על הספה - פורומי מומחים

פורום דיכאון

חושבת המון על התאבדות

פורום דיכאון

פורום דיכאון, חרדה והתמודדות עם טראומה מנהלת פורום דר' הלה רובין מי-טל
עובדת במרכז לבריאות הנפש "שלוותה" ובקליניקה פרטית בתל אביב. בעלת פורום דיכאון, חרדה והתמודדות עם טראומה
נסיון רב בטיפול בדיכאון, חרדה, סכיזופרניה, קשיים חברתיים וזוגיים, התמודדות עם משברי חיים, אבל ואובדן. מרבה לעסוק בתחומים הקשורים בנשיות, אימהות ומגדר.

מטפלת בילדים, מתבגרים ומבוגרים. מתמחה בטיפול בגישה הפסיכודינאמית, תוך שילוב אלמנטים מגישות אחרות בהתאם לצרכי המטופל. בעלת הכשרה בטיפול

קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) לחרדה ודכאון ובטיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT) להפרעת אישיות גבולית.


דאגנות או חרדה? מצב רוח ירוד או דיכאון? האם כדאי לפנות לטיפול, ולמי?

הפורום יעסוק בשאלות מסוג זה, הקשורות לתחום הדכאון, החרדה לגווניה (כגון התקפי פאניקה, הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית- OCD, הפרעת חרדה כללית) וההתמודדות עם אירוע טראומתי (כגון תאונת דרכים, אובדן פתאומי של אדם קרוב, תקיפה מינית). קשיים בתחומים אלו גורמים לסבל רב הן אצל האדם עצמו, והן בקרב האנשים בסביבתו. לעיתים קרובות, קשה לזהות האם מדובר בקשיים "נורמליים" או בקשיים חמורים יותר, הדורשים פניה לעזרה מקצועית. וכמובן, שגם הפניה לעזרה מקצועית מציבה שאלות וקשיים משלה: למי כדאי לפנות לאבחון וטיפול? מהן שיטות הטיפול המקובלות כיום?איזו שיטת טיפול מתאימה לי?

הפורום מציע מידע, התייעצות והכוונה ראשונית, אך אינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי, לאבחון ולטיפול. הפורום לא יעסוק בטיפול תרופתי.




שאלה:  חושבת המון על התאבדות  -  (שרון)


לא רוצה יותר. למזלי וברוך השם באמת לא רע לי בחיים, אבל גם לא טוב לי. אין לי מוטיבציה לכלום, אני עושה דברים מכוח האינרציה אני חיה כדי להתקיים ולהמשיך הלאה כי צריך אבל אין לי תשוקה עזה לכלום. למה שיש לי  או אולי יש לי (עשיתי על עצמי עבודה מוחית מעולה בלא לרצות יותר כלום ולא לצפות) תשוקה, אני מפחדת לעשות ואין לי כוח להתחיל. אני שונאת את עצמי ותבכיינות הזאת אבל לא בא לי כלום. הכרתי מישהו שהתאבד לאחרונה, שלקח את מה שחשבתי עליו כל כך הרבה זמן ואשכרה ביצע, ומאז זה נראה לי הרבה יותר פשוט ומעשי. גם יש לי תוכנית למידת הצורך. לא בא לי כלום פשוט. לזרוק את עצמי מקומה 14 מאיזה בניין נשמע לי בסדר. עצוב יהיה לי לפגוע בהורים שלי ובאנשים שקרובים אלי ולכן אני לא ממהרת לעשות את זה. אני פשוט כל כך אדישה, גם המוח שלי אדיש בהתאם. איטי וסתום ועצוב. לא מוצאת סיבה או מטרה לכלום. המדינה הזאת רק נהיית מסריחה יותר ויותר, משעמם לי ועצוב לי בחיים, אני בוכה המון וכמה פעמים ביום. לא בא לי. גם לא בא לי לקחת כדורים בגלל התופעות לוואי. אני מתאפקת ומנסה לחשוב בצורה חיובית, שהכל משתנה ושיכול להיות טוב ובינתיים הימים עוברים עליי בעצבים ובשעמום בדמעות ובפחדים ובשנאה של מלא אנשים סתם בלי סיבה. לא בא לי ואני אפילו לא מצליחה לבטא את עצמי פה כמו שאני באמת רוצה. באמת, מה הטעם לחיות? לא ברור לי למה אחוז כל כך קטן מהאנשים מתאבד. יכול להיות שאני ממש חולת נפש? איך הצלחתי להכניס את עצמי לדיכאון כזה? למה פעם הכל היה פשוט וכיף ולאט לאט זה נהיה מיותר ומעצב ןוהזמן נמרח על כלום. ואם אני ינסה לתקן את עצמי זה יעזור בכלל? הרבה יותר פשוט לוותר. הלכתי גם לכמה פסיכולוגים. לא הצלחתי להסביר את עצמי, רציתי לחנוק אותם, לא היו לי תשובות לשאלות הקשות שלהם. וככל שאני שומעת יותר סיפורים על פסיכולוגים אני מבינה כמה הם דפוקים בעצמם.אני רוצה את השמחת חיים שהיתה לי פעם בחזרה.

תשובה:  חושבת המון על התאבדות - (0)


שלום שרון,
מדברייך נשמע שאת מאוד סובלת כבר מזה זמן מה. כפי שכתבת בעצמך, כנראה מדובר במצב דכאוני, המאופיין בחוסר חשק ומוטיבציה, מצב רוח ירוד, ולעיתים גם פחדים וכעס. לרוב בתוך המצב הדכאוני חשים פסימיות רבה, והעתיד נראה שחור. אך אני כן מאמינה שניתן למצוא דרך ולהקל על הכאב בו את שרויה. אני ממליצה לך לאזור את הכוחות ולפנות לעזרה מקצועית. אני בטוחה שמי מבני משפחתך או חברייך יוכלו לסייע בכך. קיימות אפשרויות רבות לטיפול וביחד עם איש מקצוע ניתן יהיה לבחון אותן ולמצוא איזו מיהן תתאים לך ביותר.
שיהיה המון בהצלחה.
 X