הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.

במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

הי סיון, מבחינת התינוק ההעדרות שלכם אינה בעיתוי מוצלח, אם מהלך התפתחותו תקין הוא בדיוק כעת מתחיל להתרגל ולבטוח בנוכחותכם הקבועה ולפתח את מה שייגן עליו בהמשך - תחושת האמון בעולם שמושגת בזכות ההיענות הקבועה שלכם. יחד עם זאת, הצורך שלכם להתאווררות מובן וברור. אני מציעה לחשוב על אפשרות של חופשה קצרה יותר שתוכל להקל עליו קצת יותר, וכמובן ממליצה על הקפדה רבה ככול הניתן על השגרה שלו ועל הישארות במקום שבו הוא רגיל להיות: הבית בו מתגורר, המיטה שלו והחפצים, ושמירה על סדר היום. לגבי שיחות הווידאו: מכיון שזה עשוי לבלבל ולהציף עוד יותר, ולא תמיד השעות בהן אתם תוכלו לדבר הן השעות שיתאימו לו, מוטב להקליט הודעות וידאו ואודיו עם הפנים והקולות שלכם, לרבות שירים שאתם שרים לו באופן קבוע או סיפור שאתם נוהגים להקריא, והסבתות יוכלו להשמיע לו כשזה יתאים. כדאי לחזור על משפטים קצרים וקבועים: "אימא ואבא טסו במטוס ואתה עם סבתא", "אימא ואבא נסעו ויחזרו" וכדומה. נסיעה טובה, מיכל


ליה שלום, זה בהחלט קשור לוויסות, אבל לא רק לוויסות החושי אלא גם לויסות הרגשי שלו, כלומר: למידת יכולתו לשלוט בדחפים ולדחות את הסיפוק, וגם למידת יכולתו להביע אמפתיה לכאב של האחר. הדרך לעזור לו היא לא להימנע מהסיטואציות החברתיות בהן זה מתרחש, אלא בדיוק להיות צמודים אליו ולתווך לו אותן, את מעשיו ואת התחושה שזה גורם לאחרים, וגם לתת לו להזדמנות לתקן - ללטף, להנעים, לחבק, להגיד 'סליחה'. החלק הזה חשוב במיוחד, כי אלו הן ההזדמנויות בהן הוא לומד כישורים חברתיים ולומד שלמעשיו יש השלכות ותוצאות ושביכולתו להשפיע על אחרים. אם העיניין לא חולף, מוטב להמשיך להתייעץ. בהצלחה, מיכל


הי נטע, כדי שבנך ואביו ירגישו בנוח האחד עם השני עליהם לשהות הרבה מאוד יחד, בסיטואציות נעימות של הנאה ושל משחק, וגם בסיטואציות פחות נעימות כמו החלפת חיתולים או התארגנות אחרת. קשר בין הורים וילדים נבנה בדיוק כך: על התנסויות הדדיות חוזרות שבהן יש אפשרות לתיקון, להבנה, לכשל וחוזר חלילה. אין צורך לתת לבנך לבחור מי יהיה איתו, זוהי החלטה שלכם ההורים, וככול שאתם תהפכו את זה לעיניין טבעי - ששניכם עושים הכל מבלי להתייעץ איתו, ואבא שלו יזכה להיות איתו בסיטואציות חוזרות ומהנות ומבלי להיבהל או לפתח תחושת דחייה, כך גם הוא ירגיש את השינוי ויצליח להתקרב לאביו. בהצלחה, מיכל


הילה שלום, תחילה לומר שמצויין שבנך מסוגל לעשות את ההבחנה בין מה שמותר בתוך הבית לבין מה שמותר עם חברים. אתם בהחלט צריכים לעזור לו לעצור ולשאול האם לצד השני זה נעים ומתאים, ולעזור לאחותו להגיב אליו באופן ששומר עליה ולא חודר למרחב שלה. יחד עם זאת, נסו אתם ההורים כן לאפשר לו את זה עד כמה שניתן כדי שלא יחוש דחוי. העובדה שאת מרגישה שאתם נוכחים ומשקיעים לא תמיד 'סוגרת' את הצורך הזה, שיכול להיות עמוק מאוד וגם תקופתי לעיתוי ספציפי שבו הוא מרגיש יותר 'אבוד' ותלוי, או אפילו קצת מרוקן ממשאבים. במידת הצורך כדאי להתייעץ עם מרפאה בעיסוק בהקשרים התחושתיים-ויסותיים. בהצלחה מיכל


שלום רועי, מדובר בנושא מורכב מאוד עבור ילדים צעירים מאחר ובנוסף לעובדה שהוריהם נפרדים, עליהם להתרגל ללון בשני בתים ולהסתגל לאורח חיים ושגרה מורכבת מאוד. ילדים בגיל הרך זקוקים לשגגה ולרציפות ככול הניתן ומעברים לא מייטיבים איתם, מאידך, ברור שהכי חשוב יהיה לשמור את רציפות הקשר עם כל אחד מההורים כי הרי היא בעיקר צריכה לדעת ששניכם ממשיכים לאהוב אותה ולדאוג לשלומה ולבטחונה. אני ממליצה לפנות לייעוץ מקצועי על מנת לגבש את הסדרי הראייה הנכונים ביותר עבורכם באופן שלוקח את הצרכים שלה בחשבון. בהצלחה , מיכל


נויה שלום, קיימת תופעה של 'גמגום התפתחותי' אצל פעוטות וילדים צעירים, בגדול זה נגרמת בגלל הפער בין ההבנה השפתית להבעה. כלומר, בשלב בו לילדים יש המון רעיונות ורצון להגיד ואין להם דיי מילים לעשות את זה. מדובר בתופעה שהיא לרוב חולפת ולא דורשת טיפול. מצד שני, את מתארת היבטים נוספים לעיניין, כמו מצמוצי העיניים, וכן קיימת גנטיקה משפחתית. טוב מאוד שקבעתם הערכה אצל קל"ת, היא תוכל להתרשם ולכוון אתכם. בנתיים, כדאי לא להילחץ, לתת לו לומר את דבריו ולהישאר סבלניים ככול הניתן כדי שיוכל להשלים את מה שניסה לומר. חשוב לומר שבהינתן התקופה העולמית שבה אנו מצויים, ימי מגיפה וחוסר וודאות, בהם אובדן של שליטה ושל רצף, יכול להיות שמדובר גם בביטויים של מתח. בהצלחה, מיכל


שלום גילה, התשובה לשאלתך היא הסבר מילולי המלווה בהמחשה עד כמה שניתן. כלומר-ראשית להצמיד את הסבר לאירוע לומר שחיבוקים נותנים רק לאנשים שמכירים- ולציין את השמות של האנשים שלהם מותר לתת חיבוק ( לדוגמה שמות קרובי המשפחה) . להמחיש את המילה "חיבוק". לערוך הדגמות בניכם, להיעזר בבובות- "לביים" הצגה לחזור על כך כל פעם מחדש. לבקש את עזרת הגן- בשיח בסיפור. בהצלחה


אלה שלום, גם אם פחד מזרים כבר חלף, ישנם פעוטות עם רמת רגישות גבוהה יותר שלא אוהבים שנכנסים להם למרחב האישי ומגיבים בבהלה. הכנה מאוד עוזרת - במידת האפשר ("אולי במעלית יהיו עוד אנשים, אני שומרת עליך"), ובעיקר קבלה של הרגישות הזאת. בהנחה שהוא ילד עם התפתחות תקינה שגם מסוגל לייצור קשרים בהתאם למצופה בגילו ונהנה מקרבה של אחרים מוכרים, אני מניחה שהרתיעה הזו צפויה לחלוף. בהצלחה מיכל


רעות שלום, קיים פער בין האופן בו את מכירה את בנך בסיטואציות חברתיות בבית ועם המשפחה לבין האופן בו הגננת רואה אותו בגן באינטראקציה עם בני גילו. אני מבינה את ההיסוס שבפניה להערכה מקיפה, אבל אם מדובר בגן שבו אוירה נעימה והגננת מנוסה לא הייתי פוסלת את ההתרשמות שלה. הרי קשיים חברתיים של ילדים לא מופיעים באינטראקציות 'בטוחות' ומוכרות עם מבוגרים, אלא דווקא כשהילדים נדרשים לאתגר בקבוצת השוים. בכל מקרה, תורי ההמתנה כיום במכונים להתפתחות הילד מאוד ארוכים, ועד שיגיע תורכם אולי תחשבי שכבר אין בזה צורך, מאידך, אם ההסתגלות החברתית שלו לא תשתפר, הרי שטוב לפנות מוקדם ככול הניתן. בנוסף, אם ברשות המקומית שלכם פועל שירות פסיכולוגי חינוכי-התפתחותי שעורך ייעוצים ותצפיות בגני הילדים, כדאי גם להתייעץ עם פסיכולוגית הגן, למרבה הצער השירות אינו פעיל בכל הרשויות. בהצלחה מיכל


שלום מורן, דרכם של ילדים לספר לנו שקשה להם היא הרבה פעמים דרך התנהגות, ילדים צעירים, וגם צעירים פחות, לא מסוגלים להגיד או לחשוב משהו כמו :"אני חושש מידיי אז אימא בואי תהיי לידיי ותשמרי עליי", או "אני לא מאמין שאצליח להסתדר אז הפסקתי לנסות". ההתנהגות שאת מתארת יכולה בהחלט לשקף מחשבות ותחושות כאלה אצל בנך, אבל צריך להקשיב לזה ולהבין שהוא לא עושה את זה "דווקא", אלא מנסה לומר לך משהו באופן הזה וכדאי לנסות ולהבין כדי לעזור לו. מציעה שתפנו לאשת מקצוע שמיומנת בטיפול בילדים, מניחה שבהכרות אתכם ואיתו תמצאו את הדרך להבין אותו יותר ולסייע לו לחוש פחות במצוקה. בהצלחה מיכל


שלום רב, את צודקת, בהחלט כדאי שיבואו לראות אותו, ומוטב שתעשה זאת פסיכולוגית התפתחותית שתוכל להעריך הן את הכוחות שלו ואת רמת ההתפתחות ותוכל גם לעבוד עם ההורים והצוות. בנתיים, כדאי לנסות לסייע לו להיקשר אל אשת צוות אחת שמחבבת אותו, לנסות להתקרב אליו עם המסר: 'אתה מאוד מתגעגע לאבא אבל אני שומרת עלייך ואעזור לך להתרגל לגן עד שאבא יבוא'. לא ללחוץ לפעילות חברתית או למשחק חברתי, הוא כנראה לא פנוי לזה. בהצלחה, מיכל


הי, לא בטוחה שהבנתי למה בעצם לא ללמד שלא מדברים עם זרים. המשמעות היא לא כדי להיזהר מזרים ("כיפה אדומה"), אלא כי אלה כללי התנהגות נפוצים יותר בחברה, ואת זה בהחלט מקובל ללמד ילדים. את צודקת, זה לא מתאים שהוא ידבר עם אישה מבוגרת על התיק שיש לה, גם אם זה נשמע חמוד וחברותי. ועדיין, אפשר לדבר על סייגים כמו שיחה קלה של מבוגרים שחולקים תור המתנה משותף (בחנות או מרפאה), או מפגש אקראי בעל מטרה משותפת (כמו סיור). בהצלחה מיכל .