הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.

במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

לורן שלום, מדובר בתינוקת מאוד צעירה ומבחינתה נסיעתכם הינה ממושכת ועשויה להיתפס כהיעלמות. למרות שמכירה ואוהבת את סבתה היא בהחלט עשויה להגיב להיעדרות שלכם ולחוות את זה כנטישה. לא ניתן לדעת מראש כיצד זה ישפיע ואיך היא תגיב: יש תינוקות רגישים במיוחד שהתנהגותם משתנה מאוד לאחר פרק זמן כזה, בעוד שאצל אחרים הפרידה פחות ניכרת. במידה ואתם מחליטים לנסוע ולא יכולים לקצר את השהות, כדאי לנסות לשמור עבורה על שגרה מקסימלית שכוללת את אותו סדר יום קיים שיש לה מבחינת עיסוקים, זמני ארוחות ושינה וכמובן רצוי שתישאר בבית בו היא רגילה לשהות ותדריכו את הסבתא לגבי כל ההרגלים שלה סביב הירגעות, משחק ועוד. קחו בחשבון שזהו גיל שקשה מאוד להסביר שאתם נוסעים, אבל עדיין חשוב שתפרדו ממנה בצורה ברורה ותבטיחו שתחזרו, גם אם נדמה שהיא אינה מבינה, חשוב שתשמע את זה. אל תצפו שהיא 'תדבר' אתכם בסקייפ או באמצעים טכנולוגים דומים, בגילה אם אין מגע אין משמעות לקשר והיא לא יכולה לחבר את התמונה אליכם. כמו כן, קחו בחשבון שהיא עלולה 'לכעוס' כשתחזרו, להתעלם לפרק זמן מסוים וכדומה: זה מאוד טבעי וייקח זמן עד שהדברים יחזרו למסלולם. בהצלחה מיכל


שלום מוריה, רבים מהפעוטות בני גילה של בתך מגיבים בכעס רב כשמפשיטים ומלבישים אותם, פשוט בגלל שהם רוצים להחליט ולקבוע והמשך חקירת הצעצועים שלהם מעניינת הרבה יותר. הסיטוציה הזאת בהחלט עשויה להיות זירה של מאבק מתסכל ומפרך לשני הצדדים, בעיקר עם פעוטות שכבר ניידים והם פשוט מנסים לקום ולברוח מהשידה. מבחינתכם ההורים, המאמץ העיקר הוא להישאר רגועים ככול הניתן, להבין שזו תקופה מאתגרת מהבחינה הזאת וללוות את הסיטואציה במילים: "אני יודעת שזה לא נעים לך אבל חייבים להחליף... תיכף אימא מסיימת, עוד רגע זה נגמר... אני יודעת שרצית להמשיך לשחק אבל אנחנו תיכף חוזרות למשחק שאת אוהבת..." . המטרה באמירות הללו, גם אם אינה מבינה עדיין את כל הנאמר לה, היא לתת הרגשה של אמפתיה לתסכול שלך ולהישאר בקשר איתה וללא תוקפנות גם כשהיא כועסת ומתנגדת. כמובן שהמאמץ להמשיך להלביש אותה על השידה במצב כזה הוא מיותר: עדיף על השטיח או על המיטה כדי למנוע מצבים בהם היא בסכנת נפילה מרוב השתוללות והתנגדות. בהצלחה מיכל


ליאת שלום, פערים בתפיסות חינוכיות והוריות רווחות בקרב הרבה בני זוג, וכאשר מדובר בהורים לילדים צעירים, איתם נושא הצבת הגבולות הוא קריטי, העיניין הופך מורכב יותר. יתכן כי הצטרפותו של התינוק החדש מעצימה את התחושה שלך כעת: מחד את זקוקה ליותר עזרה, ומאידך לעיתים קל יותר להיות המבוגר היחידי מבלי להתחשב בדעתו של בן הזוג. אני מניחה שגם עבור הילדים זוהי תקופה רגישה, וזה טבעי, ועל כן הם דווקא צריכים אתכם יותר וגם מאתגרים יותר. אני מציעה שתעשו רשימה של הדברים שחשובים לכל אחד מכם (למשל, זמני ארוחות וטלוויזיה, ממתקים, שעת שינה, כללי הגיינה, תוקפנות וכו') ונסו לסכם מה מבין הדברים יהיו חוקים שאותם שניכם מסכימים לאכוף, ואילו לגבי האחרים תתאפשר יותר גמישות (אימא מסכימה ואבא לא מסכים ולהיפך). גם ילדים צעירים יודעים שיש הבדל בין אימא לאבא, וזה לא בהכרח לרעה אם הדברים הבסיסיים נשמרים בצורה אחידה. אם את מרגישה שהמתח בבית גובר וגורם להרבה כעס כדאי לפנות להתייעצות. בהצלחה מיכל


נטע שלום, בנך הוא ילד צעיר מאוד ואין שום סיבה בעולם להכריח אותו ללכת ליצור קשר עם אדם זר אם לא נעים לו שם. אני לא יודעת מה הרקע לטיפול, אבל גם אם מדובר במצב נפשי סוער וקשה במיוחד, שום שינוי לא יעשה אם הוא לא רוצה ללכת. האם המטפלת לא הציעה בעצמה לחשוב על זה? הגישות העדכניות לטיפול בגיל הרך ממליצות שהטיפול יעשה במשותף עם ההורים בתוך החדר, למשל טיפול דיאדי במתכונת הורה-ילד: הוא לא אמור לעבור את התהליך הזה בלי ההורים. אני מציעה שתתאמי איתה פגישה מיידית כדי לחשוב על ההמשך. בהצלחה מיכל


ליטל שלום, כדאי שתבדקי בשירות הפסיכולוגי של מקום המגורים שלכם מה הדרישות שלהם, ישנן רשויות ועיריות בהן השירות הזה ניתן על ידי הפסיכולוגים שעובדים בתחנה העירונית. יחד עם זאת, אציין שלדעתי במרבית המקרים לא כדאי לעשות את זה, עבור מרבית הילדים עדיף להיות הגדולים בשנתון שלהם ולא הצעירים שבו. בהצלחה, מיכל


תמי שלום, בגילו בנך נהנה מאוד להגיד "לא" על כל מה שאת מבקשת ממנו, זה עוזר לו להגדיר את הנפרדות והעצמאות שלו ואלו תהליכים חיוניים להתפתחותו. יתכן שהוא אומר "לא" באופן אוטומטי, רק כי הוא נהנה מהעובדה שהמחשבה שלו שונה מזאת שלך, ורק א"כ הוא חושב על המשמעות, ואם בעצם כדאי שה"לא" יהפוך לכן. כדאי שחלק מהדברים תאפשרי לו, ואילו על אלה שבהם את לא מוכנה לוותר (מקלחת, וכו'), תבהירי לו בבירור. משא-ומתן זה דבר חשוב עם ילדים, אבל לשם כך צריך להתחיל את התארגנות הבוקר והערב הרבה יותר מוקדם כדי שיהיה זמן לכל ההתמרחות הזו לפני שאת קורסת לגמריי. יתכן שזה קשה לך יותר בגלל שבתך הבכורה הייתה שונה ממנו במידת ההתנגדויות שלה בגלל הבדלי המזג ביניהם, וגם קחי בחשבון שהעייפות של אם לשניים רבה יותר מזו של אם לבת יחידה... בהצלחה מיכל


שלום ליאור, לא הבנתי מדברייך האם התנהגותו הנוכחית של בנך השתנתה מאז המעבר ליישוב החדש, או שאלו היו פני הדברים גם קודם לכן, ומדובר אולי בהחמרה. בכל מקרה, נכון אמרת שדרושה עמדה אחידה על ידי שני ההורים, וגם אם לא במדיוק, הרי שכללים דומים יעזרו לו מאוד להבין את המצופה ממנו. מכיון ש"אי אפשר הכל", אפשר לעשות רשימה עם סדר עדיפויות, כלומר הדברים שעליהם אתם תעמדו בכל תוקף, הדברים שאותם אתם מצפים ולצידם -חשוב - הדברים שעליהם אתם מוכנים לוותר. תגיעו קודם כל להבנה ביניכם, ואז תעשו איתו הסכם ברור לגבי הדרישות והציפיות שלכם. ההיענות שלו עשויה לקחת זמן, וגם קצב הביצוע לעיתים לא יהיה לרוחכם, אבל הרבה שבחים וחיזוקים על מה שהוא כן מצליח לעשות בוודאי יעזרו בעיניין. בהצלחה, מיכל


נוגה שלום, תארת בהרחבה את היתרונות והחסרונות של כל אחת מהמסגרות, וכמו כל החלטה שצריך לקחת בחיים (כמעט), אין תשובה אחת נכונה, לכל אחת מהאפשרויות יש יתרונות וחסרונות, וגם את ההחלטה הזו צריך יהיה לשקול באותם פרמטרים, מה יהיה יותר נכון עבור כולכם, גם במובנים של משפחה. מתוך הדברים שכתבת נראה לי שאת נוטה יותר לכיון המסגרת הגדולה יותר... האם? בגלל מועד הרישום המוקדם, לעיתים קשה לדמיין שהקטנטנים של היום יהיו גדולים יותר בספטמבר ויתאימו למסגרת הגדולה, אבל למרבה הפלא זה אכן קורה... בהצלחה מיכל


נעמה שלום, את מתארת רגרסיה קלאסית בתפקודה של בתך הבכורה, כלומר תגובה מאוד נורמלית למורכבות שהיא חשה כעת כשאחותה הופכת להיות מאוד אטרקטיבית ותופסת את מקומה. הגישה שלכם לפיה אתם מוצאים עבורה זמן נפרד היא נכונה ונחוצה, כך היא תוכל לחוות את היתרונות שיש בלהיות אחות גדולה . חזקי אותה על המצבים בהם היא לא מפספסת וזוכרת ללכת לשירותים בזמן ועודדי אותה ללכת לשירותים בקביעות. לגבי הפנטזיה לחזור להיות תינוקת יונקת, גם זה, כאמור, מאוד שכיח... ספרים בנושא ואף תמונות מהאלבום שלה בתקופה זו יכולים מאוד לעזור. בהצלחה מיכל


שלום רב, אני מניחה שהמחלוקות הקשות האלה אודות החינוך של הילדים הם בדיוק הדבר שסייע לך להחליט שלא לחיות עם אביהם יותר ולמרות הקושי והמורכבות לגדל אותם לבד. המצב שאת מתארת הוא הפרה של הסדרי הראייה ופגיעה בסמכות שלך כהורה. אלו הם המצבים לשם קיימים אנשי מקצוע שתפקידם לדאוג לשלומם ולרווחתם של הילדים כאשר ההורים אינם מצליחים להסכים ולהסתדר. אם לא מעורבת במקרה שלכם פקידת סעד לסדרי דין זה הזמן לפנות לשירותי הרווחה ולהתייעץ מה לעשות. אני מבינה בהחלט את המורכבות שבה את חוששת מאובדן הקשר עם הילדים אם תגבילי אותם בדברים שאבא שלהם דווקא מעודד, אבל מציאות שבה ילד בן 8 משחק במשחקי מחשב יומיים ברציפות מבלי ללכת לבית הספר היא כמובן לא דבר שאפשר להסכים איתו. אם הקשר שלהם עם אביהם מבוסס על הפרת החוקים שאת מציבה למרות שאת ההורה העיקרי זה בהחלט לא לטובתם. הם יוכלו לבנות את הקשר עימו, על פי החוקים שלו והדברים שהוא מאפשר להם, כשיהיו תחת אחריותו בימים ובשעות שמוסכם על שניכם, ובוודאי לא בבית שלך. בהצלחה, מיכל


שלום רב, ראשית ברצוני לחזק אותך על הבחירה לקום ולעזוב גבר אלים כשאת בהיריון ולבחור לגדל אותו לבד: זה לא מובן מאליו והעובדה שגדל להיות כה מקסים וחכם מוכיחה שבחרת והחלטת נכון. יחד עם זאת, לא ניתן להימלט מהשאלות שלו ובהחלט מגיעות לו תשובות:. הוא ימשיך וישאל בכל גיל מגוון אחר של שאלות הן על האיש (איפה גר, מה אהב, איך נראה וכו') והן על הבחירה שלך (למה החלטת לא לחיות איתו וכדומה). עליך למצוא ניסוח שיהיה לך נוח איתו ושאותו גם הוא ידע לומר, כי הרי לא רחוק היום בו יישאל גם הוא על ידי חבריו בגן ובבית הספר היכן אבא שלו, וכדאי שתהיה לו תשובה. ההכנות ליום המשפחה בוודאי מעלות גם הן את השאלות הללו, והוא יצטרך להביא לגן תמונה שבה אביו חסר. הוא אומנם לא הילד היחיד שגדל עם אם בלבד, אבל כמובן שעבור כל ילד זה עולם ומלואו. חשוב מאוד לאפשר לו לשאול ושהשאלות שלו לא יסגרו אותך, אם הוא יראה שזה כה מצער אותך הוא ימנע וישאר עם הרגשות המורכבים הללו לבד. חשוב לאפשר לו דיאלוג פתוח לנושא עם כל המורכבות של העיניין. בהצלחה, מיכל


שלום רב, המחשבה, והמשאלה, להפסיק את המפגשים עם ההורה השני לאחר פרידה וריב, משותפת להרבה הורים שנפרדים. הקשר עימו טעון וקשה, הגעגועים של הילדים עזים וכל התסכול והזעם שלהם "יוצא" על ההורה שדווקא כן נמצא איתם יותר. יחד עם זאת, הנזק הזה קטן הרבה הרבה יותר בהשוואה לנזק שנגרם לילדים שהקשר שלהם עם אחר ההורים נותק, ועוד יותר חמור כאשר הורה אחד גורם להרחקה/ניתוק של ההורה השני. תחושת הנטישה, והדחייה הנילווים לצעד כזה הינם קשים ביותר לריפוי, אם בכלל. אני ממליצה לך מאוד לפנות לקבלת סיוע בהתמודדות עם המצב המורכב שנוצר כתוצאה מהפרידה: זה מאוד קשה לשאת את העומס הזה עם ילד כל כך צעיר ותובעני. חפשי אשת מקצוע מימנת בנושא פרידה וגירושים סביב גידול של ילדים צעירים או פני אל לשכת הרווחה לקבל עזרה. אל תשארי עם זה לבד. בהצלחה מיכל