הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.

במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

יעל שלום, אני מניחה שדפוס זה התפתח אצלו באופן אקראי, אולם כאשר החל לחוש את תחושת הרוגע שזה מקנה, ועוד יותר מזה את התגובה התעניינת שלך, הרי שהדפוס גבר והתקבע. זה קצת כמו כל הרגל של מציצה או מישוש אחר, אולם כאן נילווה לכך עיניין ההגיינה, ואני מסיכמה איתך בהחלט שיש לנסות להפסיק את זה. נראה לי שהדרך הנכונה , מאחר תהיה לנסות להמיר את זה בהרגל מרגיע אחר, וללוות את זה במילים: ",מותר לגעת ב..." . אגב, לא ציינת האם הוא עדיים מחותל או כבר רכש הרגלי שימוש בשירותים,? בכל מקרה העיניין שהתפתח באיזור הפך להיות אטרקטיבי יותר כאשר אתם מגיבים לזה. בהצלחה מיכל


את מתארת מציאות של הסתבכות בגמילה ואני מסכימה איתך שהעיניין דורש התערבות מקיפה יותר, השגתם הישגים מרשימים עד כה, אבל מוטב לפנות לייעוץ ממוקד סביב הנושא במידה והמטפלת הרגשית לא מיומנת מספיק בתחום. סביר שהנושא הפך להיות גם מתוח וסוער ביחסים ביניכם ובנך, הנבון והרגיש, מזהה את המצוקה שלכם בנושא, מה שבוודאי לא מועיל לעיניין. העובדה שהבעיה החושית - אם קיימת - היא מינורית, אכן מחדדת את ההבט הרגשי הקשור בשליטה ובצורך בשליטה, אז לטיפול הרגשי יש מקום משמעותי כאן, בעיקר אם מתנהל במתכונת דיאדית סביב נושא היחסים ,בהצלחה מיכל


הי ענת, לא ציינת בן כמה הילד, והתגובה אמורה להיות שונה בהחלט אם מדובר בילד בן שנתיים או ילד בן 6 למשל. בכל מקרה חשוב מאוד לקיים שיחה עם הגננת כדי להבין את מהלך הדברים, באיזה אופן זה קרה - בזמן שיחה אינטימית, תוך משחק, בעת כעס, בשמן שנרגע וכדומה, ולנסות להבין מה היה המניע. לעיתים ילדים מחפשים דרך לוויסות ונעזרים בדמויות הקרובות אליהם, אבל גם הם צריכים הבהרה ברורה של גבולות ואין להעמיד את הגננת במצב מביך ולא נוח. בהצלחה מיכל


מזי שלום, ילדים רבים מתמודדים עם פחדי לילה, וזה פעמים רבות קשור לתוכן שאליו חשופים במהלך היום, נראה לי שבמקרה של בתך החלה הרחבה של הפחדים הללו מאחר וההימנעות שלה התרחבה גם למפגש הקונקרטי עם בעלי חיים. האופן בו "גירשתן, את החיות הוא מצויין: ילדים צריכים הוכחות חוזרות וקונקרטיות על מנת לקבל אישור מההורים, וניתן להשתמש בזה גם בלילה, כשאת למשל מסייעת לה להירדם על ידי הענקת חפץ שמרגש חלומות ("אבקת קסמים" "שיקוי פלא" וכדומה). יש גם ספרי ילדים רבים שעוסקים בפחדי לילה, אין בהם חשש שהילדים "יפתחו" פחדים חדשים, להיפך, זו עבורם הזדמנות להרגיש פחות לבד ולדעת שזה לא קורה רק להם. עדיין, אם להרגשתכם השינה שלה נפגעת משמעותית ופוגעת בתפקודה במהלך היום או שהיא מפתחת הימנעויות במהלך היום בגלל הפחדים - למשל הימנעות מללכת לגן ביום של החוג חיות - מוטב לפנות להתייעצות. בהצלחה מיכל


הדר שלום, ציינת שהקושי להתמיד במשחק הופיעה לפני כחודשיים, אבל מה קרה עד אז, האם כפעוט או כתינוק צעיר היה מסוגל להתרכז לאורך זמן ממושך יותר,? הכוונה היא לעיסוק בחפצים לאורך זמן כדי לחקור אותם ולעמוד על דרך פעולתם, או משחקים התפתחותיים שמתאימים לגיל כמו קוביות או פעלולון למיניהם. כי יתכן שמדובר בילד עם טווחי ריכוז קצרים יותר ויש לסייע לו להריך את משך העיניין שמגלה בחפץ, אולי תחילה דרך משחק משותף, או לחילופין האם הייתה ירידה במיומונויות שלו בגלל שמגלה עיניין בפעילות אקטיבית יותר. במידה והוא במסגרת חינוכית, האם גם שם מרגישים שטווחי הפעילות שלו קצרים? ניתן להתייעץ בעיניין הזה גם עם מרפאה בעיסוק התפתחותית. בהצלחה, מיכל


שירי שלום, קשה להסיק מהתיאור שלך מה קורה לבתך, אבל אני מסכימה איתך שבהחלט כדאי לנסות ולהבין למה היא מגיבה. הייתי מתחילה בבירור עם הגננת, האם גם היא חשה בשינוי כלשהו, והאם ידוע לה על אפיזודה אלימה במיוחד, אולי כזאת שבה ההתרחקות שהייתה יעילה עד כה לא עזרה. אגב, איזה פעולות נעשות בגן במטרה לשנות את האקלים החברתי הזה? למה פעוטות צעירים צריכים לגדול בסביבה תוקפנית? בהנחה שהעיניין מטופל ברמה הגנית, כדאי מאוד להבין מה קורה לבתך במצבים הללו ואיך היא מצליחה לנהל אותם. בהצלחה, מיכל


שלום שני, כפי שציינת בעצמך, את מרגישה שהמבוכה היא שלך בלבד ולא קשורה בכלל למה שהיא חווה וגם לא למה שאחרים שמסתכלים עליה רואים. את יכולה ללכת להתייעץ עם רופא הילדים ולחשוב אם יש טעם בהתייעצות עם מומחה באנדוקרינולוגיה, כדי להבין האם לשיעור-היתר יש השפעות הורמונליות נוספות עליה. בינתיים, נסי להנות מבגדי הקיץ ככול הניתן והישמרי ממצבים בהן היא תרגיש שאת לא מרוצה ממנה, אחרי הכל, זה ממש לא בשליטתה. בהצלחה, מיכל


מורן שלום, את פונה בעיניין מהותי וקריטי ביותר וכל צעד בעיניין הזה צריך להיעשות תוך הרבה מאוד מחשבה. מחד, ההססנות מצודקת מאוד כיון שאם יעלם שוב הכאב יהיה עצום. מאידך, להמשיך ולהיפגש מבלי לספר משמעו לרמות את הילד וזה עשוי לגרום גם כן למשבר אמון ביניכם. אני ממליצה מאוד לפנות לייעוץ מעמיק בעיניין הזה כי זוהי החלטה כבדת משקל ויש להבין היטב את פירטי המקרה ולשקול את עמדת האב בשלב הזה, שהינו קריטי. אל תמתינו עם הייעוץ: אני בטוחה שבנך בקרוב מאוד עשוי לקלוט מידע מבלי שאתם מבחינים, ואז הוא ימציא לעצמו תסריט מורכב בהרבה. זה בהחלט עיניין דחוף. בהצלחה מיכל


יעל שלום, שאלת ההישארות הינה סוגייה מורכבת ביותר וצריך להכיר את הילד על מנת לחוות דיעה, אין כאן משהו שהינו 'נכון יותר', אלא מערכת שיקולים ייחודית לכל ילד ומשפחה. אני מציעה להתייעץ בעיניין הזה עם הגננת ועם פסיכולוגית הגן. במרבית הרשויות יש צוות חשיבה של פסיכולוגים שמיועד בדיוק להחלטות הללו לאחר תצפיות על הילד בגן ושיחה עם ההורים. בהצלחה, מיכל


יסכה שלום, על אנשי מקצוע בתחום החינוך והטיפול מוטלת חובת דיווח במקרים של חשד לאלימות המופעלת כלפי קטין. כאשר עולה חשד כזה החוק מחייב אותה לפנות לשירותי הרווחה לצורך בירור מעמיק בתחום-זה לא לשיקול דעתה, ואם היא לא תעשה זאת היא מסתכנת באיבוד הרישיון המקצועי שלה ובעונש של עד שנתיים מאסר. לפיכך, אין לך מה לעשות, אלא לדאוג לרווחתם המקסימלית של בנך בכל דרך, לוודא שהוא לא נפגע בשום דרך ולשתף פעולה בטיפול ובתהליך ההערכה שעובר. אני בטוחה שאם יתברר שמדובר בתלונת שווא איש לא יטריד אתכם. בהצלחה, מיכל


שלום ג'ני, את מתארת ילדה שמתקשה בפרידה בגן והדאגה שלך לגבי השתלבותה בבית הספר בהחלט מוצדקת. מה ניסיתם לעשות עד כה? האם הגננת ניסתה לעזור או לערב את פסיכולוגית הגן? האם מדובר בילדה עם קשיים רגשיים נוספים, או עם קושי בפרידות בעוד מצבים? כדאי מאוד לפנות לקבלת עזרה מקצועית כבר עכשיו, וכן לתאם פגישה עם יועצת בית הספר בו עתידה ללמוד על מנת לחשוב איזה סוג תמיכה תוכל לקבל בשנת הלימודים הבאה. בהצלחה, מיכל


ניקי שלום, את צודקת לגבי הקשר בין היעדר הגבולות מאז שבנך היה צעיר לבין הקושי שלו להתמודד כיום: ילד שלא למד כפעוט להתמודד עם דרישות חיצוניות מתקשה מאוד לעשות את זה אחר כך, והוא מגיב בחוסר אונים, בבהלה ובעלבון. מאידך, מדברייך עולה שעם אחיותיו הצלחתם טוב יותר, כלומר שאתם כהורים מסוגלים לזה ומבינים את החשיבות. זה עוד לא מאוחר. אני ממליצה מאוד לפנות לעזרה עבורו ועבורכם כהורים במטרה למצוא דרכים אליו כיום. ענישה לא פותרת את זה, עליכם ללמוד כלים יעילים יותר כדי להגיע אליו ולאפשר לו לרכוש יותר בטחון. בהצלחה, מיכל