הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.

במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

הי ורד, הכנת שיעורים משותפת של הורים וילדים יכולה להידרדר בקלות למאבק כוחות שמאוד פוגע ביחסים ובאוירה בבית. בהינתן שאכן יש לו קושי אמיתי, אני מציעה לפנות לסיוע של מורה להוראה מתקנת כדי לחשוב איתה על אמצעי למידה יעילים יותר וכן להוציא את המאבק הזה מהבית. גם ילדים נבונים ואינטליגנטים מתמודדים לעיתים עם לקויות למידה ובמידת הצורך אפשר גם לפנות להערכה איבחונית מקיפה יותר ולקבל התאמות בבית הספר. ניתן גם להתייעץ עם היועצת. בהצלחה, מיכל


אבי שלום, ההחלטה האם לפנות לטיפול קדורה במידה בה החרדה המוגברת מחומרי ניקוי משבשת לבנך ולכם את השגרה. אם מדובר ברתיעה קלה שהוא מצליח לווסת אחרי תיווך קל ושיחה מרגיעה אתכם יתכן שאין צורך, אולם אם מדובר בהתקפים תדירים של פחד שמעוררים הימנעות-לא רוצה ללכת לבית הספר כדי שלא לפגוש את המנקה, מסרב להסתפר וכו', כדאי לפנות לייעוץ. בהצלחה, מיכל


מיכל שלום, דפוסים אלה אופיינים אצל ילדים שמפתחים הרגל תגובה לאי שביעות הרצון שלהם, יתכן והתגובה הראשונית שלכם שביטאה את הלחץ והבהלה היוותה מעין חיזוק להתנהגות והוא כעת משחזר את זה. מאחר ומדובר בפעוט מאוד צעיר, וחשובה מאוד ההזדמנות שלו לרכישת יחסי אמון ובטחון אתכם, אני מציעה להקפיד על נוכחותכם המרגיעה במצבים האלה. למשל, גם את אתם מחליטים לא להוציאו מהעגלה, לרכון לעברו ולדבר, להמשיך ללטף ולהסביר ברוגע שאת מבינה שהוא רוצה לרגת עכשיו אבל העגלה שומרת עליו. בגילו הוא למד שעדיף להיות אתכם ולא לבד ולכן מנסה להשיג את קרבתכם בכל דרך. במידה וזה לא חולף בקרוב אני מציעה לפנות להתייעצות. בהצלחה מיכל


מיכל שלום, עולמם הדימיוני של ילדים מעשיר אותם ומזמן סיטוציות מהנות: למשל, לדמיין במהלך משחק שהכדור הוא מפלצת מתגלגלת, ומאידך עשוי להציף כאשר נראה באופן מוחשי שהכדור הוא מפלצת מתגלגלת. אני מציעה לנסות לשחק עם האפשרויות האלה יחד איתה. לומר לה ששמת לב לפחד החדש ושאת רוצה לעזור לה, ללכת יחד לנפח במשאבה כדור בקצב שמתאים לה ואינו מאיים, ולהיות קשובים לתגובות שלה. אפשר להציע לה להדביק על הכדור עיניים/אוזניים/פה ולהחליף אותם באופן מישחקי, בין אם אלו הם פרצופים מפחידים ובין אם דווקא חמודים או מצחיקים. בהצלחה! מיכל


ענת שלום, העובדה שאתם זיהתם את המצבים שמעוררים בו חשש ובהלה, תעזור לכם להסביר לו את זה: 'אתה ילד שנלחץ כש.... '. אם הוא ילמד על עצמו שזה קורה לו או שהוא נבהל, הוא ידע גם להכין את עצמו לעיניין הזה. העובדה שהוא חכם ורגיל להצליח, ובוודאי מקבל על כך חיזוקים ונתפעלות מהסביבה, מגבילה את יכולתו לשאת עמימות ומעוררת בהלה: הוא לא רגיל שלא להצליח או להבין, וצריך בזה עזרה. בהצלחה, מיכל


שלום עינת, כפי שציינת, הקנאה כלפיי האחות הצעירה נוכחת מאוד בחייכם, ועל כן מקבלת ביטוי הן ברצון להישאר בבית והן בתוקפנות שמפגין כלפיה. הסירוב ללכת לגן מופיע פעמים רבות לא בגלל שלא טוב בגן, אלא כי יותר טוב בבית, וזה ברור ומובן בהקשר הנוכחי. בהקשר לתוקפנות, כדאי לנסות להקטין את התגובות שלכם לתוקפנות ולחזק את המצבים בהם הוא מפגין התנהגות נחמדה וחיובית כלפיה, כמו לחלוק או לשתף. כמובן שצריך להגיב במצבים של אלימות, גם כדי להגן עליה, וגם כדי לסייע לו שלא לחוש כה אכזרי ו"רע". בהצלחה, מיכל


שלום קארין, למרות שאחייך חושב שהם לא יודעים על קיומה, אני מניחה שילדיו בהחלט מרגישים ומשערים על כך: בגילם, ילדים מבינים הרבה מאוד גם כשדברים לא נאמרים ודווקא תחושת הרמאות היא הקשה יותר. אני מציעה לספר להם בהקגם האפשרי ובפשטות ועינייניות: זוהי בת הזוג שלי, היא גרה כאן ואני אוהב אותה, כשתבואו לבייתי תוכלו לפגוש אותה ואולי בעתיד נאכל יחד או נבלה. העובדה שלאבא יש בת זוג לא משנה את כאב הפרידה מאימא שלהם או את היחסים איתה בשום דרך, והתייחסות עיניינית לנושא תקל על כולם. בהצלחה, מיכל


דפנה שלום, התצפיות שלך על האפשרות שמדובר בגרייה עצמית שמסבה לבנך רגיעה והנאה אכן עשויה להבהיר את המתח שהוא חווה ואת הרצון שלו להפחית את המתח, בדיוק כפי שניכר באוננות אצל בוגרים. אני מציעה לנסות להרחיב לו את החפצים שגורמים לו רגיעה ומחד, ולהמשיך להתעלם מאידך, כלומר לאפשר לו להרגיע את עצמו באופן הזה. אצל ילדים שכבר אינם מחותלים לרוב ההמלצה היא להסביר שמותר לו לגעת בגוף הפרטי שלו, אבל זוהי פעילות פרטית שנעשית במיטה או באמבטיה, ושלא על יד אחרים. בעיקר, סביר שהוא עכשיו צריך תמיכה והכלה רבה מאחר ולמרות שנראה שהוא שמח עם כל השינויים שפקדו אתכם, הרי שבוודאי צריך גם הזדמנות לבטא קושי. בהצלחה מיכל


טל שלום, גם אם אכן תגובותיה הנוכחיות של בתך משקפות צורך גדול יותר בקרבה אליכם, ויתכן שהרקע לזה הוא באמת האירוע הלא-נעים בקניון, נשמע לי שהאופן שבו אתם מנהלים את זה בהחלט נכון. חשוב מאוד להרגיע אותה על ידי קרבה ומילים, להבהיר לה שאתם בסביבתה כל הזמן ובעצם להשיב חזרה את יחסי האמון שאולי קצת נשברו. אני מניחה שסיום החופשה הביא איתו גם חזרה למסגרת גנית - אולי חדשה במידה מסוימת - והצורך בהיצמדות להורה ובחששות גוברים בהכרח גובר גם בלי קשר לאותו אירוע. אני מציעה שתנו לבתכם את הקרבה שהיא זקוקה לה, נסו לתווך במילים את הצורך שלה בכם ואת החששות שלה תוך הבהרה שמדובר ברצון לגיטימי ושאתם כאן כדי לשמור עליה. במידה ואתם לא רואים כל שינוי בתוך כמה שבועות ניתן לפנות להתייעצות. בהצלחה מיכל


שירי שלום, אני מניחה שאת צודקת בהשערתך כי יש קשר לנסיעתכם הממושכת, מדובר בפרק זמן לא-מבוטל של היעדרות עבור ילד צעיר, ואם נוסיף לזה את העדר השגרה שאפיינה את ימי החופש הגדול, הרי שהתנהגותו דיי ברורה ומובנת. ברוב המקרים שגרה וסבלנות הם הפתרון למצבים האלה, ועל הורים להבין שלעיתים זהו ה"מס" על הבחירה בסוג כזה של חופשה. נסי להצטייד בסבלנות רבה לשם תיווך ביניהם והמתיני לשגרה הרציפה ולשקט שתביא לכולכם. בהצלחה, מיכל


שלום רב, פעוטות בגיל של בתך מגיבים היטב למוכר ולקבוע ופחות טוב לחידושים, על מנת שיתפתח קשר משמעותי עם אחרים מחוץ למשפחה עליהם להיות בקשר קבוע איתה ולסייע לה להתרגל אליהם. לעיתים שיחות מקדימות בליווי תמונות יכולות להועיל לקראת ביקור. בהצלחה, מיכל


שלום רב, לא ברור לי מהו המניע של מקלחת משותפת, ובוודאי לא כאשר אחד הילדים מבקש להתקלח בנפרד. אם אנחנו מחנכים ילדים לשמור על פרטיותם הרי שיש לכבד את זה קודם כל בבית, ואני מסכימה בהחלט שילדים בני 9 לא צריכים לחלוק מקלחת משותפת. בהצלחה, מיכל