הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.

במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

שלום רב, היכולת של ילדים להתרחק מההורים ולהרגיש בטוחים מספיק כדי לשחק ולהתפתח תלויה במידת האמון והיחסים: פעוטה שרגילה מאוד לקרבת אימה ואולי חוששת להתרחק לעיתים לא מספיק סומכת על אחרים שיעזרו לה, ולעיתים דווקא דואגת לאימה ורוצה להיות בטוחה שהאם תמשיך להיות קרובה ולא תעזוב מסיבות אחרות, למשל כי הם רוצים לשמור על המבוגרים. אם אתם מרגישים שהעיניין פוגע במידת יכולתה להתפנות כדי לרכוש הרגלי עצמאות ומשחק כפי שמצופה בגילה, מוטב לפנות לעזרה מקצועית. בהצלחה מיכל


אמיליה שלום, לילדים יש דרכים משלהם לכונן יחסים חברתיים, וכמו מבוגרים הם לפעים קצת "מוותרים על עצמם" לשם כך. מציעה שתעזרי לה להשתלב חברתית באמצעים נוספים, כמו משחק משותף וכמו הידוק היחסים החברתיים עם ילדות וילדים שאיתם הקשר בטוח יותר, ותעזרי לה להרגיש משמעותית, רצויה וראויה גם כשהיא מחלקת על חשבון עצמה אלא דווקא נהנית כשיש משהו שלה . יחד עם זאת, התנהגות חברתית הרבה פעמים כרוכה בוויתור לצורך פשרה, אז לפעמים זה דווקא הרבה יותר יעיל, וצריך לעזור לה במובחנות ובמינונים. בהצלחה מיכל


כפיר שלום, אני לא ככ מבינה על סמך-מה קבעה מדריכת הגמילה (מה מקצועה בעצם...?) שהבעיה היא בבית ולא בגן, אבל אם מחוץ לגן היא בשליטה מלאה עם העיניין ורק בגן יש בעיה יתכן ויש הסבר שנעוץ דווקא בגן: בתחושת הבטחון והפרטיות, בקשר שיצרה עם הצוות, בחוויות האמון שלה שם או בכלל עם אנשים מחוץ למשפחה ועוד ועוד. מה הגננת חשבה על העיניין? והאם ערבתם את פסיכולוגית הגן? מצעיה שלקראת המעבר לגן החדש תשוחחו עם הגננת החדשה ותנסו לבנות יחד תוכנית שתאפשר לבתך להסביר מה מהות הקושי. בהצלחה, מיכל


שלום א, כדי לייצור קשר משמעותי עם תינוק צריך להיות איתו: להרים על הידיים, לקלח, להאכיל, לנחם, להרגיע, לחייך ולצחוק. ככול שנמצאים יותר עם התינוק לומדים להכיר אותו: מה נעים לו ואיך ניתן לייצור עימו קשר. לא ציינת למה אביו לא נמצא איתו, אבל אין שום דרך לבנות יחסים אם לא מכוננים לזה זמן ומרחב. מציעה שתתחילו לנסות להיות יחד ולא "להתחלף" כשהאב מגיע, ובעיקר לחשוב איך לייסד קשר יותר עמוק ביניהם - זה יהיה משמעותי לכולם. בהצלחה, מיכל


רחלי שלום, מצטערת לשמוע על החוויות הקשות שעברה בתך במסגרת, אבל התיאור שלך בהחלט מתאים לתגובת מצוקה כתוצאה מזה. לא ציינת איך הסברת לה את דבר העזיבה, למה היא לא הולכת לגן ומה היה לא-בסדר במה שקרה לה שם, כדי לרכוש אמון מחודש בעולם עליה להבין שמה שקרה לא היה באשמתה, ושגם אם היא אהבה חלק מהצוות, הילדים והפעילות שם, את חשבת שכדי להגן עליה היא לא יכולה להיות שם עוד. ללא הסבר מילולי של החויות הקשות ילדים מגיבים בהרבה מצוקה ויתכן שזה בדיוק מה שאת חווה כעת. יחד עם זאת, ברור שאם את לא מצליחה כעת לייצר עבורה שגרה של פעילות קבועה ושגרות של למידה, חברה ומשחק היא מגיבה בתסמינים קשים גם לזה. מציעה לפנות לייעוץ מקצועי לפני הכניסה למסגרת החינוכית הבאה. בהצלחה מיכל


שלום רב, אני חושבת שתגובה שלך מצויינת - הצעת לה תחליף הולם, ומאחר והיא סירבה את מנסה לא לעשות עיניין מהעיניין הדיי-חריג הזה. מצוין שהיא משתפת אותך: החשש שלך שהאיסור או הבהלה מזה עשויים להגביר את ההתעסקות והמוטיבציה בהחלט במקומו כי הבהלה שלך לא תעזור כאן. הייתי גם מנסה לחשוף אותה לעוד אפשרויות יצירתיות, כמו סליים, בוץ וכו' מבלי לציין שזה "במקום" או כ"תחליף", אלא רק לשם ההתעסקות שאולי נחוצה לה. אם העיניין המוגבר לא חולף בתוך כמה שבועות מציעה לפנות להתייעצות. בהצלחה מיכל


אירית שלום, את מודאגת בצדק, ומה שאת מתארת הן בדיוק הסכנות הקיימות בחשיפה המוגברת של בני נוער כיום ברשתות החברתיות. התפקיד שלנו כהורים הוא כמו תמיד לחנך כלומר לעזור לה להבחין בין מה שמתאים למה שלא, להציב גבולות ברורים, לפקח, ובעיקר לדבר לדבר ואז עוד קצת לדבר. יש הרבה מאוד מידע להורים לגבי האופן בו ניתן לתווך לילדים סכנות ברשת על יד מומחים בתחום, אבל חשוב להבין שהקשר שלך איתה נמצא מעל הכל: אם היא תרגיש שאת הופכת ל'שוטרת' או להיפך, ל'חברה', לא ניתן יהיה להשיג את שיתוף הפעולה שלה. בגיל ההתבגרות אחת המשימות של ילדים מתבגרים היא להיות נפרדים ושונים מהוריהם, ובאופן טבעי הם רוצים להתנסות ולבדוק את הגבול של עצמם, אבל התפקיד שלנו הוא לעזור להם להבין איפה זה מסוכן עבורם . כדאי גם להתייעץ עם צוות בית הספר - יועצת ומחנכת על מנת להבין מה מהדפוסים הללו משפיע על תפקודה שם ולהיעזר במידע הרב שיש להם בתחום. בהצלחה, מיכל


שלום רב, ההסבר של מעבר הבית עשוי להבהיר את הדריכות שלו, אבל העובדה שאחרי זמן הסתגלות ממושך זה עדיין לא חולף היא קצת יותר מדאיגה. את מתארת תכנים שמעסיקים לרוב ילדים צעירים ממנו ומוטרדות רבה כזו בגילו, שמגבילה את התפקוד שלו במידת מה ומשפיעה עליו ככה עשויה להצביע על קושי או מצוקה גבוהה יותר מהרגיל ולכן בהחלט כדאי לפנות לייעוץ. בהצלחה מיכל


שלום דנית, עצוב לשמוע את מהלך ההתרחשות מאז הקורונה ועד היום, ולמרבה הצער בתך היא אחת מהרבה מאוד נערות ונערים שנקלעו למצבים דומים. אם הטיפול הפסיכולוגי והטיפול בפריזמה לא עזרו, יתכן שהאבחנה שהיא קיבלה שגויה, וכדאי לערוך חשיבה מחודשת ולהבין יותר לעומק מה עובר עליה. יתכן שהיכרות עם נערות ונערים שעוברים חוויות דומות יכולה לעזור, ישנן קבוצות חברתיות כאלה במרפאות פסיכיאטריות של קופות החולים או במרפאות חוץ של בתי חולים (קיים גם באופן פרטי בחלק מהאיזורים בארץ). ממליצה לבקש מכל הגורמים המקצועיים שמכירים אותה: פסיכולוגית, פסיכיאטרית, יועצת ביה"ס, מחנכת ועוד לקיים ישיבת צוות יחד אתכם, ובהמשך לשתף אותה, ולגבש תוכנית פעולה מחודשת. אין סיבה שנערה אהובה תמשיך להרגיש ככה לגבי עצמה. בהצלחה רבה, מיכל


אור שלום, חרדת הזרים שאת מתארת היא שלב התפתחותי תקין ורצוי אצל פעוטות: זה מצב רצוי שבו אחרי שחייכו לכולם, הם מבינים מיהן הדמויות המוכרות להם והקרובות ועל מי אפשר לסמוך. בתקופה כזו זה אכן לא אידיאלי להיפרד ממנו, אב נשמע שאתם יצרתם עבורו סביבה בטוחה עם דמויות שהן מוכרות דיין ומהוות גם הן דמויות משמעותיות בגידול שלו. כדאי לשמור על השגרה שלו ככול הניתן, להכין אותו לשינה בבית סבתא כשאתם עוד בארץ ולהקליט לו אתכם מדברים ושרים כדי שניתן יהיה להשמיע לו בהעדרכם. יתכן שהוא יגיב ברגשות שליליים כשתחזרו, אבל בהנחה שהקשר יציב ועמוק דייו, אין סיבה שהאירוע יחווה כבעל נזק משמעותי והוא יוכל לחזור למסלול יחסית במהרה. בהצלחה מיכל


שלום רב אמא, החשיפה למסכים בכלל ולרשתות חברתיות בפרט מזמנת בדיוק את מה שאת מתארת: מציאות שפוגעת בנערות ובנערים צעירים שמחפשים ריגוש ומחפשים כך דרך להכיר אחרים ולהכיר את עצמם. קיימים כלים טכנולוגים שמסייעים להורים לנטר ולעקוב אחרי התנהלות ילדים ברשתות, אבל זאת כמובן לא יכולה להיות הדרך לחינוך ארוך טווח וליצירת יחסים ואמון. עלייך לעזור לה ללמוד את מהות הסכנה ובעצם לעזור לה ללמוד להבחין בין טוב לרע עבורה, כמו בכל תחום אחר - תזונה, בריאות, שעות שינה ועוד. מכיוון שהנושא ככ שכיח יש דיי הרבה חומרים בנושא באתרי האינטרנט של משרד החינוך ושל קו הפניות להורים בנושא סכנות ברשת. בהצלחה, מיכל


שרה שלום, נערות בגיל ההתבגרות חוות מגוון של עוצמות, קשור לרצונה באמת "להרגיש משהו", כלומר "להרגיש את עצמה", להבין מי היא, מה הגבולות שלה, למה היא מסוגלת וכו'. במצב הזה, חשוב מאוד שהיא תפגוש דמויות הוריות שמצד אחד לא מוותרות - ולכן מצויין שנסעתן להחזיר ולהתנצל, אך מאידך לא נבהלות מההתנהגות שלה וממשיכים לאהוב אותה ולהיות לצידה. עדיין, אם התופעות חוזרות מוטב לפנות להתייעצות כיון שיתכן והיא מאותת כך על מצוקה שהיא חווה ומזמנת עזרה. בהצלחה מיכל