הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.

במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

שלום רב, את מתארת ילד שלא נוהג על פי דפוסי המגדר המקובלים, לעיתים מכונים ילדים אלה בתור 'ילדים וורודים' ותמיד עולה השאלה עד כמה זה קשור להעדפתם המינית העתידית. חלק מהילדים שמעדיפים משחקים של בני המין השני עושים זאת מבחירה וחלם מתוך חוסר ברירה כלומר באופן שעשוי להיות קשור לזהות בעתיד. אבל בשני המקרים, חשוב בעיקר לקבל את הילד על העדפותיו, לאפשר לו להיות מי שהוא מבלי להיות מאוכזבים ממנו, ולהמשיך להציע עוד אפשרויות. אל תחייבו אותו ללכת לחוג כדורגל או להתחפש לגיבור-על , אבל בהחלט אפשר להציע לו לארח גם חברים בנים בשעות אחה"צ או לא לאפשר לו לצאת מהבית לבוש בשמלה. אם אתם מרגישים שהוא נוטה להסתגרות או להימנעות, אם להרגשתכם הוא לא מספיק נהנה או שמח, מוטב לפנות להתייעצות. בהצלחה מיכל


שלום רב, כניסה לגן ומעבר למיטה הם דוגמאות לשינויים אליהם פעוטות צריכים להתרגל. בין אם מדובר בשינוי קטן כמו מיטה, ובין אם בשינוי גדול כמו הגן, בשני המקרים נדרשת הסתגלות והתמה מחדש, שינוי של הדבר המוכר. ילדים, כמו מבוגרים, נבדלים זה מזה במידה בה הם מסוגלים לשאת שינויים. לפי התיאור שלך, בתך כנראה איטית בעיניין, וזהו דפוס מזג שאין בו כל ליקוי. לראייה, היא מאוד אוהבת את הגן אבל צריכה זמן כדי להרגיש שם נוח. אם היא אוהבת לשיר ולרקוד סביא שבהדרגה גם תהנה מלהשתתף בפעילויות, היא כנראה צריכה את הזמן שלה. ולגבי חברים, אין גיל מוקדם מידיי, תמיד חברת ילדים אחרים חיונית, אבל אין לצףפות שהיא תשחק איתם או תהיה בביתם לבדה. בגילה בילוי חברתי עם ילד נוסף דורש תיווך של מבוגרים על מנת שיהיה משותף ומהנה. כך לומדים לחלוק, לשתף, להכיר דפוסי משחק חדשים וכדומה. בהצלחה מיכל


,אלעד שלום התלכלכות מקיי הינה סימפטום שכיח, נפוץ יותר בקרב בנים, ולא קשור לבעיות התפתחותיות או לימודיות ועשוי לשקף רמת חרדה או מצוקה גבוהה, קושי נפשי ורגשי וזוהי בהחלט בעיה שחשוב מאוד לטפל בה. מומלץ מאוד לפנות לטיפול, בעיקר בגלל שמדובר בילד גדול ואם עד כה אין שינוי למרות כחל הניסיונות שלכם הרי שבהחלט נחוצה עזרה מקצועית. ניתן לפנות לפסיכולוג שמיומן בטיפול בילדים, באופן פרטי או דרך שירות ציבורי כמו קופות החולים או במרפאות לבריאות הנפש. המונח המקצועי לתופעה הינו אנקופרזיס, או בעברית הצטאות. בהצלחה, מיכל


קורל שלום, את מתייחסת לשני מצבים שמדאיגים אותך, האחד לגבי התנהגות בתך בבית והשני לנעשה בגן. אומנם בשני המקרים הדאגה דומה וקשורה לעד כמה בתך עסוקה בגוף שלה ובאיזה אופן, אבל ההתייחסות שונה לגמריי. נתחיל בגן: בהחלט נדרש כאן פיקוח והשגחה על מנת להבטיח שילדים נשמרים ונעשית הקפדה לגבי פגיעה וחשיפה לא מותאמת. לא הבנתי מדברייך האם מדובר במסגרת של גן עירוני/מועצה או גן פרטי, אבל בגיל 4 אמור להיות פיקוח כלשהוא וטוב תעשי אם תבקשי שיחה עם מנהלת הגן או המפקחת על מנת להבין את העיניין יותר לעומק, העובדה שהגננות התחלפו בהחלט עשויה להוריד את רמת השליטה שקיימת בגן. ועכשיו לגבי הנעשה בבית, זה בהחלט יכול להיות מושפע מהדברים שקורים בגן, אבל חשוב שלא להשתיק אותה כדי שלא תרגיש שאסור לה לספר או להתבטא כך, היא עדיין רשאית בהחלט לצאת עירומה מהשירותים ולהזדקק לעזרתך, וגם לדבר על הטוסיק שלה, אבל המסר צריך להיות סביב גבולות באופן כללי, היכן מתפשטים ואיך מדברים (או לא מדברים) בבית. אחרי הכל חשוב שהיא תמשיך לספר לך בחופשיות ולא תחוש מבוכה. בהצלחה מיכל


שלום רב, בדברייך הזכרת שני מצבים: הפחד מההתמודדות חדשה ולא מוכרת, וכן התסכול מאי ההצלחה. המשותף לשניהם הוא החוויה הרגשית השלילית שגורמת לרצות להימנע ולוותר. ילדים נבדלים זה מזה במידה בה הם מוכנים להיפתח לדברים חדשים ולקחת את הסיכון שזה לא יהיה נעים, גם מבוגרים שונים זה מזה בעיניין: יש כאלה שאוהבים שגרה ולעולם לא יחליפו את מה שהם מכירים (תחביבים, מספרה, תפריט, מקום עבודה...) בעוד שאחרים דווקא אוהבים שינויים ו'אקשן'. האם הוא דומה בדפוסים האלה למישהו מההורים? ואיך הוא מתמודד עם תסכול באופן כללי? יש כאן מרכיבים של ויסות רגשי ושל היכולת להתמודד. הדברים שאתם עושים, כמו חשיפה מוקדמת, הכנה ודיבורים הינם חשובים מאוד אבל היעילות שלהם לא תמיד ניכרת לטווח הקצר. וכן, החיים, גם בגיל 3:7, רצופים בהרבה תסכולים... בהצלחה, מיכל


תמרה שלום, אני מבינה שמאוד קשה להסתדר עם בתך לאחרונה, אך האם מדובר בשינוי או החמרה של ההתנהגות? מה היה איתה עד כה? ולמה לפי דעתך הופיע השינוי? האם יתכן שבהתנהגותה היא מנסה לאותת על משהו שאולי מציק לה? פעמים רבות ילדים 'אומרים' לנו כל מיני דברים על עצמם דרך ההתנהגות, מכיון שאין להם מספיק מילים לבטא רגשות או תחושות מורכבות. האם היא כועסת על משהו? מאוכזבת? מרגישה אשמה? האם היא ילדה שבדרך כלל משתפת במה שעובר עליה? האם גם בבית הספר שמו לב לשינוי בהתנהגות? יתכן וכדאי בתור התחלה ליזום שיחה עם המחנכת והיועצת בבית הספר ולחשוב איך לעזור לה, ובמקביל לחשוב איך לעזור גם לכם ההורים. בהצלחה מיכל


שלום לסבתא, מריבות בין אחים הם דבר טבעי ואף רצוי כשמתרחש תוך שמירה על הגוף ובקרה, בין אחים מתפתחת היכולת לחכות, להתחלק, לשאת תסכול, להתמודד עם קנאה ועם חלוקת משאבים ועוד ועוד. אני יכולה להבין את הדאגה שלך, ובעיקר את החשש שלהורים לא איכפת מאחר והם בחרו בכיון תרבותי אחר (האם חזרו בתשובה?). אבל העובדה שאין טלוויזיה היא לא העיניין כמובן כי היא אינה הפתרון , מה שחשוב הוא ללמד את הילדים להתחשב זה בזה ולעשות האחד כלפי השני מעשים חבריים ויפים, ואת זה גם את יכולה לעשות כשאת איתם, נסי לעודד אותם להתנהגויות יפות של קרבה ודאגה אחד לשני. אפשר כמובן גם לתגמל בהתאם בהצלחה מיכל


טל שלום,


ליאורה שלום, לבת השמונה ולבן הארבע צרכים שונים, ודווקא הפתרון שמצאת: סיפור משותף ולאחריו זמן נפרד עם כל אחד מהם, נראה לי נכון. הצעיר מקבל יותר זמן שינה כפי שהוא עדיין צריך, והגדולה יכולה להרוויח 'זמן גדולים' מאחר והיא נמצאת עם אימא יותר זמן. השאלה הניצחית "מה כדאי להיות, קטנים או גדולים", מקבלת כאן בדיוק את משמעותה: את אולי נמצאת קודם עם הצעיר, אבל הגדולה מרוויחה איתך זמן איכות לאחר מכן. אני מניחה שבזמן שאת עסוקה היא יכולה לעשות דברים של גדולים כמו לקרוא בעצמה או זמן מסך כלשהוא, ואז היא מקבלת אותך לעצמה לעוד פינוקים ופיטפוטים. אם אין דרישה מהם לעבור לחדר משותף, נראה לי שהסידור הנוכחי מתאים לכולם. שימי לב רק שאת מתחילה את כל העיניין מוקדם מספיק על מנת שישאר גם לך מספיק אוויר כדי לסיים את הערב 'על הרגליים' ולא בקריסה מרוב עייפות. בהצלחה, מיכל


ציפי שלום,


אורלי שלום, לא הבנתי למה התכוונת במושג 'פרמנט', אבל יתכן שהצורך בגרייה חושית מוגברת מאפיין את בנך ולכן הוא מגיב בעוצמה לא מוסתת: מחפש מגע בצורה אינטנסיבית או מגיב בתוקפנות במצבים שונים. אם את מודאגת מהעיניין הזה, ניתן להתייעץ עם מרפאה בעיסוק התפתחותית שמיומנת בתחום הוסיות החושי. לגבי שאלתך על הצבת גבולות, כסא מרוחק או 'פינת מחשבה' נפוצים במעונות יום על מנת להבהיר לילדים מהי התנהגות שאינה מקובלת במעון, ובעיקר חשוב להבהיר באופן מילולי שלא נושכים, גם כשמדובר בפעוטות שלא מדברים עדיין, על מנת להכחיד את ההתנהגות הלא-רצויה. אם את מרגישה שהתגובה של המטפלות לא מותאמת בעוצמתה ואינה תורמת לחינוך של בנך כדאי שתבקשי את התערבות מנהלת המעון. בהצלחה, מיכל


מאיר שלום, אתה מתאר דפוס של נסיגה שהופיעה בתגובה ללחץ: היא לא הצליחה לרכוש באופן עצמאי את הרגלי הניקיון שהיו מצופים לקראת הגן וההחמרה הופיעה בהדרגה. נראה שהמצב היום בו 'לא איכפת לה' הוא כמובן מצג-שווא: כל כך איכפת לה עד שזה קשה מידיי להתמודדות ולכן היא מתעלמת או מכחישה. בגלל שמדובר בילדה שבהחלט שולטת מבחינה פיזיולוגית, צריך יהיה לסייע לה להפיג את החרדה ולתרגל מיומנויות קבועות של הליכה לשירותים,רצוי בשיתוף צוות הגן. איומים ועונשים לא פועלים בתחום הזה: היא רק תינעל יותר, , אבל חיזוקים על הצלחות בהחלט עוזרים. אם אין הטבה בתוך זמן קצר מוטב לפנות להתייעצות מקצועית. בהצלחה מיכל