הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

פורום דיכאון, חרדה והתמודדות עם טראומה

פורום דיכאון, חרדה והתמודדות עם טראומה

פורום דיכאון, חרדה והתמודדות עם טראומה מנהלת פורום דר' הלה רובין מי-טל
עובדת במרכז לבריאות הנפש "שלוותה" ובקליניקה פרטית בתל אביב. בעלת פורום דיכאון, חרדה והתמודדות עם טראומה
נסיון רב בטיפול בדיכאון, חרדה, סכיזופרניה, קשיים חברתיים וזוגיים, התמודדות עם משברי חיים, אבל ואובדן. מרבה לעסוק בתחומים הקשורים בנשיות, אימהות ומגדר.

מטפלת בילדים, מתבגרים ומבוגרים. מתמחה בטיפול בגישה הפסיכודינאמית, תוך שילוב אלמנטים מגישות אחרות בהתאם לצרכי המטופל. בעלת הכשרה בטיפול

קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) לחרדה ודכאון ובטיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT) להפרעת אישיות גבולית.

דאגנות או חרדה? מצב רוח ירוד או דיכאון? האם כדאי לפנות לטיפול, ולמי?

הפורום יעסוק בשאלות מסוג זה, הקשורות לתחום הדכאון, החרדה לגווניה (כגון התקפי פאניקה, הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית- OCD, הפרעת חרדה כללית) וההתמודדות עם אירוע טראומתי (כגון תאונת דרכים, אובדן פתאומי של אדם קרוב, תקיפה מינית). קשיים בתחומים אלו גורמים לסבל רב הן אצל האדם עצמו, והן בקרב האנשים בסביבתו. לעיתים קרובות, קשה לזהות האם מדובר בקשיים "נורמליים" או בקשיים חמורים יותר, הדורשים פניה לעזרה מקצועית. וכמובן, שגם הפניה לעזרה מקצועית מציבה שאלות וקשיים משלה: למי כדאי לפנות לאבחון וטיפול? מהן שיטות הטיפול המקובלות כיום?איזו שיטת טיפול מתאימה לי?

הפורום מציע מידע, התייעצות והכוונה ראשונית, אך אינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי, לאבחון ולטיפול. הפורום לא יעסוק בטיפול תרופתי.




 X

שלום הדר, ראשית ברצוני להרגיע ולהבהיר שחרדה לא הופכת לסכיזופרניה. הפחד להשתגע נפוץ מאוד בהתקפי פאניקה בשל עוצמת התחושות והקושי להסביר את הופעתן, וניתן להבין כיצד אצלך הפחד הזה התעצם עוד יותר. אני ממליצה לך בחום לפנות שוב לסיוע מקצועי. נשמע שאת מאוד סובלת, ובהחלט ניתן לטפל ולהקל. כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי, וגם לשקול את האפשרות לחזור לפסיכיאטר ולדייק את הטיפול התרופתי. בהצלחה!


שלום, מתיאורך עולה כי אתה מתמודד עם מצב לא פשוט של חרדה שנמשך כבר זמן רב. תחושות הפחד וחוסר האונים, הדאגה לגבי מה שקורה לגוף והמחשבות הטורדניות שלא מאפשרות להתרכז או ליהנות הן חלק מוכר ממצב זה. פעמים רבות ניתן להרגיש הקלה ושחרור מסוים מהמחשבות כשמנסים להיות עסוקים, בחברת אנשים, או כשעושים דברים שאוהבים. לעיתים זה לא צולח ואז כדאי לפנות לסיוע מקצועי (פסיכולוג/ית) על מנת לקבל הבנה טובה ומדויקת יותר של המצב ולהתחיל בטיפול הנכון. בהצלחה!


שלום איילה, בהחלט כדאי להתייעץ בהקדם עם רופא. שיהיה בהצלחה!


שלום משה, ניתן לשער שבעקבות החוויה הקשה שעברת בשבוע האחרון תהיה החמרה בתסמינים חרדתיים שאתה מכיר, כמו גם הופעה של תסמינים אחרים. סחרחורת אכן יכולה להיות אחד מהם. ציינת שאתה נמצא בטיפול פסיכולוגי, וזה בהחלט המקום לתת מענה לכך. כמובן שאם הסחרחורות יימשכו לאורך זמן, יחמירו או שיתווספו סימפטומים אחרים יהיה מקום לבדיקה מעמיקה יותר על מנת לוודא שאכן זה חלק מהמצב החרדתי/דכאוני. אך בשלב הנוכחי המלצתי היא לשתף את המטפל/ת בכל תחושותיך ולהתקדם משם. תנחומיי על אובדנך ושיהיה בהצלחה!


שלום קרן, אני מבינה שאת שרויה בתסכול עמוק מכך שלא הצלחת להשיג את השינוי המיוחל בחייך, על אף שהיית בטיפול ממושך. נשמע לי שהדבר החשוב ביותר בשלב זה הוא להשיג אבחנה מדויקת של הקשיים שלך, ולפיה לנתב את הטיפול לכיוון הנכון. לשם כך אני ממליצה לך לפנות לפסיכולוג קליני הבקיא הן בטיפול דינמי והן בטיפול קוגניטיבי התנהגותי. כך למשל, יתכן ויהיה אפשר לקבל החלטה כי בשלב הראשון מטפלים באופן ממוקד בחרדה שמתעוררת במפגש עם גברים, ובהדרגה ממשיכים משם לטיפול רחב ומעמיק יותר. אדגיש ואציין כי זו דוגמה בלבד וכי דרושה התבוננות מעמיקה וכוללת הן על הקשיים העכשוויים והן על ההיסטוריה על מנת שניתן יהיה לעשות סוג כזה של הבניה והכוונה. כמו כן, יתכן וניתן יהיה להיעזר בטיפול תרופתי. בהצלחה!!


שלום שני, מתיאורך אכן נשמע שאת מתמודדת עם מצב חרדתי, הכולל הן את התקפי הפאניקה והן דאגות אחרות סביב תפקודי הגוף. יתכן שנלווה לכך גם מצב דכאוני. לא ציינת מדוע הפסקת את הטיפול בציפרלקס, אך אם הוא עזר לך בעבר ניתן להניח שיעזור גם עכשיו. עם זאת, אני ממליצה לך בחום לבחון גם אפשרות של טיפול פסיכולוגי. השילוב בין הטיפול התרופתי לטיפול הפסיכולוגי יוכל לסייע לך לא רק בהפחתת הסימפטומים, אלא גם בהתמודדות מעמיקה יותר עם הגורמים הנפשיים שעל בסיסם התפתח המצב החרדתי. שיהיה כל טוב ובהצלחה!


שלום שרון, מדברייך נשמע שאת מאוד סובלת כבר מזה זמן מה. כפי שכתבת בעצמך, כנראה מדובר במצב דכאוני, המאופיין בחוסר חשק ומוטיבציה, מצב רוח ירוד, ולעיתים גם פחדים וכעס. לרוב בתוך המצב הדכאוני חשים פסימיות רבה, והעתיד נראה שחור. אך אני כן מאמינה שניתן למצוא דרך ולהקל על הכאב בו את שרויה. אני ממליצה לך לאזור את הכוחות ולפנות לעזרה מקצועית. אני בטוחה שמי מבני משפחתך או חברייך יוכלו לסייע בכך. קיימות אפשרויות רבות לטיפול וביחד עם איש מקצוע ניתן יהיה לבחון אותן ולמצוא איזו מיהן תתאים לך ביותר. שיהיה המון בהצלחה.


שלום עתליה, מתיאורך עולה שחרדה מלווה אותך מזה שנים רבות, אך מעולם לא קיבלה מענה ראוי אלא הרגעה נקודתית שמהווה מעין ”פלסטר“. אני ממליצה לך בחום לפנות לטיפול פסיכולוגי, בו ניתן יהיה לקבל הבנה טובה ומעמיקה של החרדה, למפות את הטריגרים האפשריים לחרדה, לרכוש דרכי התמודדות עימה ולצמצם את המקרים של חרדה בעתיד. במסגרת הטיפול בהחלט יהיה נכון גם לבחון את שאלת הטיפול התרופתי. פעמים רבות השילוב בין טיפול פסיכולוגי לטיפול תרופתי הוא היעיל ביותר. באופן כללי, התרופות שציינת הן תרופות בטוחות לשימוש. החשש שלך לפתח תלות בתרופות הוא מובן אך לרוב כאשר התרופות נלקחות בפיקוח פסיכיאטרי ותוך כדי טיפול התוצאות טובות. בכל מקרה, יהיה חשוב שתשתפי גם בחששות אלו את המטפל/ת שלך ושתבחנו ביחד מה האלטרנטיבה הטיפולית המתאימה לך ביותר. שיהיה בהצלחה וכל טוב!


שלום לך, ראשית, יש הבדל משמעותי בין הקשר של הפסיכולוג עם הורי הקטין לבין הקשר שלו עם גורמים אחרים. למול ההורים, מותר לפסיכולוג לחשוף פרטים מהטיפול. מידת החשיפה והעיתוי תלויים לרוב בשיקולים מקצועיים- טובת המטופל והאופן בו חשיפת הפרטים בפני ההורים תשרת אותו ואת הטיפול- ולא בשיקולי סודיות חוקית. למול גורמים אחרים כמובן שחלה חובת סודיות, והפסיכולוג יכול (ואף מחויב) לפנות ולדווח במקרה שידוע לו על אירועים לא תקינים שמתרחשים באותו הזמן, כגון הזנחה או התעללות.


שלום זיוה, את שואלת שאלה שהתשובה עליה אינה חד משמעית, ותלויה מאוד בתסמינים הספציפיים של בעלך- למשל, אם מחשבות השווא שלו קשורות בחברים ובבני המשפחה וכד`. ישנם מקרים בהם ניתן לעודד ולסייע בהשתלבות הדרגתית בפעילויות שונות, אך במקרים אחרים דחיפה שכזו עלולה לעורר מתח נוסף שאינו רצוי ובכך לגרום להסתגרות יתרה. ציינת שבעלך היה באשפוז וכעת נמצא בטיפול פרטי- כדאי לפנות למטפלת, ולדון עימה בשאלה הזו מתוך היכרותה איתו. שיהיה בהצלחה!


שלום גיל, אכן נשמע שהאפיזודות הדכאוניות מוכרות לך היטב, ומתעוררות בתקופות של שינויים ומעברים. מתוך כך, בהחלט יש להתכונן לאפשרות שגם סביב השחרור תחווה קושי, ושבאמת זה לא יהיה הזמן הטוב ביותר לא להיות בטיפול. חשוב שתשתף את הפסיכולוגית שלך בכל תחושותיך, לרבות החשש שהטיפול אינו יעיל מספיק והקושי לממן את הטיפול לאחר שיסתיים הסבסוד מהצבא. יהיה חשוב שתקדישו ביחד מחשבה מעמיקה לגבי המשך הטיפול במסגרת שתתאים לך מכל הבחינות- הן ברמה הטיפולית והן מבחינת היכולת לעמוד בעלות הטיפול לאורך משך הזמן שיידרש. שיהיה בהצלחה!!


שלום נדב, אשפוז נועד למקרים שבהם יש צורך בטיפול אינטנסיבי ביותר ו/או שמירה על המטופל בשל סכנה שהוא עלול להוות לעצמו או לאחרים. הייתי ממליצה להתחיל מפניה לפסיכיאטר, שבוודאי יוכל לייעץ לגבי הטיפול המתאים. עם זאת, אם אתה חש מצוקה עזה ואקוטית, או חושש שאתה עלול להיות בסכנה, אתה יכול לפנות לחדר המיון הקרוב למקום מגוריך. בהצלחה!