הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.

במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

קרן שלום, אני מניחה שהתופעה משקפת את אי הנוחות שהוא חש בגופו מנוכחות הצואה ויתכן שהוא מסמן גם בדרך זו שהחיתולים מתחילים להפריע לו. אפשר להתחיל להסיר את החיתול , ולהיערך לגמילה בהתייעצות עם צוות הגן שלו. מתי בעצם חשבת להתחיל בתהליך? בהצלחה מיכל


קרן שלום, אין תשובה אחת נכונה לגבי ההחלטות הללו, זה מאוד תלוי בכישורי ההסתגלות של כל ילדה וילד,, עד כמה היא מתאקלמת בקלות במצבים חדשים ועד כמה היא פתוחה לשינויים ולמעברים. בנוסף, קיים השיקול הקשור בצוות הגן: לתהליכים החברתיים שתוביל הגננת יש השפעה עצומה . בכל מקרה, ההיכרות המוקדמת עם ילדים אחרים בגן חדש מקלה על השלבים הראשוניים, אחר כך לרוב ילדים מרחיבים את המעגל החברתי ורוכשים חברים חדשים. כל מעבר מזמן את הקשיים שלו, ומה שנראה לך מטריד כעת, אולי יהיה אחרת לקראת כניסתה לא'. לפיכך, אני חושבת שכדאי להתבונן תחילה על המעבר הנוכחי ולתמוך בה בכל שלב על פי צורכיה המשתנים. בהצלחה, מיכל


חני שלום, אני מבינה את ההתלבטות, אבל נראה לי שעבורו חשוב יותר להבין את האבחנה בין 'אברים פרטיים' ושמירה על פרטיות גופו, לבין האפשרות להיעזר בטיפול בנוכחות אימא. נסי להבין האם כל מגע בכפות רגליו מפריע לו, למשל גם כשהוא עצמו נוגע או אתם ההורים, ובמידת האפשר נסי לעזור לו להתרגל, תוך שאת מסבירה עד כמה זה יעיל, ואינו פוגע בפרטיותו. אפשר לתווך את הטיפול כיעיל עבורו גם אם פחות נעים. אם את מרגישה שאחרי 2-3 טיפולים נוספים זה לא משתנה, נסי למצוא אלטרנטיבה. בהצלחה. מיכל


נטלי שלום, למרבה הצער מרבית הגנים העירוניים לא ערוכים עדין לקבל ילדים צעירים כל כך. למרות שרשמית נפתחו מסגרות, הצוותים מתוגברים ובחלק גדול מהרשויות אף מנסים לצמצם את מספר הילדים, מדובר במשימה מורכבת עבור הקטנטנים. המשמעות היא מעט מאוד סבלנות והרבה מאוד דרישות התמודדות עבור בנך, ו מהתיאור שלך נשמע שהוא לא פנוי לזה, ואתם לא תהיו דיי פנויים כדי לתמוך בו. נראה לי שכדאי למצוא חלופה, בין אם דרך הישארות במעון שלו ובין אם בגן פרטי לשנה הזו. גם אהם הוא יהיה הגדול בקבוצה, או בין הבוגרים הבודדים, זו עדיין אמורה להיות מסגרת מכילה ותומכת יותר. ברור שנכנסים כאן גם שיקולי עלות, אבל יתכן ותוכלו לרשום אותו לחצי יום מאחר ולפחות בחלק מהזמן וודאי מישהו מכם ישנה עם התינוק. בהצלחה, מיכל


טניה שלום, חשיפה מוקדמת לתכנים מיניים לא מותאמים היא סכנה אמיתית לבריאותם הנפשית של ילדים, ויתכן מאוד שיש קשר בין שני הנושאים שהעלת: ילדים צעירים לא יכולים להכיל תכנים של מין ותוקפנות וזה בהחלט עשוי לעורר מתח ומצוקה רגשית. אני ממליצה מאוד לקרוא על נושא בטיחות ברשת ובחור את הדרך המתאימה לכם בנושא, לרבות התקנת מסנני תוכן ובעיקר למצוא את הדרך הנכונה לדבר איתו ולהדריך אותו. נוכחות הורית אינטנסיבית מאוד חשובה בתקופות כאלה. כמו כן, כדאי לברר דרך המחנכת או יועצת בית הספר האם נעשית הסברה חינוכית בעיניין. בהצלחה מיכל


רוית שלום, קשה שלא לקשור את הנסיעה וההיעדרות שלך להנקה: מאחר ובתך רגילה לינוק יהיה עליה למצוא דרך אחרת להתנחם או להירגע בהעדרך. יחד עם זאת, מאחר ומדובר בפעוטה בת שנתיים, שבוודאי כבר פיתחה הרגלים ויכולות לוויסות רגשות חזקים, הרי שבהכנה נכונה אני מניחה ששתיכן תוכלו לעמוד בפרידה הזו. בהנחנה ששגרת היומיום שלה תישמר, והיא תהיה מוקפת בארבעת אחיה ובאביה באופן רציף, תוכלו שתיכן להיתרם מחופשה קצרה זו. גם עבורה תהיה זו הזדמנות לרכוש הרגלי שינה ונחמה חדשים. מאחר ואת אימא מנוסה, אני מזמינה אותך לחשוב מדוע דווקא איתה הקשר כה קרוב ועזיבה קצרה נחווית כקשה במיוחד, במה הורות לילדה חמישית שונה עבורך?... בהצלחה מיכל


מנאר שלום, את מתארת את הבחירה הקשה ביותר שיש לאימהות צעירות בימינו, ואת המאבק בין להיות קרובה לפעוט הצעיר לבין הרצון להתפתח באופן מקצועי מחוץ לבית. התשובה לשאלה הזאת היא מאוד אישית, ותלויה בסגנון של כל אימא - מה מתאים לה ולמידת הרצון שלה לוותר על דברים אחרים בשביל התינוק, וגם כמובן בשיקולים נוספים כמו המצב הכלכלי של המשפחה, מי יהיה עם התינוק בהיעדרך וכדומה. אין לזה כמובן תשובה אחת נכונה, אבל אני מציעה לך לחשוב על המשמעות, וגם על המחיר ששניכם, את והתינוק, תשלמו. הוא כמובן ירוויח אותך פחות ואת הקשר איתך, ומישהו אחר יהיה איתו בצעדיו הראשונים בעולם, ולעומת זאת את אולי תרגישי שאת דווקא מאושרת יותר כשאת מתפתחת באופן מקצועי ולא נמצאת רק בבית. תינוקות צריכים מאוד את הקרבה אל אימא, אבל הם יותר מזה צריכים אימא מאושרת, ואם את מרגישה שמשעמם לך במתכונת הנוכחית, הרי שאולי עבורך דווקא נכון יותר להתרחק ולחזור כשאת יכולה. חשוב יהיה למצוא עבורו מטפלת טובה או קרובת משפחה שאת סומכת עליה שתהיה איתו בהעדרך, כי יחס אישי הוא בכל מקרה חשוב מאוד, גם אם לא את זו שנמצאת. בהצלחה מיכל


אילנית שלום, גמילה מטיטולים, או חינוך לניקיון, היא תהליך ממושך והדרגתי, וכל ילד חווה אותו אחרת, יש ילדים שקל להם יותר בגן ואחרים שדווקא בבית זה האתגר הקשה יותר. אני מציעה שלא להילחם, כדי לא להפוך את השלב ההתפתחותי החשוב הזה לזירה של מאבקי כוח ושליטה ביניכם. צריך לקחת בחשבון שבתהליך למידה ישנם הרבה מאוד פיספוסים והחמצות: זה חלק מהעיניין, ולשבח אותו מאוד בכל פעם שזה מצליח. אל תזדרזו ל'הרים ידיים' ולהחזיר את הטיטולים: יתכן שדווקא זה מה שיפגע בו, התחושה שאתם לא סומכים עליו יותר מכל הוא צריך עכשיו תמיכה בעיניין. בהצלחה מיכל


אפי שלום, הצטערתי לקרוא את הודעתך: בתך אכן סבלה מאוד כנראה והיא עדיין אינה מבינה עד הסוף את מעשייה, ותחושותייך כאימה מובנות בהחלט. עדיין, כאם למתבגרת, ובוודאי כשאיפשרת לה מרחב וחופש מתוך כבוד אליה, כנראה שלא את הכל יכולת לדעת. אני מציעה לשתיכן לפנות לעזרה מיידית דרך אחת העמותות או האירגונים המסייעים לנפגעות תקיפה מינית. ארגונים אלה מפנים לטיפול מקצועי גם עבור הנערה וגם עבור הוריה, בהתאם למקום המגורים שלכן. מי שיטפל בכם יוכל גם להנחות ולהדריך כיצד לדבר עם האחיות שלה שבוודאי מושפעות מהעיניין. אני מציעה גם לערב את צוות בית הספר שבו היא לומדת: עם כל הקושי והמורכבות מוטב שהצוות החינוכי והטיפולי שפוגש אותה מידי יום ידע מה היא עוברת. גם כעת, כשהכל התגלה, היא תוכל להיעזר בתמיכה בבית הספר. בהצלחה, מיכל


הילה שלום, ריבוי מסגרות והחלפתן התדירה בהחלט לא מועילים לתינוקות ולפעוטות, ומקשים על מידת יכולתם להסתמך על דמויות מטפלות כמי שנענה לצרכיהם הראשוניים. השאלה היא מה האלטרנטיבה? מחלות חוזרות הן בוודאי סיבה טובה להעדפה של טיפול יחידני בבית, ובוודאי לא תרצו להשאיר אותה עם מטפלת בלתי ראויה. אם יושמו צרכיה של התינוקת בראש סדר העדיפויות, הרי שעדיף שהטיפול היומיומי בה יעשה על ידי אחד ההורים, אבל האם זה אפשרי מבחינתכם? ברור שישנם שיקולים נוספים, כלכליים ו מקצועיים ותעסוקתיים שנכנסים לתמונה, וכן עולה השאלה האם מישהו מכם מרגיש שזה אפשרי ומתאים לו. בהצלחה מיכל


חן שלום, מציצת אצבע היא פעמים רבות הרגל נרכש, ולא רק מולד. אני מציעה לנסות להניח לו ולהציע לו מידי פעם תליפים לעיסוק עצמי, ישנם גם השכנים שמתאימים ילדים גדולים הנתלים על הצוואר. בהצלחה, מיכל


גל שלום, את מתארת התנהלות חברתית ו אישית מורכבת של בנך וכנראה גם אבחנה שגויה. אני בהחלט ממליצה לפנות לפסיכולוג מוסמך כדי לאסוף מידע בצורה יותר מהימנה ולגבש תוכנית טיפול מקיפה גם בבית הספר וגם ביחסים אתכם. אין שום טעם לפנות לעוד תארפיה או לצפות ממנו ליצור קשר עם עוד דמות טיפולית מבלי שברור עד הסוף עם מה הוא מתמודד. כדאי מאוד לפנות לפסיכולוג שמיומן גם באבחון או שעובד צמוד עם פסיכיאטר. בהצלחה, מיכל