הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.

במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

מאשה שלום, אני מסכימה איתך שההתנהגות של בנך בתוך הבית מייצגת מורכבות רבה יותר מאשר האופן בו הוא מתנהל בכיתה: 'אימפולסיבי ונכנס לדיברי אחרים', הוא באמת כנראה מתמודד עם קושי משמעותי בשליטה בדחפים וזה ניכר בעינייני הגנבות באופן ברור, ובעצם בקושי גדול להפנים כללים וערכי מוסר. אני מציעה לפנות להתייעצות עם פסיכולוגית שתוכל לעשות אבחון פסיכודיאגנוסטי מלא ואחריו להחליט על האופן בו כדאי לעזור לו וגם לכם. חשוב לא לוותר על החלק האיבחוני במקרה שלו, ולכן לא כדאי לפנות לטיפול רגשי בהבעה ויצירה, אלא להשתמש בכלי אבחון פסיכולוגיים תקפים שיתנו חוות דעת דעת מקיפה אודותיו. אפשר להתייעץ גם עם השירות הפסיכולוגי החינוכי במקום המגורים שלכם, לעיתים בתקופת הקיץ הם יותר זמינים לאיבחונים ולתהליכים כאלה והעלות הכספית נמוכה יותר. בהצלחה, מיכל


אלינה שלום, את מתארת ילד רגיש שמגיב מתוך רגישותו לשינויים ולמצבים משתנים, כפי שאתם חוששים מהמעבר לגן החדש סביר שגם הוא חושש ומגיב בתוקפנות, בגן הנוכחי ישנה כבר בוודאי אווירה של סופשנה ופרידות וזה בוודאי מערער. אני מציעה לנסות לדבר איתו על התהליכים באופן ובקצב שמתאים לגילו הנוכחי ולמידת המסוגלות (הרבה!) שלו להבין. חשוב לדעת שהוא מתמודד עם אתגרים תואמי גיל ולכן הקשר המשפחתי החזק יכול להכיל את זה. במידת הצורך מוטב לחזור אל הצוות שהכיר אותו במכון וטיפל בו כדי לקבל סיוע שיותר תואם לצרכיו המשתנים. בהצלחה מיכל


שחר שלום, אני מבינה את המוטרדות, ואתן האימהות בהחלט מוזמנות לשתף את יועצת בית הספר ואת המחנכת, אבל ברצוני גם להרגיע אותך ולומר שפעלת נכון, ושסקרנות מינית בגילן היא טבעית וכל עוד מדובר בהסכמה מוחלטת ביניהן ואין פערי מעמדות (ילדה חלשה בין חזקות מבחינה חברתית) ואין כמובן פערי גיל (בנות בוגרות לעומת צעירות), ההמלצה היא להתייחס אל העיניין בטבעיות ולא לעשות דרמה גדולה מכפי שזה, ובעיקר לא להבהיל אותן - זה ממש לא יעזור. הן בגיל שבו העיסוק בגוף פוחת לטובת עיסוקי בית הספר ופעילות אחה"צ והעיניין בגוף יפחת בהדרגה. בהצלחה מיכל


אורה שלום, את מתארת קושי משמעותי במעברים ובפרידות ואני מניחה שיש לבתך סיבה טובה להגיב בעוצמות הללו, רק שעדיין לא ברור לנו מה היא, יכולות להיות הרבה סיבות שמבטאות קושי ומצוקה, אבל עד שלא תדעו - והיא לא תוכל להסביר בעצמה כי בגילה יתכן שגם היא לא בדיוק 'יודעת', קשה להמליץ מה לעשות. אני מציעה לותר על איומי ענישה או זעם ולנסות באווירה טובה ובעדינות להבין ממנה מה היא מרגישה כשאתם דורשיםן ממנה או מצפים שהיא תתאים את עצמה אל לוחות הזמנים של המשפחה. בהמשך כדאי להתייעץ עם אשת מקצוע כדי להבין יותר. בהצלחה, מיכל


מור שלום, מדובר בפעוט צעיר מאוד שכעת רוכש מיומנויות התפתחותיות ותקני התנהגות, לומד להבחין בין נעים / לא-נעים, כואב / לא-כואב, אסור ומותר. לשם כך הוא צריך הרבה מאוד תיווך, וגבולות ברורים שיקנו לו ביטחון שהתוקפנות שלו לא תהפוך להיות הרסנית ומוגזמת. חשובה מאוד ההזדמנות לתיקון - ללטף, לחבק, להתנצל באופן מילולי: זו הדרך בה הוא ילמד שהיחסים יכולים לשרוד גם מצבים מורכבים יותר. לגבי השפה, ישנם ילדים שבהיעדר מילים הופכים לתוקפניים יותר, אך לא תמיד יש קשר כזה. אם עד גיל שנתיים לא מתחילים להישמע צירופי מילים מוטב לפנות להתייעצות. בהצלחה מיכל


שירן שלום, זה נכון שלנשיכה עצמית עשויים להיות היבטים תחושתיים בהם מטפלות מרפאות-בעיסוק, אבל נשמע לי שזה לא ההסבר היחיד במקרה שתארת, אם הנטייה לנשיכה החלה להופיע בעת הצפה רגשית, הרי שהוא העדיף את הכאב הפיסי על פני הכאב הנפשי שכרוך בתסכול שחווה. דפוסים אלה, וכן נטייה ללעוס שרוולים או צווארוני חולצה, נוטים להופיע אצל ילדים עם רמת חרדה גבוהה, שנתונים במתח ולא מצליחים לבטא זאת, וכמובן שישנן תנודות על פי תקופות. אני ממליצה לפנות להתייעצות עם אשת מקצוע ובהחלט שלא להתמין לכיתה א', כדאי מאוד לעזור לו כעת, והעובדה שהוא וורבלי ונבון כמובן תקל על היכולת לסייע. בהצלחה מיכל


שלום רב, משחק בין פעוטות צעירים דורש לא-פעם תיווך והבנייה, העובדה שכך היא "מבטאת אהבה" מעידה שצריך להיות על ידה מבוגר שמבהיר לה שזו לא הדרך ועוזר לה למצוא דרכים יעילות ולא פוגעניות: לדבר, לשתף, ללטף. נוכח העיכוב השפתי שאת מתארת, יתכן ומדובר בעיכוב התפתחותי נרחב יותר, אבל זה לא אומר שלא ניתן לשחק איתה יחד. אם בנך מעוניין לפגוש אותה אחה"צ למשחק משותף, זו לא 'בגידה' אלא הזדמנות לתיווך ולביסוס יחסים חברתיים. למה שלא תשאלי אותו: "אימא של דנה הזמינה אותנו לשחק, האם תרצה?", וקחי בחשבון שתצטרכו להיות על ידם על מנת לסייע להם בהצלחת המפגש. בקרב ילדים צעירים, מפגש של כשעה עד שעה וחצי הוא מספיק בהחלט, אין צורך לבלות יחד יום שלם. בהצלחה מיכל


שלום רב, ראשית לא צויין האם היא בכורה? קטנה? יחידה? להללו יש משמעות רבה . אכן אבחנת נכון ישנו רצון לזכות בתשומת לב ובמיוחד כאשר אתם מגיעים למקומות שם ייתכן וחשה "שנבלעת" אתה מעוניין להרגיע את זה אצלה. ראשית מדוע להרגיע? אם זו הדרך בה היא חשה שרואים אותה זה בעצם הדרך בה אומרת זאת אבל אני מניח שאתה מתכוון לכך שלעיתים הדרך הזו הופכת למפריעה וייתכן שאינך חש בנוח מכך. יש להבין שהתנהגות ילדים נועדה לשרת תכלית מסויימת וכל זמן שהתכלית מתקיימת ההתנהגות נמשכת שכן היא זוכה לפרס. בכדי להבין זאת יש להסתכל על הבית בכללותו ולהבין מדוע היא זקוקה להתנהגות מסויימת בכדי לחוש ניראית וכיצד הבית יכול לתמוך בה וללמדה שהיא מורגשת ללא צורך בהפעלת דרכים מסויימות. יחס אישי. תשומת לב. עידוד. התפעלות הללו נהדרים לחזקה ולתת לה תחושת ערך . בהצלחה.


רינה שלום, ילדים המתמודדים עם אוטיזם מפתחים מגוון אובססיות, כל ילד על פי אישיותו והפחדים שלו, וזה ניכר בעוצמה שונה. מבלי להכיר אותו ואתכם קשה לדעת מה יסייע לו-טיפול תרופתי או תארפיה, אבל ברור שכדאי מאוד להתייעץ ולחשוב איך לעזור. מכיון שעוצמת התגובות עזה, סביר שהוא נתון בחרדה על עוד עיניינים, ואם לא מטופל דייו זה ניכר דווקא בסימפטום הזה. אני מציעה להתייעץ תחילה עם צוות בית הספר שמכיר אותו: יועצת, פסיכולוגית הכיתה, צוות התב"מ, ובהמשך לחשוב למי לפנות הלאה. ברור שאתם לא יכולים לאפשר לו לצפות בתכנים שרק יגבירו את החרדה שלו, אבל צריך להבין מה הוא מחפש שם, ולמה... בהצלחה, מיכל


אורנה שלום, ברור שמצב רוח רע ואווירה לא נעימה מחרבת פעילות משפחתית, אך האם ניסיתם לחשוב מה הסיבה להתנגדות? מה גורם לה להרגיש ככה ולהימנע משיתוף פעולה? סביר שיש סיבה לאופן שבו 'מיתגה' את עצמה כמי ש'הורסת' לכם, וזו עמדה קשה מאוד להיות בה: לא מתרחשת סתם....... ילדים לרוב משתדלים לרצות את ההורים שלהם, ואם היא לא עושה את זה שווה להעמיק את הבירור ולהבין מה עובר עליה. מומלץ מאוד לפנות להתייעצות עם פסיכולוגית שמנוסה בטיפול בילדים. בהצלחה מיכל


שלי שלום, בקרב בני נוער שממילא מוצפים בדאגות ונבהלים בקלות יש נטייה לטשטוש של מציאות ודימיון, ובוודאי השפעות של צפייה וקריאה מעצימות את זה. יחד עם זאת, מאחר והיא נבהלת, ואת גם, כדאי מאוד לפנות להתייעצות ולא להשאיר אותה לבד עם הדאגה הזו. אנשי המקצוע האמונים על התחום הינם פסיכיאטרים, אבל ניתן להתחיל מייעוץ של פסיכולוגית קלינית מומחית. בהצלחה, מיכל


שלום רב, מיניות מסוג זה בקרב ילדים קרובי גיל אופיינית אומנם, ועשויה להיות חקירה נעימה ובטוחה עבורם, יחד עם זאת, העובדה שהיה שם טלפון וצילומים שמעורבים קצת משנה את התמונה. קיים פער גדול בין להסתקרן ולרצות לגעת, ואף לרצות שיגעו בי, לבין הרצון להנציח את זה בתמונות, שזו כבר התנהגות שמתאימה יותר למבוגרים או לילדים שחשופים להתנהגות מינית של מבוגרים דרך הרשת וכדומה, וזו כבר פגיעה מינית לכל דבר. השיחות שלכן איתם כמובן חשובות, אבל נראה שנמצא כאן מימד נוסף של הסתרה - הם מבינים שעשו משהו אסור ועל כך ננעלו בחדר. אני מציעה שאתם ההורים תקראו קצת על חינוך למיניות בריאה, למשל דרך האתר, והספר "מידע אמין על מין" ותנסו לוודא שאירועים מעין אלה, שנוטים לעיתים להדרדר, לא ישנו. כמו כן, העובדה שהעיניין כעת 'נשאר בתוך המשפחה', לא מבטיח שזה לא יתרחב וכל אחד מהם עשוי למצוא את עצמו בסיטואציה דומה עם ילדים אחרים, מה שוודאי לא רצוי. בהצלחה, מיכל