הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

פורום טיפול פסיכולוגי

פורום טיפול פסיכולוגי

פורום טיפול פסיכולוגי מנוהל ע"י נעה מצגר גרנות, פסיכולוגית קלינית מדריכה בטיפול ואבחון
נעה מצגר גרנות, פורום טיפול פסיכולוגי
פסיכולוגית קלינית מומחית עם הסמכה כמדריכה בטיפול ואבחון נסיון של 18 שנה בפסיכותרפיה בקליניקה פרטית ובמסגרות ציבוריות שונות. שילוב של כלים דינאמיים וCBT נסיון רב בטיפול במצבי דיכאון, משברי חיים וקשיים עם נטיה מינית. נסיון רב בטיפול בדיכאון אחרי לידה, ליווי נשים עם קשיי פריון. מדריכה בפסיכותרפיה ובכתיבת מקרים לבחינה.
לחץ כאן לכרטיס המטפל של נועה
אודות הפורום
הפורום מהווה מערכת שאלות-ותשובות עבור הקהל הרחב, המעוניין לקבל מענה לשאלות הנוגעות לטיפול פסיכולוגי במבוגרים.

ניתן לשתף בשאלות ודילמות לגבי טיפול פסיכולוגי, סוג הטיפול ומסגרת הטיפול. ההשתתפות באתר אנונימית. כל שאלה שתועלה לאתר תעבור קודם סינון על-ידי מנהלי הפורום, הרשאים להחליט שלא לפרסמה, או למחוק הודעה/שאלה שכבר פורסמה.

התייעצות דרך הפורום אינה מהווה תחליף לטיפול או להתייעצות מלאה עם איש מקצוע


 X

שואל יקר, המצוקה שלך קשה וטוב שהתחלת טיפול פסיכולוגי, מאמין שהטיפול יעזור ויחזק אותך. נראה שהחרדה גדולה מאוד וגם הצורך המידי בהקלה. המצוקה שאתה מתאר היא אובייקטיבית (מחלות ההורים) אך גם סובייקטיבית, נראה שאתה מאוד קשור אליהם וחושש מפירוק של התא המשפחתי המחזיק. העובדה שאתה פונה לעזרה תוך כדי התחלת טיפול מלמדת על הנסיון למצוא פתרונות איפה שרק אפשר, סמוך על הטיפול שלך. אין מישהו חיצוני לטיפול שייתן לך עצה שתפתור את העניין. תן לטיפול זמן ואפשר לתהליך לשמש לך גורם מחזיק ומעצים בתוך הסערה שאתה עובר. אולי כדאי לדבר עם המטפל על פגישות בתדירות גבוהה יותר וגם לשקול יחד עזרה תרופתית. ובעיקר לא לחשוש לחשוף את עומק המצוקה והחרדה. בהצלחה


שואלת יקרה, את מתארת תופעה שהיא אכן שכיחה. מחקרים מראים כי מעל עשרה אחוזים מהנשים יסבלו מתסמינים דיכאוניים בגיל המעבר. הסיבות הן לרוב שילוב של גורמים פיזיולוגיים (הורמונליים בעיקר) ופסיכולוגיים (שינויים במצבי החיים והתמודדות עם תחושות הנלוות לגיל). לכן הדרך הטובה ביותר להתמודד עם מצבך גם היא משולבת. ראשית יש לאבחן בצורה נכונה את הגורמים הפיזיולוגיים כדי להבין מה עובר על גופך בימים אלו. שנית לפנות לטיפול פסיכולוגי שילווה אותך בתהליכם הנפשיים הטבעיים שאת עוברת, כגון תחושות שבאות עם הגיל וחשבון הנפש שהמעבר מביא איתו, אכזבות, אובדנים ותקוות לעתיד ולהרחיב את דרכי ההתמודדות איתם. לסיכום, חשוב לי שתדעי כי התופעה היא שכיחה וטיפול משולב הוא לרוב יעיל ותוצאותיו טובות.


שואל יקר, מכתבך נוגע ללב. אתה מתאר תחושה של חוסר אמון בתהליך הטיפולי, הרגשה שבטיפול הפסיכולוגי לא ראו אותך, לא הבחינו עד כמה אתה סובל. ועם זאת אתה לא סובל מספיק כדי להיות מאושפז ולקבל החזקה שאתה מרגיש זקוק לה. עם זאת אני מרגיש חובה לומר לך שאתה יכול להפיק רבות מטיפול פסיכולוגי אינטנסיבי, תוך דגש על מצבך הנפשי הלא פשוט, ההחזקה לה אתה זקוק והקשיים הגדולים ביצירת קשר ונתינת אמון. זה מגיע לך ולא הייתי מוותר על כך.


שואלת יקרה, בעיקר עולה ממכתבך שאת מאוד דואגת לאחיך. את מתארת התנהגות מוזרה, מחשבות פרנואידיות, חוסר יכולת להתמודד עם דרישות המציאות, אשמה גדולה ורגרסיביות. כל ההתנהגויות הללו אכן מעלות חשש לקושי רגשי לא פשוט אצל אחיך ומעלות חשש להדרדרות במצבו הנפשי. לא אוכל כמובן על סמך המכתב לדעת עד כמה המצב חמור אבל בהחלט הייתי ממליץ על התייעצות בהקדם האפשרי עם איש מקצוע מבריאות הנפש שיראה את אחיך.


שואלת יקרה, את מתארת מה שנראה כתחושות דיכדוך, חולשה וחוסר מסוגלות. אלו תחושות נפוצות וניתנות להטבה בטיפול פסיכולוגי. קשה לדעת מדברייך ממה נובעת האנרגיה הנפשית הנמוכה ומה בבסיס העדר החדווה והמוטיבציה לחיים. שיטות טיפול שונות עוסקות ומטפלות בתחושות דיכאוניות בצורה שונה. בטיפול הדינמי לדוגמא, מבררים יחד עם המטפל את ההיסטוריה הנפשית ומעלים למודעות את הדילמות התוך נפשיות והחסימות הלא מודעות, שמונעות תחושת תנועה ספונטנית ואמונה ביכולתך לחולל שינוי בעולמך. בשיטות טיפול אחרות יתמקדו בעיקר במחשבות אוטומטיות או סכמות תוך נפשיות שיוצרות תחושה של חוסר תוחלת וחוסר סיכוי לשינוי והטבה במצבך. בכל מקרה, קשר מיטיב המבוסס על אמון ובטחון במטפל, ומחוייבות לתהליך מצדך, הם הדברים החשובים בדרך להקלה. חשוב לציין כי בדרך כלל, בזמן התהליך של הטיפול ההמלצה היא לא להפסיק את הטיפול התרופתי. לפחות לא בשלב הראשון לפני שהתבססה ההבנה מדוע זה נכון לך ותוך התייעצות עם הפסיכיאטר המטפל. נסי לחשוב על הטיפול הפסיכולוגי והטיפול התרופתי לא כסותרים אלא להפך, כמשלימים. נסי לחשוב על התרופות כעזרה בזמן התהליך הפסיכולוגי, בדרך להטבה המקווה. אם לאחר זמן בתוך התהליך הטיפולי, ישנה תחושה כי כדאי לנסות, בצורה אחראית ותוך החזקה והתבוננות, להוריד בטיפול התרופתי, ניתן לעשות זאת.


מטבע הדברים לא יכולת לפרט וגם אם היית יכול היה נדרש עוד מידע רב כדי להבין מהו התהליך הנפשי שאתה מעוניין בו. בכל מקרה אין סיבה שלא תעשה מה שניתן כדי להקל על עצמך. מה שאתה מתאר נשמע כמו חומר מתאים לטיפול פסיכולוגי. שווה לכל הפחות לקבוע פגישות הערכה.


לאנשים שונים מתאימים דברים שונים. מה שמתעתע במה שאת כותבת הוא שמצד אחד את לא רוצה ומהצד השני מרגישה שמשהו דפוק בך. אנחנו עשויים להיות אמביוולנטיים בנוגע לזוגיות כמו לגבי כל דבר. גם לרצות וגם לא לרצות. גם לרצות וגם לחשוש מדחיה או מאכזבה. אם זה מטריד אותך טיפול יכול להיות מקום מתאים לבירור.


לגבי הכוונות שלו או מה "באמת" קרה לך איתו אני מן הסתם לא יכול לדעת. בחרת לכתוב בפורום על פסיכותרפיה ולכן אנסה להתמקד במה שאולי רלוונטי לזה. את מתארת את עצמך כמישהי עם דימוי גוף נמוך, לא מימשת את עצמך מבחינת קריירה, ונשמע שלא היו לך קשרים זוגיים או מיניים משמעותיים. הסיפור שאת מספרת לגביו הוא אולי רק טריגר או דוגמה למשהו רחב יותר שמעסיק אותך - היכולת לתת אמון, היחס בין משיכה ואהבה, האופן שבו את נכנסת (או לא מצליחה להכנס) לקשרים. כל אלו נושאים שבהחלט ניתן לפתוח אותם בטיפול פסיכולוגי.


שלום טל. לרוב כאשר נושא כזה מעסיק כל כך באופן שמשפיע על איכות חייך, מומלץ לפנות לטיפול על מנת לברר מה מקור הכאב. בריאות!


שלום רב, טיפולים פסיכולוגים שונים הוכחו כיעילים בהפחתת חרדות. עם זאת כדי להתאים לך טיפול מסויים וגם מסגרת טיפולית (תדירות, משך וכדו') יש צורך להכיר אותך אישית. אחרי הכל חרדה היא סימפטום שלרוב אינו מנותק מהאישיות ומנסיבות החיים. המלצתי לך היא לקבוע פגישה לצורך הערכה פסיכולוגית.


שלום רב, לא. אחד ההישגים המרכזיים שניתן להשיג מטיפול היא היכולת להבחין בין עולם פנימי לבין עולם חיצוני, בין מה שאנו מרגישים לבין מה שאחרים חושבים.


שלום רב, קשה לנחש ללא הכרות מה גורם לאנשים לאהוב או להעריץ אנשים מסויימים. ממה שכתבת בעיקר עוברת אליי התחושה שהפרידה הזו גם אם היא רק מהנוכחות המזדמנת שלו קשה לך. אולי קשה להכיר ולתת לגיטימציה לאבל או אובדן מהסוג הזה (אתם לא בני זוג, הוא נשוי וכדו') אבל אנחנו לא בוחרים מה להרגיש אלא רק מה לעשות עם זה. נשמע שכמו בכל פרידה או אובדן עצב הוא פשוט חלק מהעניין.