שאלה: קושי נפשי בהתנהלות יומיומית - (בטסי)
למה אני כל הזמן מייחלת שיקרה לי משהו שיתן לי מנוס מחיי אף על פי שיש לי בעל אוהב, שלושה ילדים וחיים נוחים בסך הכל?? אין לי משאלת מוות או משאלה לנזק תמידי. אני פשוט מייחלת למחלה שתדרוש אשפוז ממושך. עצם המשאלה מעציבה אותי. למה שארצה להיות רחוקה מילדיי הקטנים והמדהימים (הכי גדול בן 3 וחצי)? למה אני מחפשת דרך לפרוש מחיי היומיום שלי (חולת לופוס, לא עובדת)? לכאורה יש לי הכל אבל מרגישה שאין לי כלום. אני לא רוצה להיות כזאת, אני רוצה להיות נמרצת ומלאת חיות. אני מרגישה שאני לא ממש יעילה במשהו ושגם אם לא אהיה פה אחרי שבוע כבר אף אחד לא ירגיש בחסרוני כי תרומתי לסובבי וליקיריי היא כל כך מינימליסטית שחסרונה לא יורגש. איך אוכל להפוך להיות נמרצת יותר, שאפתנית, תחרותית, מלאת עניין? אני מרגישה שאבוד לי. שאין לי יכולת פיזית ונפשית לשנות מצב וזה מאוד מעציב ומתסכל. אודה ליעוץ.
תשובה: קושי נפשי בהתנהלות יומיומית - (0)
שלום בטסי,
נדמה שאת מתמודדת עם לא מעט - מחלה כרונית ושלושה ילדים פעוטים. הטיפול המתמיד בילדים קטנים יכול להיות מתיש ביותר, ונדמה שאת פשוט מבקשת לעצמך הפסקה כלשהי - שידאגו גם לך (אשפוז). הדאגה והטיפול לילדים קטנים היא מאוד שואבת ולעיתים קרובות האימא שוכחת ונשכחת כאדם בפני עצמו עם צרכים ותשוקות משלו.
דבר נוסף שאת כותב עליו הוא העיסוק בשאלה החשובה של ערך עצמי. כאשר אנו מרגישים שאיננו ׳מועילים׳, זה מדלדל את האנרגיות ותחושת החיות. נדמה שההתמודדויות הלא פשוטות יחד עם נטיה לביקורת עצמית גבוהה מקשים ליהנות מהטוב שיש לך בחיים ומבליטים את החסר.
אני ממליץ לך לפנות לטיפול במסגרת פרטית או ציבורית לפי מה שאת מרגישה שמתאים לך יותר. טיפול פסיכולוגי יכול לעזור מאוד בקבלה שלך את עצמך, הפחתת הביקורת כלפי עצמך, והנעת תהליכים של יוזמה ועשייה שיאפשרו לך להרגיש משמעותית. בנוסף, חשוב גם ללמוד לדאוג לצרכים הרגשיים ולרווחה הנפשית שלך.
כל אלו מגבירים את היכולת ליהנות ממה שיש לך ולהגביר את תחושת החיות והאנרגיות.
בהצלחה
שחף
מנוהל ע"י נעה מצגר גרנות, פסיכולוגית קלינית מדריכה בטיפול ואבחון
