שלום אור, ראשית אומר שהתנהגותן של הבנות שכיחה ותואמת את הגיל שלהן. זו דרך שלהן לבדוק גבולות וגם כפי שאת אומרת דרך להביע געגוע, קושי במעברים. גם כאשר טוב בגן, יש בגן אתגרים חברתיים ולימודיים וזה דורש מאמץ. בבוקר, כמו שלנו המבוגרים, לא מתחשק פעמים רבות ללכת לעבודה, זה לגיטימי שבא להן להתפנק בבית. יחד עם ההבנה הזו, חשוב גם להעביר מסר שיש דברים שעושים גם אם לא פחות יש חשק. שכולם בבוקר יוצאים מהבית ואין על כך משא ומתן. לא הייתי מורידה כלום מהכיף של סוף השבוע, להיפך. אבל עושה איתן הרבה שיחות על רגשות אמביוולנטיים - בשעות אחר הצברים ולא בבוקר בזמן ההתארגנות- שזה בסדר להתגעגע לחוויה של סוף השבוע, שזה בסדר לראות להשאר בבית אבל לא תיכף יגיעו לגן וישכחו כמה היה קשה בבוקר. אבל להיות מאוד אסרטיבית ולא לפתוח בכלל שיח על כך בבוקר. אפשר כמובן להחליט שפעם בחודש או באיזו תדירות שתחליטו מראש תאפשרו להשאר בבית, אבל מתוך החלטה מוקדמת ולא מתוך הבכי ובדיקה הגבולות בבוקר. כך ידעו שיכולות לבקש בשבוע הבא יום בבית- ואת תחליטי אם זה אפשרי. חשוב שלא לאפשר משא ומתן בבוקר ולחזק את ההתנגדות. בהצלחה
