על הספה - פורומי מומחים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים
מנהלת פורום אירית רוזנפלד אשר
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מדריכת הורים וכמו כן מציעה טיפולים פרטניים. פורום הדרכת הורים
ההדרכה ההורית באה לסייע להורים להתנהל מול ילדיהם בחיי היום-יום בדגש על אופן ההתמודדות עם בעיות התנהגויות שונות, העצמת הסמכות ההורית, הגדרה מחדש של גבולות, כלים להתמודדות עם שלבי ההתפתחות של הילדים( כגון גיל ההתבגרות).
לחץ כאן לכרטיס המטפל של אירית
הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .

הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.
 X

שלום נתי. כתבת שזו תופעה חדשה ושאנשי המקצוע לא ראו סיבה מיוחדת או סיבה לדאגה. רוב הסיכוי שזה יעלם ולא הייתי בשלב זה עושה מזה הרבה עניין כדי לא לקבע את ההתנהגות. אם זה קורה רק בגן- הצוות בגן יתייחס לזה ויבהיר שזו לא התנהגות מקובלת. חשוב שיסייעו לו בתיווך ליצירה קשר אבל הואמאוד צעיר וכנראה מנסה להבין כיצד ליצוק קשר עם ילדים אחרים. ככל שהגננת תבהיר שלא דוחפים בגן ותחזור ותסביר איך כן פונים - סביר שזה יחלוף פכי שבא. בהצלחה!


שלום שרה, נראה שככל שאתם מנסים "לתקן" את הקנאה על ידי פיצויים, זה רק מחזק את תחושת הקיפוח של בתך. בעצם העובדה שאתם דואגים מראש לתת לה יותר אתם נותנים אישור להרגשה שלה שהיא צריכה לקבל יותר כדי שלא להרגיש רע . ולכן אני ממליצה להפסיק לפצות אותה אלא להעביר מסר נינוח ומלא ביטחון שהיא מקבלת בדיוק כמו אחיה וזה בסדר גמור. בנוס, אני ממליצה לפנות לטיפול רגשי אצל איש מקצוע כדי לחזק אותה ולסייע לה לחזק את הביטחון העצמי שלה. בהצלחה


שלום קארין. מדבריך עולה כי בנך מנסה למצא את מקומות החדש במשפחה בה הוא לא הילד היחידי. הוא מקנא ומנסה להתנהג כמו אחותו התינוקת. לא כתבת איך אתם מגיבים בד"כ להתנהגות זו אבל כנראה שהתגובות שלכם לא היו כ"כ יעילות בהפסקת התנהגות זו. חשוב לסייע לו להרגיש את היתרונות בשינוי שחל במשפחה- להרגיש "גדול" יכול להיות יתרון ולכן חשוב לתת לו תפקידים ופריוולגיות של אח גדול. ולהדגיש שאלו דברים שעושים רק איתו כי הוא הגדול- לשבת בערב לשיחה על כוס שוקו, ללכת למקומות ולבלות איתו אחד על אחד ללא התינוקת. מצד שני- חשוב שיבין שיש התנהגויות לא מקובלות ואם הוא גדול, אז לא תוכלו להגיב אליו כשהוא בוכה אלא רק אם ידבר ויסביר מה רוצה. אם רוצים ללמד אותו שליטה עצמית, חשוב לתת דוגמה אישית של שליטה עצמית ובאמת לא להתייחס וגם לא להתפרץ. ממליצה להכין תכנית מאוד ברורה שבה יש גבולות ברורים מהי התנהגות רצויה ולא רצויה (לא להעמיס יותר מדי דברים) וגם מהן הזכויות שמקבל כאח גדול, אם מתנהג בהתאם. לאחר שיחה כזו - להיות במעקב ולאפשר לו לזכות בזכויות וחיזוקים שאוהב על התנהגות בוגרת. בהצלחה.


שלום יסמין. השאלה מה בהתנהלות זו גורם לך אי נוחות. האם עצם השינה עם הבת או או ההרגל של הבת היוצר תלות? או אולי העדרותו מהמיטה שלכם? חשוב שתנסי להבין עם עצמך מה יוצר אצלך את אי הנוחות. למשפחות שונות מותאמים דברים שונים ואם תוכלי לדבר עם בעלך על הדבר שיוצר אי נוחות,תוכלו לקבל יחד החלטה כיצד להמשיך. לגבי ההרגל- השאלה שעליכם לשאול היא מה קורה כאשר איננו בבית או שמחליט של אמתאים לו להירדם איתה, האם היא מתקשה ללכת לישון? האם היא תלויה בו כדי להירדם? בהצלחה.



שלום זוהר, בגיל זה ילדים מתחילים לבדוק גבולות כדי להבין איך העולם מתנהל. כך הם לומדים טוב ורע, מותר ואסור. לא כתבת איך האם מגיבה אליו... חשוב כמובן שהתגובה תהיה כזו שלא מחזקת את ההתנהגות ולא נותנת לה לגיטימציה (כמו צחוק, או נשיקות). חשוב להבהיר לו שזה לא נעים, שזה כואב ושזו התנהגות שאיננה מקובלת. הצבת גבולות היא חלק חשוב מאין כמוהו בחינוך הילד ומשמעותי ביותר להתפתחותו. אם לא ילמד דברים אלו בבית מאימו, כאשר ירביץ בגן או בגינה, התגובות יהיו הרבה פחות נעימות וקשות עבורו. בהצלחה.


שלום אור, ראשית אומר שהתנהגותן של הבנות שכיחה ותואמת את הגיל שלהן. זו דרך שלהן לבדוק גבולות וגם כפי שאת אומרת דרך להביע געגוע, קושי במעברים. גם כאשר טוב בגן, יש בגן אתגרים חברתיים ולימודיים וזה דורש מאמץ. בבוקר, כמו שלנו המבוגרים, לא מתחשק פעמים רבות ללכת לעבודה, זה לגיטימי שבא להן להתפנק בבית. יחד עם ההבנה הזו, חשוב גם להעביר מסר שיש דברים שעושים גם אם לא פחות יש חשק. שכולם בבוקר יוצאים מהבית ואין על כך משא ומתן. לא הייתי מורידה כלום מהכיף של סוף השבוע, להיפך. אבל עושה איתן הרבה שיחות על רגשות אמביוולנטיים - בשעות אחר הצברים ולא בבוקר בזמן ההתארגנות- שזה בסדר להתגעגע לחוויה של סוף השבוע, שזה בסדר לראות להשאר בבית אבל לא תיכף יגיעו לגן וישכחו כמה היה קשה בבוקר. אבל להיות מאוד אסרטיבית ולא לפתוח בכלל שיח על כך בבוקר. אפשר כמובן להחליט שפעם בחודש או באיזו תדירות שתחליטו מראש תאפשרו להשאר בבית, אבל מתוך החלטה מוקדמת ולא מתוך הבכי ובדיקה הגבולות בבוקר. כך ידעו שיכולות לבקש בשבוע הבא יום בבית- ואת תחליטי אם זה אפשרי. חשוב שלא לאפשר משא ומתן בבוקר ולחזק את ההתנגדות. בהצלחה


שלום מור, נשמע שאת יודעת היטב מה נכון לך כאמא, יודעת להציב גבולות מחד ולהיות חמה ותומכת מאידך.יכולתה של בתך לישון עצמאית מגיל צערי מעידה על כך כמו תחושת הביטחון שאת משרה עליה כאשר מתעוררת בלילה. נכון שלאורך זמן התנהגות זו מחוזקת ולכן כשתרגישי שההתעוררות הפכה להרגל שאת רוצה לשנות, אז יהיה הזמן הנכון לכן להחזירה לשינה מלאה במיטתה. כשאת מחליטה שזה הזמן, חשוב לשוחח איתה לפני השינה מדוע חשוב לך שהיא תישן כל הלילה במיטה, ושהלילה אם תתעורר תבואי לסייע לה להירדם , אבל במיטה שלה. כשהיא מתעוררת, את יכולה לשבת איתה על המיטה, לחבק עד שמפסיקה לבכות ואז לומר לה בעדינות שאת מחזירה אותה למיטה. תחילה שבי איתה עד שתירדם, את יכולה להחזיק לה את היד ולאט לאט למצמם את הזמן שאת נשארת איתה, ליד מיטתה. עודדי אותה במהלך היום, לא בסמוך לשינה לדבר על הלילות , גם אם עדיין לא מאוד ורבלית, נסי את לדבר בשמה ולהציע את הפרשנות שלך למה שקורה לה בלילה, שמותר להיבהל, שזה בסדר להתעורר, ואילו דברים בחדר שהיא אוהבת יכולים לעזור לה להירגע. בהצלחה!


שלום לירן. להרגיש כעס ועצב זה לא משהו שלילי. אלו רגשות לגיטימיים ואף בלי תפקיד מאוד חשוב בהתפתחות האישית. הייתי מאפשרת לה להביע את הכעס, והדאגה. ואף נותנת להם תוקף ולגיטימציה. זה טבעי שזה יחליץ אותה, ידאיג אותה. דווקא בשל היותה אחות דואגת, בוגרת. היא לא מסוגלת עדין להבין שיש לה מקום לאהוב אחות נוספת ואת השמחה שאחות זו תביא לחייה, היא כנראה עוד עסוקה באי הנוחות השאלות והדאגות שאחות נוספת מעוררות בה. חשוב לומר לה שדאגותיה מובנות. שמותר לכעוס. אחרי הכל, לא שאלו אותה והחליטו עבורה לעשות שינוי שישפיע גל עליה מאוד. אבל שאתם, כמובגרים, מאמינים שילד נוסף יביא לכל המשפחה וגם לה שמחה וגם אם היא לא מסוגלת עכשיו להרגיש שמחה זו זה בסדר, אתם מאמיניםשאחרי היא תכיר את האחות ותתרגל, היא תוכ לחוש רגשות אחרים, כמו לאחות הקיימת. בריאות!


שלום לירן, את מתארת מצב כואב ומורכב מאוד. אני לא חושבת שפורום יכול לתת מענה מכיון שכל כך הרבה משתנים משפיעים על הסיטואציה. אם הרווחה מעורבת, חשוב לבקש חוות דעת מקצועית לגבי המשמורת. מול הילדים, אני מבינה את הקושי והכאב הכרוך בלשמוע אותם מדברים כך אבל ילדים בני 11 לא מחליטים ולפעמים אומרים מה שחושבים שמצפים מהם לומר ללא יכולת להבין את ההשלכות. חשוב שכאמא תמשיכי ותאמרי להם כמה את אוהבת אותם ודואגת להם ושכל מה שאת עושה הוא מתוך אמונה שזה לטובתם. ככל שתצליחי להמנע מהתנגחות, ותעני להם שכואב לשמוע את הדברים ושאת סומכת עליהם שבלב הם יודעים שאת אוהבת אותם, הם יתבגרו וירגישו בטוחים איתך ולא מתוך שדה קרב כוחות בינך לבין האבא שלהם. בהצלחה!


שלום חן את מתארת התנהגות מאוד תואמת גיל. לכל תינוק יש את הטווח שלו בו משחק עם עצמו, וזה מאוד משתנה בין תינוק לתינוק. וגם תלוי בהתנהגות שלכם בשאר הסיטואציות. אפשר לתת לתינוק להרגיש תסכול לכמה שניות. בגיל זה אפילו לדקה. השאלה האם אתם מיד רצים אליו כשמשמיע את הקול הראשון ומיד מרימים או מנסים לשבת לידו ולדבר אליו כשהוא על הרצפה ולהרגיע אותו שאת לידו. כך ניתן בכל פעם להאריך מעט את הזמן שנמצא על מזרון הפעילות. קשה מאוד לתת תשובה עד כמה זה טמפרמנט שלו וכמה זו הרגל , מבלי לצפות בילד ובאינטראצקיה עם הוריו. אבל נסי , עם מתן תחושת מוגנות (שישמע את קולך, שיראה אותך בזוית העין) לתת לו בכל פעם עוד כמה שניות עם עצמו לפני שממהרת להרימו. בהצלחה.


שלום הדר, אני עדין חושבת שצריך לעשות כל מאמץ לתקשורת בין צוות הצהרים לצוות הבוקר. בנוסף, אני לא מאמינה שקושי של ילד יכול לקבל מענה ופיתרון ע"י צוות זמני שלא מכיר אותו. במקרה כזה, הייתי מנסה דווקא ללכת לכיוון של הומור, פשוט להעביר את היום בצורה הכי זורמת שניתן ולהשאיר לצוות הבוקר וההורים לטפל בבעיות מתמשכות. לפעמים תגובה של "הפוך על הפוך" , של מענה בהומור, תופסת אותן לא מוכנים ואז מגיבים טוב יותר. בנוסף, אם יהיה משהו אטרקטיבי בחוץ, ירצו בעצמם להצטרף. לפעמים עדיף פשוט להתעלם, כמובן ולדאוג שמישהו משגיח שלא עושים משהו מסוכן.