הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.

במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

ג'ני שלום, פעוטות בגיל הזה נהנים מההזדמנות לעשות דברים הפוכים להוריהם ולאתגר את ההורים בהצבת גבולות מתמדת. זה חלק מהתפתחות תקינה של נפרדות ושל עצמאות. עדיין, היא זקוקה לאישור מתמיד שאת איתה, תומכת בה, נשארת איתה, מלווה אותה ולא הודפת אותה על ההתנהגויות הללו. לכן, גם כאשר נראה לך שהתנהגותה הגלויה משקפת שאינה רוצה בקרבתך, היא בהחלט זקוקה לך שתהיי איתה עד ש'הסערה תחלוף', ושאת תמשיכי להיות המקום הבטוח עבורה. גם אם היא לא מוכנה שתרימי אותה, שבי לידי ותלטפי אותה, תעבירי מסר של קרבה ולא של התרחקות כדי לא להשאיר אותה לבד עם עוצמת הרגשות. בהצלחה, מיכל


ספיר שלום, התשובה 'כי זה מצחיק' משקפת את הבלבול של בנך בנוגע לעיניין ואת חוסר ההבנה שלו, הוא בעיקר למד לגלות שזה מעורר מאוד את מוקד ההתייחסות של המבוגרים אליו ולכן חשוב להתמקד במצבים האלה בצד הנפגע ולא בו, ואת ההבהרות החינוכיות לשמור לאחר מכן, אחרי שהסערה נרגעת. צריך לדבר על פרטיות הגוף כמו גם על אלימות ועל תוקפנות, ובעיקר להבהיר שזוהי התנהגות לא מקובלת כפי שהיית מציבה גבול בכל מעשה אסור אחר. חשוב לציין כי לעיתים ילדים שחשופים לאלימות גופנית ומינית הם גם שהופכים לפוגעים, ולכן לפני הכל חשוב לוודא שבנך אינו נפגע בעצמו בשום צורה בעבר או בהווה. בהצלחה מיכל


מיכל שלום, גם לילדים צעירים מחשבות "קיומיות" על מהות החיים, ובניגוד למבוגרים הן לא רואים בזה מחשבה שהיא מוזרה, זו דרכה להכיר את העולם, והמחשבה עולה בדיוק באותו אופן שבו היא חושבת על "למה הדשא ירוק" או "איך נולדים ילדים". אני מציעה לא להיבהל מזה, להחמיא לה עד כמה היא ילדה רגישה ונבונה, וכמה נהדר שהיא משתפת במחשבות האלה כדי שתוכלו לשוחח. אם להרגשתך המחשבות הופכות מבהילות עבורה - למשל שהיא מתחילה לחשוב שהיא יכולה להפסיק להיות כאן או להיות אמיתית, ונראה לכם שמחשבות האלה הופכות להיות טורדניות כלומר חוזרות על עצמן ללא התפתחות או השתנות, ובעיקר מפריעות לה לנהל סדר יום רגיל של למידה ומשחק, כדאי לפנות להתייעצות. בהצלחה, מיכל


נטע שלום, בהנחה שלבנך אין סיבה להירתע מאביו או לחשוש ממנו, ומדובר באב אוהב ומסור, סביר שמדובר בדרך של בן השלוש לוודא שאביו אכן אוהב אותו ומתאמץ להיות איתו בקשר, אולי בגלל הקנאה על הקשר עם האח הגדול, ולכן חשוב מאוד שהאב ייעשה זאת. מצוין שאינכם נרתעים מהאמירות הללו ומתמידים בניהול השגרה גם על ידי אבא: משחק, אכילה, רחצה, השכבה ועוד. אלו הן הדרכים דרכם בונים קשר עם פעוטות וכך עליו לעשות: להיאבק על הקשר עם בנו. בהצלחה, מיכל


שלום סופי, את צודקת שלמועד הלידה המוקדם יש משמעות ובגילו אנחנו עדים "תיקון לפגות", זאת אומרת שהגיל ה"אמיתי" שלו עדיין צעיר יותר משנה וחצי. כמו כן, נהדר שאת מרגישה שהוא תקשורתי ונענה לשמו. מבחינת הרגלי משחק, ילדים לומדים לשחק על ידי התנסויות חוזרות, ובסיוע תיווך והדגמות אם צריך. משחק פונקציונאלי יכול להיות גם האכלה של בובה בכפית ובכוס או שימוש בכלי נגינה, ולא רק בנייה בקוביות. כדאי גם להרבות במשחק משותף חברתי ולהמעיט בשימוש במסכים. אם את דואגת מוטב לפנות להתייעצות ראשונית עם פסיכולוגית התפתחותית או מרפאה בעיסוק התפתחותית. בהצלחה, מיכל


אנני שלום, נשמע לי שאת בהחלט מכינה את בתך להתמודדות, דרך חשיפה הולכת וגוברת להתנסויות, רכישת אבני דרך התפתחותיות מרכזיות ושכלול המיומנות החברתית שלה. האופן בו היא מתנהלת היום, 9 חודשים לפני המעבר לגן העירוני, הוא כמובן שונה מאיך שתהייה בספטמבר ואני מניחה שקשה קצת לדמיין את זה קורה, אבל בהתפתחות השלבים נבנים האחד על גבי השני, ושלב שמתבסס היטב סולל את הדרך לשלב הבא אחריו.... בהצלחה, מיכל


שלום דנית, את מתארת ילדה נבונה עם עולם פנימי עשיר שכנראה מוצפת מאוד במחשבות וטרדות, כנראה סביב המקום שלה במשפחה ואולי סביב נושאים נוספים. אני לא בטוחה שיש קשר בין חריקת השיניים לבין הרס החפצים, אבל ברור שבשני המקרים מדובר בהתנהגויות לא רצויות שהיא עושה מתוך קושי לבטא את מה שמטריד אותה באמת. מעל הכל, נראה שהיא מאוד מפחדת לאבד את אהבתכם, ולכן נראה לי שהאסטרטגיה של איום או שלילת זכויות לא רלוונטית כאן. ממליצה מאוד לפנות להתייעצות מעמיקה יותר ובמידת הצורך לשקול טיפול במתכונת הורה-ילד. בהצלחה, מיכל


אור שלום, הדאגה שלך מוצדקת: בנך יהיה בידיים טובות אבל את דואגת לקשר איתו, מבחינתו אכן מדובר ב'עיתוי' גרוע להיפרד ממך לתקופת הלילות לפרק זמן כזה. מצד שני, אלו הם החיים, ובהנחה שהקשר שלכם כעת מצויין, ובהנחה שגם אבא שלו וגם סבתא יקנו לו היענות מלאה בזמן היעדרותך, ובעיקר בלילה, ובהנחה שבזמנים בהם כן לתהיי את תתפני אליו ותקדישי לו ככול יכולתך, הרי שהוא ייקבל מענה מתאים ואין סיבה לצפות שתהיה זו 'צלקת' שלא ניתן לתקן...כן חשוב יהיה להכין אותו לעיניין, לדבר איתו ואף למצוא דרכים לשמור איתו על קשר כשאת אינך. בהצלחה, מיכל


הי, מציעה לפנות אל יועצת בית הספר: יש הרבה דברים שהיא יכולה לקדם ובמידת הצורך לסייע לו להגיע לטיפול מתאים. בהצלחה מיכל


אבי שלום, אובדן הורה בגיל צעיר כל כך הוא טרגדיה נפשית גדולה מאוד, עם השלכות קשות מאוד על ההתפתחות. מדובר בילד שוודאי לא-פעם מרגיש בודד, תוהה לגבי הסיפור המשפחתי שלו וזקוק להרבה מאוד תמיכה וקרבה. לא תארת מה קורה עם אימו, עד כמה היא מעורבת וכיצד היא המשיכה בחייה אחרי האסון הכבד, אבל במצבים מעין אלה, ההורה הנותר עסוק פעמים רבות בעצמו באבל, או בניסיון לשיקום, והיכולת להתפנות לילד נמוכה. בעיות הקשב והריכוז כמובן הופכות את העיניין למורכב הרבה יותר מאחר וילדים שמתמודדים עם הפרעות קשב נתקלים בהרבה מצבים בהם מעירים להם על התנהגות ("לא ככה", "זה אסור") ואז מרגישים דחויים מאוד, קשה להם להרגיש ילדים טובים ואהובים. אני מניחה שהפנייה שלך נובעת מדאגה עמוקה לילד, ובצדק. אני מציעה לפנות להתייעצות עם יועצת בית הספר ועם הפסיכולוגית שמלווה אותה, יתכן וניתן יהיה לסייע לו ולמשפחה במסגרת בית הספר או להפנות אתכם לשירות מתאים אחר בסביבת המגורים. בעיקר המלצתי היא לא לחכות: ככול שהוא יתבגר יותר יהיה קשה יותר לעזור לו. בהצלחה רבה מיכל


נעמי שלום, את צודקת: יתכן שהמכה שקיבלה אכן הגבירה את החשש שלה, אבל גם בלי קשר עבור הרבה פעוטות המעבר למיטת ילדים הוא קשה, הם מרגישים פחות בטוחים ופחות מוגנים, צריכים להתרגל למצב חדש ולכן זקוקים יותר להורים שלהם. מצב בו ילדים שחוששים, דואגים או עייפים זקוקים לנוכחות ההרה הוא מצב תקין, והיכולת שלהם להתמודד קשורה דווקא בנוכחות העיקבית ומרגיעה של ההור ולא בהתרחקות שלו. ככול שהוריה יהיו יותר בקרבתה כעת, כך היא תתחזק ותדע לסמוך עליהם שהם יגיעו כשהיא צריכה. זה תהליך שיכול להיות ממושך לעיתים, אבל ההשקעה הזו נחוצה גם להמשך, כי הרי צפוים לה עוד מעברים ושינויים רבים בהמשך החיים ויהיה עליה ללמוד לעמוד בהם...היא תדע לעשות זאת טוב יותר רק אם כעת כשהיא צעירה ונזקקת יהיו איתה כשהיא דואגת ומפחדת, רק אז תוכל לחוש בטוחה להרפתקאות חדשות. בהצלחה מיכל


הי, את צודקת, זה בהחלט מקרה חריג וטוב מאוד שהיית שם ושאימו של הנער הייתה ותיווכה גם היא. אני חושבת ששיחה חוזרת רצויה כאן, ואולי גם שיחת מעקב לבירור ההרגשה שלה, אבל כדאי גם לא להפוך את העיניין לנושא העיקרי עליו אתן משוחחות או לגרום לה לחשוב שהיא עצמה לא בסדר. מדובר בנער עם קושי ובילדה שקיבלה את העזרה המתאימה. אם היא לא עסוקה בזה מעבר למה שהיא משתפת אותך, ואם את לא חשה שינוי בהתנהגותה או בתגובות שלה, או הימנעות מלהגיע לבריכה למשל, יתכן שלא צריך לעסוק בעיניין הזה מעבר לכך. חשוב מאוד לחזור ולהדגיש את עיניין הגבולות והשמירה על הגוף כיון שילדות עם רגישות נוטות לעיתים ליפול קורבן במצבים בהם הן מרגישות שצריכות לרצות מישהו אחר או להיענות למבוגר ולא מזהות את הסכנה הצפויה. מכיון שלומדת בכיתה קטנה ויש צוות טיפולי וחינוכי רחב, אפשר לשתף גם אותן ולבקש את תשומת ליבן לתגובות מהאירוע, אם יהיו. בהצלחה, מיכל