הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.

במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

נוגה שלום, אני מניחה שהשאלות של בנך מורכבות עבורכם כי אתם בעצמכם סביב המורכבות של התקופה והציפיה, בעצם גם אתם שואלים את עצמכם למה אין לו אחים...וזה מורכב ועשוי להיות קשה. אבל המשחק, בודובים ובכלל, שומר עליו ומאפשר לו את הפנטזיה. בנתיים אין לו אחים, אבל הוא יכול לשחק בכאילו יש לו, ואז הם גם יכולים להיות גדולים ממנו וגם נחמדים מאוד - מה שבהמשך במציאות הרי לא בדיוק יהיה.....בגילו הצעיר אין צורך להכניס אותו לעיניין הרפואי, אבל כן ניתן לומר לו בפשטות שגם אתם הייתם רוצים אח או אחות בשבילו ושאתם מקווים שיהיה לו. בנתיים יש לו אתכם, ולכם אותו וזה הרבה מאוד, אתם משפחה מאושרת גם ככה, ובעיקר אוהבים אותו מאוד. שימו לב שילדים לעיתים מדמיינים שהוריהם רוצים עוד ילדים כי הם עצמם לא מספיקים להם, או כי הם לא מספיק טובים, וזה כמובן לא העיניין. בהצלחה רבה, מיכל


לילי שלום, אינטראקציות בין ילדות בגיל הזה עשויות להיות מאוד מורכבות, יחסי כוחנות ושליטה דומיננטיות ועוד מובילים את השיח ואת הדיאלוג ביניהן. במצבים בהן היחסים מסתבכים בין קואליציות חשוב לפעמים שהמחנכת תעשה תיווך חברתי, ובמקרים מורכבים אף יותר גם כדאי לערב את היועצת. אני מציעה לעודד את בתך לבחור להתקרב אל חברות שנותנות לה להרגיש טוב עם עצמה, כלומר חברות בהן היא לא תצטרך להיות 'מישהי אחרת' או לזייף. זהו מסר שכדאי להעביר ולסייע לה להכיר את עצמה יותר בסיטואציות שונות, עם כל אחת מהן, כדי להיתרם חברתית ולהמשיך להרגיש אותנטית. בהצלחה, מיכל


ליאת שלום, את ציינת את הדילמה במדויק, ומנית מצוין את מרבית השיקולים. לצערי מבלי להכיר את בתך או אתכם כמשפחה אין לי דרך לייעץ או להוסיף, כיון שכל היבט תלוי בעצם בכם: האם היא ילדה שמשתלבת בקלות ואז היא תוכל להצליח חברתית בכל מקום בקלות? האם אתם משפחה שמטיילת ודואגת להעשרה גם מחוץ לשעות הלימודים וכדומה. בכל מקרה, מאחר ואת ערה בהחלט לכל המורכבויות, אני בטוחה שתוכלי לקבל החלטה שמתאימה לבתך. בהצלחה מיכל


בנצי שלום, עיניין הוויסות החושי נראה לי אולי קיים, אך וודאי לא מסביר את ההימנעות מהיציאה מהבית. אני חוששת שההתקבעות בעיניין הזה קשורה יותר לעיניין שהיה בגן ולתחושה שלו כי הכי טוב בבית. זה כמובן נכון, אבל לא סביר שישאר בעמדה הזו, וכאן נכנס נושא אחר שהוא סמכות הורית: אהבה וסבלנות זה קריטי, וזה הבסיס לכל, אבל ילד בן 3 צריך שהוריו יחליטו מתי הוא יוצא מהבית ומתי נשאר, זה לא לשיקולו. אם אתם מחליטים שהוא הולך לרופאה, הוא צריך ללכת, גם אם המשמעות שיוצא עם טיטול בלבד. שום תהליך התפתחותי הכרוך בהסתגלות: פרידה מטיטולים או הסתגלות לגן, לא ייקרה אם בנכם לא יכול להישען על הסמכות והביטחון שאתם תקנו לו. נסו לומר משהו כמו: פעם כשהיינו יוצאים היית הולך לגן, אבל עכשיו לא הולכים יותר כי היה שם לא נעים, אבל כן הולכים למכולת/לגינה/לרופאה כי חשוב לצאת מהבית. בתחום של ויסות חושי עוסקות מרפאות בעיסוק, אם אתם זקוקים להדרכה בנושא הזה, מוטב לפנות לייעוץ אצל מרפאה בעיסוק שהיא מומחית בהתפתחות הילד. בהצלחה, מיכל


לב שלום, הסיבות שציינת, לידה ושינויי המסגרות כתוצאה מהסגרים, הם בהחלט סיבות שכיחות לרגרסיה בשליטה על צרכים. בתור התחלה כדאי לא להיבהל, להבין שזו הדרך שלה לבטא מצוקה וקושי, ולתת לה תחושה שאתם איתה בזה ושתעזרו לה ללמוד מחדש להתאפק. מציעה לסגל זמני הליכה קבועים ולהגיד לה שאתם כעת עוזרים לה כי הגוף שלה שוכח. אם העניין נמשך מוטב לפנות לייעוץ מקצועי. בהצלחה, מיכל


שירה שלום, בתיאור שלך ציינת גם את פערי המשחק והתקשורת וגם את הבדלי המזג שלה כפי שניכרים בגן ובבית. בשני המקרים הגננת מרגישה שעובר עליה משהו ושהיכולות שלה לא באות לידי ביטוי וזה באופן שנותן אותותיו על ההתפתחות שלה. אני לא יודעת לאיזה אבחון הגננת התכוונה, אבל זה לא מוקדם: אנשי מקצוע שמיומנים בגיל ינקות יודעים להתבונן על פעוטות וילדים צעירים ולתת הכוונה, והתהליך עשוי להיות קצר וממוקד הרבה יותר. אין צורך להיבהל מפנייה כזו. בהצלחה, מיכל


שלום רב, כתבת שהאב המשחק מנסה להתחבב, אז אני תוהה האם הוא אכן מצליח ובתך באמת מחבבת אותו, או שהוא מעורר בה תחושה של אי נוחות ושל רתיעה? מידת המשחקיות של מבוגרים משתנה ומבוגרים שהם הורים ורוצים לייצור אווירה טובה, עושים זאת בחן ובנעימות, ומשתפים את הילדים הם נכס אדיר לעולמם הרגשי של ילדים. אולי הוא עושה זאת כי הוא כזה אדם? כייפי, הומוריסטי ונינוח, ואת אותה אווירה שבה הוא משחק עם ילדיו-שלו, הוא מכיל גם על בתך? האם התנהגותו זו גורמת לך להסס האם לשלוח את הילדות לשחק יחד במחיצתו? אני מציעה לבדוק מה מקור החשש והאם הוא מוצדק בטרם תעשה החלטה או אמירה שתפגע ביחסים של בתך עם בתו ו/או בו כאדם. בהצלחה מיכל


איתן שלום, אתה שואל לגבי הרחבה של תחומי העיניין, אבל מהתיאור שלך נשמע שבנך דווקא דיי מגוון: הוא גם צובע, גם מתחפש, גם משחק במשחקי דימיון וגם צופה בסרטים. הוא בעצם עושה את כל מה שבני גילו אמורים לעשות, ולכן הנושא הוא לא חוסר-גיוון אלא ההתרשמות שמדובר בתחומי עיניין שלא מתאימים את המגדר שלו, מאחר ואם היה ילדה בת 3:6, ולא ילד, הרי שזה היה נראה דווקא מותאם בהחלט. לפיכך, השאלה קשורה אולי בחשש שמתפתחת אצלו העדפה שאינה תואמת את המין הביולוגי איתו נולד. מאחר ומדובר בילד צעיר ומתפתח, ועל ההורים לאפשר לו בחירה חופשית ולא לכוון אותו באמצעות אכיפה או מתן תחושת אכזבה מהבחירות שלו, אני מציעה להמשיך לחשוף אותו למגוון צעצועים, אבל לכבד את הבחירה שלו ולאפשר לו לשחק במה שהוא בוחר. אם העיניין ממשיך להדאיג אתכם, מוטב לפנות לייעוץ מקצועי. בהצלחה מיכל


אורי שלום, הרטבה בהחלט יכולה להיות קשורה לפחדים או חרדה, ועולה שאלה עד כמה היא מרגישה שמסוגלת להתמודד ולסמוך על עצמה כמי שמתמודדת. האם חשבת לפנות לייעוץ? חשוב להבין על מנת לגבש המלצה גם כיצד מתמודדת במסגרת החינוכית שלה מבחינה רגשית וחברתית, מעבר לנושא ההליכה העצמאית לשירותים. בהצלחה מיכל


אורי שלום, דרך התיאור הקצר שלך קשה לדעת האם מדובר בחרדה, אבל ברור שפיתחה הימנעות שצריך לנסות להבין. איך היא מסבירה את הסירב הזה? האם היא נזקקת לליווי בעוד מצבים? האם השימוש בשירותים קשור באתגר מבחינתה בעוד הקשרים (עצירויות, התאפקות, בריחות פיפי וכו'). אני מניחה שכשהיא מבקשת בבית שילכו איתה לשירותים היא מבקשת את עזרת ההורים, אבל מי עוזר לה בבית חברים? האם היא רוצה שחברה תיכנס איתה או רק תלווה אותה? או האם פונה להורה אחר? בתור התחלה כדאי לנסות להבין את ההקשר הרחב יותר. בהצלחה מיכל


רותם שלום, ילדים רגישים אכן יכולים להגיב למידע חריג שכזה, ועשויים לפתח מחשבות טורדניות, כלומר אם זה קרה למישהו בעולם זה עשוי לקרות גם לה. העניין תלוי כמובן בעד כמה היא ילדה עם נטייה לחרדה בכל מקרה, לדימוי העצמי שלה ולמידה בה היא מצליחה 'להזיז' מחשבות טורדניות. מצויין שהיא שיתפה אותך, וכשזה קורה עוד חשוב לומר לה שאת סומכת עליה דבר כזה לא יכול לקרות, שגם אם יש מחשבה זה לא המציאות ושאת איתה בכל מחשבה וטירדה. ההחלטה האם לפנות להתייעצות תלויה בשאלה עד כמה המחשבות הללו מפריעות לה בהתנהלות היומיומית, כלומר אם בגלל מחשבות על מה שהיא יכולה לעשות עם סכין היא לא תמרח לעצמה כריך או תימנע מלהיכנס למטבח זה אכן הפרעה בחיי היומיום וכדאי להתייעץ. חשוב לשים לה גם האם מופיעה נסיגה בתפקוד שלה בעוד היבטים: התכנסות, ירידה בפעילות, בכי מוגבר וכדומה. בהצלחה מיכל


אתי שלום, ילדים, וגם מבוגרים, מפתחים דפוסים חזרתיים במצבי מתח, וחלקם הופכים תדירים עד כדי שעונות להגדרה של 'הפרעות טיק' ולעיתים דורשות התערבות ממוקדת או רחבת היקף. התקופה בה אנו נתונים, שבה הוא גם נמצא לרוב במשחק יחידני, מזמנת הרבה מאוד מתחים נפשיים, ובאופן כללי כדאי מאוד לעזור לו להיות עסוק בדברים חברתיים ובפעילות גופנית ולא מול מסך שבעיקר מגביר בדידות. בהצלחה, מיכל