על הספה - פורומי מומחים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים
מנהלת פורום אירית רוזנפלד אשר
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מדריכת הורים וכמו כן מציעה טיפולים פרטניים. פורום הדרכת הורים
ההדרכה ההורית באה לסייע להורים להתנהל מול ילדיהם בחיי היום-יום בדגש על אופן ההתמודדות עם בעיות התנהגויות שונות, העצמת הסמכות ההורית, הגדרה מחדש של גבולות, כלים להתמודדות עם שלבי ההתפתחות של הילדים( כגון גיל ההתבגרות).
לחץ כאן לכרטיס המטפל של אירית
הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .

הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.
 X

ניכר שבמקרה שתיארת קיים אלמנט רגשי של חרדה שהשתלטה על חייו. אך קודם לכן, יש למצות את הבדיקות והתהליכים הפיזיולוגיים. ולשם כך נראה שכדאי לערב את רופא הילדים או רופא משפחה, שהוא קרוב לוודאי דמות מוכרת עבור הילד. במפגש משותף לשניהם, להתמקד בהסברים שיפחיתו את החרדה בנוגע לביקור אצל רופא הגסטרו. במקביל יש להיוועץ עימו לגבי התחלה של טיפול רגשי כשהוא ינהל את התיק מול כל הגורמים המעורבים. הרבה בריאות ובהצלחה אירית


שלום מאור, מתיאורך ניכר שאכן מדובר בילד צעיר וחכם, שמתקשה להתמודד עם תסכול. הוא מצא דרך ל "לשלוט" בסיטואציה ולהשיג את רצונותיו ונראה שהוא גם די מצליח בכך שכן בסופו של דבר הוא מקבל את מבוקשו. הוא הפנים את שיטת הפעולה ואף יצר התנהגות עקבית, בהקשר זה, אל מול דמויות הסמכות בחייו . לצערי חסר מידע רלוונטי רב, אך אציין שמעגל ההתנהגות הזה ימשיך ויזין את עצמו, כל עוד לא תסייעו לו להתמודד עם תסכול. במקרים של תסכול יש לשקף לילד את ההבנה שלכם את הרגשות שלו. לדוגמה " אתה מתוסכל כעת, כי אתה רוצה את הרובה של החבר" ובאותה נשימה לשקף לו את המציאות "הרובה שלו ואינך יכול לקבל אותו ללא רשותו". נכון לעת זו כולם נעתרים לו ולא מסייעים לו לפתור את הקונפליקט בו הוא מצוי. נקודה נוספת, יתכן שיש כאן סיפור של ילד סנדוויץ' שמנסה להשיג שליטה ומקום לנוכח העדר השליטה בחייו- אח בכור שדי צמוד אילו בגיל, תינוקת קטנה, וגם מעבר לבית חדש. אלא שכיאה לילד בן 3 הוא איבד את הדרך( שליטה) ולקח זאת לקיצון. המטרה היא לסייע לו למצוא את המקום הבטוח ולהחזיר את השליטה . בהצלחה מרובה אירית


היי הילה, מתיאורך עולה שאהבתך לבתך רבה והיא מאד חשובה לך. אך ניכר שכרגע הקשר שלך עימה ( או אולי שלכם )נשען על יחסי כוחות. כתבת:" הילדה מאוד מאוד קשורה אליי, והענקתי לה הרבה מאוד חום ואהבה מיום לידתה." האם יתכן שמשהו התבלבל במסר וזו תורגמה ל "אני מסוגלת לשלוט בכל סיטואציה ולקבל את רצוני"? . יחסי הורה – ילד, אינם יחסים שוויוניים, את אינך אמורה לקבל ממנה רשות, ההיפך הוא הנכון! ( יתכן שזו החוויה שלה). כפי שציינת להורה, בין היתר, יש תפקיד של מחנך . מדבריך עולה שמה שנותן את התעצומות הגבוהות זה בעיקר ההבניה של דפוס יחסים שמתקיים אל מולה ופחות עניין של שלב התפתחותי או אופי. נראה שבמקרה שלכם הייתי מתחילה לעשות סדר- בהבניית הזהות ההורים שלכם (חינוך לצד אהבה הכלה וכבוד לילד) ובהגדרת התפקידים הורה ילד( מי מרשה למי). בהצלחה אירית


רועי שלום, ראשית מחזקת את ידכם על ההחלטה המתבקשת להחזיר את הילדה למקום הלינה הטבעי החדר שלה. מעברים מסוג זה עשויים להחוות אצל כל אחד באופן ובקצב אחר. לרב הם כרוכים בטקסים ובגבולות ברורים ולעיתים ישנה הזדקקות להדרגתיות ושלבים (תלוי במקרה). יש לציין שהתמדה היא אחד ממדדי ההצלחה החשובים. מתיאורכם עולה שאתם במצב של התשה לכן נראה שכדאי להיעזר בליווי של יועצץ/ת שינה, אשר תבנה עמכם טקס הרדמות מותאם לכם ובהתייחסות לקשיים שעולים. בהצלחה אירית


דניאל שלום, אנסה לענות על אף שלא נשאלה כאן שאלה ספציפית. מתיאורך עולה מחווה משפחתי מלכד שמתרחש על בסיס קבוע בלוז המשפחתי שלכם.( שאפו גדול!!) . מאחר שציינת שיש לך ילד חכם ונבון שיודע להבחין בין סיטואציות בהם הגבולות מאד ברורים ( קרי בגן)לבין מצב שמדובר בבחירה. נשאלת השאלה מה יקרה אם גם בבית הישיבה מסביב לשולחן תהייה כלל עם מסר בעל רציונל נרחב של מפגש משפחתי. הכוונה לזמן איכות שבו משתפים ומדברים זמן שבו קורים דברים (ומי שלא נוכח מפסיד). הדבר המשמעותי שבמפגש הזה לא מכריחים לאכול אלא מציעים את האפשרות – לטעום. כלומר, המסר" אינך חייב לאכול אתה יכול לטעום". בו זמנית, המבוגרים שבשולחן יכולים לנהל שיח על האוכל המגוון שמוצע, לשאול אחד את השני האם טעים לו. בל נשכח, לעודד, לשבח את הטועמים. המטרה לשמש מודלינג ובכך לעודד לטעום ואף לאכול. יש לציין שמדובר בתהליך שלוקח זמן וכן חשוב להצטייד באמונה ובעיקר באורח רוח. בהצלחה אירית


אלה שלום, במקרה שתיארת מדובר בפעוטה שמקור התנהגותה אינו ברור עד הסוף, ולכן כדאי להתייחס לכל מקרה לגופו. כן לאפשר לה לחקור את הסקרנות שעולה או את הצורך באינטראקציה, תוך כדי התאמת גבולות ושיקוף. לדוגמא- לשקף לה בקול "את רוצה לשחק עם ה...?, אבל זה לא אפשרי הוא כרגע עסוק / זה מפריע לו....". באופן הזה מתקיים עבורה תהליך למידה משמעותי שכן יש התייחסות לצורך תוך התאמה למציאות. בהצלחה אירית


שלום, מתיאורכם עולה ילדה שנוטה להילחץ בקלות ולחץ זה לרב משתק אותה גורם לה להימנע מלהתמודד. כמו כן אתם מתארים החמרה בעקבות תקופת הקורונה-וזו תופעה מוכרת ורווחת אצל רבים. גם אם נדמה שעבר זמן רב אולי יתכן שבתכם זקוקה לזמן נוסף להסתגל למציאות החדשה. ראשית הייתי מציעה לא להישאר עם הדבר הזה לבדכם- כדאי לשתף את הצוות החינוכי בסוגיה ותנסו לעבוד יחד. כמו כן הייתי שוקלת פניה לאיש מקצוע שיוכל קצת להדריך אתכם ואולי בהמשך לטפל בילדה. דבר נוסף, לבדוק היכן המקומות שהיא כן מצליחה להתמודד ולבדוק עימה איך זה ששם זה עובד?. בהצלחה אירית



שוב שלום עדי, לגבי הסיטואציה שתיארת עם בתך נראה שהיא עשתה כברת דרך בתחום החברתי .היא עצמה שבעת רצון מהמצב הקים, ואפילו המורה מדווחת על שיפור. בהתייחס לאירוע עם הבנות, חשוב להבין איך בתך חווה את החברות הזו?, מה היא חושבת או מרגישה לגבי על הקשר הזה ?, האם גם היא חווה את הדברים כמוך? והאם היא בכלל רוצה להוביל בתוך קשרים חברתיים? ושל מי הצורך הזה?. כהורה אפשר לעודד אותה לבטא את עצמה בסיטואציות חברתיות, להקנות לה ביטחון ובעיקר לסמוך עליה כי הנה היא לגמרי מוכיחה שהיא מצליחה למצוא את דרכה, ואפילו לחזק אותה על כך. כל טוב אירית


שלום עדי , אכן מתיאורך עולה שיש לך בן מאד חכם עם אנטנות מאד ארוכות- כאלו שיודעות לזהות את החולשות שכל אחד מכם. על פניו נראה שהוא לרב מצליח (בעיקר אל מול האבא ), אז למה לו להכחיד התנהגות שהוא מרוויח ממנה?!. הדבר נוסף שעולה מסיפורך, הוא הצורך שלכם לגונן על הילד ולמנוע ממנו מצבים של תסכול. מדובר בטעות רווחת שכן היכולת לשאת תסכול היא אחד הכלים החשובים ביותר שהורים יכולים להעניק לילדיהם כצידה לחיים. דבר נוסף שיש להביא בחשבון שיתכן שאתם יוצרים כאן דפוס שעם השנים יתפתח למקומות נוספים אחרים. שניכם צריכים להיות תמימי דעים לגבי המסר החינוכי שברצונכם להעביר (או אולי כמה מסרים). האם המסר הוא כלכלי- התנהלות נכונה או מסר של איזון- סביב עודף צעצועים , או מסר של גבולות- שלא כל דבר שרוצים מקבלים ( כמו בחיים). מכל מקום זו עבודה שמצריכה עקביות וסבלנות. בהצלחה אירית


היי שירה, ניכר שאת צודקת ההתנהגות שמחריפה מעידה שהפתרונות שנקטתם "לא עשו את העבודה". למעשה המקרה שתיארת מצריך הכחדת התנהגות אך לצידה ואולי בראש ובראשונה הקניית התנהגות חליפית- להראות איך כן. בהקשר של הקניית התנהגות יש להדריך את הילד איך אפשר אחרת , מה החלופה לתגובה שהוא בוחר. בנוסף, יש לציין עבור הילד את הרגש שעומד מאחורי ההתנהגות " אתה מקנא עכשיו?, " אתה כועס/מתוסכל עכשיו?". חשוב לציין שהכחדת התנהגות ממצריכה סבלנות רבה וחזרתיות, היא לא נעלמת כבלחיצת כפתור. המסר שלכם צריך להיות - שהוא לא יכול להמשיך להתנהג כך, אין מקום להתנהגות הזו ולאו דווקא "בנונו" או צעקות. בהצלחה אירית