הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.

במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

שרון שלום, קשה להסיק מהתנהגות כל כך ספציפית מה הגורם לקושי הזה של בתך מבלי להכיר אותה יותר לעומק, ולהבין את התמונה הרחבה יותר הקשורה בתגובות הרגשיות שלה לסיטוציות דומות או שונות וכן את הרקע האישי והמשפחתי שלכם סביב אובדנים ופרידות. ילדים שנאלצו להיפרד מדמויות קרובות ואהובות מגיבים כך לעיתים, אבל גם אם אין אירוע כזה בעברה הרי שהיא מייחסת לחפצים משמעויות עמוקות מכפי שמקובל. אני מציעה לנסות לדבר איתה על זה ולבדוק אפשרויות שייקלו עליה, כמו למשל תיקון והדבקה במידת הצורך, שימוש חוזר ועוד, וכן יצירת אלבום צילומים של החפצים הללו, כדי שמשהו מהם כן יוכל להישאר. אם להרגשתכם העיניין משמפיע על חיי היומיום שלה במידה ניכרת מוטב לפנות להתייעצות. בהצלחה, מיכל


חני שלום, אני מציעה לפנות להערכה פסיכולוגית מקיפה שתביא בחשבון גם את המיומנויות שלו בתחום הלמידה וגם את המצב הרגשי ויחד תוכלו לחשוב לאיזה טיפולים לפנות ואיזה סוג סיוע יעזור לו. בחיפה ישנה את תחנת אחד-העם שנותנת מענה לילדים בגילו, כדאי לבדוק האם מקיימים שם גם אבחונים מקיפים. אפשר גם להתייעץ עם פסיכולוג בית הספר. בהצלחה מיכל


שלום עינת, את צודקת שחרדת זרים מופיעה לרוב בגיל צעיר יותר, אולם לפעוטות יש מגוון סיבות להגיב באי נוחות כלפי מבוגרים לא-מוכרים ולא תמיד מדובר באותה תופעה. קשה להעריך מה מקור הפחד שאת מתארת, או האם הוא קשור בקשר מיידי לנסיעה שלכם (ההאם הפחד הזה הופיע מייד לאחריה?) בכל מקרה אני מציעה להתמקד באופן בו אתם מעניקים לה בטחון ומתווכים לה באופן מילולי גם את התחושה שלה - אולי את קצת חוששת כי את לא מכירה את סבתא של עידו- ובעיקר את תחושת הנחמה והבטחון - אבל היא סבתא מאוד נחמדה, בואי נלך יחד להכיר אותה. אם נראה לכם שהרתיעה שלה הופכת להימנעות, למשל שהיא מסרבת ללכת לבתי חברים או להיכנס לחנויות בגלל זה, מוטב לפנות להתייעצות. בהצלחה מיכל


גיא שלום, אתה מתאר סיטואציה שכיחה ושגרתית בין אחים קרובי-גיל, שבה ה'גדול' הוא בעצם פעוט צעיר מאוד שזקוק להרבה מאוד תיווך וכמובן לגבולות וסמכות. חינוך הוא תהליך ממושך וסיזיפי, אבל זה בדיוק מה שנדרש כאן... עליכם ללמד את הילדים להסתדר ביניהם ולטפח יחסים ללא אלימות על מנת לשמור ולהגן על שניהם: על הצעירה מפני התוקפנות של אחיה ועל הבכור מפני התוקפנות של עצמו. נדרשים הסברים חוזרים ונשנים, והמון התייחסות לרגשות כמו אהבה וקנאה, ובעיקר, המון סבלנות... לגבי מתכונת הענישה שהצעת, אני חוששת שבנך צעיר מידיי לזה-אין לו דרך 'לחשוב' על מעשיו בעצמו, הוא צריך תיווך ברור לעיניין. בהצלחה, מיכל


שי שלום, אתה מתאר פעוט שמגיב באי נחת להגבלה פיסית ויתכן מאוד שמדובר בקושי בוויסות החושי הקשור במגע. האם הוא מגיב כך גם לעיתים גם בהלבשה או גזירת ציפורניים? האם מעדיף טקסטורות מסויימות על פני אחרות? מדובר בקושי מאוד שכיח אצל פעוטות ומוכב לפנות למרפאה בעיסוק בעלת ניסיון בתחום הויסות החושי על מנת לקבל הדרכה בנושא. בהצלחה, מיכל


שלום רב, להנקה ממושכת יש יתרונות רבים, אבל היא לא עומדת בקנה אחד עם צורכי העצמאות והנפרגות המתפתחים של בנך. התובענות שלו גדלה כי בגילו הצורך בשליטה גדל, ומאידך גם את צריכה מעט יותר אוויר ואין שום סיבה שבגילו השד יהיה מקור הרגיעה היחידי שלו: הוא יכול להיעזר במגוון רב של חפצים ואמצעים אחרים . אני מציעה לנתחיל לחשוב על כיצד אתם מסייעים לו לסגל הרגלי שינה ורכיעה שאינם תלויים בהנקה, או לחילפין, לגמול אותו. קחי בחשבון שכמו כל תהליך 'גמילה' מדובר בשינוי שעשוי להיות קשה כי לו עצמו אין מוטיבציה לזה, ועבורכם תהיה זו ההזדמנות הראשונה לתרגל את נושא הצבת הגבולות. בהצלחה, מיכל


אבי שלום, לא כל כך הבנתי מה אתה שואל... האם אתה מוטרד שבנך מרבה באמירות הללו? האם זה נראה לך מוגזם? או שהדאגה היא מה מקור העיניין? אני מסכימה איתך שמרבית בני גילו פחות עסוקים בביטויי אהבה כלפי הוריהם, אבל יש ילדים שמוטרדים מה פחד לאבד את אהבת ההורים, או ילדים שחוו בעבר מצבים שגרמו להם לדאוג שזה עשוי להיות זמני ומרגישים צורך להבטיח את זה בדבריהם. כך או אחרת, אני מציעה שלא להגביל אותו לזמניח קצובים ולהתייחס לצורך הזה בטבעיות ותוך הבטחת הקרבה: "גם אני אוהב אותך מאוד וכיף לי שאתה הבן שלי". בהצלחה, מיכל


ענת שלום, למרבה הצער זה נשמע שבנך מגיב בתגובת טראומה שהינה מאפיינת מאוד ילדים צעירים במצב הזה. אני מציעה לפנות בהקדם להתייעצות מקצועית עם איש מקצוע שעבר הכשרה מתאימה להתמודדות עם טראומה בגיל הרך ויוכל להנחות אתכם איך לדבר איתו. אנא אל תפנו למישהו ללא הכשרה מתאימה: הנזק עשוי להיות רב יותר. בהצלחה, מיכל


דניאלה שלום, לא הבנתי מדברייך כמה זמן בתך הצליחה לשלוט בעשיית הצרכים ולא להשתמש בחיתולים, אבל אם מדובר בתקופה קצרה, הרי שבהחלט תוכל לחזור לזה בקלות. תקופה זו של השנה מאופיינת בהסתגלות מחודשת למסגרת חינוכית, גם אם מוכרת, והרי שהדרישה גם לשליטה בצרכים עשויה להיות קשה ומאתגרת. אני מציעה להסביר לה את המצופה ממנה, אבל לקחת בחשבון שמדובר בתהליך שיכול לכלול פיספוסים והחמצות לאורך זמן, בוודאי כאשר אינו נעשה ברצף. בהצלחה מיכל


תמי שלום, נשמע לי שהגננת מאוד נחפזה להסיק מסקנות, בוודאי לגבי הצורך של בנך בוועדת שילוב או בסיוע נוסף, ואתם, יחד איתה, נסחפתם גם. הסתגלות בגן חדש היא תהליך איטי והדרגתי, והעובדה כי היה סוער בימים הראשונים לא מעידה מיידית על צורך בטיפול נפשי עבורו. יתכן כי הגן באמת מאוד עמוס ויש ילדים נוספים שגורמים לתסיסה. ילדים רגישים במצבים האלה מגיבים בסערה וצריכים דווקא הרגעה והצבת גבולות מתמדת ולא התפרצות נסערת כפי שנראה לי שהגיבה הגננת. אני מציעה לפני שפונים לוועדות ולטיפולים מיותרים, לבקש פגישה ותצפית של פסיכולוגית הגן, או התייעצות בשירות הפסיכולוגי, כיוון שיתכן ואקלים הגן מעורר בילדכם תחושה של אובדן שליטה ואז מגיב בתוקפנות. זה מאוד אופייני למצבי הסתגלות של תחילת השה כאשר המבוגרים מאבדים שליטה. כדאי מאוד שהפסיכולוגית שמטפלת בכם תהיה בקשר עם צוות הגן או - במידת האפשר - תגיע בעצמה לתצפית בגן. לגבי הדרכה להצבת גבולות: זה תמיד נכון, ובעיקר בתקופות בהן נראה שהחוויה הכללית היא של ובדן שליטה, אז ילדכם מרגיש חוסר אונים ובתגובה מתפרץ ומתקשה לשלוט ברגשותיו ובהתנהגותו. בהצלחה, מיכל


טלי שלום, השימוש במוצץ בשלב הסתגלותי זה חיוני לבנך, ואני לא חושבת שכדאי לגזול את זה ממנו כעת. כשירגיש יותר בטוח במסגרת החדשה אז יזדקק למוצץ פחות, אולם כעת מדובר על אביזר מאוד שימוש ונחוץ כנראה עבורו, וכדאי דווקא לשמוח שהצליח להתרגל לזה . גם בבית הוא כעת נזקק לכם יותר, ביום וגם בלילה, מכיון שהחוויה החדשה של להסתמך על אחרים הלחלוק את תשומת הלב מהמבוגרים, קשה לו. אני מציעה שבביתתנסו להיענות ככול הניתן ולהציע זמינות וקרבה, אולם אפשר במקביל לעזור לו להסתגל לעוד חצפים מרגיעים כמו צעצועים שאוהב, מוזיקה או ספרים באמצעותם יכול ללמוד להרגיע את עצמו הבבית ואחר כך גם בגן. אם יהיה לו מספר רב יותר של אמצעי הרגעות, יוכל להיפרד מהמוצץ ביתר קלות. בהצלחה מיכל


שלום הדר, גם ילךדים נבונים וחכמים הם עדיין רק ילדים, שמתרגלים את הלמידה החברתית שלהם ובודקים את גבולות ההתנהגות. בהחלט יתכן שכי העובדה שהוא אכן חכם גורמת לציפיות גבוהות ממנו בנוגע לשליטה העצמית (לא להרביץ, לדחוף, לקלל ועוד), אבל זה לחלוטין לא קשור. ילדים יכולים להיות מאוד מאוד אינטליגנטים, ועדיין לא להצליח ללמוד לשלוט בעצמם. חינוך הוא עיניין ממושך, וישנם ילדים שצריכים עוד ועוד תזכורות, ולמידה חוזרת על מנת שיפנימו את המצופה מהם בתחום הזה. בנוגע לעשיית הצרכים: יתכן והעיניין קשור לנושא חוסר הגבולות, אבל יתכן שמבטא מצוקה רגשית אחרת. האם לא היה עצמאי מעולם בעשיית הצרכים? האם הייתה תקופה של ניקיון ואז העיניין חזר? הטיפול בבעייה של התלכלכות אצל ילדים, גם ם נבונים, עשוי להיות ממושך, ובמידה ומדובר בתופעה עיקבית (למשל, מפספס באופן קבוע, או בתדירות גבוה מאוד) כדאי מאוד לפנות להתייעצות. לעיתים מדובר בילדים שלא רגישים מספיק לגוף שלהם ולא מפענחים נכון את אותות הצורך ללכת לשירותים. בהצלחה מיכל