הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

פורום טיפול פסיכולוגי

פורום טיפול פסיכולוגי

פורום טיפול פסיכולוגי מנוהל ע"י נעה מצגר גרנות, פסיכולוגית קלינית מדריכה בטיפול ואבחון
נעה מצגר גרנות, פורום טיפול פסיכולוגי
פסיכולוגית קלינית מומחית עם הסמכה כמדריכה בטיפול ואבחון נסיון של 18 שנה בפסיכותרפיה בקליניקה פרטית ובמסגרות ציבוריות שונות. שילוב של כלים דינאמיים וCBT נסיון רב בטיפול במצבי דיכאון, משברי חיים וקשיים עם נטיה מינית. נסיון רב בטיפול בדיכאון אחרי לידה, ליווי נשים עם קשיי פריון. מדריכה בפסיכותרפיה ובכתיבת מקרים לבחינה.
לחץ כאן לכרטיס המטפל של נועה
אודות הפורום
הפורום מהווה מערכת שאלות-ותשובות עבור הקהל הרחב, המעוניין לקבל מענה לשאלות הנוגעות לטיפול פסיכולוגי במבוגרים.

ניתן לשתף בשאלות ודילמות לגבי טיפול פסיכולוגי, סוג הטיפול ומסגרת הטיפול. ההשתתפות באתר אנונימית. כל שאלה שתועלה לאתר תעבור קודם סינון על-ידי מנהלי הפורום, הרשאים להחליט שלא לפרסמה, או למחוק הודעה/שאלה שכבר פורסמה.

התייעצות דרך הפורום אינה מהווה תחליף לטיפול או להתייעצות מלאה עם איש מקצוע


 X

מצד אחד את המטופלת ולמטופלים אין חוק או קוד אתי שמסדיר את ההתנהלות שלהם בטיפול. הכללים שחלים עלייך הם כללי ההתנהגות הרגילים בין בני אדם וכל מה שסיכמתם כחלק מהמסגרת הטיפולית. אז עקרונית לא. אין אם זה בעיה. מצד שני ברור שזה עניין אחרת לא היית שואלת כאן או לחילופין היית יכולה לשאול אותו לפני מעשה. זו נשמעת כמו הזדמנות נפלאה לדבר בטיפול על המשמעויות האפשריות של הבחירה הזו. אולי רצון לתת לו משהו משלך אולי חיפוש לגיטימציה להציץ לחיים שלו מחוץ לטיפול.


שלום, את מתארת שכבר חצי שנה שאת לא מוצאת עבודה. זה לכשעצמו יכול לעורר הרבה קושי נורמלי וטבעי. בנוסף את כותבת על טרגדיה שעברת ותחושה של תקיעות שמגבילה את יכולת התפקוד שלך שהחלה עוד קודם מה שנשמע כמו קושי נפשי. על בסיס מידע מועט כל כך ובטח שבפורום אינטרנטי לא ניתן לייעץ באופן מקצועי ולכן אני ממליץ לך להגיע להערכה פסיכולוגית. על בסיס ההערכה ייתכן ויוצע לך טיפול פסיכולוגי. האופן שבו הטיפול ייראה תלוי במידה רבה במה שיעלה בפגישה. ייתכן וההתמקדות תהיה בתפקוד הנוכחי (הקושי לצאת מהבית, החסמים שמונעים מציאת עבודה) וייתכן שבנושאים רחבים יותר (כמו למשל האופן שבו הטרגדיה השפיעה עלייך ובירור של המוטיבציות שלך). בהצלחה!


באופן עקרוני בתחום הפסיכולוגיה השאלה האם יש הגדרה של מה נורמלי ולעומתו מה פתולוגי ודורש טיפול שנויה במחלוקת. התיאור בשאלה הוא של דינמיקה מנקודת מבט מסויימת. סביר להניח שמי שמתואר יציג תמונה מעט אחרת. במידה ויש קושי בקשר הזוגי ניתן להחליט יחד לפנות לטיפול זוגי. כדי שאדם יפנה לטיפול צריכה להיות לו מוטיבציה מסויימת (זה יכול להיות רצון לבחון האם משהו נכון לו או ממש הבנה שיש צורך בשינוי). למעט במקרים של סכנה לאדם עצמו או לאחרים מתוקף בעיה בבוחן המציאות בשל מצוקה נפשית הבחירה האם לפנות לטיפול היא תמיד של הפונה עצמו.


שלום רינת, הפורום מיועד לטיפול בנושאים הקשורים לטיפול פסיכולוגי. לא נוכל לסייע בשאלות העוסקות המידע ברשת או על מוסדות לימוד. בהצלחה.


שלום לך, השאלה שאתה שואל אינה מתייחסת לטיפול פסיכולוגי, אני לא מכיר את הדפוס שאתה מתאר. עם זאת אולי חשיבה היוצאת מתוך הנחות העבודה של טיפול פסיכולוגי תוכל להיות גם כאן לעזר. בטיפול אנו אמנם עוסקים בהערכה שכוללת מרכיב מרכזי של אישיות. עם זאת אנו תמיד מחזיקים בראש שמבנה אישיותי מסויים אינו פועל בחלל ריק כשמדובר ביחסים בין אנשים. אדם חסר ביטחון עצמי יכול לבטא את המרכיב הזה באישיות שלו בהמון צורות. למשל הוא יכול להתנשא על אדם מסויים כדי להרגיש בעל ערך, להימנע מקשר עם אדם אחר משום שהוא חש קטן לידו או לנסות להתקרב למישהו שהוא חווה אותו כשווה יותר ממנו ועוד ועוד. אם אתה חווה דפוס קבוע שכזה אולי שווה לעצור ולשאול מה מושך אותך ליחסים עם אנשים שאתה מזהה בהם את המאפיין המרכזי הזה ומה טיב היחסים שנוצרים ביניכם בשלב המוקדם - לפני שהם בוחרים לנתק קשר ולהיעלם.


שלום רב, היות שאתם מודאגים ובצדק אני לא רואה סיבה שלא לשתף בדאגה שלכם ולהציע קודם כל תמיכה משפחתית ולאחר מכן ליווי בפנייה לעזרה מקצועית.


שלום רב, זה מצער לשמוע שכך את מרגישה. כמו בכל נושא אחר שנוגע לקשר הטיפולי אני ממליץ לך בחום לפתוח את זה עם הפסיכולוג שלך ישירות. לא מדובר רק בדיון האם נכון או לא נכון היה מצידו לרצות לספר לפסיכיאטרית (ממה שאני מבין אחרי שדיברתם הוא לא דיווח) אלא בעיקר בחוויה הזו שלך שנשבר ביניכם האמון. למעט מעשים או מקרים מאוד נדירים אף אחד לא יכול תמיד לענות על כל הציפיות שלנו ממנו. חלק ממה שקשה בחיים (וכן גם בטיפול) זה לא לצבוע את הכל בשחור ולבן, הפסיכולוג שלך שקל לעשות צעד שמבחינתך היה שגוי ולא נכון עבורך. האם זה מוחק את שאר הדברים שאת כבר יודעת עליו ועל הקשר שלכם לחלוטין? מבלי להתייחס למקרה המסויים שאת מתארת - טעויות יכולות לקרות ובסופו של דבר בתהליך ארוך ומשמעותי הן בהכרח תתרחשנה. טיפול הוא גם מקום ללמוד לחיות עם זה יותר בשלום. לגבי השאלה של לשמור עלייך או לתת לך לשמור על עצמך - לאנשים שונים יש צרכים שונים בהקשר הזה, לפעמים אותו אדם רוצה פעם כך ופעם כך, אפילו אותו לפעמים רוצה גם שישמרו עליו וגם שיעזבו אותו לנפשו. אלו נושאים מאוד משמעותיים שנוגעים במהות של קשר. נשמע לי שעם כל הקושי עומדת בפנייך כעת גם הזדמנות גדולה.


שלום שרון, חשוב לי להדגיש כי הפלטפורמה לא מאפשרת ייעוץ אישי. אכתוב כמה מחשבות כלליות ואני מקווה שהן תהיינה לך לעזר. הקושי שאתה מתאר אמנם קשור נסיבתית בטיפול פסיכולוגי שאשתך עוברת אבל הוא בעצם נפרד ממנו (לא רק סיבתית זה כן או לא בגלל זה אלא גם מהותית, מול אותה התנהגות או מציאות יכולות להיות תגובות שונות מאוד). אתה מתאר שקשה לכם להיות ביחד, שאתם לא מתקשרים טוב כמו פעם ואפילו לא ישנים יותר באותה מיטה. זהו נושא עצמאי ששווה לחשוב עליו ולהתמודד איתו ישירות. לא סיפרת האם דברת עם אשתך על המצב הזה והאם היא רואה איתך את הדברים עין בעין. האם שקלתם טיפול זוגי? אולי שווה לעצור ולשאול מה אתה מרגיש כלפיה? כיצד היה הקשר שלכם עד השנה האחרונה ומה השתנה? טיפול פסיכולוגי למרות היותו תהליך עוצמתי מאוד לא מכתיב את כיוון השינוי או את האופן שבו אנשים מגיבים לרגשות והתובנות החדשות- אנשים שבוחרים לעיתים במהלך או בעקבות טיפול לשאול שאלות על הקשר שלהם עושים זאת בגלל מי שהם ובגלל האופן שבו הם מרגישים בקשר. הטיפול מאפשר לתהות ולבחון לא מתווה כיוון. אתה מתאר מצב מאוד בודד ולא מתקשר. אתה דואג (אולי גם כועס? אולי גם מקנא?) ובוחר לקרוא את ההודעות בטלפון שלה. טיפול הוא מרחב מאוד פרטי ומאוד אישי. ויש במובן זה אולי דמיון מסויים בין הרצון להיות בתוך הטיפול של אשתך לבין הרצון לקרוא את ההודעות שלה. נשמע שהשאלה של מהו המרחב האישי של כל אחד מכם ומה המרחב המשותף מעסיקה אותך מאוד. קראת את ההודעות האלה, זו הייתה הבחירה שלך. עכשיו הרגשות והמחשבות שעולים בך הם חלק מהמציאות שלך ומהקשר הזוגי שלך עם אשתך. לא מדובר באמת בשאלה פנים טיפולית.


שלום רב, מצער וקשה לראות בני משפחה שסובלים וגורמים נזק לעצמם ולסביבתם. במצוקות נפשיות כמו במצוקות מסוגים אחרים יש צורך במוטיבציה לטיפול ושינוי מצד האדם עצמו. הערכה וטיפול פסכולוגי בהחלט יהיו כאן במקום. במידה ואחותך מעוניינת בעזרה כדאי שתפנה למערכת הציבורית ושם תיעשה הערכה. מהמעט שתיארת ייתכן והפתרון הנכון עבורה יהיה טיפול אינטנסיבי מצוות רב מקצועי.


שלום שי, שווה אולי לעצור ולשאול את עצמך מה קרה לאחרונה שהוביל לשינוי ולתחושה שאת לא מצליחה לדבר איתו למרות שבעבר יכולת. הרגישות לביקורת, החשש מכך שאם תחשפי כעס יהיו קרים ומרוחקים ממך או בעצם הדפוס לפיו את מתנהלת שבו כדי לזכות בקרבה יש להיות תמיד נעימים ולא לחשוף כעס ובכך לשלם במחיר של מרחק וחוסר נעימות לכשעצמו יכול וצריך להיות תמה שעליה עובדים בטיפול. טיפול בהגדרה אמור להיות סביבה לא שיפוטית - ייתכן (וזו אפשרות ששווה לשקול וגם להעלות לדיון משותף) שהחוויה הזו לא נוצרה בטיפול אלא בעצם קיימת מאז ומעולם ובאה לידי ביטוי בעוד מערכות יחסים משמעותיות. אני מבין את החשש והפחד מצד אחד, מצד שני מי שלא מסתכן גם לא מתקדם. נשמע שהאתגר הנוכחי שלך בטיפול הוא להצליח ולדבר באופן פתוח וכן גם על הכעס וגם על המחשבות על סיום הטיפול (שגם הן יכולות להיות ביטוי לא ישיר של כעס).


סיגל שלום רב, אינני מומחה בעזרה עצמית ולא מאמין כי לכל אדם בכל סוג של חרדה תועיל אותה התערבות. ישנן גישות טיפוליות שבהן גם בבית הטכניקה אינה הרגעה אלא דווקא הצפה וחשיפה לחרדה ולכך שהיא עוברת ואין לה השלכות מזיקות. ישנן גישות אחרות שבהן מתבוננים על החרדה כנושאת אינפורמציה עבורנו. בכל מקרה אני ממליץ לך מלבד טיפול פסיכיאטרי לפנות גם להערכה ובמידת הצורך לטיפול פסיכולוגי.


מהתיאור שלך עולה שמשהו שממנו חששת תמיד התמשש ומאז את מוגבלת באפשרות שלך לקום ראשונה או לבד (לא מסוגלת? חרדה? חוששת שיקרה משהו?) עצם זה שאת בוחרת להתייעץ מעיד על כך שזו מגבלה משמעותית עבורך. העובדה שלא מדובר במשהו שהתחיל פתאום אלא במובן מסויים תמיד היה קיים שם שווה בירור מקצועי. יכול להיות שהמצב הנוכחי הוא כזה שאת כבר לא מוכנה לשאת אבל בעצם גם קודם חווית מצוקה שאולי ניתן להקל עליה. המלצתי היא לפנות להערכה אצל פסיכולוג/ית קליניים או איש מקצוע אחר בעל ניסיון בריאיון קליני ולבחון איתו קודם כל מה בעצם מציק לך ואז תהליכים טיפוליים אפשריים.