שאלה: התמודדות עם מחלות קשות של הורים - (לירן)
שלום רב,
שמי לירן, בן 35, נשוי עם ילד בן 4.
אני במשבר נפשי גדול מאוד בתקופה האחרונה בעיקר..
אימי אובחנה בסרטן אלים לאחרונה, מרגישה בסדר עדיין ומתפקדת אבל בקרוב תקבל תוצאות בדיקות חשובות וגם תתחיל טיפולים קשים.
אבא שלי מבוגר גם הוא עם היסטוריה מאוד עשירה של מחלות קשות והיא גם מטפלת בו.
אנחנו משפחה מאוד מאוד מלוכדת, יש לי שני אחים גדולים יותר ואנחנו מדברים ונפגשים על בסיס יומי/שבועי.
אנחנו בערך 10 שנים עם מחלות קשות של ההורים, בעיקר של אבא.
אני סובל מאוד במיוחד לאחרונה.
לא מסוגל לתפקד כמעט, כמעט לא מגיע לעבודה, בוכה הרבה, קשה לי להיות עם הבן שלי ולהתנהג איתו רגיל, כל יום וכל היום קורא מאמרים רפואיים מסובכים כדי לקבל קצה חוט ורק נלחץ עוד יותר מסטטיסטיקות לא טובות.
מרגיש שהחיים שלי פשוט הרוסים וזה בערך 10 שנים של מכה אחר מכה, עם הפוגות של כמה חודשים ולפעמים שנים ספורות, אבל כל הזמן מתח עצום סביב הטלפון המפחיד הבא והבדיקה הבאה.
הייתי אצל פסיכולוגית פעם ראשונה לפני כמה ימים, עשה קצת טוב להוציא הכל, אבל לא יותר מזה.
לא יודע איך לא לחשוב רק על המחלות והבדיקות ועל הפחד מהטיפולים ואם הטיפולים לא יצליחו ועל איך אני אעבור את החודשים והשנים הקרובות.
זה פשוט המרכז של החיים שלי, יותר חשוב לי מכל דבר, מעבודה וגם מהמשפחה הקטנה שלי עם אישתי והילד.
אשמח לעצות.
תודה מראש.
תשובה: התמודדות עם מחלות קשות של הורים - (גלעד הורוביץ)
שואל יקר,
המצוקה שלך קשה וטוב שהתחלת טיפול פסיכולוגי, מאמין שהטיפול יעזור ויחזק אותך. נראה שהחרדה גדולה מאוד וגם הצורך המידי בהקלה.
המצוקה שאתה מתאר היא אובייקטיבית (מחלות ההורים) אך גם סובייקטיבית, נראה שאתה מאוד קשור אליהם וחושש מפירוק של התא המשפחתי המחזיק. העובדה שאתה פונה לעזרה תוך כדי התחלת טיפול מלמדת על הנסיון למצוא פתרונות איפה שרק אפשר, סמוך על הטיפול שלך. אין מישהו חיצוני לטיפול שייתן לך עצה שתפתור את העניין. תן לטיפול זמן ואפשר לתהליך לשמש לך גורם מחזיק ומעצים בתוך הסערה שאתה עובר.
אולי כדאי לדבר עם המטפל על פגישות בתדירות גבוהה יותר וגם לשקול יחד עזרה תרופתית. ובעיקר לא לחשוש לחשוף את עומק המצוקה והחרדה.
בהצלחה
מנוהל ע"י נעה מצגר גרנות, פסיכולוגית קלינית מדריכה בטיפול ואבחון
