הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.

במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

דניאלה שלום, לא הבנתי מדברייך כמה זמן בתך הצליחה לשלוט בעשיית הצרכים ולא להשתמש בחיתולים, אבל אם מדובר בתקופה קצרה, הרי שבהחלט תוכל לחזור לזה בקלות. תקופה זו של השנה מאופיינת בהסתגלות מחודשת למסגרת חינוכית, גם אם מוכרת, והרי שהדרישה גם לשליטה בצרכים עשויה להיות קשה ומאתגרת. אני מציעה להסביר לה את המצופה ממנה, אבל לקחת בחשבון שמדובר בתהליך שיכול לכלול פיספוסים והחמצות לאורך זמן, בוודאי כאשר אינו נעשה ברצף. בהצלחה מיכל


תמי שלום, נשמע לי שהגננת מאוד נחפזה להסיק מסקנות, בוודאי לגבי הצורך של בנך בוועדת שילוב או בסיוע נוסף, ואתם, יחד איתה, נסחפתם גם. הסתגלות בגן חדש היא תהליך איטי והדרגתי, והעובדה כי היה סוער בימים הראשונים לא מעידה מיידית על צורך בטיפול נפשי עבורו. יתכן כי הגן באמת מאוד עמוס ויש ילדים נוספים שגורמים לתסיסה. ילדים רגישים במצבים האלה מגיבים בסערה וצריכים דווקא הרגעה והצבת גבולות מתמדת ולא התפרצות נסערת כפי שנראה לי שהגיבה הגננת. אני מציעה לפני שפונים לוועדות ולטיפולים מיותרים, לבקש פגישה ותצפית של פסיכולוגית הגן, או התייעצות בשירות הפסיכולוגי, כיוון שיתכן ואקלים הגן מעורר בילדכם תחושה של אובדן שליטה ואז מגיב בתוקפנות. זה מאוד אופייני למצבי הסתגלות של תחילת השה כאשר המבוגרים מאבדים שליטה. כדאי מאוד שהפסיכולוגית שמטפלת בכם תהיה בקשר עם צוות הגן או - במידת האפשר - תגיע בעצמה לתצפית בגן. לגבי הדרכה להצבת גבולות: זה תמיד נכון, ובעיקר בתקופות בהן נראה שהחוויה הכללית היא של ובדן שליטה, אז ילדכם מרגיש חוסר אונים ובתגובה מתפרץ ומתקשה לשלוט ברגשותיו ובהתנהגותו. בהצלחה, מיכל


טלי שלום, השימוש במוצץ בשלב הסתגלותי זה חיוני לבנך, ואני לא חושבת שכדאי לגזול את זה ממנו כעת. כשירגיש יותר בטוח במסגרת החדשה אז יזדקק למוצץ פחות, אולם כעת מדובר על אביזר מאוד שימוש ונחוץ כנראה עבורו, וכדאי דווקא לשמוח שהצליח להתרגל לזה . גם בבית הוא כעת נזקק לכם יותר, ביום וגם בלילה, מכיון שהחוויה החדשה של להסתמך על אחרים הלחלוק את תשומת הלב מהמבוגרים, קשה לו. אני מציעה שבביתתנסו להיענות ככול הניתן ולהציע זמינות וקרבה, אולם אפשר במקביל לעזור לו להסתגל לעוד חצפים מרגיעים כמו צעצועים שאוהב, מוזיקה או ספרים באמצעותם יכול ללמוד להרגיע את עצמו הבבית ואחר כך גם בגן. אם יהיה לו מספר רב יותר של אמצעי הרגעות, יוכל להיפרד מהמוצץ ביתר קלות. בהצלחה מיכל


שלום הדר, גם ילךדים נבונים וחכמים הם עדיין רק ילדים, שמתרגלים את הלמידה החברתית שלהם ובודקים את גבולות ההתנהגות. בהחלט יתכן שכי העובדה שהוא אכן חכם גורמת לציפיות גבוהות ממנו בנוגע לשליטה העצמית (לא להרביץ, לדחוף, לקלל ועוד), אבל זה לחלוטין לא קשור. ילדים יכולים להיות מאוד מאוד אינטליגנטים, ועדיין לא להצליח ללמוד לשלוט בעצמם. חינוך הוא עיניין ממושך, וישנם ילדים שצריכים עוד ועוד תזכורות, ולמידה חוזרת על מנת שיפנימו את המצופה מהם בתחום הזה. בנוגע לעשיית הצרכים: יתכן והעיניין קשור לנושא חוסר הגבולות, אבל יתכן שמבטא מצוקה רגשית אחרת. האם לא היה עצמאי מעולם בעשיית הצרכים? האם הייתה תקופה של ניקיון ואז העיניין חזר? הטיפול בבעייה של התלכלכות אצל ילדים, גם ם נבונים, עשוי להיות ממושך, ובמידה ומדובר בתופעה עיקבית (למשל, מפספס באופן קבוע, או בתדירות גבוה מאוד) כדאי מאוד לפנות להתייעצות. לעיתים מדובר בילדים שלא רגישים מספיק לגוף שלהם ולא מפענחים נכון את אותות הצורך ללכת לשירותים. בהצלחה מיכל


שלום דקלה טיפול רפואי מכאיב בהחלט יכול לגרום לחשש ולהימנעות: בתך מגיבה מתוך פחד שאולי הכאב יחזור. על מנת להקל עליה חשוב מאוד לדבר איתה: גם אם היא לא תבין את כל ההסבר, הרי שחשוב מאוד להסביר שעשיתן את הפעולה הרפואית כך כך היה צריך כדי לדאוג לבריאות שלה ושעכשיו את מטפלת בה כרגיל כדי לשמור עליה ולהגן עלה . חשוב להגיד את הדברים באופן רגוע ככול הניתן כיון שיותר ממה שהיא מגיבה לפחד ולכאב, היא מגיבה אל חוסר האונים שלכם בטיפול בה. תינוקות שאצלם השפה עדיין אינה מפותחת מגיבות בעיקר להבעות פנים ובתך מזהה היטב את הרגשות שעולים על פנייך כשאת ניגשת אליה. אם הדבר נמשך מוטב לפנות להתייעצות על ידי איש מקצוע מתחום הפסיכולוגיה הרפואית או הפסיכולוגיה ההתפתחותית להם יש רקע בטיפול בילדים צעירים מאוד. בהצלחה מיכל


שלהבת שלום, מדברייך אני מבינה שבתך נקלטה בגן לילדים עם צרכים מיוחדים כפי שמתאים לה והיא וודאי עכשיו מתחילה להסתגל אליו. פעילות אחהצ היא רצויה ומבורכת, במידה וזה לא מעמיס מידיי או מציף ומשאיר גם זמן למנוחה וליישום של המיומנות שנרכשות בגן. אני מאוד תומכת בפעילויות שמהנות גם את ההורים, כי זה מבטיח את הסיכוי להמשכיות ולרצף: גם לך יש מוטיבציה רבה שזה "יצליח". לכן, אם את מרגישה שהיא לא מוצפית מידיי, ויש לכן פנאי ומרחב לכך, אני חושבת שחשיפה הדרגתית עם הליווי והתיווך שלך ושל הצוות בחוג יכולים להיות התנסות מהנה לשתיכן. בהצלחה, מיכל


סיון שלום, לא ציינת כמה זמן התופעה נמשכת: האם התחיל באחרונה סביב הקליטה במסגרת החינוכית והחופשה ששיבשה את השגרה, או האם מדובר בעיניין מתמשך., ואז ההתמודדות שונה. אם מדובר בעיניין זמני וחדש, הרי שיתכן ומדובר בתגובות לשינויים ואז המענה הוא בעיקר לתמוך בה רגשית במהלך היום ולחזק אותה מאוד. לעומת זאת, אם מדובר בעיניין מתמשך, יתכן שהיא סובלת מביעותי לילה שפוגעים באיכות השינה שלה, וכדאי גם להתייעץ עם רופא הילדים ולשקול התייעצות נוירולוגית או פנייה למעבדת שינה. בכל מקרה חשוב לנסות ולהיות איתה כשזה קורה ולנסות להרגיע, גם אם סביר שהיא לא זוכרת את זה בבוקר ובוודאי אין לה דרך להסביר מדוע זה קורה.יש ילדים שמתעוררים כך עד גיל מאוחר ואף יוצאים ממיטתם ולכן חשוב לוודא שבטיחותם תישמר גם לילה. בהצלחה מיכל


ורד שלום, ההסתגלות לגן היא תהליך הדרגתי וממושך והתגובה של בנך טבעית מאוד: הוא נמצא במקום חדש, עם הרבה אנשים לא מוכרים וילדים אחרים שחולקים איתו את תשומת הלב ואת הצורך להסתמך על אותם אנשים לא מוכרים. העובדה שהוא ילד חברותי בדרך כלל, ורגיל למצבים האלה, מקלה מאוד, אבל עדיין אין ציפייה שהוא יקבל את הכניסה לגן ללא כל תגובה לשינוי. הוא מרגיש איתך ועם אביו הכי בנוח, ועכשיו הוא מבטא את זה ביתר שאת כיון שלמד את ההבדלים ומבין שלפניו אתגר חדש. וזה טבעי בהחלט... בהצלחה מיכל


ענת שלום, העובדה שחרדת הנטישה של בנך לא נראית לך לפי ההגדרות לא אומרת דבר על איכות ההתקשרות ביניכם: מדובר במושגים מורכבים והם לא נמדדים באופן הזה. מה שבעיקר חשוב זה שאכן גידלת אותו עם היענות מלאה לצרכיו ואני בטוחה שהוא גדל להיות ילד שסומך על ההיענות שלכם. יחד עם זאת, בהחלט יתכן שהוא חש בהיריון ובשינוי שצפוי לכם, למרות שבוודאי לא יכול להבין מה העתיד הקרוב צופן. תגובותיו לשינוי המיוחל טבעיות לגמריי,, וכך גם אלה שלך: המעבר בין אימהות לילד אחד לבין אימהות לשניים הינו תהליך נפשי מורכב, בעיקר מאחר והיית מושקעת כל כך בגידול של הבכור. אני מציעה להסתמך על התחושות הטבעיות שלך ולקבל את זה שהתקופה הקרובה עומדת להיות רצופה בשינויים עבור כולכם, אבל מדובר בשינויים שהם חלק מהחיים ומההתפתחות התקינה שלו, ובעיקר מההפיכה שלכם למשפחה. יתכן וברגישות שלו זה יהיה מורכב יותר מכפי שחשבת, אבל אלה תחושות לגיטימיות בהחלט. בהצלחה מיכל


אורה שלום, את מתארת מצב עגום מאוד שעשוי להתפתח למשבר אמיתי ביחסי המשפחה, וההתייחסות לזה צריכה להיעשות במירב הרגישות על מנת שלא לפגוע ביחסים ובהמשכיות הקשר ביניכם. יחד עם זאת אני חושבת שהמקור לקונפליקט הקשה הזה שאת מתארת, הוא לא בך או בנכדים, אלא בהורים שלהם שביקשו את עזרתך. בין אם מדובר בבנך וכלתך, או בבתך ובבעלה, הרי שהם לחלוטין נכשלים בהגדרת התפקידים במשפחה ובחלוקת הסמכויות או במילים אחרות: נכשלים בסמכות ההורית שלהם מאחר ולא מבהירים לילדיהם שבהעדרם את הסמכות הבלעדית. במצב הזה הילדים הופכים להיות כמעט 'שיכורים' מרוב כוח ובו-זמנית מבוהלים לחלוטין, גם אם הם לא נראים כך באותו רגע. הקשר סבתא-נכדים אמור להיות המתגמל והמענג ביותר שיש, מאחר והוא אמור להיות משולל את המצבים בהם עלייך לחנך אותם או להעמיד להם גבולות: זה בדיוק התפקיד של ההורים. ואם אנסה להתייחס לשאלתך המעשית - האם להמשיך ולבוא, אני חושבת שאת השיחה המשמעותית עלייך לקיים עם הוריהם של הילדים ולבדוק מה דעתם בעיניין ואיך הם מתכוונים להתמודד עם זה. אני דיי משוכנעת שגם הם מוצאים את עצמם חסרי אונים מול זוג ילדים שכאלה, אבל זה לא ראוי להשאיר אותך להתמודדות הזאת. מדובר בילדים צעירים מאוד והם בעיקר צריכים לזכור שהמבוגרים מחליטים עליהם ולא להיפך. בהצלחה מיכל


יעל שלום, אני מסכימה איתך שביקורת מתמדת מורידה את הבטחון לילדים בדיוק כמו אצל מבוגרים - למשל בוס ביקורתי או נוזף. מאידך, גם העדר של גבולות ברורים או העדר הכוונה הורית שכוללת מערכת ציפיות תואמת גיל אינן תורמות. ילדים זקוקים להכוונה חיצונית וגם לדרישות מותאמות, כשאלו מלוות כמובן בקשר קרוב וחם ובזמן משותף מספק של נוכחות הורית. לכן, אני מציעה שתגדירו ביניכם ההורים את העקרונות החשובים לכם וכך תוכלו להגדיר זאת גם עבורו. ילדים יכולים לשאת אי הסכמות בין ההורים והבדלים בגישה, כל עוד זה מלווה בהסבר ברור. בהצלחה, מיכל


גלית שלום, אני מבינה שההפנייה עוררה מתח, אבל פעמים רבות אבחנה של פעוטות היא מאוד מורכבת ואנשי המקצוע מבקשים להיעזר זה בזה על מנת להתאים את תוכנית ההתערבות: סביר זה פסיכולוגית רצתה את חוות הדעת של הרופא מאחר והתרשמה שהתמונה ההתפתחותית התפקודית של בנך דורשת חשיבה משותפת ומעמיקה יותר. בהצלחה, מיכל