הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

פורום טיפול פסיכולוגי

פורום טיפול פסיכולוגי

פורום טיפול פסיכולוגי מנוהל ע"י נעה מצגר גרנות, פסיכולוגית קלינית מדריכה בטיפול ואבחון
נעה מצגר גרנות, פורום טיפול פסיכולוגי
פסיכולוגית קלינית מומחית עם הסמכה כמדריכה בטיפול ואבחון נסיון של 18 שנה בפסיכותרפיה בקליניקה פרטית ובמסגרות ציבוריות שונות. שילוב של כלים דינאמיים וCBT נסיון רב בטיפול במצבי דיכאון, משברי חיים וקשיים עם נטיה מינית. נסיון רב בטיפול בדיכאון אחרי לידה, ליווי נשים עם קשיי פריון. מדריכה בפסיכותרפיה ובכתיבת מקרים לבחינה.
לחץ כאן לכרטיס המטפל של נועה
אודות הפורום
הפורום מהווה מערכת שאלות-ותשובות עבור הקהל הרחב, המעוניין לקבל מענה לשאלות הנוגעות לטיפול פסיכולוגי במבוגרים.

ניתן לשתף בשאלות ודילמות לגבי טיפול פסיכולוגי, סוג הטיפול ומסגרת הטיפול. ההשתתפות באתר אנונימית. כל שאלה שתועלה לאתר תעבור קודם סינון על-ידי מנהלי הפורום, הרשאים להחליט שלא לפרסמה, או למחוק הודעה/שאלה שכבר פורסמה.

התייעצות דרך הפורום אינה מהווה תחליף לטיפול או להתייעצות מלאה עם איש מקצוע


 X

שלום מירה, לא ברור מהודעתך מה טיב מערכת היחסים שלך עם הכלב? האם את כותבת באופן מטאפורי? ועד כמה זה פוגע בתפקוד שלך? לצד זאת, אפשר לשמוע את המצוקה הניכרת שאת שרויה בה. כאשר אנחנו נמצאים במערכת יחסים שמגבילה אותנו באופן שאת מתארת, כנראה שזה מבטא קונפליקט פנימי בדבר נפרדות, עצמאות ותלות. נראה כי בפרידה ממנו והפנייה לעיסוקים אחרים, למציאות חייך, עולים רגשות בלתי נסבלים. הרבה פעמים יש לנו נטייה להימנע בכל מחיר מרגשות כאלו, בשל העוצמות שלהן שהופכות לבלתי נסבלות. זאת כנראה משום שהן מתחברות לנו באופן לא מודע לאירועים אחרים ומקומות רגשיים כואבים אחרים בנוסף לאירוע הנוכחי. אני יכול להציע לך לנסות לחשוף את עצמך בהדרגה ובאופן מכוון לפרידה ממנו. להתאמן על להיפרד ממנו לפרקי זמן הולכים ומתארכים. כדי שאימון כזה יצליח עליו להיעשות בהתמדה - לפחות פעם ביום, ובאורך זמן מספיק לפחות חצי שעה (אם זה ממש בלתי אפשרי אפשר להתחיל בשבוע הראשון עם פרקי זמן קצרים יותר עבורך, כדי להתרגל לרעיון) ולהגדיל את פרקי הזמן כל 3-4 ימים. יש להניח שזה יעורר בך רגשות שתוכלי לרשום לעצמך ולהתחיל לחשוב למה זה מתחבר עבורך ולעבד את הרגשות האלו. אם תהליך זה נחווה קשה מדי או שהרגשות שעולים מציפים מדי, חשוב ביותר לפנות לטיפול, בו ילוו אותך וידריכו אותך בתהליך זה ויוכלו לעזור להתאים אותו עבורך באופן ספציפי. בהצלחה שחף


שלום רחל, הזעם הרב שאת מספרת עליו והמצוקה הגדולה מצריכים מענה רחב יותר ממה שניתן לתת לך במסגרת של פורום ייעוצי זה. על פי תיאורך אני ממליץ לפנות לפסיכיאטר שיוכל לעזור לך להבין יותר טוב את המצב שאת מתארת ואולי גם להקל על העוצמות באמצעות טיפול תרופתי. במקביל רצוי לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לעזור בוויסות עוצמות הזעם ויצירת המרחק הנכון עבורך ממנה. אפשר לפנות באופן פרטי לקבלת תורים דחופים יותר, או דרך קופת החולים. בברכה שחף ביתן


שלום בטסי, נדמה שאת מתמודדת עם לא מעט - מחלה כרונית ושלושה ילדים פעוטים. הטיפול המתמיד בילדים קטנים יכול להיות מתיש ביותר, ונדמה שאת פשוט מבקשת לעצמך הפסקה כלשהי - שידאגו גם לך (אשפוז). הדאגה והטיפול לילדים קטנים היא מאוד שואבת ולעיתים קרובות האימא שוכחת ונשכחת כאדם בפני עצמו עם צרכים ותשוקות משלו. דבר נוסף שאת כותב עליו הוא העיסוק בשאלה החשובה של ערך עצמי. כאשר אנו מרגישים שאיננו ׳מועילים׳, זה מדלדל את האנרגיות ותחושת החיות. נדמה שההתמודדויות הלא פשוטות יחד עם נטיה לביקורת עצמית גבוהה מקשים ליהנות מהטוב שיש לך בחיים ומבליטים את החסר. אני ממליץ לך לפנות לטיפול במסגרת פרטית או ציבורית לפי מה שאת מרגישה שמתאים לך יותר. טיפול פסיכולוגי יכול לעזור מאוד בקבלה שלך את עצמך, הפחתת הביקורת כלפי עצמך, והנעת תהליכים של יוזמה ועשייה שיאפשרו לך להרגיש משמעותית. בנוסף, חשוב גם ללמוד לדאוג לצרכים הרגשיים ולרווחה הנפשית שלך. כל אלו מגבירים את היכולת ליהנות ממה שיש לך ולהגביר את תחושת החיות והאנרגיות. בהצלחה שחף


שלום רחל, לא כל כך ברורה לי השאלה. אני מבין שקרובת משפחתך מעלה תכנים שעושים לך רע, ואולי עולה גם שאלה על איך מתמודדים עם זקנה, מוות ונושאים קשורים. יש לא מעט כתיבה וספרים שעוסקים בנושאים של התמודדות עם זקנה ומוות, אולי תוכלי לחפש משהו שיתאים לך. בנוסף, נראה שאת עסוקה בשאלה של איך להציב גבול ולשמור על עצמך? זו תמיד שאלה מורכבת, שאין לה תשובה אחת נכונה. אני מציע שתחשבי כיצד את יכולה בו בזמן גם לשמור על עצמך וגם להיות איתה בקשר. בברכה שחף


יעל שלום, קודם כל, תודה שאת משתפת וכותבת לנו. כאב לי לשמוע על הסבל שלך וחוסר הרצון לחיות. דברייך נוגעים ללב, משמעותיים וחשובים. אני מאוד מקווה שתחליטי לפנות לטיפול - לא משום שזו התשובה הלקונית, אלא משום שדיכאון הוא גורם מספר 1 לאובדנות, אך זוהי הפרעה שניתן בהחלט לטפל בה ולחיות חיים טובים ומספקים. אני מדבר מניסיוני כאדם וכמטפל. אפשר לשמוע בדברייך גם את הכוחות החיוביים שלך. הלבטים שלך מאוד כנים ואינטלגנטיים, עם אמת בתוכם. לצד זאת, אני מאמין שהחלטת לכתוב ולשתף כי את גם רוצה בחיים, וחשוב לתת לחלקים אלו את העזרה הראויה. ההחלטה על החיים היא החלטה אישית, אבל לא נכון לקחת אותה ברגע משברי או תחת דיכאון או סבל נפשי אחר. במצבים שבהם יש גם מעורבות של אלמנטים רפואיים נכון לפנות למרפאות ייעודיות (ישנן מרפאות כאב, למשל). ישנם גם פסיכולוגים רפואיים שכדאי להתייעץ עימם. את יכולה לפנות באופן פרטי או דרך קופת חולים. אני קורא לך מכל הלב לבחור בדרך החיים ולמצוא את הטיפול הנכון עבורך. טיפול טוב הוא מציל נפשות וחיים. מקווה שתמשיכי לעדכן אותנו שחף


שלום לך גיורא, ראשית, צר לי לשמע על השנה הקשה שעברת. אני מבינה שפנית לעזרה מתוך מצוקה נפשית ובחרת אותה מתוך הבנה שהתהליך שהוצע לך יהיה קצר ומאד יעיל. בתחום הפסיכולוגיה והטיפול הנפשי קשה להעריך ובטח להבטיח תוצאות בפרק זמן מסוים וכה קצר. עם זאת, ישנם טיפולים המוגדרים קצרי מועד ומתמשכים על פני 12-15 פגישות למיטב ידיעתי. לגבי שאלתך, פורום זה עוסק בתחום הטיפול אך אין בידי מידע מקצועי מספיק בנושאים משפטיים ולכן אין בידי לענות לך. מחזקת את החלטתך לא לוותר על הצורך בטיפול ולהמשיך בתהליך הטיפולי שבו אתה דואג לרווחתך הנפשית. בהצלחה! רחלי


שלום דנה, את מספרת על דילמה חשובה ומרכזית בחיים לגבי ההחלטה האם להביא ילדים. הבחירה לא להביא ילדים היא בחירה לגיטימית, גם אם פחות פופולרית בחברה שלנו. אינני יודע אם זה משהו ש"יעבור", כפי שכתבת, או זה בכלל משהו שצריך לעבור. נראה שהדבר החשוב הוא להפריד בין שתי השאלות שמתערבבות בשאלתך - 1. השאלה שלך מול עצמך, האם את רוצה ילדים או לא? נראה שאת מרגישה שהיית רוצה לברר טוב יותר את התחושות שלך כרגע שאינך רוצה להביא ילדים. 2. הדילמה הזוגית, שבה בן זוגך רוצה ילדים ועולה שאלה לגבי המשך דרככם. אמנם ברור שיש קשר בין שתי השאלות, אך חשוב שתוכלי לברר לעצמך את השאלה הראשונה בלי תלות בשאלה השנייה. אחר כך תוכלי לבחור מה את מחליטה לעשות בהתאם לנסיבות. אלו בהחלט שאלות שאפשר לפנות עימן לטיפול פסיכולוגי, גישה דינאמית/אנליטית תתאים. בהצלחה שחף


שלום ..., סליחה אם התבטאתי בחוסר רגישות כלפייך. יכול להיות שפגשת בפסיכולוגים בעלי אופקים צרים ואף גזענות סמויה (או לא כל כך סמויה). לצערי, אף שאנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש אמורים להיות מעט יותר מיומנים בהבנת מציאות מורכבת, הרי שחלקם נופל לפעמים לשיפוטיות מתנשאת, מוטעית ומוטה-תרבותית. אני מקוה שבכל זאת תמצאי כתובת מקצועית הולמת לצרכייך. אי אפשר להגיד ש'אין שום בעיה' עם אלימות; אלימות היא הרס שכדאי לטפל בו כדי לווסת אותו ולצמצם את נזקיו – הפיזיים והנפשיים.


שלום לך, אני חושש ששיפוטיות, חוסר הבנה וציפיות לא ריאליות יכולות לצוץ גם אצל פסיכולוג קליני באזור השרון, וממילא פורום זה אינו מספק המלצות על מטפלים. עמית


סיוון שלום, מדברייך, ובהסתמך על תפיסת עולמי, הטיפול הטוב ביותר עבורך הוא טיפול בשיחות; איני דוגל בטיפולים שנותנים עצות/כלים/טיפים וגם לא בשיטות התערבות משפחתיות. אני מאמין בטיפול פרטני, אחד-על-אחד, מכוון התבוננות עצמית.


ליז שלום, יש סיכוי גדול שאאכזב אותך לא פחות משאכזבו אותך המאבחנים. זהו פורום פסיכותרפיה ואין לי כל ידע בנוגע לתוספות זמן בבחינות – בגרות או אחרות – בגין אבחנה של הפרעת אישיות – סכיזוטיפאלית או אחרת. אני מצטער שלא יכולתי להועיל לך בשאלתך. עמית


רחלי שלום, אגרנות יכולה להיות הפרעה קשה שפוגעת, כפי שאת מתארת, בכל תחומי החיים, כולל ביחסים הבינאישיים. מעבר לכך שמבלי שבעלך יסכים לטיפול – לא יהיה טיפול, ובכך איני מחדש לך וגם איני מועיל לך לצערי. יש אנשים שמגיבים לאולטימאטום 'או שתפנה לטיפול או שניפרד' בכך שהם פונים לטיפול, אבל אין ערובה לכך שזה יפעל במקרה שלכם ואני גם לא בעד איומים בגירושין כל עוד יש אלטרנטיבות. יכול להיות שאין, אבל אין לי דרך לשפוט זאת בפורום אינטרנטי. במישור אחר, אני ממליץ לך לקרוא את הסיפור הקצר "ורד לאמילי" פרי עטו של ויליאם פוקנר. יתכן שאת מכירה את הסיפור: אישה בעיירה דרום ארה"בית שמסרבת להיפרד מגופת אביה לאחר מותו (וההמשך אפל עוד יותר); לדעתי, הסיפור שופך אור על תופעת האגרנות כביטוי לא מודע של אבל על אובדנים. זה לא יפתור את בעייתך אבל זה עשוי לתת קונטקסט נוסף להבנת המצב.