הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.

במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

ליטל שלום, כדאי שתבדקי בשירות הפסיכולוגי של מקום המגורים שלכם מה הדרישות שלהם, ישנן רשויות ועיריות בהן השירות הזה ניתן על ידי הפסיכולוגים שעובדים בתחנה העירונית. יחד עם זאת, אציין שלדעתי במרבית המקרים לא כדאי לעשות את זה, עבור מרבית הילדים עדיף להיות הגדולים בשנתון שלהם ולא הצעירים שבו. בהצלחה, מיכל


תמי שלום, בגילו בנך נהנה מאוד להגיד "לא" על כל מה שאת מבקשת ממנו, זה עוזר לו להגדיר את הנפרדות והעצמאות שלו ואלו תהליכים חיוניים להתפתחותו. יתכן שהוא אומר "לא" באופן אוטומטי, רק כי הוא נהנה מהעובדה שהמחשבה שלו שונה מזאת שלך, ורק א"כ הוא חושב על המשמעות, ואם בעצם כדאי שה"לא" יהפוך לכן. כדאי שחלק מהדברים תאפשרי לו, ואילו על אלה שבהם את לא מוכנה לוותר (מקלחת, וכו'), תבהירי לו בבירור. משא-ומתן זה דבר חשוב עם ילדים, אבל לשם כך צריך להתחיל את התארגנות הבוקר והערב הרבה יותר מוקדם כדי שיהיה זמן לכל ההתמרחות הזו לפני שאת קורסת לגמריי. יתכן שזה קשה לך יותר בגלל שבתך הבכורה הייתה שונה ממנו במידת ההתנגדויות שלה בגלל הבדלי המזג ביניהם, וגם קחי בחשבון שהעייפות של אם לשניים רבה יותר מזו של אם לבת יחידה... בהצלחה מיכל


שלום ליאור, לא הבנתי מדברייך האם התנהגותו הנוכחית של בנך השתנתה מאז המעבר ליישוב החדש, או שאלו היו פני הדברים גם קודם לכן, ומדובר אולי בהחמרה. בכל מקרה, נכון אמרת שדרושה עמדה אחידה על ידי שני ההורים, וגם אם לא במדיוק, הרי שכללים דומים יעזרו לו מאוד להבין את המצופה ממנו. מכיון ש"אי אפשר הכל", אפשר לעשות רשימה עם סדר עדיפויות, כלומר הדברים שעליהם אתם תעמדו בכל תוקף, הדברים שאותם אתם מצפים ולצידם -חשוב - הדברים שעליהם אתם מוכנים לוותר. תגיעו קודם כל להבנה ביניכם, ואז תעשו איתו הסכם ברור לגבי הדרישות והציפיות שלכם. ההיענות שלו עשויה לקחת זמן, וגם קצב הביצוע לעיתים לא יהיה לרוחכם, אבל הרבה שבחים וחיזוקים על מה שהוא כן מצליח לעשות בוודאי יעזרו בעיניין. בהצלחה, מיכל


נוגה שלום, תארת בהרחבה את היתרונות והחסרונות של כל אחת מהמסגרות, וכמו כל החלטה שצריך לקחת בחיים (כמעט), אין תשובה אחת נכונה, לכל אחת מהאפשרויות יש יתרונות וחסרונות, וגם את ההחלטה הזו צריך יהיה לשקול באותם פרמטרים, מה יהיה יותר נכון עבור כולכם, גם במובנים של משפחה. מתוך הדברים שכתבת נראה לי שאת נוטה יותר לכיון המסגרת הגדולה יותר... האם? בגלל מועד הרישום המוקדם, לעיתים קשה לדמיין שהקטנטנים של היום יהיו גדולים יותר בספטמבר ויתאימו למסגרת הגדולה, אבל למרבה הפלא זה אכן קורה... בהצלחה מיכל


נעמה שלום, את מתארת רגרסיה קלאסית בתפקודה של בתך הבכורה, כלומר תגובה מאוד נורמלית למורכבות שהיא חשה כעת כשאחותה הופכת להיות מאוד אטרקטיבית ותופסת את מקומה. הגישה שלכם לפיה אתם מוצאים עבורה זמן נפרד היא נכונה ונחוצה, כך היא תוכל לחוות את היתרונות שיש בלהיות אחות גדולה . חזקי אותה על המצבים בהם היא לא מפספסת וזוכרת ללכת לשירותים בזמן ועודדי אותה ללכת לשירותים בקביעות. לגבי הפנטזיה לחזור להיות תינוקת יונקת, גם זה, כאמור, מאוד שכיח... ספרים בנושא ואף תמונות מהאלבום שלה בתקופה זו יכולים מאוד לעזור. בהצלחה מיכל


שלום רב, אני מניחה שהמחלוקות הקשות האלה אודות החינוך של הילדים הם בדיוק הדבר שסייע לך להחליט שלא לחיות עם אביהם יותר ולמרות הקושי והמורכבות לגדל אותם לבד. המצב שאת מתארת הוא הפרה של הסדרי הראייה ופגיעה בסמכות שלך כהורה. אלו הם המצבים לשם קיימים אנשי מקצוע שתפקידם לדאוג לשלומם ולרווחתם של הילדים כאשר ההורים אינם מצליחים להסכים ולהסתדר. אם לא מעורבת במקרה שלכם פקידת סעד לסדרי דין זה הזמן לפנות לשירותי הרווחה ולהתייעץ מה לעשות. אני מבינה בהחלט את המורכבות שבה את חוששת מאובדן הקשר עם הילדים אם תגבילי אותם בדברים שאבא שלהם דווקא מעודד, אבל מציאות שבה ילד בן 8 משחק במשחקי מחשב יומיים ברציפות מבלי ללכת לבית הספר היא כמובן לא דבר שאפשר להסכים איתו. אם הקשר שלהם עם אביהם מבוסס על הפרת החוקים שאת מציבה למרות שאת ההורה העיקרי זה בהחלט לא לטובתם. הם יוכלו לבנות את הקשר עימו, על פי החוקים שלו והדברים שהוא מאפשר להם, כשיהיו תחת אחריותו בימים ובשעות שמוסכם על שניכם, ובוודאי לא בבית שלך. בהצלחה, מיכל


שלום רב, ראשית ברצוני לחזק אותך על הבחירה לקום ולעזוב גבר אלים כשאת בהיריון ולבחור לגדל אותו לבד: זה לא מובן מאליו והעובדה שגדל להיות כה מקסים וחכם מוכיחה שבחרת והחלטת נכון. יחד עם זאת, לא ניתן להימלט מהשאלות שלו ובהחלט מגיעות לו תשובות:. הוא ימשיך וישאל בכל גיל מגוון אחר של שאלות הן על האיש (איפה גר, מה אהב, איך נראה וכו') והן על הבחירה שלך (למה החלטת לא לחיות איתו וכדומה). עליך למצוא ניסוח שיהיה לך נוח איתו ושאותו גם הוא ידע לומר, כי הרי לא רחוק היום בו יישאל גם הוא על ידי חבריו בגן ובבית הספר היכן אבא שלו, וכדאי שתהיה לו תשובה. ההכנות ליום המשפחה בוודאי מעלות גם הן את השאלות הללו, והוא יצטרך להביא לגן תמונה שבה אביו חסר. הוא אומנם לא הילד היחיד שגדל עם אם בלבד, אבל כמובן שעבור כל ילד זה עולם ומלואו. חשוב מאוד לאפשר לו לשאול ושהשאלות שלו לא יסגרו אותך, אם הוא יראה שזה כה מצער אותך הוא ימנע וישאר עם הרגשות המורכבים הללו לבד. חשוב לאפשר לו דיאלוג פתוח לנושא עם כל המורכבות של העיניין. בהצלחה, מיכל


שלום רב, המחשבה, והמשאלה, להפסיק את המפגשים עם ההורה השני לאחר פרידה וריב, משותפת להרבה הורים שנפרדים. הקשר עימו טעון וקשה, הגעגועים של הילדים עזים וכל התסכול והזעם שלהם "יוצא" על ההורה שדווקא כן נמצא איתם יותר. יחד עם זאת, הנזק הזה קטן הרבה הרבה יותר בהשוואה לנזק שנגרם לילדים שהקשר שלהם עם אחר ההורים נותק, ועוד יותר חמור כאשר הורה אחד גורם להרחקה/ניתוק של ההורה השני. תחושת הנטישה, והדחייה הנילווים לצעד כזה הינם קשים ביותר לריפוי, אם בכלל. אני ממליצה לך מאוד לפנות לקבלת סיוע בהתמודדות עם המצב המורכב שנוצר כתוצאה מהפרידה: זה מאוד קשה לשאת את העומס הזה עם ילד כל כך צעיר ותובעני. חפשי אשת מקצוע מימנת בנושא פרידה וגירושים סביב גידול של ילדים צעירים או פני אל לשכת הרווחה לקבל עזרה. אל תשארי עם זה לבד. בהצלחה מיכל


שלום רב, את מתארת ילד שלא נוהג על פי דפוסי המגדר המקובלים, לעיתים מכונים ילדים אלה בתור 'ילדים וורודים' ותמיד עולה השאלה עד כמה זה קשור להעדפתם המינית העתידית. חלק מהילדים שמעדיפים משחקים של בני המין השני עושים זאת מבחירה וחלם מתוך חוסר ברירה כלומר באופן שעשוי להיות קשור לזהות בעתיד. אבל בשני המקרים, חשוב בעיקר לקבל את הילד על העדפותיו, לאפשר לו להיות מי שהוא מבלי להיות מאוכזבים ממנו, ולהמשיך להציע עוד אפשרויות. אל תחייבו אותו ללכת לחוג כדורגל או להתחפש לגיבור-על , אבל בהחלט אפשר להציע לו לארח גם חברים בנים בשעות אחה"צ או לא לאפשר לו לצאת מהבית לבוש בשמלה. אם אתם מרגישים שהוא נוטה להסתגרות או להימנעות, אם להרגשתכם הוא לא מספיק נהנה או שמח, מוטב לפנות להתייעצות. בהצלחה מיכל


שלום רב, כניסה לגן ומעבר למיטה הם דוגמאות לשינויים אליהם פעוטות צריכים להתרגל. בין אם מדובר בשינוי קטן כמו מיטה, ובין אם בשינוי גדול כמו הגן, בשני המקרים נדרשת הסתגלות והתמה מחדש, שינוי של הדבר המוכר. ילדים, כמו מבוגרים, נבדלים זה מזה במידה בה הם מסוגלים לשאת שינויים. לפי התיאור שלך, בתך כנראה איטית בעיניין, וזהו דפוס מזג שאין בו כל ליקוי. לראייה, היא מאוד אוהבת את הגן אבל צריכה זמן כדי להרגיש שם נוח. אם היא אוהבת לשיר ולרקוד סביא שבהדרגה גם תהנה מלהשתתף בפעילויות, היא כנראה צריכה את הזמן שלה. ולגבי חברים, אין גיל מוקדם מידיי, תמיד חברת ילדים אחרים חיונית, אבל אין לצףפות שהיא תשחק איתם או תהיה בביתם לבדה. בגילה בילוי חברתי עם ילד נוסף דורש תיווך של מבוגרים על מנת שיהיה משותף ומהנה. כך לומדים לחלוק, לשתף, להכיר דפוסי משחק חדשים וכדומה. בהצלחה מיכל


,אלעד שלום התלכלכות מקיי הינה סימפטום שכיח, נפוץ יותר בקרב בנים, ולא קשור לבעיות התפתחותיות או לימודיות ועשוי לשקף רמת חרדה או מצוקה גבוהה, קושי נפשי ורגשי וזוהי בהחלט בעיה שחשוב מאוד לטפל בה. מומלץ מאוד לפנות לטיפול, בעיקר בגלל שמדובר בילד גדול ואם עד כה אין שינוי למרות כחל הניסיונות שלכם הרי שבהחלט נחוצה עזרה מקצועית. ניתן לפנות לפסיכולוג שמיומן בטיפול בילדים, באופן פרטי או דרך שירות ציבורי כמו קופות החולים או במרפאות לבריאות הנפש. המונח המקצועי לתופעה הינו אנקופרזיס, או בעברית הצטאות. בהצלחה, מיכל


קורל שלום, את מתייחסת לשני מצבים שמדאיגים אותך, האחד לגבי התנהגות בתך בבית והשני לנעשה בגן. אומנם בשני המקרים הדאגה דומה וקשורה לעד כמה בתך עסוקה בגוף שלה ובאיזה אופן, אבל ההתייחסות שונה לגמריי. נתחיל בגן: בהחלט נדרש כאן פיקוח והשגחה על מנת להבטיח שילדים נשמרים ונעשית הקפדה לגבי פגיעה וחשיפה לא מותאמת. לא הבנתי מדברייך האם מדובר במסגרת של גן עירוני/מועצה או גן פרטי, אבל בגיל 4 אמור להיות פיקוח כלשהוא וטוב תעשי אם תבקשי שיחה עם מנהלת הגן או המפקחת על מנת להבין את העיניין יותר לעומק, העובדה שהגננות התחלפו בהחלט עשויה להוריד את רמת השליטה שקיימת בגן. ועכשיו לגבי הנעשה בבית, זה בהחלט יכול להיות מושפע מהדברים שקורים בגן, אבל חשוב שלא להשתיק אותה כדי שלא תרגיש שאסור לה לספר או להתבטא כך, היא עדיין רשאית בהחלט לצאת עירומה מהשירותים ולהזדקק לעזרתך, וגם לדבר על הטוסיק שלה, אבל המסר צריך להיות סביב גבולות באופן כללי, היכן מתפשטים ואיך מדברים (או לא מדברים) בבית. אחרי הכל חשוב שהיא תמשיך לספר לך בחופשיות ולא תחוש מבוכה. בהצלחה מיכל