על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.


במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

סמדר שלום, נשמע לי שהבחירה למצוא עבורו זמן ייחודי עם אבא הוא רעיון מצויין ואתם קשובים לצרכיו בדרך הזו. אני חושבת שהעובדה שהוא מצליח 'להבחין' בין בוקר עם השכנה לבין בוקר שבו את לוקחת אותו, מעיד שהקושי אינו בגן, הוא כנראה כן נהנה שם, אך עדיין "מראה" לך עד כמה הוא יותר מעדיף להיות איתך... אם את סומכת על הגן ומרגישה שהוא מקבל שם התייחסות וקשר ראויים, הרי שנשמע לי שהוא ילד רגיש מאוד שמבטא בדרך הזו את הדאגות שלו ואת היחסים איתך. אם ההרגשה היא שזה לא משתפר למרות שחוויות הטובות שהוא צובר בגן, מוטב לפנות לייעוץ מקצועי. בהצלחה מיכל


נוגה שלום, אם ילד לא רוצה ללכת לגן, יש לו סיבה טובה לכך, כי בגילו מרבית הילדים נהנים מאוד בגן שאמור להיות סביבה מייטיבה ובטוחה. הסיבה יכולה להיות קשורה בגן: אוירה לא נעימה, העדר חום וחיבה, גירויים לא-מספקים ועוד; או סיבות הקשורות בילד ובמשפחה. מהתיאור שלך קשה לדעת מה קורה לו, אבל בוודאות עולה שחשוב להאסין לקריאה הזאת ולנסות להבין. נסי לשוחח לעומק עם הגננת להבין מה היא חושבת, מה לדעתה יכול לעזור לו, ובמקרה הצורך נסי לערב את השירות הפסיכולוגי של הרשות. בהצלחה מיכל


סמדר שלום, אני לא כ"כ מבינה גננות ש'לא אוהבות' שההורים נמצאים, אם את מרגישה לא-בטוחה בגן, אין שום סיכוי שבנך יחוש שם בטוח, ולכן עליה לעשות כל שביכולתה כדי לתת לשניכם הרגשה בטוחה ככול הניתן שם. אני מציעה שתקיימי איתה שיחה על החששות שלך, ובמידת הצורך תערבו את פסיכולוגית הגן. בהצלחה, מיכל


שלום רב, אני לא יכולה לנחש מה עובר לה בראש וגורם לה לשבש לכם את התוכניות, אבל בתור בת צעירה במשפחה של 'בוגרים' שכבר רגילה להתנהל בבגרות, יתכן וזוהי דרכה להסית אליה את תשומת הלב שלכם ואת ההתייחסות שלכם. עבור ילדים קטנים, היכולת להתאים את עצמם לאחרים עשויה להיות מוגבלת, ואולי כדאי לחשוב על הדרכים בהן היא מצליחה להשיג התייחסות בזכות דברים חיוביים שהיא עושה, מצבים בהם אתם יכולים דווקא להתפעל ממנה ולהעניק לה מקום ומרחב. בהצלחה מיכל


שלום רב, ילדים לעיתים לועסים חפצים שאינם אוכל כמו בגדים, כלי כתיבה, צעצועים ועוד בתקופות בהן חשים במתח, וכך גם לגבי מציצת האצבעות. אני מציעה לא להעיר לו על כך-במידת האפשר- אבל כן לנסות לברר האם חווה מצוקה כלשהיא או עומס רגשי בתקופה הזו. סביר שלא יוכל ממש לתאר במילים, אבל חשוב שיידע שאתם, וגם הגננת, דואגים ומנסים לעזור. הבעיה בתקופות הללו שמהר מאוד הידיים תפוסות ולא-פנוית למשחק, ו/או החולצה רטובה ומחוררת עד כדי שהדבר מעורר תגובה אצל אחרים. כדאי לנסות לתת לו רגע קודם אמצעי לזיהוי התחושה הזו ולעזור לו לבטא את רגשותיו במילים. בהצלחה



שלום רב, מתוך שאלתך "מה עלינו לעשות" אני מניחה שהכוונה היא איך לעזור לה, אבל לא נשמע לי שהיא סובלת או צריכה עזרה. אם היא נהנית עם בנים במשחק כגורגל ועם בנות במשחקים אחרים, הרי שהיא נהנית מהחןפש להיות 'גם וגם', וזה נפלא. כדאי לעודד אותה שלא לחשוש מביקורת של אחרים ולהרגיש ייחודית ובעלת חופש פנימי ולא יוצאת-דופן או בעייתית. ואם אתם חוששים לגבי העדפה המגדרית שלה, הרי שאין דרך לדעת, ובעצם, זה גם לא באמת משנה. בהצלחה, מיכל


דנה שלום, יש הרבה ילדים צעירים שלא רוצים להתרחק מההורים שלהם ולהיות עם מבוגרים אחרים, גם אם מוכרים וזה לא מעיד על ליקוי בהתפתחות. אם התפתחותה תקינה והיא משחקת יפה עם בני גילה, הרי שאין שום טעם ללחוץ עליה להיפרד מהנורים כשהיא לא חייבת, ובטח שלא להתאכזב כשלא מסכימה. במידה והוריה מודאגים ממידת יכולתה להיות בהשגחת אחרים, כמו בני משפחה או שמרטפית, הם יכולים לעזור לה לעשות תהליך הדרגתית של בניית אמון וקשר, תחילה יחד איתם. בהצלחה, מיכל


מריה שלום, ילדים בגילו של בנך מפתחים את עצמאותם ואת הבטחון שלהם על ידי התנגדות להורים ואם אין שיוני משמעותית במשפחה שגורם למצוקה או לשינוי משמעותי בהתנהגותו נשמע לי שדווקא טוב מאוד שהוא התחיל להתנגד ולבטא את עצמו. זה כמובן דורש מכם הרבה יותר סבלנות ומאמץ כדי להניע אותו לכדי שיתוף פעולה בהתארגנות ובהתמודדות בחיי היומיום, אבל מבחינת התפתחותו הנפשית, חשוב מאוד שיידע להגיד מה חשוב לו ומה הוא רוצה. אתם אכן צריכים ללמוד להציב לו גבולות אך חשוב לעשות את זה באופן מותאם ולא תוקפני, כדי לתת לו עדיין הרגשה בטוחה, ולא להיות נוקשים כמוהו. ילד שנוטה להתעקש צריך לפגוש הורים שיהיו דווקא גמישים יותר כדי ללמוד איך לעשות את זה בעצמו מבלי להיכנס לויכוחי 'ראש בראש'. בהצלחה, מיכל


דנה שלום, האמירות הללו מטרידות את ההורים בצדק מכיון שמדובר באמירות אובדניות שמחייבות בירור מקצועי. אל תקטינו את הקושי של משבר ההסתגלות, זו לא מניפולציה, וגם אם כן זה מחייב התייחסות. דכאון אצל ילדים אינו מתבטא בהכרח בהסתגרות ובהפחתת פעילות, לפעמים אף להיפך: ילדים יכולים להמשיך לשחק ועדיין לרצות למות ואף לתכנן את הדרך ורק איש מקצוע מיומן יידע לעשות את ההבחנה ולהבין לעומק את מהות הזעקה לעזרה. אל תחכו. בהצלחה, מיכל


איציק שלום, תקופה של כניסה למסגרות חינוך חדשות או אחרי חופשות מערערת מאוד את הבטחון של פעוטות, קשה להם להתרגל ולהסתגל, יש הרבה גורמים שעליהם לקחת בחשבון כדי להתמודד וזה מאוד קשה. ההיצמדות לדמויות שמקנות בטחון כמו הורים, סבתא או גננת משקפת את הצורך שלה בהגנה ובסיוע בתוך הבלבול המפחיד הזה, וזוהי תגובה טבעית ואף רצויה. כדאי מאוד לאפשר לה את הקרבה הזו ולהדגיש את המסר המתמיד שאתם שומרים עליה, מגנים עליה, עוזרים לה להתרגל ולהכיל את הקושי. אם אחרי תקופה של שגרה במסגרת השנית הדברים לא נרגעים מוטב לפנות לעזרה ולסיוע. מקצועי. בהצלחה. מיכל


ג'ולי שלום, השכבות מאתגרות הן תמיד קשות ומעוררות מתח עם פעוט צעיר, ובוודאי הופכות קשות יותר כשמדובר בפעוט שעליו להסתגל לדפוסי השכבה שונים על ידי כל הורה, במיטה ובחדר אחרים, ובוודאי יחד עם הסתגלות למסגרת גנית חדשה. כלומר, לא פלא שאת יורדת מהפסים, ויתכן שגם אבא שלו, אולם הוא מקטין את הקושי או מגיב לזה אחרת. אני בהחלט מציעה לפנות לסיוע, יועצת שינה היא אפשרות טובה אם מדובר בדמות שיש לה גם מקצוע טיפולי נוסף כיון שנדרשת התבוננות על כל מערך החיים המחודש שלכם ולא רק על שינה. רצוי למצוא סיוע שיביא בחשבון גם אותך, כי אם את עייפה וחסרת סבלנות אין שום סיכוי שבנך יצליח להירגע ולהירדם. בהצלחה מיכל