שאלה: לשרוד את החיים הללו או לחיות מתוך בחירות - (שירה)
מרגישה שאני חייבת לפרוק , לשתף , לקבל תגובות .
מדמה בחורה שעברה המון בחיים אבל הכול זה עניין יחסי בחיים.
מרגישה שורדת את החיים , מטאפורה של חיה בתוך הג'ונגל שמתעסקת בקיום יומי, שומרת שלא יצודו אותו לטרף , ומחפשת אוכל ע"מ לשרוד את היום.
אז אותנו אף אחד לא "יטרוף" אבל האם באנו לעולם הזה בשביל לשרוד את החיים ולהעביר כאן את אותן שנות חיינו שנגזרו עלינו?
או שבאנו לחיות את החיים מתוך בחירות ? מי משפיע עליי, אני על החיים? או החיים עליי? ולאן שתנשוב הרוח ..שמה אני נסחבת איתה.
כמה השפעה יש לילדות שעברנו , או לדפוסי החשיבה שלנו על איך ייראו החיים שלנו. אין לכם מושג כמה זה קובע.
אז אני לגמרי כאן כאישה שהולכת אחרי הרוח , הולכת לאן שהחיים מנתבים לי את הדרך כאילו שלי אין שום יש בדבר..
נלחמת לקום בבוקר לעבודה , נלחמת לאהוב , נלחמת לחייך...
על פניו נראה שלא חסר כלום , אבל האם האושר שוכן בליבי ? החופש? שלווה ונחת אמיתית מזמן לא מצאו את מקומם .
הילדות שלי הותירה בי המון משקעים ( המשפט הזה נשמע כזה מאוס ולעוס וקיצי ) אבל העובדות חזקות יותר מכול,
בבית הילדות היה תמיד רע , אני ואמי חיכינו בכול ערב מתי תבוא הפצצה הבאה , מתי אחי יתחיל את התסריט הקבוע שלו שמתאר קללות , שבירות , ועוד ועוד..
עם אבי גם לא היה קל ולאחר הרבה שנים של בגידות , שקרים לאמא שלי וכו...זה הסתיים .
סיפור חיים של 20 שנה שרובו מתואר הישרדות יום יומית שרק יעבור בשקט ....שהכול מזויף ושקרי
אני עזבתי את הבית אחרי הצבא, אבל אין ספק שדפוסי החשיבה , וה"ביצה " שחייתי בה לא נותרה מאחור.
היא הולכת איתי לאן שאני , היא הותירה אותי אדם חסר ביטחון , בעל אכילה רגשית , כזה שרואה הכול באופן שלילי.
אדם שלא יודע להתנהל באזור הנוחות והטוב כי אין לי מושג איך מתנהלים שמה, רגילה שרע לי ושמה אני בבית הנוח שלי.
אני בת 25 עובדת בעבודה מסודרת , סוג של חיה בזוגיות , גרה בדירה שכורה מנהלת חיים עצמאיים
אבל האושר? לא יודעת להגיד אם אני יודעת אפילו מהו אושר...
רוצה לחיות חיים מתוך בחירות עם כול הקלישאה שזה נשמע ..רוצה לבחור את החיים ולקטוע את שרשרת החיים הזאת...
איך אדע לבחור מה נכון עבורי כשאני אדם חסר ביטחון , כזה שלא מסוגל להביט על עצמו במראה ולאהוב את מה שמשתקף משמה?
כזה שרוצה לסיים את יום העבודה ורק להגיע לבית לפיגמה , ולשוקולד האהוב שלי.
רוצה להיות מסוגלת להנות משיר רדיו שמתנגן ברדיו בבוקר , או להביט בשמש ולתת לה לחמם אותי ולעטוף אותי באהבה.
מי שיראה מהצד יגיד שלא חסר לי כלום , ושאני נאבקת כמו שצריך , ולהגיד לכם שזה לא נכון? זה מאוד נכון.
אני עובדת בעבודה מסודרת , לומדת לתואר ראשון , מכלכלת את עצמי...
אבל כשהבסיס של האדם מיסודו מרגיש לא ראוי , לא שווה מספיק , אזי כלום לא נוגע בך באמת ..
נמאדס לי לעשות את זה בהאבקות כול הזמן , נמאס לי לתת לכול עץ עקום בחיי לגרום לי לא לרצות לקום מהמיטה.
רוצה להסתכל על עצמי ולהרגיש שווה וטובה לא פחות מאף אחד אחר.
מודה לה' על כול טוב בחיי שהביא אליי, חלילה לא מתלוננת לרגע ...
אבל עד מתי נעביר את החיים בהשרדות הזאת ? למה קשה לי להחליט כל כך מה טוב עבורי?
רוצה להפסיק לבחון כול רגע אם טוב או רע לי , או מה חשב עליי ההוא ? והאם היום אני טובה בעבודה? מה חושב עליי הבוס? האם הזוגיות הזאת בשבילי?
אני יכולה להמשיך לדבר ולדבר עוד ועוד...אשמח לתגובות שלכם הגולשים.
האם אתם גם לפעמים מרגישים חיים כמו חיה בגונגל ששורדת את היום? שויתרה על תחושת העונג? האם אתם גם מאלה שהחיים מנתבים את דרכם? או שהם מנתבים לעצמם את מסלול חייהם?
מי בוחר עבורכם? אתם נמצאים איפה שאתם כי שמה בחרתם? או החיים בחרו עבורכם?
תשובה: לשרוד את החיים הללו או לחיות מתוך בחירות - (0)
שלום שירה,
האם יש או היו לך מחשבות פעילות לפגוע בעצמך או להתאבד? אם כן, פני לחדר מיון קרוב לביתך ו/או הודיעי למישהו ממכרייך, קרובייך או חברייך ללוות אותך.
מעבר לכך, ברור שאת רוצה לשתף בלבטים ובמחשבות, את אדם ורבאלי ויש לך יכולת להגיע לתובנה. כדאי לך לפנות לטיפול פסיכולוגי.
עמית
מנוהל ע"י נעה מצגר גרנות, פסיכולוגית קלינית מדריכה בטיפול ואבחון
