שאלה: חינוך - (דניאל בן גל)
שלום רציתי להתייעץ בקשר לבן שלי בן 4 וחצי. ילד טוב סך הכל חכם מבין עניין בוגר.
אנחנו יושבים הרבה לארוחה משפחתית גרעינית 4 נפשות. וכל פעם שאנחנו יושבים הוא מסרב לשבת איתנו. בא מסתכל על האוכל אומר איכס והולך או סתם מכריז שהוא לא רעב.
ניסינו לא להתייחס. ניסנו לשאול אותו מה הוא רוצה לאכול וכמה..
וכשהוא כבר יושב הוא אוכל ונהנה ומדבר ואנחנו משבחים אותו על כך...
במילה אחת הצגות.הוסיף ואומר בגן הוא אוכל הכל ויפה!
תודה מראש דניאל
תשובה: חינוך - (אירית רוזנפלד אשר)
דניאל שלום,
אנסה לענות על אף שלא נשאלה כאן שאלה ספציפית.
מתיאורך עולה מחווה משפחתי מלכד שמתרחש על בסיס קבוע בלוז המשפחתי שלכם.( שאפו גדול!!) .
מאחר שציינת שיש לך ילד חכם ונבון שיודע להבחין בין סיטואציות בהם הגבולות מאד ברורים ( קרי בגן)לבין מצב שמדובר בבחירה.
נשאלת השאלה מה יקרה אם גם בבית הישיבה מסביב לשולחן תהייה כלל עם מסר בעל רציונל נרחב של מפגש משפחתי. הכוונה לזמן איכות שבו משתפים ומדברים זמן שבו קורים דברים (ומי שלא נוכח מפסיד). הדבר המשמעותי שבמפגש הזה לא מכריחים לאכול אלא מציעים את האפשרות – לטעום. כלומר, המסר" אינך חייב לאכול אתה יכול לטעום". בו זמנית, המבוגרים שבשולחן יכולים לנהל שיח על האוכל המגוון שמוצע, לשאול אחד את השני האם טעים לו. בל נשכח, לעודד, לשבח את הטועמים. המטרה לשמש מודלינג ובכך לעודד לטעום ואף לאכול. יש לציין שמדובר בתהליך שלוקח זמן וכן חשוב להצטייד באמונה ובעיקר באורח רוח.
בהצלחה
אירית
