הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.

במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

שירן שלום, מכיון שהדיבור עבור בנך דורש מאמץ, והשטף הושג רק באחרונה, יתכן שכאשר הוא חווה מתח, הפתעה או בהלה הוא נסוג לדפוס מוקדם יותר ואז מגיב בצרחות. סביר שהכנה מוקדמת ככול הניתן (למשל לקראת כיבוי סרטון) עשויה לעזור, ובעיקר מענה שיהיה דווקא סבלני ורגוע עד כמה שניתן, כלומר דווקא להגיב למצבים הללו בדיבור חרישי ושקט מצידך, כזה שיאפשר לו להירגע ואף ייתן פשר: "אתה נבהלת עכשיו". מעבר לזה, חשוב להבין שאם מדובר בדפוס שברצונך לעזור לו להכחיד, מוטב להפחית את ההתייחסות לזה ולא לתת לעיניין תשומת לב מיוחדת. בהצלחה, מיכל


שלום רב, מציעה להתייעץ תחילה עם רופא ילדים, ובהמשך עם נוירולוג. זה נכון שטיקים עשויים להתפתח גם בגלל מתח נפשי וסטרס, אבל כדאי לשלול תחילה אפשרויות רפואיות. ורק לאחר השלב הרפואי להמשיך לבדוק את המרכיב הנפשי. בהצלחה, מיכל


מאי שלום, מהתיאור הקצר שלך קשה לדעת "מה יש" לבתך, אבל בוודאי שלא הייתי ממהרת לקבוע שמדובר בהפרעה נפשית מסוג כפייתי-טורדני או אחר. את מתארת קפיצת מדרגה כלומר יתכן שהיא גם נהנית מבדיקת הגבולות הזו, ויתכן שאווירת החופשה/קייטנה/שינוי שגרה גם כן מזמנת את זה. אם להרגשתך זה לא עיניין תקופתי שהוא ממקור של משחק או תגובה לשינוי כלשהו, אני מציעה לפנות להתייעצות עם פסיכולוג/ית התפתחות/ית. בהצלחה מיכל


מאירה שלום, ראשית טוב מאוד שפניתם לטיפול רגשי עבורו: גם אם את לא רואה את ההתנהגויות שמתוארות בגן בסיטואציות אחרות, סביר שהוא לא ממציא את זה, ואכן חווה מצוקה משמעותית בהקשר החברתי מחוץ לבית. לגבי השאלה האם לפנות לאבחון, אני חושבת שכדאי להתייעץ על זה עם המטפל/ת שלו. בהנחה שמדובר באשת מקצוע מהימנה, עם השכלה רלוונטית וניסיון משמעותי בטיפול בילדים צעירים, היא אמורה לדעת להעריך בתוך פרק זמן של מספר שבועות האם המטרות שהיא זיהתה בראשית הקשר איתו נמצאות בתהליך שינוי והתפתחות, או שמא כדאי להעמיק את ההבנה אודות מקור הקושי באמצעים נוספים.למרות שיתכן שצריך יהיה גם לפנות לפסיכיאטר בהמשך, קל יותר לרוב לפנות תחילה להערכה פסיכולוגית, על ידי פסיכולוגית מומחית לטיפול ולאבחון בגיל הרך. בהצלחה מיכל


שלום ירון, ראשית חשוב לציין לטובה את העובדה שהתיישבתם עם בנכם לדבר על החוויה הקשה ולתת הזדמנות לעיבוד של האירוע, חוסר האונים שכל אחד מהצדדים חווה: אימו כשנבהלה ולא הבינה את הציור, בנך כשנאלץ להצטדק בפניי אימו, ואתה שהיית קרוע ביניהם. לעיתים קשה לנו כהורים לקבל הצצה לעולמם הפנימי של ילדים, וציור הוא בדיוק הזדמנות כזו. גם אם לא היה זה ציור של יום השואה, הרי שלילד מותר לבטא את כל מחשבותיו ורגשותיו בציור - לזה בדיוק נועדה האומנות: ביטוי עצמי, ואיזה מזל שיש לנו כבני אדם הזדמנות כזו. חשוב לחזור על המסר לפיו אתם אוהבים אותו בכל מחיר וסומכים עליו, ושמותר לו לצייר כל דבר. וגם, להדגיש את המסר שאם הוא נבהל ממשהו או מודאג, הוא מוזמן לבורא לדבר אתכם על זה, בדיוק לשם כך יש משפחה. בהצלחה, מיכל


תבל שלום רב, את צודקת, בהחלט כדאי לערוך אבחון מקיף מאחר ומדובר בנער שמתמודד כבר הרבה זמן עם קשיים מסוגים שונים, שקשורים גם להתנהלותו הרגשית-חברתית וגם להיבטים לימודיים. מציעה לשם כך לפנות לאבחון של פסיכולוג/ית קליני/ת שמיומנת באבחון בני נוער ולא להסתפק בהערכה של מאבחנ/ת דידקטית. אפשר גם להתייעץ לשם כך עם השירות הפסיכולוגית החינוכי ברשות המקומית שלכם, בחלק מהתחנות יש שירותי אבחון מקיפים, אבל גם אז לוודא שההתמקדות לא תהיה רק בתפקוד הלימודי שלו ויילקחו בחשבון הבטים נפשיים. בהצלחה, מיכל


ניבה שלום, מאוד קשה לענות על שאלתך מבלי לדעת על היבטים נוספים במהלך ההתפתחות של בתך, הכרחי מידע אודות התגובתיות החושית שלה, הויסות העצמי, מיומנויות הקשב והשליטה ועוד ועוד. מציעה שבתור התחלה תפנו למרפאה בעיסוק שתוכל להתרשם ממנה ולשקול את הצורך בטיפול ו/או בהערכה התפתחותית מקיפה יותר. בהצלחה, מיכל


סוניה שלום, פעוטות צעירים לא אמורים לשחק זה עם זה, אבל בהחלט להנות מהנוכחות האחד של השני ולהצליח לשהות ב'משחק מקביל'. כלומר היא לא בהכרח אמורה לחלוק איתו חפצים או לתפקד כ'אחותו הגדולה', אבל כן היית רוצה לראות שהיא מתעניינת בו, רוצה את קרבתו לפחות בחלק מהזמן ולא רק נרתעת. לגבי הבעת השפה, סביב גיל שנתיים פעוטות אמורים להתחיל לצרף מילים לכדי צמד, ובהחלט אמורים להביע כוונות תקשורתיות בפני אחרים כלומר להצביע על חפץ, לוודא שהאחר - את - רואה ואז לומר : "כדור גדול", "כלב טוב" או "לשתות מים" וכן הלאה. שלושת הגורמים שציינת: העדר עיניין באחרים, עיכוב בהבעת השפה והעדר הצבעה עשויים להיות מדאיגים ולכן כדאי לפנות למכון להתפתחות הילד כדי לקבל תמונה אבחנתית רחבה יותר על התפתחותה של בתך. תורי ההמתנה עשויים להיות ארוכים בחלק מהמכונים ולכן כדאי בכל מקרה גם לפנות להתייעצות של קלינאית תקשורת שמיומנת בעבוד עם פעוטות צעירים. וכן - בהחלט פנית לפורום הנכון... בהצלחה, מיכל


שלום רב, בהחלט כדאי להתחיל טיפול, וחשוב לא לדחות את זה. נשמע לי שגם אם פסיכיאטר יראה אותה ויחשוב שהיא צריכה טיפול תרופתי נגד חרדה, על טיפול פסיכולוגי תהיה המלצה בכל מקרה, רק טיפול תרופתי לא יכול להספיק, ויתכן ובהמשך תהיה המלצה גם לטיפול קבוצתי עם מתבגרים בני גילה. בהצלחה מיכל


שלום עדי, השאלה איך לעזור לו קשורה בשאלה מה מקור החשש, והאם מדובר בהימנעות וחששנות שמאפיינים אותו בעוד מצבים חדשים, כלומר האם מטבעו הוא ילד הססן, 'איטי להתחמם', שנוטה להזדקק לזמן הסתגלות ממושך במעברים ובמצבים מאתגרים. לעיתים ילדים עם דפוסים אלה צריכים הכוונה הדרגתית דרך "פירוק" האתגר למשימות קטנות [להתקרב למגלשה מבלי לטפס- לטפס מבלי לדבר עם אחרים- לטפס ליד ילד מוכר וכן הלאה] ועצם החשיפה ההדרגתית מספיקה להם. יש ילדים שזקוקים לעזרה יותר נרחבת מכיון שמדובר בחלק מהימנעות כללית שקשורה באבחנות אחרות וזה כבר יידרוש עזרה מקצועית אחרת בתחום הרגשי-נפשי. בהצלחה מיכל


הי, אני חושבת שהצבעת בדיוק על העיניין: הביקורים באמצע היום עשויים לשבש את סדר יומו של הפעוט ולהקשות עליו לייצור קשר עם המטפלות בגן. לא הבנתי מדברייך האם ביקורים אלו הינם המפגשים היחידים של האב עם הפעוט, או שבנוסף לזמני השהות המשותפים שלהם האב בוחר להגיע לראות אותו גם בתוך המסגרת הגנית, ואם כן, מדוע? כלומר, מהי המוטיבציה בעצם? האם חש שמתגעגע אליו? האם לא סומך על צוות המעון? האם רוצה באופן הזה להדק את הקשר ביניהם? עשויות להיות כמובן סיבות נוספות. וגם, איך זה משתלב עם ההסכם של ההורות המשותפת? נשמע לי שחשוב להבין מה עומד מאחוריי הבחירה הזו כדי להבין את מערכת היחסים שנוצרת כאן ואת ההשפעה העכשוויות והעתידית של זה על הפעוט, ניתן להתייעץ עם אשת מקצוע לשם כך. בהצלחה, מיכל


מצדה שלום, בתיאור שלך חסרה התייחסות אל אימה של הילדה, איני יודעת אם בגלל שהיא לא בתמונה מנסיבות קשות או אחרות, או בגלל שהאב מגדל את הנכדה בעצמו, אבל יתכן ותגובותיה של הנכדה קשורות במערך משפחתי מורכב יותר מכפי מה שקורה בבית הדודה. כדי לעזור לה חשוב להתבונן בתמונה השלמה, להבין את כל מערכות התמיכה שיש לילדה, ולהבין את יחסי ההתקשרות שלה - על מי יכולה לסמוך, מי הם המבוגרים שתומכים בה, מה היא עושה כדי להיעזר. ממליצה לפנות לייעוץ מקצועי מתאים. בהצלחה מיכל