הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.

במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

הדר שלום, ציינת שהקושי להתמיד במשחק הופיעה לפני כחודשיים, אבל מה קרה עד אז, האם כפעוט או כתינוק צעיר היה מסוגל להתרכז לאורך זמן ממושך יותר,? הכוונה היא לעיסוק בחפצים לאורך זמן כדי לחקור אותם ולעמוד על דרך פעולתם, או משחקים התפתחותיים שמתאימים לגיל כמו קוביות או פעלולון למיניהם. כי יתכן שמדובר בילד עם טווחי ריכוז קצרים יותר ויש לסייע לו להריך את משך העיניין שמגלה בחפץ, אולי תחילה דרך משחק משותף, או לחילופין האם הייתה ירידה במיומונויות שלו בגלל שמגלה עיניין בפעילות אקטיבית יותר. במידה והוא במסגרת חינוכית, האם גם שם מרגישים שטווחי הפעילות שלו קצרים? ניתן להתייעץ בעיניין הזה גם עם מרפאה בעיסוק התפתחותית. בהצלחה, מיכל


שירי שלום, קשה להסיק מהתיאור שלך מה קורה לבתך, אבל אני מסכימה איתך שבהחלט כדאי לנסות ולהבין למה היא מגיבה. הייתי מתחילה בבירור עם הגננת, האם גם היא חשה בשינוי כלשהו, והאם ידוע לה על אפיזודה אלימה במיוחד, אולי כזאת שבה ההתרחקות שהייתה יעילה עד כה לא עזרה. אגב, איזה פעולות נעשות בגן במטרה לשנות את האקלים החברתי הזה? למה פעוטות צעירים צריכים לגדול בסביבה תוקפנית? בהנחה שהעיניין מטופל ברמה הגנית, כדאי מאוד להבין מה קורה לבתך במצבים הללו ואיך היא מצליחה לנהל אותם. בהצלחה, מיכל


שלום שני, כפי שציינת בעצמך, את מרגישה שהמבוכה היא שלך בלבד ולא קשורה בכלל למה שהיא חווה וגם לא למה שאחרים שמסתכלים עליה רואים. את יכולה ללכת להתייעץ עם רופא הילדים ולחשוב אם יש טעם בהתייעצות עם מומחה באנדוקרינולוגיה, כדי להבין האם לשיעור-היתר יש השפעות הורמונליות נוספות עליה. בינתיים, נסי להנות מבגדי הקיץ ככול הניתן והישמרי ממצבים בהן היא תרגיש שאת לא מרוצה ממנה, אחרי הכל, זה ממש לא בשליטתה. בהצלחה, מיכל


מורן שלום, את פונה בעיניין מהותי וקריטי ביותר וכל צעד בעיניין הזה צריך להיעשות תוך הרבה מאוד מחשבה. מחד, ההססנות מצודקת מאוד כיון שאם יעלם שוב הכאב יהיה עצום. מאידך, להמשיך ולהיפגש מבלי לספר משמעו לרמות את הילד וזה עשוי לגרום גם כן למשבר אמון ביניכם. אני ממליצה מאוד לפנות לייעוץ מעמיק בעיניין הזה כי זוהי החלטה כבדת משקל ויש להבין היטב את פירטי המקרה ולשקול את עמדת האב בשלב הזה, שהינו קריטי. אל תמתינו עם הייעוץ: אני בטוחה שבנך בקרוב מאוד עשוי לקלוט מידע מבלי שאתם מבחינים, ואז הוא ימציא לעצמו תסריט מורכב בהרבה. זה בהחלט עיניין דחוף. בהצלחה מיכל


יעל שלום, שאלת ההישארות הינה סוגייה מורכבת ביותר וצריך להכיר את הילד על מנת לחוות דיעה, אין כאן משהו שהינו 'נכון יותר', אלא מערכת שיקולים ייחודית לכל ילד ומשפחה. אני מציעה להתייעץ בעיניין הזה עם הגננת ועם פסיכולוגית הגן. במרבית הרשויות יש צוות חשיבה של פסיכולוגים שמיועד בדיוק להחלטות הללו לאחר תצפיות על הילד בגן ושיחה עם ההורים. בהצלחה, מיכל


יסכה שלום, על אנשי מקצוע בתחום החינוך והטיפול מוטלת חובת דיווח במקרים של חשד לאלימות המופעלת כלפי קטין. כאשר עולה חשד כזה החוק מחייב אותה לפנות לשירותי הרווחה לצורך בירור מעמיק בתחום-זה לא לשיקול דעתה, ואם היא לא תעשה זאת היא מסתכנת באיבוד הרישיון המקצועי שלה ובעונש של עד שנתיים מאסר. לפיכך, אין לך מה לעשות, אלא לדאוג לרווחתם המקסימלית של בנך בכל דרך, לוודא שהוא לא נפגע בשום דרך ולשתף פעולה בטיפול ובתהליך ההערכה שעובר. אני בטוחה שאם יתברר שמדובר בתלונת שווא איש לא יטריד אתכם. בהצלחה, מיכל


שלום ג'ני, את מתארת ילדה שמתקשה בפרידה בגן והדאגה שלך לגבי השתלבותה בבית הספר בהחלט מוצדקת. מה ניסיתם לעשות עד כה? האם הגננת ניסתה לעזור או לערב את פסיכולוגית הגן? האם מדובר בילדה עם קשיים רגשיים נוספים, או עם קושי בפרידות בעוד מצבים? כדאי מאוד לפנות לקבלת עזרה מקצועית כבר עכשיו, וכן לתאם פגישה עם יועצת בית הספר בו עתידה ללמוד על מנת לחשוב איזה סוג תמיכה תוכל לקבל בשנת הלימודים הבאה. בהצלחה, מיכל


ניקי שלום, את צודקת לגבי הקשר בין היעדר הגבולות מאז שבנך היה צעיר לבין הקושי שלו להתמודד כיום: ילד שלא למד כפעוט להתמודד עם דרישות חיצוניות מתקשה מאוד לעשות את זה אחר כך, והוא מגיב בחוסר אונים, בבהלה ובעלבון. מאידך, מדברייך עולה שעם אחיותיו הצלחתם טוב יותר, כלומר שאתם כהורים מסוגלים לזה ומבינים את החשיבות. זה עוד לא מאוחר. אני ממליצה מאוד לפנות לעזרה עבורו ועבורכם כהורים במטרה למצוא דרכים אליו כיום. ענישה לא פותרת את זה, עליכם ללמוד כלים יעילים יותר כדי להגיע אליו ולאפשר לו לרכוש יותר בטחון. בהצלחה, מיכל


שלום הדר, את מתארת ילד שמגיב באופן שונה מאוד בבית ובמקומות אחרים, יש ילדים כאלה, שלוקח להם זמן להסתגל וצריכים לחוש בטחון מיירבי על מנת להתבטא באיזור לא מוכר.אני מציעה לתת לו את הזמן ואת כל התמיכה שהוא צריך, הוא מאוד צעיר והדפוסים האלה עשויים להשתנות כשיתבגר יותר והשפה ושאר כישורים חברתיים יעמדו לשירותו. אני מציעה לא "לדחוף" אותו להתנהגות שונה מאוד מכפי שהוא רגיל וליצור פעילויות שמתאימות ולא מציפות. אפשר למצוא חוג התעמלות בקבוצה קטנה שמתאימה לגילו, לעיתים בקבוצה מוניחת ועם ילדים ברמה דומה מתפתחת תחושת בטחון וחוויית הצלחה. במידה ואתם לא חווים שינוי עם המעבר לגן עירוני מוטב לפנות להתייעצות. בהצלחה מיכל


שלום מור, פעוטות בגילאים של בתך מאוד קשורים להורים שלהם, וברור שתחושה של בהלה וחרדה הנובעת ממריבות הורים מגבירה את הרצון להתקרב אלייך.גם צמיחת השיניים והכאב הנילווה מעורר צורך בקרבה ובצמצום המרחק מהדמו7ת המשמעותית שהיא ההורה. אני מציעה לאפשר לה קרבה כזאת ולנסות להימנע ככול הניתן מיצירת אווירת איום או משבר בנוכחותה. נסי לשמור על שגרה רבה ככול הניתן מבחינת פעילות בבית ובחוץ ותעשי איתה דברים שנעימים לשתיכן כמו ביקור קרובים וחברים אצלם את מרגישה בנוח. בהצלחה מיכל


שלום מעין, את מתארת אירוע קשה מאוד לכל המשפחה, והעובדה שהילדים לא מגיבים באותו אופן לא משקפת שהם לא הושפעו מזה באותו אופן, אלא שדפוסי התגובה שלהם להלם, אובדן ואבל הם שונים. בת השלוש שנצמדה לבובה והחלה לגמגם, מגיבה באופן הכי מותאם: זו עבודת אבל, של עיבוד ועיכול החוויה, והיא מאוד הולמת למה שקרה. אני חושבת שנכון לדבר עם כל הילדים, לזכור את הכלבה ולאפשר את הגעגועים, העצב והבכי. אל תנסו להרחיק אותם מהעיניין כדי שישכחו: דווקא הדיבור על החוויה הקשה הוא שיעיל במקרה הזה. לעיתים, אחרי זמן, עוזר לילדים לדעת ש"הצוואה" של הכלבה שהייתה לכם היא שתיקחו כלב/ה חדש, לא "במקומה" אלא כדי שתוכלו לתת חום אהבה ובית לעוד מישהו שיזכיר לכם אותה ואת החוויות הנעימות שהיו לכם יחד. זו תקופה לא פשוטה עבור הילדים והם בוודאי זקוקים לכם מאוד. בהצלחה מיכל


ליטל שלום, ילדים בני שלוש בהחלט עשויים להגיב במצוקה כלפי ענישה, ולא תמיד הכנסה לפסק זמן בחדר היא הדרך היעילה. ברור שעליכם להגיב כאשר הוא עושה משהו אסור כמו להכות את אחיו, אבל עליכם סייע לו להבין ולתת אלטרנטיבה לאופן בו הוא כן יכול לגשת אליו. במקביל כדאי לנסות להבין מדוע הוא מתפשט, האם בגלל תחושת אי הנוחות הגופנית הנילווית למצוקה? האם מתוך חוסר אונים? יכולות להיות מגוון סיבות. בהצלחה, מיכל