הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

פורום דיכאון, חרדה והתמודדות עם טראומה

פורום דיכאון, חרדה והתמודדות עם טראומה

פורום דיכאון, חרדה והתמודדות עם טראומה מנהלת פורום דר' הלה רובין מי-טל
עובדת במרכז לבריאות הנפש "שלוותה" ובקליניקה פרטית בתל אביב. בעלת פורום דיכאון, חרדה והתמודדות עם טראומה
נסיון רב בטיפול בדיכאון, חרדה, סכיזופרניה, קשיים חברתיים וזוגיים, התמודדות עם משברי חיים, אבל ואובדן. מרבה לעסוק בתחומים הקשורים בנשיות, אימהות ומגדר.

מטפלת בילדים, מתבגרים ומבוגרים. מתמחה בטיפול בגישה הפסיכודינאמית, תוך שילוב אלמנטים מגישות אחרות בהתאם לצרכי המטופל. בעלת הכשרה בטיפול

קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) לחרדה ודכאון ובטיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT) להפרעת אישיות גבולית.

דאגנות או חרדה? מצב רוח ירוד או דיכאון? האם כדאי לפנות לטיפול, ולמי?

הפורום יעסוק בשאלות מסוג זה, הקשורות לתחום הדכאון, החרדה לגווניה (כגון התקפי פאניקה, הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית- OCD, הפרעת חרדה כללית) וההתמודדות עם אירוע טראומתי (כגון תאונת דרכים, אובדן פתאומי של אדם קרוב, תקיפה מינית). קשיים בתחומים אלו גורמים לסבל רב הן אצל האדם עצמו, והן בקרב האנשים בסביבתו. לעיתים קרובות, קשה לזהות האם מדובר בקשיים "נורמליים" או בקשיים חמורים יותר, הדורשים פניה לעזרה מקצועית. וכמובן, שגם הפניה לעזרה מקצועית מציבה שאלות וקשיים משלה: למי כדאי לפנות לאבחון וטיפול? מהן שיטות הטיפול המקובלות כיום?איזו שיטת טיפול מתאימה לי?

הפורום מציע מידע, התייעצות והכוונה ראשונית, אך אינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי, לאבחון ולטיפול. הפורום לא יעסוק בטיפול תרופתי.




 X

שלום לך, מדברייך ניכר כי את נמצאת במצוקה ממשית ומתמשכת. אין לי אלא להמליץ לך לפנות לסיוע מקצועי- לפסיכולוג/פסיכיאטר או לחדר מיון באזור מגורייך. בהצלחה!


שלום רון, כחבר, אתה בעיקר יכול להיות שם בשבילו, לתמוך בו מבלי לשפוט אותו על הטעויות שעשה או לבקר אותו. עוד אפשר לנסות לבחון איתו ביחד דרכי פעולה וכיוונים להמשך. מעבר לכך, אם לתחושתך מצבו הנפשי מידרדר (הוא מסתגר, מצב רוחו ירוד, תפקודו נפגע, הוא עייף וחסר אנרגיה)- יש מקום לשקול התערבות מקצועית. בהצלחה!


שלום אייל, צר לי על אובדנכם הנורא. ממה שאתה מתאר נשמע שאחותה של ארוסתך זקוקה להתערבות מקצועית מיידית. אני ממליצה לכם לפנות לפסיכולוג באיזור מגוריכם, שיוכל לסייע לאחות וכן לסייע לכם בהתמודדות עימה. אם אתם מתרשמים שהיא בסכנה ממשית לפגיעה עצמית- אל תהססו ותפנו לחדר מיון על מנת שתראה פסיכיאטר. בהצלחה ושלא תדעו עוד צער!


שלום שרה, אם הבנתי נכון את פנייתך, את מעוניינת לחזור לטיפול אצל פסיכולוג לאחר שהיית בטיפול אצל פסיכותרפיסט. עם זאת, לא ציינת דבר לגבי הקשיים עימם היית רוצה להתמודד בטיפול, או לגבי הסיבות לרצונך להחליף את הטיפול שאת נמצאת בו, ועל כן איני יכולה לייעץ או להמליץ. אם תרצי לפרט מעט יותר אשמח לנסות לעזור.


שלום רב, ממה שכתבת אני מבינה שאת מודאגת מאוד באשר למצבה הנפשי של אחותך, לגביו שמעת מחברתה הטובה ומרופאת המשפחה. לא פירטת כלל לגבי מצבה הנפשי (פרט להיותו רעוע) או לגבי רמת הקרבה ביניכן, ועל כן תשובתי תהיה כללית ביותר. אם אכן החברה והרופאה קרובות יותר לאחותך ומעורבות במה שהיא עוברת, ניתן להניח שתהיה פתוחה יותר להקשיב להן ולהיענות לעצותיהן. מעבר לכך, בתור אחותה יש מקום לעטוף אותה כך שתדע שאת דואגת לה ואת 'בעדה', כך שלא תחווה את נסיונותייך להפנותה לטיפול כהתערבות בחייה אלא כדאגה אמיתית וכנה לשלומה הנפשי. לעיתים זה לוקח קצת זמן, אך בתהליך הזה חשוב שתרגיש אהובה ומוחזקת. באם מדובר במקרה חמור יותר, בו לדעתך קיימת סכנה שאחותך עלולה לעשות מעשים אימפולסיביים ואף לפגוע בעצמה, ניתן לפנות לחדר מיון במקום מגוריכן או להזמין פסיכיאטר לביקור בית. אני מאחלת לכן כל טוב!


שלום תמיר, צר לי על אובדנכם. אני מתארת לעצמי שלראות את אשתך שרויה בצער כה עמוק גורם לך לכאב ולחוסר אונים. שלוש שאלות משמעותיות להערכת המצב: 1. כמה חודשים כבר עברו מאז פטירת האם? 2. מה משמעות 'היא לא מצליחה להתאושש'? האם שרויה רוב הזמן במצב רוח ירוד, מרבה לבכות, מתקשה לקום מהמיטה וכד'? האם תפקודה נפגע- אינה הולכת לעבודה, אינה נהנית מדברים שאהבה לעשות, אינה מתפקדת בבית כבעבר וכד'? 3. ציינת שאתה מרגיש שזה מסוכן- האם אתה חושש שהכאב של אשתך כה גדול שהיא עלולה לפגוע בעצמה? אם תשובתך לשאלה השלישית חיובית, עליכם לפנות לייעוץ פסיכיאטרי או פסיכולוגי בהקדם האפשרי וללא היסוס. אל תחשוש שמא אתה מגזים וכד', עדיף לוודא שבדקת גם את האפשרויות הקשות ביותר. במקרה הצורך ניתן להזמין פסיכיאטר הביתה או לפנות לחדר מיון באיזור מגוריכם. באשר לשתי השאלות הראשונות: נהוג להתייחס לשנה הראשונה לאחר אובדן של אדם קרוב כאל פרק זמן בו זה 'נורמלי' להיות במצב של התאבלות. כמובן, שקיימת שונות בין אנשים, הן במשך הזמן שלוקח להתאושש והן באופן שבו האבל בא לידי ביטוי, אך כן קיימת ציפיה לשיפור הדרגתי. באשר לאשתך, אם אין תחושה של שיפור, והפגיעה בתפקוד משמעותית (באחד או יותר מהמישורים שציינתי בסעיף השני), כדאי מאוד שלא לחכות ולפנות לייעוץ פסיכולוגי או פסיכיאטרי. מעבר לכך, גם אם להערכתך המצב פחות חמור מהקווים המנחים שתיארתי כאן, אני ממליצה לכם בחום לפנות לסיוע מקצועי. בהחלט ישנם אמצעים להקל על הכאב של אשתך ושל המשפחה כולה, וחבל שלא להיעזר בהם. אני מאחלת לכם כל טוב, ושלא תדעו עוד צער. הלה


שלום ליאור, תודה לך על פנייתך ומזל טוב! אנשים רבים סובלים מחרדות שונות בעוצמות שונות, וזה בהחלט משהו שניתן להקל עליו. על פי רוב הטיפול המתאים לחרדה הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, אשר מטרתו הנה הקלה מהירה יחסית בתסמיני החרדה. לאחר מכן, ניתן להמשיך ולהעמיק בטיפול על מנת להבין את הופעת החרדות בהקשר נפשי רחב יותר. לא פירטת לגבי אופי החרדות של בעלך- האם החלו רק לאחר מות האם, האם קיימת גם דאגנות יתר בתחומי חיים אחרים ועוד. כמו כן, לא ציינת האם החרדות מפריעות גם לבעלך בעצמו. על אף שברור שגם הקושי שלך מול חרדותיו הוא בעל משקל שלא ניתן להתעלם ממנו, סיכויי ההצלחה של הטיפול יהיו גבוהים משמעותית אם בעלך יוכל למצוא מוטיבציה פנימית לשינוי. אני ממליצה לכם לפנות לייעוץ פסיכולוגי על מנת לברר את השאלות הללו ולבחון את אפשרויות הטיפול. בהצלחה!


שלום לך, ראשית, צר לי מאוד לשמוע על אובדנכם. אובדן הריון, בכל שלב, הוא אירוע מצער וקשה, שיכול לעורר מגוון רחב של תגובות- בין הכחשה והתעלמות מהאירוע כאילו לא היה, לבין אבל כבד, תחושות אשמה וקושי 'לשחרר' ולהמשיך הלאה. אחת השאלות החשובות ביותר היא לפני כמה זמן היה האירוע. שאלה חשובה נוספת היא האם המצב שאת/ה מתאר/ת גורם לאשתך לפגיעה בתפקוד (לדוגמה, קושי לקום מהמיטה וללכת לעבודה, חוסר עניין בדברים שאוהבת לעשות, בכי מרובה, שינויים בשינה ובתיאבון ועוד). אם מדובר בסדר גודל של מספר שבועות מאז אובדן ההריון, ללא פגיעה ניכרת בתפקודה היומיומי, הייתי מנסה לאזור סבלנות, וממליצה לך להיות עימה באופן תומך, מקבל ולא שיפוטי עד כמה שניתן. אני מבינה שמדובר באובדן משמעותי גם עבורך ובהריון שרצית, אך בשלב זה אין טעם ללחוץ על הריון נוסף. עם זאת, כדאי לעקוב מקרוב ולפנות לסיוע מקצועי אם אינך מבחינ/ה בשיפור הדרגתי, או אם המצב מחמיר. אם מדובר בפרק זמן ממושך יותר מאז אובדן ההריון, ו/או קיימת פגיעה בתפקוד באחד המישורים שציינתי או יותר, כדאי לפנות לאיש מקצוע, שיוכל לאבחן בצורה טובה יותר האם יש צורך בעזרה חיצונית, ולהציע אותה. לא ציינת האם אשתך מעוניינת בטיפול/מוכנה לפנות להתייעצות, אך בכל אופן, גם פניה שלך לשם עזרה בהתמודדות הקשה שאת/ה עובר/ת- הן מבחינת האובדן שלך והן מבחינת ההתמודדות שלך עם קשייה של אשתך- הנה משהו שכדאי לשקול ברצינות. אני מאחלת לכם כל טוב ובהצלחה!


קושי להירדם הוא בעיה לא פשוטה, שפוגעת מאוד באיכות החיים. הפרעות בשינה הנן נפוצות למדי ויכולות לנבוע ממגוון סיבות. גם אפשרויות הטיפול מגוונות, אך לשם כך צריך להבין יותר את הקושי שאת מתמודדת איתו. חסרים לי פרטים רבים על מנת לענות על שאלתך, ולכן אעלה מספר שאלות ואציע מספר כיוונים לבדיקה. ראשית, אציין כי כדורי שינה אכן עוזרים ברמה המיידית ויש מצבים בהם השימוש בהם מועיל, אך חשוב לזכור כי הם אינם מטפלים בשורש הבעיה- והיא הסיבה שבגללה אינך נרדמת. עוד יש לקחת בחשבון שהם עלולים להיות ממכרים. כדאי לבדוק זאת היטב עם רופא המשפחה. באשר למחשבות, יש להבין האם הן סביב נושא מסוים שמעסיק אותך בתקופה זו, האם הן דאגות כלליות או פחדים, האם הן מלוות גם בתופעות במשך היום (כגון קושי בריכוז, מצב רוח ירוד, ירידה בתיאבון), האם ניתן לזהות מתי התחילו ובעקבות מה. מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע, שיוכל לסייע לך בבירור הקושי ולהמליץ על אלטרנטיבות טיפול מתאימות.


שלום רב. ממה שאתה מתאר, עולה שעשית צעד גדול ואולי מפחיד, שקשה לך למצוא את הכוחות לקדם אותו. מדובר במצב מתסכל שמעורר תחושות לא פשוטות לגבי עצמך, וטוב שאתה מסוגל להתבונן עליו באומץ ולהודות שיש בעיה. חשוב להבין האם הקשיים שאתה מתאר היו שם גם קודם, או שהם הופיעו רק לאחר עזיבת העבודה ואז יתכן שהם קשורים לחרדה שמתעוררת לנוכח העצמאות, לחשש מכשלון, לדאגה שמא עשית טעות שהתפטרת וכד'. אם הקשיים הללו היום שם גם קודם, כמובן שההתבוננות בהם תהיה אחרת. מהמעט שתיארת לא נראה שמדובר במצב דכאוני, אשר מאופיין לרוב במצב רוח ירוד, היעדר הנאה מדברים שאהבת פעם, שינויים בתיאבון ובשינה ועוד. התייעצות מקצועית תוכל לסייע לך להגדיר את הקושי בצורה טובה וממוקדת יותר, ומתוך כך להצביע על כיוונים אפשריים לפתרונו. בהצלחה!


לצערי הדברים לא כל כך פשוטים, אבל בהחלט אפשריים. עם זאת, השלב הראשון הוא לרצות בזה באמת בעצמך. כל תהליך של התמודדות עם חרדה או פחד הוא תהליך שמצריך מאמץ נפשי, דורש זמן, משאבים וכד'. ולכן, כדי להיות מסוגלת להתמיד ולהשקיע בו את צריכה למצוא בעצמך את המוטיבציה לכך. זה לגיטימי גם להמשיך להסתדר כפי שהסתדרת בשנים שעברו עד כה! אך אם תחליטי שאת כן רוצה לחזור לנהוג, אני ממליצה לך לפנות לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי. זהו טיפול קצר-מועד שיסייע לך לחזור לנהוג באופן הדרגתי ומבוקר תוך עיבוד החרדה שתתעורר. מעבר להתמודדות הקונקרטית עם החזרה לנהיגה, תוכלי להיעזר בטיפול ממושך יותר על מנת לברר מדוע תאונת דרכים קלה מאוד, כפי שאת מתארת אותה, עוררה בך תגובה כה קשה. לא הייתי ממליצה לך 'פשוט להיכנס לאוטו ולעשות את זה'. החרדה אחרי שנים כה רבות עלולה להיות גבוהה מדי ולעורר חוויה נוספת של טראומה וכשלון. בהצלחה!


'הלם קרב' (תגובה פוסט-טראומטית בעגה המקצועית) הוא מצב מורכב ביותר, אשר יכול להתפתח בעקבות אירוע טראומטי מסכן-חיים אחד, ולהתעורר בשנית או להחמיר בעקבות אירועים נוספים. לא פירטת לגבי המצב של אביך עד לתקופה האחרונה ולכן קשה להעריך האם אכן מדובר בהחמרה של המצב שהיה קודם, אך בכל אופן נשמע כי יש מקום לקבלת יעוץ מקצועי לשם אבחון הבעיה וקבלת טיפול במקרה הצורך. אם יש איש מקצוע שטיפל בו בעבר כדאי לבדוק אם הוא יכול להיות כתובת גם היום.