על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.


במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

שלום רב, מהמשפט האחרון שלך - הרצון "להציל את הבית" אני מבינה עד כמה המצב סוער ומחייב עזרה וטיפול, אבל ברור שלא יתכן שכל העיניין יהיה מרוכז בנערה אחת צעירה: גם אם ההתנהגות שלה מעוררת הרבה תסכול וכעס, חשוב להבין שהיא כנראה סובלת יותר, ושסביר שהיא נקלעה להתנהגויות האלה בגלל מצבים עמם היא מתמודדת ולא מוצאת פתרון אחר, אף נערה לא רוצה "להרוס" את הבית, זה תוצאה של חוסר אונים גדול ושל קושי משמעותי שלה, וגם אם לא רואים את זה כעת, היא בוודאי מרגישה 'אשמה' ו'רעה', אבל לא מצליחה למצוא פתרון. מצוין שאת זוכרת את התקופה בה היא טופלה כתקופה טובה ואולי כדאי לחזור לתהליך טיפולי שיכול לתמוך בה ולהרגיע. כדאי להתייעץ בצוות בית הספר, המחנכת והיועצת כדי לחשוב על כיוונים טיפוליים אפשריים. בהצלחה, מיכל


לאה שלום, בני נוער מתנהלים במגוון דרכים שמסייעות להם לפתח נפרדות מההורים שלהם, בין היתר, לעשות בדיוק הפוך ממה ש'נכון, בריא או מקובל על ההורים', זה חלק מתהליך בריא ונחוץ להתפתחות הנפשית. הרבה בני נוער עסוקים במחשבים ובטלפונים שלהם בלילות והופכים את סדר היום, בין היתר גם "להימלט קצת", ואם זה קורה באופן רציף בהחלט ישנה פגיעה תפקודית וחברתית. בנוסף, תקופת המלחמה מאוד מאתגרת גם את מי שלא נלחם בחזית או מתמודד עם אובדן קרוב, והתגובות שונות. אם היחסים שלכם טובים וקרובים, ומבוססים על שיתוף ועל הדדיות, אני מציעה לנסות לדבר על מה הוא עושה בשעות הלילה ולהבין למה לא ניתן לעשות את זה ביום, וגם לנסות להבין אם גם הוא שם לב לעייפות ולחוסר הריכוז שלו כעת. בגיל ההתבגרות לא נוכל "לאלץ" נער לישון בזמנים שנראים נכונים לנו כהורים, אבל בהחלט צריך לעודד אותו לחשיבה עצמאית על מי שהוא רוצה להיות, כאדם מבוגר שלוקח אחריות. חשוב לשים לב גם אם ה"בריחה" לשעות הלילה קשורה בהתנהגות סיכונית שיש לעיתים לבני נוער. בהצלחה, מיכל


אורנה שלום, כשפעוט צעיר בוכה "הבייתה" הוא מספר לנו על המקום הבטוח שלו - הבית, ועל הקושי שיש לו בהתמודדות במקום הזר, שהוא אינו הבית.כשהוא מבקש 'הבייתה' הוא מעורר במבוגרים שסביבו רצון להקל עליו ולעזור לו, מעורר בהם חמלה ומכוון את הסביבה להתגייס לעזור לו. וזה כמובן מצוין - הוא יודע לגייס עזרה, הוא סומך על אחרים שיבואו לעזור, הוא מסביר מה נעים לו ומתי קשה. יתכן שתקופת ההסתגלות למסגרת הגנית, תקופה שהיא מאתגרת מאוד לכל פעוט, וכעת קשה עוד יותר בגלל המתח הרבה בו נתונים המבוגרים, מייצגת בדיוק את המאמץ שהוא עושה כדי להתרגל ועושה את ההכללה גם כשהוא אכן בבית. אני מציעה להתייחס לזה כאל קריאת "הצילו" לכל דבר, לנחם לחבק ולהרגיע, וכמובן לעזור לו להרחיב את אמצעי הנחמה והוויסות שלו - עם עוד מילים, חפצים ועיסוקים שיכולים לעזור ולהרגיע. בהצלחה מיכל


מזל שלום, כפי שציינת: כל אחד והאישיות שלו.... יתכן שהנכד המדובר מתמודד עם קושי התפתחותי שגורם להוריו לדאוג לו יותר ולחשוש למידה בה יצליח להשתלב עם האחרים? לעיתים ילדים עם צרכים מיוחדים מעוררים דאגה מוגברת אצל הוריהם, וגם השיפוט שלהם בנוגע ליחסים חברתיים או לכללי התנהגות עשוי להיות אחר וזה מסביר את הצורך המוגבר בשליטה בעת משחק ואת העובדה שמכה מבוגרים. אולי אפשר לבדוק עם הוריו בעדינות וללא ביקורת ושיפוטיות האם הם דואגים לו במיוחד או מרגישים שיש קושי בהתפתחות שלו? יכול להיות שהם כבר נמצאים בתהליך הערכה כלשהו ועדיין חוששים לשתף? בטוח שיוכלו להיתרם מחמלה ומתשומת לב חיובית שלך כלפיהם, ללא טענות על שהם עושים משהו לא בסדר. בהצלחה מיכל


ליאת שלום, את בהחלט צודקת - נשמע שבנך מתמודד עם קושי בויסות, תגובות זעם אלה פחות מתאימות בגילו ויתכן והוא בהכרח צריך סיוע בתיווך במצבים חברתיים. כדאי להתייעץ תחילה עם הגננת כדי לשמוע האם מצבים אלה מתרחשים גם כאשר הוא בסיטואציה מובנית במהלך יומו בגן וכמובן לקחת בחשבון שאם מדובר בגן חדש אז יתכן וזקוק לזמן הסתגלות שם. בכל מקרה יתכן שכדאי יהיה לפנות לעזרה מקצועית כדי לעזור לכם להגיב אליו טוב יותר ולווסת אותו. בהצלחה מיכל


דניאלה שלום, זו באמת חוויה קשה לשניכם, עבורך בגלל ייסורי האשמה ואצלו בגלל הבהלה, ויתכן מאוד שהוא כעת הפך דרוך יותר ומבוהל, מגיב בעוצמה רבה יותר כלפי ההתרחקות ממך מאחר והקרבה אלייך נותנת לו בטחון. אני מציעה להעניק לו כעת את מיירב הבטחון שניתן, בעצמך ועל ידי יתר דמויות ההתקשרות שלו, ובהחלט אפשר גם לדבר איתו על מה שקרה - כשאת נפלת מהמיטה זה היה כואב ומבהיל, וגם אני נבהלתי, ואני אעשה כעת הכל כדי לשמור עליך ולוודא שזה לא ייקרה יותר. בהצלחה מיכל


תמר שלום, הציפייה מבת ה 11 שהיא תהיה זו שתבין ותכיל את אחיה בגלל שיש לו צרכים מיוחדים והוא נוהג בה באלימות אינה מותאמת. היא ילדה צעירה והעובדה שהיא הבכורה בבית לא הופכת את הצרכים שלה למוגנות ולשלווה בבית לפחות חשובים. ברור שחופשת הקיץ בהעדר מסגרות ובנוכחות תינוק תובעני הופכת את העיניין לקשה יותר, אבל נשמע לי שהיא משלמת מחיר כבד מידיי ולהכות אותה או לקלל אותה בתגובה זה כמובן לא הפתרון אלא רק הדרך להחמיר את המצב כיון שהעדר האמפתיה אליה תקטין את מידת יכולתה להיות אמפתית לאחיה הצעירים ותפחית את מידת רצונה לעזור בבית. אני מציעה בעיקר להימנע ממצבים שבהם את נמצאת לבדך עם כל הילדים: חשוב מאוד שיהיו מבוגרים נוספים בבית, כולל עזרה בתשלום, כיוון שהיא הופכת הקורבן של המציאות שאתם כהורים יצרתם והיא ילדה צעירה בעצמה שזקוקה להגנה. אם אין באפשרותך להשיג עזרה אני ממליצה מאוד לפנות לסיוע בלשכת הרווחה, יש תוכניות סיוע רבות למשפחות בהם נמצאים ילדים עם צרכים מיוחדים שמעמידים את כל שלוות המשפחה בסיכון. בבקשה לא לחכות עם זה - הפגיעה בה דרך ההתנהגות שלך חמורה עוד יותר מהמריבות בין האחים לבין עצמם. בהצלחה מיכל


שלום רב, מעברים דורשים הכנה והסתגלות וכמו למבוגרים, גם לילדים זה קשה מאוד. נשמע לי שאת מנסה להעניק לה כמה שיותר פשר לחוויות וזה כמובן מועיל וחשוב, אפשר גם לעשות טקסי פרידה בהם היא נפרדת מהבית הישן (מהקירות, מהחדרים...) ועושים גם אלבום מצולם שלו כדי שתהיה מזכרת קונקרטית. יחד עם זאת, ברור שיהיו געגועים, גם לבית הישן וגם לגן בזכות היותם מוכרים ופחות זרים מהקודמים. זה מובן, טבעי וברור, ולא צריך להימנע מלדבר עליהם או להזכיר אותם כדי למנוע כאב, להיפך, פרידה טומנת בחובה גם אובדן על מה שהיה - שביל מוכר, כלב של השכנים, ספסל אהוב, וגם תקווה לשינוי - חברים חדשים, חדר גדול, ועוד. ברור שהקושי לשכם עם השינויים מורגש אצלה, וגם זה ניתן לדיאלוג: "גם אני חוששת איך יהיה בגן החדש, אבל גננת יודעת כל כך הרבה שירים/מציירת יפה/אוהבת ילדים (או כל דבר שנראה לך מאפיין אותה) שזה יהיה מאוד כיף להיות אצלה בגן. בהצלחה מיכל


שלום רב, היכולת של ילדים להתרחק מההורים ולהרגיש בטוחים מספיק כדי לשחק ולהתפתח תלויה במידת האמון והיחסים: פעוטה שרגילה מאוד לקרבת אימה ואולי חוששת להתרחק לעיתים לא מספיק סומכת על אחרים שיעזרו לה, ולעיתים דווקא דואגת לאימה ורוצה להיות בטוחה שהאם תמשיך להיות קרובה ולא תעזוב מסיבות אחרות, למשל כי הם רוצים לשמור על המבוגרים. אם אתם מרגישים שהעיניין פוגע במידת יכולתה להתפנות כדי לרכוש הרגלי עצמאות ומשחק כפי שמצופה בגילה, מוטב לפנות לעזרה מקצועית. בהצלחה מיכל


אמיליה שלום, לילדים יש דרכים משלהם לכונן יחסים חברתיים, וכמו מבוגרים הם לפעים קצת "מוותרים על עצמם" לשם כך. מציעה שתעזרי לה להשתלב חברתית באמצעים נוספים, כמו משחק משותף וכמו הידוק היחסים החברתיים עם ילדות וילדים שאיתם הקשר בטוח יותר, ותעזרי לה להרגיש משמעותית, רצויה וראויה גם כשהיא מחלקת על חשבון עצמה אלא דווקא נהנית כשיש משהו שלה . יחד עם זאת, התנהגות חברתית הרבה פעמים כרוכה בוויתור לצורך פשרה, אז לפעמים זה דווקא הרבה יותר יעיל, וצריך לעזור לה במובחנות ובמינונים. בהצלחה מיכל


כפיר שלום, אני לא ככ מבינה על סמך-מה קבעה מדריכת הגמילה (מה מקצועה בעצם...?) שהבעיה היא בבית ולא בגן, אבל אם מחוץ לגן היא בשליטה מלאה עם העיניין ורק בגן יש בעיה יתכן ויש הסבר שנעוץ דווקא בגן: בתחושת הבטחון והפרטיות, בקשר שיצרה עם הצוות, בחוויות האמון שלה שם או בכלל עם אנשים מחוץ למשפחה ועוד ועוד. מה הגננת חשבה על העיניין? והאם ערבתם את פסיכולוגית הגן? מצעיה שלקראת המעבר לגן החדש תשוחחו עם הגננת החדשה ותנסו לבנות יחד תוכנית שתאפשר לבתך להסביר מה מהות הקושי. בהצלחה, מיכל


שלום א, כדי לייצור קשר משמעותי עם תינוק צריך להיות איתו: להרים על הידיים, לקלח, להאכיל, לנחם, להרגיע, לחייך ולצחוק. ככול שנמצאים יותר עם התינוק לומדים להכיר אותו: מה נעים לו ואיך ניתן לייצור עימו קשר. לא ציינת למה אביו לא נמצא איתו, אבל אין שום דרך לבנות יחסים אם לא מכוננים לזה זמן ומרחב. מציעה שתתחילו לנסות להיות יחד ולא "להתחלף" כשהאב מגיע, ובעיקר לחשוב איך לייסד קשר יותר עמוק ביניהם - זה יהיה משמעותי לכולם. בהצלחה, מיכל