוא מכה, לנסות לשיים עבורו את הרגש שלדעתכם עולה מתוך הסיטואציה. לדוגמה, אם אתם מזהים שמדובר בכעס לומר לו אתה כועס עכשיו?( תמיד לשם סימן שאלה). אל תצפו שהוא יענה לכם "כן, אני כועס". למעשה אתם מסייעים לו לתת שם למה שעובר עליו באותו הרגע. ומיד להעביר גם את המסר שהוא לא יכול להכות ובמקביל לשקף מה זה עושה לכם( כאב). זכרו!, מדובר בתהליך ולא בתרופת פלא. אפשרות נוספת היא להפסיק את הפעילות. למשל, אם שחקתם והוא מכה אז להפסיק את המשחק. המסר שיועבר- ש"אי אפשר להמשיך במידה ואתה מתנהג כך"( חשובה עקביות). מעבר לכך, תמיד ניתן לשקף לו דרך סיטואציות במציאות או באמצעות סיפורים- איך כן מצופה להתנהג בסיטואציות חברתיות. אין ספק שמדובר בעבודה ולשם כך נדרשת אורך רוח. שיהיה בהצלחה ו... לידה קלה אירית


אילה שלום רב, מהמקרה שתיארת נראה שלבתך בת ה-9 ניחנה בערך יקר רב מעלה בימינו -הנתינה. אך יחד עם זאת נתינה צריכה להינתן בהלימה וככל הנראה מתיאורך עולה שמרב הרצון לתת, לעזור, להיות חלק, מצטמצם אלמנט ההדדיות. בכל סיטואציה שכזו כדאי שתשקפי לה את החשיבות שנתינה( אותה תכונה חשובה) צריכה להינתן בהלימה עם הצד המקבל. זה לא מספיק רק לרצות לתת יש להקשיב האם לצד השני הדבר מתאים.(ונראה שכאן הקושי). במקרה של בתך ניכר שמדובר בהפנמת האיזון -בין הצורך שלה לצרכי האחר. כל טוב אירית רוזנפלד אשר


שלום לך, את אכן צודקת, ומהמקרה שתיארת נראה שבתך סובלת מחרדה שמפריעה לה לתפקוד היומיומי. היא אינה מסוגלת לישון במיטה שלה, מסרבת ללכת לבית ספר, הופעת תסמינים כמו כאבי בטן ואולי גם חוסר ריכוז. היא מאד מוטרדת ובעיקר מאד סובלת. ואין ספק שגם אתם מושפעים מהמצב- להיות זמינים עבורה בזמן העבודה, להחזיק בסטנד בי את הסבתות, להיות טרודים מהמצב וממה שצפוי (או לא צפוי). אני לגמרי יכולה להבין את הדאגה שעולה. אמנם, בתיאור לא עלתה שאלה, ובכל זאת בחרתי להתייחס לשני אספקטים: ראשית מדובר בחרדה ויש להתייחס אליה ולתת לה מענה. שנית, לקחת בחשבון שתקופת הקורונה על כל השלכותיה העלתה את רמת התעצומות הרגשיות. כלומר, התמודדויות שעבדו איכשהו בעבר, באה המגפה וטרפה את הקלפים. בטח לילדים, ובפרט לילדים עם רגישויות. כל טוב אירית


הורים יקרים, מדבריך עולה שאתם בלחץ רב סביב הנושא, וזה בהחלט מובן. כמו כן אני מזהה מתוך הכתוב והשאלות שהצגת, שקים חסך בידע אודות חינוך מיני והתפתחות מינית, שכן כפי שאמרת אתם נתקלים בזה, לראשונה. היא אינה "נזהרת" כיוון שהיא אינה מבינה שהיא אמורה לגעת בעצמה, במקום פרטי( ללא קהל). אף אחד לא הסביר לה. יתכן שהיא גם לא בדיוק מבינה מה קורה לה. והרי הזכרת קודם- היא מרגישה מאד בנח בבית. לצערי, אין פתרון ביניים , צריכה להתקיים שיחה . נקודה. כזו שתעביר מסר מותאם וברור כפי שציינתי בתשובתי הקודמת. מאידך, כל עוד אינכם מתייחסים היא תמשיך לקבל את הרושם שזה לגיטימי לעשות זאת בנוכחותכם. לצד כל זה, כמובן שקיימת האפשרות לגשת אליה, לבקש ממנה באוזן (שימו לב שלא להביך אותה ) שאת מה שהיא עושה, תעשה בחדרה הפרטי או בשירותים/ חדר רחצה מאחורי דלת סגורה. אך אני תוהה אם אתם מרגישים בנוח עם מסר שכזה, שכן כפי שציינתם גם אתם במבוכה וזקוקים לעיבוד של הדברים. ולחילופין, במקרה כזה, מה יקרה לכם במידה ויעלו שאלות ממנה אליכם?!. מקווה בשבילכם שבמהרה תצליחו למצוא איש מקצוע שייתן את הידע ההתפתחותי והחינוכי הרלוונטי, ובעיקר ירגיע ויעזור לכם לדייק את המסר אליה. כל טוב אירית


הורים יקרים, מודה לכם על השאלה ראשית ארגיע אתכם ואומר שמתיאורכם עולה שהתנהגות בתכם נורמלית לחלוטין, והיא בסך הכול חוקרת את מיניותה. הדבר חדש לה וככל הנראה מעורר אצלה עניין וסקרנות ובעיקר גם הנאה. הנגיעה העצמית, מסבה לה עונג והיא חוזרת על הפעולה. לשאלתכם אוננות הינה דבר טבעי והיא מינית בכל שלב. כן יש מקום לתווך לה את נושא- לתת הסברים, לנרמל, ( לגיטמציה?), אולי לפתוח מקום לשאלות שעולות אצלה. בין היתר גם להתייחס לפרטיות- היכן מותר לאונן, וכמובן לנושא ההיגיינה. לצערי, הקושי מתחיל דווקא בתיווך לא מותאם של המבוגרים. הכוונה למסרים גלויים או סמויים שהורים מעבירים לילדיהם שעשויים בהמשך לעצב את עולמם המיני ( כמתמחה בטיפול המיני אני פוגשת זאת לעיתים תכופות). יש לקחת בחשבון שבשלב זה קיים בעולמה הרבה מאד בורות לגבי מיניות ואולי אף בלבול. ולכן תגובה של "לכי לשטוף את הידיים בסבון" - עשויה ליצור רושם מוטעה שהאוננות עצמה היא דבר מלוכלך (והנה מתחיל מעגל שלילי כבר בשלב הגילוי את המיניות של עצמה). כנ"ל להיכנס לחדר ולהעביר מסר שתזדרז עשויה להתפרש אצלה בצורה לא נכונה. אני מבינה שעל אף שיש לכם ניסיון הורי רב עם בנותיכם הבוגרות, התמודדות עם חינוך מיני חדשה לכם. אתם מבולבלים, נבוכים ואפילו נסערים ולכן כן הייתי ממליצה לקבל הדרכת הורים בעניין שקצת ירגיע ויעזור לכם לעשות סדר ולהעביר מסרים בצורה מותאמת. בהצלחה מרובה.


שלום לך, מתיאור שהעלית ניכר שאכן מדובר בילדה ברוכת כישורים. אך יחד עם זאת, נראה שכהורה הנך מזהה פער לא מובן, בין הכישורים הגבוהים להתנהגויות שציינת. כצעד ראשון, הייתי מנסה להבין לעומק את אותן התנהגויות- מתי הם מתרחשות?, באיזו תדירות?, היכן?, מי הקהל?, האם הן קשורות באיזשהו אופן?, מהו הצורך שעולה מאחורי כל התנהגות ? (אופציה- קבלת תשומת לב). כמו כן הייתי מבקשת מידע יותר מעמיק מצוות המורים לגבי התנהלות הילדה במסגרת הבית ספרית מלבד היכולות הלימודיות. מבררת מה כוונתם שמבחינה חברתית "הכול טוב"- מה הם רואים?. המידע הנ"ל עשוי לשפוך אור על הפער שקים לתחושתך. כמובן שבמידת הצורך תמיד אפשר להתייעץ עם איש מקצוע. בהצלחה!


שלום לך, ראשית אומר שאני מאד מבינה את החוויה הכנה שהצגת כאן- של "אבודים". וכשאבודים רצוי לעשות סדר!, ולמה אני מתכוונת?. מתוך התיאור שלך עלו כמה החלקים- הפרעת קשב וריכוז, טיפול תרופתי שהתחיל והופסק, חשד לקשיים חברתיים, תקופת הקורונה. הפרעת קשב וריכוז – יש להבין יותר לעומק את הדיכוטומיה בין יכולת של הילד לאסוף את עצמו בביה"ס( שזו לגמרי חוזקה) אל מול ההתפרצויות בבית. האם זה בלל שהיכולת האיפוק ממוגבלת והיא שמורה רק לביה"ס, האם הבית עבורו זה המקום הבטוח ולכן הוא "מרשה לעצמו" להביא גם את החלקים הפחות נעימים שלו. טיפול תרופתי- שהתחיל והופסק בגין תופעות לוואי, מה אמר על כך הגורם המקצועי שרשם את הטיפול האם הוא שותף?. לגבי החלק החברתי- שווה לאסוף מידע ממשי ולא רק בגדר חשד. סוגיה זו עשויה להיות פקטור משמעותי על הסיפור.( עשוי להסביר חלק מהתסכול של הילד- כי אם אין לי חברים בזמן ביה"ס ולשאר החברים שלי יש – איך זה משפיע עלי?). וכמובן עת הקורונה- שכל מה שידענו עד כה השתנה ומשתנה מידי יום עבור הילד, עבורכם ועבור הבית כולו.(איך מיצרים התאמות מותאמות). כדי להקל עליכם ובכדי לעשות אינטגרציה בין כל החלקים, הייתי מתייעצת עם איש מקצוע מומחה לתחום וביחד מבנים תוכנית התערבות שתתאים למשפחה שלכם, תקל על השהייה בבית (בטח בעתות אלה). כמו כן הייתי בודקת אפשרות לטיפול רגשי בילד כזה שיקנה לו כלים להתמודד עם התסכול וההתפרצויות שלו בצורה מותאמת יותר. בהצלחה רבה כל טוב אירית