הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.

במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

שלום הדר, את מתארת ילד שמגיב באופן שונה מאוד בבית ובמקומות אחרים, יש ילדים כאלה, שלוקח להם זמן להסתגל וצריכים לחוש בטחון מיירבי על מנת להתבטא באיזור לא מוכר.אני מציעה לתת לו את הזמן ואת כל התמיכה שהוא צריך, הוא מאוד צעיר והדפוסים האלה עשויים להשתנות כשיתבגר יותר והשפה ושאר כישורים חברתיים יעמדו לשירותו. אני מציעה לא "לדחוף" אותו להתנהגות שונה מאוד מכפי שהוא רגיל וליצור פעילויות שמתאימות ולא מציפות. אפשר למצוא חוג התעמלות בקבוצה קטנה שמתאימה לגילו, לעיתים בקבוצה מוניחת ועם ילדים ברמה דומה מתפתחת תחושת בטחון וחוויית הצלחה. במידה ואתם לא חווים שינוי עם המעבר לגן עירוני מוטב לפנות להתייעצות. בהצלחה מיכל


שלום מור, פעוטות בגילאים של בתך מאוד קשורים להורים שלהם, וברור שתחושה של בהלה וחרדה הנובעת ממריבות הורים מגבירה את הרצון להתקרב אלייך.גם צמיחת השיניים והכאב הנילווה מעורר צורך בקרבה ובצמצום המרחק מהדמו7ת המשמעותית שהיא ההורה. אני מציעה לאפשר לה קרבה כזאת ולנסות להימנע ככול הניתן מיצירת אווירת איום או משבר בנוכחותה. נסי לשמור על שגרה רבה ככול הניתן מבחינת פעילות בבית ובחוץ ותעשי איתה דברים שנעימים לשתיכן כמו ביקור קרובים וחברים אצלם את מרגישה בנוח. בהצלחה מיכל


שלום מעין, את מתארת אירוע קשה מאוד לכל המשפחה, והעובדה שהילדים לא מגיבים באותו אופן לא משקפת שהם לא הושפעו מזה באותו אופן, אלא שדפוסי התגובה שלהם להלם, אובדן ואבל הם שונים. בת השלוש שנצמדה לבובה והחלה לגמגם, מגיבה באופן הכי מותאם: זו עבודת אבל, של עיבוד ועיכול החוויה, והיא מאוד הולמת למה שקרה. אני חושבת שנכון לדבר עם כל הילדים, לזכור את הכלבה ולאפשר את הגעגועים, העצב והבכי. אל תנסו להרחיק אותם מהעיניין כדי שישכחו: דווקא הדיבור על החוויה הקשה הוא שיעיל במקרה הזה. לעיתים, אחרי זמן, עוזר לילדים לדעת ש"הצוואה" של הכלבה שהייתה לכם היא שתיקחו כלב/ה חדש, לא "במקומה" אלא כדי שתוכלו לתת חום אהבה ובית לעוד מישהו שיזכיר לכם אותה ואת החוויות הנעימות שהיו לכם יחד. זו תקופה לא פשוטה עבור הילדים והם בוודאי זקוקים לכם מאוד. בהצלחה מיכל


ליטל שלום, ילדים בני שלוש בהחלט עשויים להגיב במצוקה כלפי ענישה, ולא תמיד הכנסה לפסק זמן בחדר היא הדרך היעילה. ברור שעליכם להגיב כאשר הוא עושה משהו אסור כמו להכות את אחיו, אבל עליכם סייע לו להבין ולתת אלטרנטיבה לאופן בו הוא כן יכול לגשת אליו. במקביל כדאי לנסות להבין מדוע הוא מתפשט, האם בגלל תחושת אי הנוחות הגופנית הנילווית למצוקה? האם מתוך חוסר אונים? יכולות להיות מגוון סיבות. בהצלחה, מיכל


קטי שלום, ראשית אחזק אותך על ההחלטה לפנות לעזרה - את מתארת מצב בהחלט מורכב עימו בתך נאלצה להתמודד וכל הכבוד לכם שזיהתם את המצוקה שלה ופניתם לעזרה. ההכנה לטיפול היא באמת מאוד חשובה ומרכזת, אבל מוטב לנסות לדבר על זה עם הפסיכולוגית המטפלת שבוודאי כבר פגשתם. היא תוכל להנוחת אתכם מה לומר לה ולסייע לכם לתאר לה את המפגש הראשון, שבוודאי יהיה היכרות בלבד ולא כל הנושאים הרבים שהזכרת יעלו בו. מעל הכל, בעיקר חשוב יהיה להסביר לה שאתם הרגשתם שקשה לה להתמודד ושאתם מחפשים דרך לעזור לה. ילדים מאוד מעריכים ומוקירים את הניסיון הזה, זה מאוד מחזק. בהצלחה רבה, מיכל


שלום רויטל, את מתארת ילדה צעירה שבהחלט מתמודדת עם קשיי הירדמות ועם החשש מפני הלילה והפרידה מכם שהוא מחייב. ילדים מדמיינים הרבה דברים, וזה העולם המיוחד שלהם, ויתכן שהדיבור על חיות הוא הדרך שלה לגייס אתכם לעזרתה. גם אם ז 'פינוק' היא בהחלט צריכה מכם סיוע לגבי גיבוש אסטרטגיות יעילות להירדמות. כדאי לנהל טקס הליכה לישון כך שגם אם אתם יושבים ומחזיקים לה את היד לזמן-מה, ניתן לצאת מהחדר כשהיא עדיין ערה כדי שבהמשך הלילה, אם היא מתעוררת, תוכל לשוב ולהירדם בעצמה מבלי לקרוא לכם. בהצלחה מיכל


גילי שלום, הימנעות היא התגובה הראשונית לחרדה וללחץ, ולכן הרבה ילדים מגיבים כך בעת קושי. אני מציעה בהחלט לפנות לסיוע מאחר שבאופן הזה ילדים פותחים פערים התפתחותיים ובהדרגה משלמים מחיר כבד על החרדה. נסי לפנות ליועצת או לפסיכולוג בית הספר על מנת לקבל המלצה על מטפל מתאים באיזור המגורים שלכם. ניתן גם לפנות אל רופא הילדים. בהצלחה, מיכל


שירלי שלום, את בהחלט יכולה לנסוע, אבל עם הכנה מראש. אני מציעה לעשות 'תרגול' לפני הנסיעה למשל אז יישן אצלם ואת תגיעי בבוקר. בנוסף כדאי מאוד לתרגל את המצבים בהם הם יהיו אלה שיאכילו אותו, יקלחו או ישכיבו לישון על מנת שדני הצדדים יוחו להתרגל. במעדת האפשר, מוטב שיהיו בבית שבו הוא רגיל להיות בשגרת יומו. נסיעה טובה, מיכל


ליאלי שלום, פעוטות בגיל של בתך הם יצורים חברותיים ומחפשי קשר ואני מניחה שהאנשים שאתן פוגשות בגינה, בהנחה שמדובר בדמויות קבועות, הם אנשים שמבחינתה נעים להיות איתם ושהמסר שהיא מקבלת הוא שלא מדובר בסכנה. פעוטה שגדלה באווירה בטוחה ואוהבת יכולה לסמוך על אימה שתשמור עליה ותמשיך לאהוב אותה גם כשהיא ניגשת לאחרים, ותוך שהיא לומדת ממך היכן זה בטוח להתקרב ומתי להישמר. המשיכי לגדל אותה עם כל החום והאהבה שאת יכולה ונסי להתעלם מהערות שאינן תורמות לך. בהצלחה מיכל


שלום רב, נשיכות אצל פעוטות הן תופעה רווחת ופעמים רבות מופיעה אצל ילדים עם קשיים בוויסות החושי. טוב מאוד שפניתם לייעןץ וטיפול בנושא, מומלץ מאוד שהמטפלים ינחו אתכם כיצד להתמודד עם העיניין וכן להדריך את צוות הגן. במצבים של נשיכות חשובה ביותר התגובה של הסביבה כמי שמתווכת לילד את המציאות. בהצלחה, מיכל


לבנה שלום, העובדה שבנך חושש במקלחת אינה עדות לפוביה כלשהי, יתכן והדלת הסגורה מעוררת בו אי נוחות כלשהיא, או תחושת מצוקה, וחשוב בעיקר להרגיע אותו ואת המתח שנלווה על מנת שחווית המקלחת תהיה נעימה לשניכם. חשוב ללוות את המקלחת במילים מרגיעות ולהתייחס לתחודותיו:"אני יודעת שאתה לא אוהב כשדלת המקלחת נסגרת, אבל רק ככה אנחנו מוודאים שהמים לא מתיזים, אני שומרת עליך ונתקלח הכי מהר שאפשר כדי שיהיה לך נעים". בהצלחה מיכל


מלי שלום, פחדים ממפלצות וממכשפות אופייניים לילדים בגילאים שונים, עשוי לעלות באופן ספונטני סביב גיל 4, או בעקבות אירועים גם בגילאים מאוחרים יותר. האם מדובר בילד שנוטה לפחדים בעוד תחומים? האם הוא מסוגל לתאר מה עובר עליו באופן רגשי או לצייר את זה? אני מציעה לנסות ולפנות אל מי שלימד את אותו נושא בכיתה, למשל המורה שלו, ולבקש את התמונות או הסיפור כדי לקרוא איתו בבית באופן מתווך, או לחלופין לבדוק אם אפשר להיפגש איתה במטרה להסביר, בנוכחותכם, שמדובר באגדה בלבד ושאגדות האלה נוצרו כדי שמבוגרים וילדים יפחדו. אם העיניין לא משתפר מוטב לפנות לייעוץ. בהצלחה מיכל