על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.


במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

אורה שלום, את מתארת תהליך יפה והדרגתי שאתם עושים עם בנך תוך הקשבה לקצב שלו והיענות לקושי. ילדים נבדלים זה מזה במידת יכולתם לנהל תהליך של חינוך לניקיון ובמידת הסיוע שהם צריכים: יש ילדים אצלם מדובר בתהליך ארוך וממושך, רווי אכזבות ופספוסים, ולשם כך הוריהם צריכים להצטייד בהרבה סבלנות ובהרבה תחתונים נקיים... תנסו להעביר מסר ברור לגבי הציפיות - השימוש באסלה, וכן מסר ברור לגבי הליווי והתמיכה שתתנו לו לשם כך. בהצלחה, מיכל


קרן שלום, בהנחה שהתפתחותו תקינה, בגילו הצעיר בנך בעיקר צריך תיווך ועזרה בהבנת הסיטואציה, הסבר מילולי מצד המבוגרים לאירוע-לקחו לך, להרגשה-זה בטח לא נעים או מעליב, ולתגובה-תבקש עזרה, תבקש בחזרה, תבחר משחק חדש. הפתרון הוא הרי לא בהכרח לחטוף בחזרה, הוא בעצם צריך סיוע בפיתוח של פתרונות למצבים רגשיים ואת זה עושים בהרבה חזרות ובהרבה סבלנות. בהצלחה, מיכל



צילי שלום, את מתארת מהלך אופייני ביותר סיטואציה הזו, וסביר שהלידה לא תרמה לעיניין מאחר ואתם פחות פנויים ויש התרגשות גדולה. אני מציעה להתאזר בסבלנות ולהמשיך להציע בשעות קבועות, לא להיבהל מתגובות הרתיעה שלה ולא לנזוף בה בפספוסים. זה ייקח זמן, והשגרה צפויה לעזור. לגבי טיפול באמצעות בעלי חיים: מדובר בחוויה שיש בה ערך רגשי נעים לא פעם, אולם זה לא יכול להחליף טיפול נפשי אם תצטרכו ובוודאי לא יכול לתת מענה לצורך שלכם בהדרכה סביב העיניין. אם את מרגישה שהיא צריכה מסגרת אישית של תמיכה ותשומת לב בתקופה כזו, והיא אוהבת בעלי חיים, זה יכול להיות חוויה חיובית. בהצלחה מיכל


שרון שלום, קשה להסיק מהתנהגות כל כך ספציפית מה הגורם לקושי הזה של בתך מבלי להכיר אותה יותר לעומק, ולהבין את התמונה הרחבה יותר הקשורה בתגובות הרגשיות שלה לסיטוציות דומות או שונות וכן את הרקע האישי והמשפחתי שלכם סביב אובדנים ופרידות. ילדים שנאלצו להיפרד מדמויות קרובות ואהובות מגיבים כך לעיתים, אבל גם אם אין אירוע כזה בעברה הרי שהיא מייחסת לחפצים משמעויות עמוקות מכפי שמקובל. אני מציעה לנסות לדבר איתה על זה ולבדוק אפשרויות שייקלו עליה, כמו למשל תיקון והדבקה במידת הצורך, שימוש חוזר ועוד, וכן יצירת אלבום צילומים של החפצים הללו, כדי שמשהו מהם כן יוכל להישאר. אם להרגשתכם העיניין משמפיע על חיי היומיום שלה במידה ניכרת מוטב לפנות להתייעצות. בהצלחה, מיכל



שלום עינת, את צודקת שחרדת זרים מופיעה לרוב בגיל צעיר יותר, אולם לפעוטות יש מגוון סיבות להגיב באי נוחות כלפי מבוגרים לא-מוכרים ולא תמיד מדובר באותה תופעה. קשה להעריך מה מקור הפחד שאת מתארת, או האם הוא קשור בקשר מיידי לנסיעה שלכם (ההאם הפחד הזה הופיע מייד לאחריה?) בכל מקרה אני מציעה להתמקד באופן בו אתם מעניקים לה בטחון ומתווכים לה באופן מילולי גם את התחושה שלה - אולי את קצת חוששת כי את לא מכירה את סבתא של עידו- ובעיקר את תחושת הנחמה והבטחון - אבל היא סבתא מאוד נחמדה, בואי נלך יחד להכיר אותה. אם נראה לכם שהרתיעה שלה הופכת להימנעות, למשל שהיא מסרבת ללכת לבתי חברים או להיכנס לחנויות בגלל זה, מוטב לפנות להתייעצות. בהצלחה מיכל


גיא שלום, אתה מתאר סיטואציה שכיחה ושגרתית בין אחים קרובי-גיל, שבה ה'גדול' הוא בעצם פעוט צעיר מאוד שזקוק להרבה מאוד תיווך וכמובן לגבולות וסמכות. חינוך הוא תהליך ממושך וסיזיפי, אבל זה בדיוק מה שנדרש כאן... עליכם ללמד את הילדים להסתדר ביניהם ולטפח יחסים ללא אלימות על מנת לשמור ולהגן על שניהם: על הצעירה מפני התוקפנות של אחיה ועל הבכור מפני התוקפנות של עצמו. נדרשים הסברים חוזרים ונשנים, והמון התייחסות לרגשות כמו אהבה וקנאה, ובעיקר, המון סבלנות... לגבי מתכונת הענישה שהצעת, אני חוששת שבנך צעיר מידיי לזה-אין לו דרך 'לחשוב' על מעשיו בעצמו, הוא צריך תיווך ברור לעיניין. בהצלחה, מיכל


שי שלום, אתה מתאר פעוט שמגיב באי נחת להגבלה פיסית ויתכן מאוד שמדובר בקושי בוויסות החושי הקשור במגע. האם הוא מגיב כך גם לעיתים גם בהלבשה או גזירת ציפורניים? האם מעדיף טקסטורות מסויימות על פני אחרות? מדובר בקושי מאוד שכיח אצל פעוטות ומוכב לפנות למרפאה בעיסוק בעלת ניסיון בתחום הויסות החושי על מנת לקבל הדרכה בנושא. בהצלחה, מיכל


שלום רב, להנקה ממושכת יש יתרונות רבים, אבל היא לא עומדת בקנה אחד עם צורכי העצמאות והנפרגות המתפתחים של בנך. התובענות שלו גדלה כי בגילו הצורך בשליטה גדל, ומאידך גם את צריכה מעט יותר אוויר ואין שום סיבה שבגילו השד יהיה מקור הרגיעה היחידי שלו: הוא יכול להיעזר במגוון רב של חפצים ואמצעים אחרים . אני מציעה לנתחיל לחשוב על כיצד אתם מסייעים לו לסגל הרגלי שינה ורכיעה שאינם תלויים בהנקה, או לחילפין, לגמול אותו. קחי בחשבון שכמו כל תהליך 'גמילה' מדובר בשינוי שעשוי להיות קשה כי לו עצמו אין מוטיבציה לזה, ועבורכם תהיה זו ההזדמנות הראשונה לתרגל את נושא הצבת הגבולות. בהצלחה, מיכל


אבי שלום, לא כל כך הבנתי מה אתה שואל... האם אתה מוטרד שבנך מרבה באמירות הללו? האם זה נראה לך מוגזם? או שהדאגה היא מה מקור העיניין? אני מסכימה איתך שמרבית בני גילו פחות עסוקים בביטויי אהבה כלפי הוריהם, אבל יש ילדים שמוטרדים מה פחד לאבד את אהבת ההורים, או ילדים שחוו בעבר מצבים שגרמו להם לדאוג שזה עשוי להיות זמני ומרגישים צורך להבטיח את זה בדבריהם. כך או אחרת, אני מציעה שלא להגביל אותו לזמניח קצובים ולהתייחס לצורך הזה בטבעיות ותוך הבטחת הקרבה: "גם אני אוהב אותך מאוד וכיף לי שאתה הבן שלי". בהצלחה, מיכל


ענת שלום, למרבה הצער זה נשמע שבנך מגיב בתגובת טראומה שהינה מאפיינת מאוד ילדים צעירים במצב הזה. אני מציעה לפנות בהקדם להתייעצות מקצועית עם איש מקצוע שעבר הכשרה מתאימה להתמודדות עם טראומה בגיל הרך ויוכל להנחות אתכם איך לדבר איתו. אנא אל תפנו למישהו ללא הכשרה מתאימה: הנזק עשוי להיות רב יותר. בהצלחה, מיכל