הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.

במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

שלום רב, כתבת שבנך בן שלושה חודשים אך מהתיאור שלך אני מניחה שמדובר בילד גדול יותר, בכל מקרה אני חושבת שלא כדאי לייחס לבנך 'כוונות נסתרות', העובדה שהוא נהנה עם אביו ומעדיף את קרבתו לעיתים לא 'מוחקת' את אהבתו אלייך ואת הבטחון שיש לו בקשר איתך, סביר שדווקא בגלל ההשקעה הרבה שלך בו הוא בטוח בנוכחותך ולא צריך להתאמץ. את בעצם צריכה רק לשמוח ולהנות מהקשר העמוק שיש לו איתך, שמאפשר את התנהגותו זו, ולשמוח על הקשר החיובי שיש לו עם אבא שלו. העובדה שאת כה מוטרדת מזה עשויה להיות קשורה בדברים שאת עצמך עוברת, והם לא קשורים אליו, ולגביהם אולי כדאי לפנות לייעוץ, קשה מאוד לעבור תקופה מתוחה תוך תחושה של דחייה כפי שאת מתארת שאת חווה, אבל להערכתי זה לא קשור אל בנך ובוודאי לא לאהבתו אלייך. בהצלחה מיכל


שלום רב, את מתארת פעוט עם מזג סוער וכנראה קושי משמעותי בויסות רגשי ובשליטה עצמית. הכלים שעמדו לרשותכם בהתמודדות עם אחותו הגדולה שהייתה צייתנית ורגועה לא יעילים במקרה הזה פשוט כי הוא שונה ממנה, ולכן אין כל טעם בשימוש בהם. גם עיניין הענישה לא רלוונטי באופן הזה בגילו הצעיר. אני חושבת שכדאי מאוד שתפנו להתייעצות מקצועית, ובינתיים נסו לסייע לו בעיקר להירגע ולהפחית את הנוכחות שלו בסיטואציות המוניות שגורמות לו חוסר-שקט. בהצלחה מיכל


ענבר שלום, שבועיים זה פרק זמן דיי ממושך עבור פעוט צעיר, אבל הישארות בבית עם אביו שאליו הוא קשור בהחלט תסייע, תוך שמירה על מקסימום שגרה שאתם יכולים להבטיח. חשוב שתסבירי לו שאת צפויה להיעדר כדי שישמע את זה ממך במפורש גם אם נדמה שאינו מבין. את יכולה להשאיר לו הקלטות שלך מדברת אליו או מקריאה בקולך סיפור שהוא אוהב כדי שאבא יוכל להשמיע לו. אל תצפי שהוא ישתף פעולה בשיחות סקייפ למיניהן כדי שאם כן יסכים לדבר זו תהיה הפתעה משמחת.... יתכן שכשתחזרי הוא יכעס ואף יתעלם ממך לזמן-מה, ותצטרכי להשיב את האמון מחדש, אבל היחסים טובים שקיימים עכשיו יחזרו בהדרגה. בהצלחה מיכל


שלום רב, הפתרון שהציע הכובע בתקופה הקשה הוכלל, וכעת הוא משמש הגנה בפני עוד דברים, ויתכן שאף מיועד ל'העניש' אתכם בצורה כלשהיא, אני מציעה להפחית את ההתייחסות לעיניין הזה ולסייע לו בחוויות חברתיות טובות שיתרמו לו לביטחון, ואף ברכישת כובעים נוספים ויפים, תוך שאתם מביעים הבנה ואמפתיה לרגשות שלו: "אתה מאוד אוהב את הכובע כי הוא עזר לך כשהתביישת בתספורת, אולי כשתאהב את השיער שלך תוכל להסיר אותו שוב...". . העיניין בלאהוב את השיער הוא במידה רבה גם לאהוב שוב את עצמו מחדש. אם העיניין נמשך עוד זמן ממושך ומתפתחת הימנעות מעוד מצבים כדאי לפנות להתייעצות. בהצלחה, מיכל


מרב שלום, השיטות שתארת נשמעות לי מוצלחות מאוד כדי להתמודד עם מה שקרה, אבל כדאי ללוות את החויה הרגשית שלה במילים: את מאוד נבהלת שראית את הקקי באמבטיה, ואולי גם אימא הייתה מופתעת, אבל מאז ניקינו ואפשר לחזור להתקלח בנעימים כמו פעם. לא כדאי לנסות להשכיח את החוויה, כי היא בוודאי זוכרת, ורק צריכה שגם אתם תבינו עד כמה היה זה לא נעים בשבילה. בהצלחה, מיכל


דימיטרי שלום, ההתנהגויות שתארת עשויות לשקף קושי ומצוקה משמעותיים בהם הילדה שרויה, ואולי בהיותה ילדה כה טובה וצייתנית אין לה דרך אחרת לבטא כמה קשה לה. לפעמים ילדים צריכים לעשות דברים קשים לעצמם כדי שהמבוגרים ישימו לב. אני מציעה לפנות בהקדם לקבלת עזרה רגשית-נפשית, כדאי להתייעץ עם יועצת בית הספר ולשמוע גם את דעתה לאן כדאי לפנות. בהצלחה, מיכל


שלום רב, את מעלה שאלה שקשורה יותר ליחסים בין מבוגרים ופחות לטיפול בתינוקות: האם ניתן לסמוך בתחום אחד על אדם שמרמה בתחום אחר, כלומר מדוע המטפלת בוחרת להערים עליכן בעיניין התינוקות שבקבוצה אבל אומרת אמת בנוגע לטיפול שהתינוקות מקבלים? זה באמת סוגיה סבוכה, וההחלטה האם להשאירו שם או לא קשורה באלטרנטיבה שיש לך. אם יש באפשרותך לשלב אותו מוקדם יותר בגן המיועד לספטמבר זה נראה לי פתרון טוב, קשה לחשוב שהמטפלת האחת יכולה לתת מענה הולם לשמונה תינוקות שנמצאים בשלבי הסתגלות שונים למסגרת המשפחתון. בהצלחה מיכל


אודליה שלום, את מתארת שני ילדים שהינם מאוד שונים באופיים, ולכן זקוקים לדברים 'אחרים' מכם ההורים. בהשוואה לבנך , בתך כנראה יותר רגישה ומגיבה בעוצמות במצבים שמפתיעים אתכם ושאינם מוכרים. פעמים רבות קורה במשפחה שכל ילד 'מוצא' דרך אחרת להוכיח את עצמו ולהתבלט, ולא אחת מדובר במצבי תחרות וקנאה. חשוב שהסיוע שתתנו לה יהיה לא כדי שתדמה לאחיה, אלא כדי שתצליח להיות נינוחה יותר ביחס לעצמה. ענישה צריכה להיות הפתרון האחרון, וקודמים לזה הרגעים בהם היא זוכה להתייחסות חיובית ומעצימה היכן שרק אפשר, גם על דברים שנראים קטנים או ברורים מאליו. יתכן שהיא לא מוצאת דרכים יעילות ל'נצח' את אחיה ה'מושלם' ולכן מתבלטת רק בדברים שליליים. חפשו היכן ניתן לתת לה התייחסות חיובית ובולטת. לגבי ההרטבה, לא ניתן לדעת אם זה קשור, אבל בטוח שהאכזבה שהיא נוחלת בכל בוקר אחרי הרטבה, הן מעצמה על ששוב לא הצליחה והן מכם, לא תורמת לדימוי העצמי שלה ולכן מעוררת גם כן מתח ותסכול שיוצאים אחר כך בזעם מתפרץ. סיוע בתחום הזה והצלחות עשויים לשפר גם את ההתנהגות שלה במהלך היום. בהצלחה מיכל


לורן שלום, מדובר בתינוקת מאוד צעירה ומבחינתה נסיעתכם הינה ממושכת ועשויה להיתפס כהיעלמות. למרות שמכירה ואוהבת את סבתה היא בהחלט עשויה להגיב להיעדרות שלכם ולחוות את זה כנטישה. לא ניתן לדעת מראש כיצד זה ישפיע ואיך היא תגיב: יש תינוקות רגישים במיוחד שהתנהגותם משתנה מאוד לאחר פרק זמן כזה, בעוד שאצל אחרים הפרידה פחות ניכרת. במידה ואתם מחליטים לנסוע ולא יכולים לקצר את השהות, כדאי לנסות לשמור עבורה על שגרה מקסימלית שכוללת את אותו סדר יום קיים שיש לה מבחינת עיסוקים, זמני ארוחות ושינה וכמובן רצוי שתישאר בבית בו היא רגילה לשהות ותדריכו את הסבתא לגבי כל ההרגלים שלה סביב הירגעות, משחק ועוד. קחו בחשבון שזהו גיל שקשה מאוד להסביר שאתם נוסעים, אבל עדיין חשוב שתפרדו ממנה בצורה ברורה ותבטיחו שתחזרו, גם אם נדמה שהיא אינה מבינה, חשוב שתשמע את זה. אל תצפו שהיא 'תדבר' אתכם בסקייפ או באמצעים טכנולוגים דומים, בגילה אם אין מגע אין משמעות לקשר והיא לא יכולה לחבר את התמונה אליכם. כמו כן, קחו בחשבון שהיא עלולה 'לכעוס' כשתחזרו, להתעלם לפרק זמן מסוים וכדומה: זה מאוד טבעי וייקח זמן עד שהדברים יחזרו למסלולם. בהצלחה מיכל


שלום מוריה, רבים מהפעוטות בני גילה של בתך מגיבים בכעס רב כשמפשיטים ומלבישים אותם, פשוט בגלל שהם רוצים להחליט ולקבוע והמשך חקירת הצעצועים שלהם מעניינת הרבה יותר. הסיטוציה הזאת בהחלט עשויה להיות זירה של מאבק מתסכל ומפרך לשני הצדדים, בעיקר עם פעוטות שכבר ניידים והם פשוט מנסים לקום ולברוח מהשידה. מבחינתכם ההורים, המאמץ העיקר הוא להישאר רגועים ככול הניתן, להבין שזו תקופה מאתגרת מהבחינה הזאת וללוות את הסיטואציה במילים: "אני יודעת שזה לא נעים לך אבל חייבים להחליף... תיכף אימא מסיימת, עוד רגע זה נגמר... אני יודעת שרצית להמשיך לשחק אבל אנחנו תיכף חוזרות למשחק שאת אוהבת..." . המטרה באמירות הללו, גם אם אינה מבינה עדיין את כל הנאמר לה, היא לתת הרגשה של אמפתיה לתסכול שלך ולהישאר בקשר איתה וללא תוקפנות גם כשהיא כועסת ומתנגדת. כמובן שהמאמץ להמשיך להלביש אותה על השידה במצב כזה הוא מיותר: עדיף על השטיח או על המיטה כדי למנוע מצבים בהם היא בסכנת נפילה מרוב השתוללות והתנגדות. בהצלחה מיכל


ליאת שלום, פערים בתפיסות חינוכיות והוריות רווחות בקרב הרבה בני זוג, וכאשר מדובר בהורים לילדים צעירים, איתם נושא הצבת הגבולות הוא קריטי, העיניין הופך מורכב יותר. יתכן כי הצטרפותו של התינוק החדש מעצימה את התחושה שלך כעת: מחד את זקוקה ליותר עזרה, ומאידך לעיתים קל יותר להיות המבוגר היחידי מבלי להתחשב בדעתו של בן הזוג. אני מניחה שגם עבור הילדים זוהי תקופה רגישה, וזה טבעי, ועל כן הם דווקא צריכים אתכם יותר וגם מאתגרים יותר. אני מציעה שתעשו רשימה של הדברים שחשובים לכל אחד מכם (למשל, זמני ארוחות וטלוויזיה, ממתקים, שעת שינה, כללי הגיינה, תוקפנות וכו') ונסו לסכם מה מבין הדברים יהיו חוקים שאותם שניכם מסכימים לאכוף, ואילו לגבי האחרים תתאפשר יותר גמישות (אימא מסכימה ואבא לא מסכים ולהיפך). גם ילדים צעירים יודעים שיש הבדל בין אימא לאבא, וזה לא בהכרח לרעה אם הדברים הבסיסיים נשמרים בצורה אחידה. אם את מרגישה שהמתח בבית גובר וגורם להרבה כעס כדאי לפנות להתייעצות. בהצלחה מיכל


נטע שלום, בנך הוא ילד צעיר מאוד ואין שום סיבה בעולם להכריח אותו ללכת ליצור קשר עם אדם זר אם לא נעים לו שם. אני לא יודעת מה הרקע לטיפול, אבל גם אם מדובר במצב נפשי סוער וקשה במיוחד, שום שינוי לא יעשה אם הוא לא רוצה ללכת. האם המטפלת לא הציעה בעצמה לחשוב על זה? הגישות העדכניות לטיפול בגיל הרך ממליצות שהטיפול יעשה במשותף עם ההורים בתוך החדר, למשל טיפול דיאדי במתכונת הורה-ילד: הוא לא אמור לעבור את התהליך הזה בלי ההורים. אני מציעה שתתאמי איתה פגישה מיידית כדי לחשוב על ההמשך. בהצלחה מיכל