על הספה - פורומי מומחים

פורום פסיכולוגיה ילדים

העדפת אב

פורום פסיכולוגיה ילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.


במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

שאלה:  העדפת אב  -  (זואי)


שלום,  בני בן שלושה חודשים מעדיף באופן מובהק ובוטה את אביו.  אליו הוא מחייך,  רץ,  מבקש כל הזמן את קרבתו.  אני אוויר. ולפעמים אפילו הוא בוכה כאשר אני מרימה ומנשקת אותו ורץ לאביו.  מיותר לציין שאני פגועה ואובדת עצות מכל העניין הזה.  הייתי עם בני חצי שנה בחל"ד כל הזמן היה איתי,  מאז שחזרתי לעבוד אני מוציאה אותו מרבית הימים ומבלה איתו בבית או בגן השעשועים עד שבעלי מגיע ואז הוא לא רואה אותי ממטר. שוחחתי על הנושא עם בעלי שאמר שלדעתו בננו מתנהג כך בגלל אחיו הגדולים(לבעלי שני ילדים מנישואים קודמים), כאשר הם מגיעים הוא רואה כי בעלי הוא הדומיננטי עם הילדים,  כי הם רוצים אותו ומתחרים על תשומת ליבו.  בנוסף,  בחודשים האחרןנים אני מאוד טרודה בנושא רפואי שלי.  בעלי אומר שזה מוקרן ולכן יותר כיף לבננו איתו.  מה שכמובן לא מוסיף להרגשתי הכללית. לציין כי כאשר אני מרימה ילד אחר הוא מגיב בבכי ובקנאה.  מה עושים? איך גורמים למצב להשתנות?  

תשובה:  העדפת אב - (0)


שלום רב,
כתבת שבנך בן שלושה חודשים אך מהתיאור שלך אני מניחה שמדובר בילד גדול יותר, בכל מקרה אני חושבת שלא כדאי לייחס לבנך 'כוונות נסתרות', העובדה שהוא נהנה עם אביו ומעדיף את קרבתו לעיתים לא 'מוחקת' את אהבתו אלייך ואת הבטחון שיש לו בקשר איתך, סביר שדווקא בגלל ההשקעה הרבה שלך בו הוא בטוח בנוכחותך ולא צריך להתאמץ. את בעצם צריכה רק לשמוח ולהנות מהקשר העמוק שיש לו איתך, שמאפשר את התנהגותו זו, ולשמוח על הקשר החיובי שיש לו עם אבא שלו. העובדה שאת כה מוטרדת מזה עשויה להיות קשורה בדברים שאת עצמך עוברת, והם לא קשורים אליו, ולגביהם אולי כדאי לפנות לייעוץ, קשה מאוד לעבור תקופה מתוחה תוך תחושה של דחייה כפי שאת מתארת שאת חווה, אבל להערכתי זה לא קשור אל בנך ובוודאי לא לאהבתו אלייך.
בהצלחה
מיכל
 X