הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.

במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

אולגה שלום, הרגלי השינה שנרכשו בתחילת הלילה, בזמן ההירדמות, הם אלה שנדרשים לילדים צעירים גם במהלך הלילה כשהם מתעוררים. כולנו מרבים להתעורר בלילה אבל אנחנו כבר יודעים להחזיר את עצמנו לישון, וילדים צעירים עדיין לא. כדי לרכוש הרגלים שאפשרו לה להירדם בלעדייך את צריכה לא להיות כשהיא נרדמת בראשית הלילה.....היא לא "תסכים" לזה ומבחינתה זו דרישה קשה, אבל אם תפחיתי את הנוכחות בהדרגה: קודם על כסא לידה, אכ בכניסה לחדר, אכ תצאי ותחזרי גם אם היא לא קוראת לך וכו', הרי שיש סיכוי שהיא תוכל לרכוש הרגלי שינה טובים יותר. זה עשוי לקחת זמן, והיא תזדקק לך כי לא רגילה לזה, אבל בטווח הרחוק זה כמובן לטובתה, עליה לקבל את המסר שזה 'מפחיד אבל לא מסוכן' ושאת סומכת עליה ואוהבת אותה מאוד. בהצלחה, מיכל


אבי שלום, לא ציינת היכן אביו של אותו ילד, האם חי במקום אחר או כלל לא מעורב בחייו, אבל בכל מקרה ברור שבן החמש חש כלפייך רגשות מורכבים בהינתן שאתה בן הזוג של אימו: ילדים תמיד ירצו שהוריהם יחיו יחד, ויצירת הקשר איתך עשויה להיחוות על ידו כ'בגידה' באביו או שגורמת לו לשים את עצמו בתוך 'כפל נאמנויות'. אני מציעה להמשיך להתאמץ ו"לחזר" אחריו, לא דרך מתנות או פיתויים, אלא דרך ניסיון יצירת קשר אמיתי ועמוק, קרוב ואיכפתי, שיהפוך את החיים המשותפים לנעימים יותר וזאת מבלי לאיים על הקשר שלו עם אביו - אם יש כזה, ובוודאי לא על הקשר עם אימו. קח בחשבון שמדובר בילד שכבר 'נפגע' מעולם המבוגרים, וכעת הרבה יותר קשה מבחינתו לתת אמון, זה תהליך שעשוי לקחת זמן. חשוב לציין שגם אם אין בחייו 'אבא ממשי' אחר, הרי שבוודאי יש הרבה מאוד מחשבות ודמיונות לגבי מי יכול להיות האבא הזה, ויתכן שכעת אתה בעצם במבחנים קשים ומפרכים לתפקיד... בהצלחה מיכל


ליבי שלום, רבים מהילדים הצעירים מתקשים במעברים ובפרידות והם זקוקים לחפצים שיכולים לקחת איתם ושמקנים להם תחושת ביטחון, חלק מהילדים נושאים איתם את אותו דובון או שמיכה מאז שהיו קטנטנים ואצל חלקם החפצים משתנים בהתאם לגיל. זה טבעי ושכיח ולא צריך 'להיאבק' בזה אלא לעזור לו להרחיב את מספר אמצעי הוויסות שלו. התוקפות שאת מתארת גם כן מאפיינת קושי בוויסות של רגשות חזקים - שימוש באלימות במקום לומר "אני כועס" או "נעלבתי". כדאי לסייע לו דרך תיווך בלתי פוסק של הרגשות שלו, וכן דרך וויסות הרגשות של האחרים כאשר נפגעים ודרך זה לעודד את האמפתיה שלו לרגשות של אחרים - לשים לב לכאב ולעצב של מישהו אחר. כדאי גם להתייעץ עם הגננת ולחשוב האם כדאי לפנות לאנשי מקצוע לשם ייעוץ וליווי מקצועי. בהצלחה מיכל


לי שלום, התקופה הנוכחית בארץ מציפה הרבה מאוד מתחים בקרב מבוגרים, וילדים רגישים, בחושיהם החדים, קולטים את זה. הם רואים הורים מודאגים, שומעים מידע חלקי, מזהים הבעות פנים, שילטי חוצות ושיברי עובדות ומסיקים מהם מסקנות שהן לרוב קטסטרופליות. טוב אתם עושים שזיהתם את מצוקתו, וטוב שאתם מנסים להימנע מחדשות בקרבתו, ומצויין שאתם שומרים על שגרה. אבל יתכן שהוא צריך יותר הזדמנויות לדבר על מה שהוא מרגיש מבלי שתבהלו או תבטלו את מחשבותיו. בעיקר חשוב להבהיר שאתם שומרים ומגנים עליו ושאתם תעשו את כל מה שצריך כדי להגן עליו ועל המשפחה. קחו בחשבון שאם בתקופה זו גם אתם מתערערים במידת יכולתכם לעשות זאת, נסו תחילה להרגיע את עצמכם בטרם אתם פונים להרגיע אותו. כאמור, ילדים רגישים מזהים מצוקה בקלות, אצלם ואצל אחרים. בהצלחה, ובתקווה לימים שקטים. מיכל


ג'ני שלום, פעוטות בגיל הזה נהנים מההזדמנות לעשות דברים הפוכים להוריהם ולאתגר את ההורים בהצבת גבולות מתמדת. זה חלק מהתפתחות תקינה של נפרדות ושל עצמאות. עדיין, היא זקוקה לאישור מתמיד שאת איתה, תומכת בה, נשארת איתה, מלווה אותה ולא הודפת אותה על ההתנהגויות הללו. לכן, גם כאשר נראה לך שהתנהגותה הגלויה משקפת שאינה רוצה בקרבתך, היא בהחלט זקוקה לך שתהיי איתה עד ש'הסערה תחלוף', ושאת תמשיכי להיות המקום הבטוח עבורה. גם אם היא לא מוכנה שתרימי אותה, שבי לידי ותלטפי אותה, תעבירי מסר של קרבה ולא של התרחקות כדי לא להשאיר אותה לבד עם עוצמת הרגשות. בהצלחה, מיכל


ספיר שלום, התשובה 'כי זה מצחיק' משקפת את הבלבול של בנך בנוגע לעיניין ואת חוסר ההבנה שלו, הוא בעיקר למד לגלות שזה מעורר מאוד את מוקד ההתייחסות של המבוגרים אליו ולכן חשוב להתמקד במצבים האלה בצד הנפגע ולא בו, ואת ההבהרות החינוכיות לשמור לאחר מכן, אחרי שהסערה נרגעת. צריך לדבר על פרטיות הגוף כמו גם על אלימות ועל תוקפנות, ובעיקר להבהיר שזוהי התנהגות לא מקובלת כפי שהיית מציבה גבול בכל מעשה אסור אחר. חשוב לציין כי לעיתים ילדים שחשופים לאלימות גופנית ומינית הם גם שהופכים לפוגעים, ולכן לפני הכל חשוב לוודא שבנך אינו נפגע בעצמו בשום צורה בעבר או בהווה. בהצלחה מיכל


מיכל שלום, גם לילדים צעירים מחשבות "קיומיות" על מהות החיים, ובניגוד למבוגרים הן לא רואים בזה מחשבה שהיא מוזרה, זו דרכה להכיר את העולם, והמחשבה עולה בדיוק באותו אופן שבו היא חושבת על "למה הדשא ירוק" או "איך נולדים ילדים". אני מציעה לא להיבהל מזה, להחמיא לה עד כמה היא ילדה רגישה ונבונה, וכמה נהדר שהיא משתפת במחשבות האלה כדי שתוכלו לשוחח. אם להרגשתך המחשבות הופכות מבהילות עבורה - למשל שהיא מתחילה לחשוב שהיא יכולה להפסיק להיות כאן או להיות אמיתית, ונראה לכם שמחשבות האלה הופכות להיות טורדניות כלומר חוזרות על עצמן ללא התפתחות או השתנות, ובעיקר מפריעות לה לנהל סדר יום רגיל של למידה ומשחק, כדאי לפנות להתייעצות. בהצלחה, מיכל


נטע שלום, בהנחה שלבנך אין סיבה להירתע מאביו או לחשוש ממנו, ומדובר באב אוהב ומסור, סביר שמדובר בדרך של בן השלוש לוודא שאביו אכן אוהב אותו ומתאמץ להיות איתו בקשר, אולי בגלל הקנאה על הקשר עם האח הגדול, ולכן חשוב מאוד שהאב ייעשה זאת. מצוין שאינכם נרתעים מהאמירות הללו ומתמידים בניהול השגרה גם על ידי אבא: משחק, אכילה, רחצה, השכבה ועוד. אלו הן הדרכים דרכם בונים קשר עם פעוטות וכך עליו לעשות: להיאבק על הקשר עם בנו. בהצלחה, מיכל


שלום סופי, את צודקת שלמועד הלידה המוקדם יש משמעות ובגילו אנחנו עדים "תיקון לפגות", זאת אומרת שהגיל ה"אמיתי" שלו עדיין צעיר יותר משנה וחצי. כמו כן, נהדר שאת מרגישה שהוא תקשורתי ונענה לשמו. מבחינת הרגלי משחק, ילדים לומדים לשחק על ידי התנסויות חוזרות, ובסיוע תיווך והדגמות אם צריך. משחק פונקציונאלי יכול להיות גם האכלה של בובה בכפית ובכוס או שימוש בכלי נגינה, ולא רק בנייה בקוביות. כדאי גם להרבות במשחק משותף חברתי ולהמעיט בשימוש במסכים. אם את דואגת מוטב לפנות להתייעצות ראשונית עם פסיכולוגית התפתחותית או מרפאה בעיסוק התפתחותית. בהצלחה, מיכל


אנני שלום, נשמע לי שאת בהחלט מכינה את בתך להתמודדות, דרך חשיפה הולכת וגוברת להתנסויות, רכישת אבני דרך התפתחותיות מרכזיות ושכלול המיומנות החברתית שלה. האופן בו היא מתנהלת היום, 9 חודשים לפני המעבר לגן העירוני, הוא כמובן שונה מאיך שתהייה בספטמבר ואני מניחה שקשה קצת לדמיין את זה קורה, אבל בהתפתחות השלבים נבנים האחד על גבי השני, ושלב שמתבסס היטב סולל את הדרך לשלב הבא אחריו.... בהצלחה, מיכל


שלום דנית, את מתארת ילדה נבונה עם עולם פנימי עשיר שכנראה מוצפת מאוד במחשבות וטרדות, כנראה סביב המקום שלה במשפחה ואולי סביב נושאים נוספים. אני לא בטוחה שיש קשר בין חריקת השיניים לבין הרס החפצים, אבל ברור שבשני המקרים מדובר בהתנהגויות לא רצויות שהיא עושה מתוך קושי לבטא את מה שמטריד אותה באמת. מעל הכל, נראה שהיא מאוד מפחדת לאבד את אהבתכם, ולכן נראה לי שהאסטרטגיה של איום או שלילת זכויות לא רלוונטית כאן. ממליצה מאוד לפנות להתייעצות מעמיקה יותר ובמידת הצורך לשקול טיפול במתכונת הורה-ילד. בהצלחה, מיכל


אור שלום, הדאגה שלך מוצדקת: בנך יהיה בידיים טובות אבל את דואגת לקשר איתו, מבחינתו אכן מדובר ב'עיתוי' גרוע להיפרד ממך לתקופת הלילות לפרק זמן כזה. מצד שני, אלו הם החיים, ובהנחה שהקשר שלכם כעת מצויין, ובהנחה שגם אבא שלו וגם סבתא יקנו לו היענות מלאה בזמן היעדרותך, ובעיקר בלילה, ובהנחה שבזמנים בהם כן לתהיי את תתפני אליו ותקדישי לו ככול יכולתך, הרי שהוא ייקבל מענה מתאים ואין סיבה לצפות שתהיה זו 'צלקת' שלא ניתן לתקן...כן חשוב יהיה להכין אותו לעיניין, לדבר איתו ואף למצוא דרכים לשמור איתו על קשר כשאת אינך. בהצלחה, מיכל