על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.


במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

שלום רב קשה להבין לעומק את התנהגויותיו של בנך במעט הפרטים שסיפרת: האם מדובר בילד שהתפתחותו תקינה? מתי הופיעו ההתנהגויות שאת מתארת? האם נלווה לעיניין שינוי במצבו הרגשי, למשל חרדה מוגברת, שינוי במצב הרוח וכדומה? ובעיקר, עד כמה העיניין מפריע למהלך החיים התקין שלו מבחינה חברתית, לימודית ורגשית? עד כמה קשור לתקופת החופש הגדול, או אולי למצב הבטחוני הנוכחי? בכל מקרה נראה שכדאי להרחיב את ההתייעצות ולהבין מה קורה לו בעזרת איש מקצוע בהצלחה, מיכל


מאיה שלום, מדובר בפעוט מאוד צעיר וזו נסיעה לפרק זמן ממושך שעשויה לא להיטיב איתו ועם תחושת הביטחון שלו בקשר אתכם. האם אפשר לקצר את השהות של אחד מכם ? במידה וזה בלתי אפשרי נסי לוודא שיהיה בשגרת החיים הקבועה שלו ככול הניתן, במסגרת החינוכית ובבית שלכם, עם כמה שפחות דמויות מתחלפות (לא יותר מ 1-2) וודאי שהן מכירות היטב את ההרגלים שלו בנוגע לשינה, אכילה וזמני המשחק. לגבי שיחות טלפוניות, להערכתי בגיל הזה סקייפ הינו חסר טעם ורק מגביר את הבלבול . לצערי איני לא יכולה להמליץ על נסיעה כזו והיו מוכנים להתמודד עם התגובה שלו כשתחזרו מאחר ואתם עלולים לפגוש כעס, תסכול, התכנסות, התעלמות וכדומה. כמובן שישנם תינוקות שמגיבים פחות בעוצמה, והתגובה משתנה מילד לילד, אבל לא נוכל לצפות זאת לפני הנסיעה. בהצלחה, מיכל


יעל שלום, הטבת לתאר את התגובות של בתך ואת מחשבותייך לגבי מקור התסכול והכעס שלה, בהחלט אפשרויות שעשויות להסביר את התגובות שלה. תגובות כאלה מופיעות פעמים רבות כלפי ההורים בעוד שמקור הכעס הוא דווקא שונה, למשל חברתי, קשור ביחסים עם בנות גילה (שהופכים סבוכים לעיתים בגיל הזה), וכך מתפתחת תגובה של החלפת האובייקט על הכעס: בגלל שהיא לא יכולה להתפרץ על חברותייה, היא מפנה את הכעס עליכם, ההורים, שכן יכולים לשאת זה (עד גבול מסוים כמובן). זה קצת דומה למצבים בהם אנחנו עצבניים מהעבודה אבל מאבדים שליטה בבית, על הילדים או על בני הזוג. נסו להגדיר לה את הדברים עליהם אתם לא מוכנים לוותר, ולהרפות מעט היכן שניתן, להעניק תחושת שליטה במה שכן נתון לשליטתה (וזה גם מתאפשר עכשיו בגלל תקופת החופש), ובעיקר להציע לה אוזן קשבת שמאפשרת לה לשתף אם היא רוצה. אם להרגשתכם העיניינים לא חוזרים לקדמותם והכעס שלה 'צובע' את היחסים בבית, כדאי מאוד לפנות להתייעצות מקצועית. בהצלחה מיכל


מיטל שלום, האם מדובר בילד שהתפתחותו תקינה? האם נוטה לרגישות תחושתית כמו למשל צריך מגע חזק טעמים חריפים או קול מוגבר על מנת להתייחס וכך גם צריך לחוש דברים בתוך גופו ? מהתיאור הקצר שסיפקת אין לי דרך לדעת מה הסיבה או האם זה קשור לאחותו, אבל אני בהחלט מציעה להרחיב את הבירור מכיון שבגילו הצעיר אין לו עדיין שיפוט וגם אם עושה זאת על מנת לבדוק גבולות ולהשיג תשומת לב הרי ששם עצמו בסכנה ממשית לשם כך. כדאי להתחיל ממרפאה בעיסוק שמיומנת בתחום היבוד החושי ובהמשך לפנות להערכה פסיכולוגית. בהצלחה מיכל


מרים שלום, אני מסכימה אתך בהחלט שהמפגשים אמורים להתקיים בסביבה הפיסית של הילדה ולדרוש ממנה לנסוע כדי לפגוש את אביה זה לא מתאים בכלל, בנוסף, אין שום סיבה שאת תהיי אחראית על שימור הקשר הזה ותאלצי לנסוע בעצמך על מנת שהם יפגשו. הגוף שאמור להבהיר את העיניינים האלו לאב הם שירותי הרווחה, קיימת עובדת סוציאלית שתפקידה הוא פקידת סעד לסדרי דין והיא אמורה להיות המתווכת במצבים של הורים גרושים. אני יכולה להבין אם יש חשש מסוים בפנייה אליהם, אבל דעי שזה בהחלט לא אחריות שלך. בעיניין עיתוי המפגש והקשר שלו אל תחילת הלימודים, אני לא רואה את החיבור בין הדברים, מה שיכריע הוא רציפות המפגשים. אין שום טעם במפגש אם המפגש העוקב, הבא יהיה בעוד זמן רב, אלא רק אם יש מפגשים רצופים. בהצלחה, מיכל


מרים שלום, לא הבנתי מדברייך מה טיב הקשר בין בתך לאביה, האם כשהוא נמצא בארץ הם נפגשים באופן עקבי ומבלים יחד? האם תחושת הנטישה שהזכרת קשורה לאב שיעבור לחיים עם אישה אחרת או לקשר שאולי יתפתח בינה לבין בתך? בכל מקרה, בהינתן שזוהי המציאות החדשה שבתך תאלץ לשאת, אני לא רואה מניעה שתתקיים פגישה כזו, אבל חשוב לא 'למרוח' אותה אלא להגיד את האמת לגמריי: זוהי בת הזוג החדשה של אבא והיא מאוד רוצה להכיר אותך כי היא שמעה עד כמה את ילדה מיוחדת ועד כמה את חשובה לאבא. הרבה יותר פוגע יהיה להמציא לה סיפור שבדיעבד יתגלה כלא נכון. החלק העיקרי יהיה בכל זאת של אביה: חשוב שיקפיד לשמור את הקשר איתה באופן רציף ככול הניתן, ההבדל הדתי יהיה הרבה פחות משמעותי אם הקשר יישמר. בהצלחה מיכל


לירון שלום, ללא ספק מדובר בפעוט אינטליגנטי יצירתי ורגיש וגם הפתרונות שניסתם נשמעים לי טובים, גם אם בשלב זה הם לא עוזרים או פותרים את הבעיה. קשה לי לדעת מהדברים שכתבת מה הסיבה לעיניין, אבל אם אין לזה השפעה ביומיום על התפקוד שלו, ו"נועה" לא באה לבקר במהלך שעות העירות שלו, נראה לי שאין צורך בטיפול בשלב זה. חשוב לנסות לשמור את השינה שלו רציפה ככול האפשר, למשל לא "לנהל" איתו שיחות עומק בלילה, להשתדל שלא להדליק את האור וכדומה ולדחות את הדיבור על כל זה לבוקר, כלומר אחרי לילה שבו 'נועה' הייתה, אפשר לדבר על זה ולהדגיש את ההבדל בין חלום למציאות באופן שישאיר לו מרחב של משחק אך גם יעשה סדר. אם להרגשתכם הוא הופך מבוהל או חסר שקט גם בשעות העירות של, או אם הרגלי השינה הגרועים לא משתפרים (חוץ מעיניין התוכן), כדאי לפנות להתייעצות. בהצלחה מיכל


טלאור שלום, אני חושבת שלפני שמקבלים החלטה לגבי המטפלת ושהותו של בנך שם, חשוב להבין מה מקור השינוי בהתנהגות שלו ולחשוב מה הוא צריך עכשיו. האם שללת מצבים רפואיים או התפתחותיים כלשהם? מאחר ומדובר בפעוט צעיר כל כך, חשוב לוודא שמהלך התפתחותו תקין, ואם הקושי הוא רגשי-התנהגותי בלבד ההתמודדות תהיה אחרת, מאשר אם מתפתחת מורכבות גדולה יותר. כדי לנסות להעמיק בחשיבה על הצרכים שלו: למה ומתי הוא רוצה להיות על הידיים, היכן זה מתרחש, וכדומה. בהחלט יתכן שמדובר בילד שמזגו לא מאפשר לו שהות עם פעוטות נוספים וחלוקה של תשומת הלב, או לחלופין שמדובר בתגובה שגרתית להתרחקות של המטפלת ממנו והוא חווה את זה בצורה עוצמתית יותר. בקיצור, כדאי לפנות להתייעצות יותר מעמיקה לפני שמקבלים החלטות. בהצלחה מיכל


מרים שלום, לא הבנתי מדברייך מה טיב הקשר בין בתך לאביה, האם כשהוא נמצא בארץ הם נפגשים באופן עקבי ומבלים יחד? האם תחושת הנטישה שהזכרת קשורה לאב שיעבור לחיים עם אישה אחרת או לקשר שאולי יתפתח בינה לבין בתך? בכל מקרה, בהינתן שזוהי המציאות החדשה שבתך תאלץ לשאת, אני לא רואה מניעה שתתקיים פגישה כזו, אבל חשוב לא 'למרוח' אותה אלא להגיד את האמת לגמריי: זוהי בת הזוג החדשה של אבא והיא מאוד רוצה להכיר אותך כי היא שמעה עד כמה את ילדה מיוחדת ועד כמה את חשובה לאבא. הרבה יותר פוגע יהיה להמציא לה סיפור שבדיעבד יתגלה כלא נכון. החלק העיקרי יהיה בכל זאת של אביה: חשוב שיקפיד לשמור את הקשר איתה באופן רציף ככול הניתן, ההבדל הדתי יהיה הרבה פחות משמעותי אם הקשר יישמר. בהצלחה מיכל


ליאת שלום, תארת היטב את ההבדל בתגובות של בתך כאשר היא נמצאת בקרבתכם ההורים בהשוואה למצבים בהם מרגישה שזקוקה ליותר הגנה כמו בגן. יתכן שהעובדה שהיא עדיין לא עצמאית לגמריי בתנועה וסביבה כבר יש התרחשויות של ילדים בוגרים יותר מגבירה את תחושת חוסר האונים הזו ומעוררת פחד. אני חושבת שאם ההתפתחות שלה תקינה בסה"כ, ואת סומכת על הצוות בגן, הרי שתוכלו להעניק לה בעיקר הבנה לקושי שלה וללוות את זה במילים: "נבהלת עכשיו מהרעש אבל אימא שומרת עלייך" וכדומה. כדאי לעזור לה במילים להבין מה קורה לה כדי שבעתיד, כשתדע לבטא את עצמה, תשתמש בזה, הקולות שלכם המבוגרים היום יפחיתו את תחושת האיימה. אם יש מישהי מצוות הגן אליה היא קשורה במיוחד או שניתן לבקש ממנה את התמיכה הקרובה שלה הרי שהיא בהחלט תוכל להתסייע בקרבתה בתקופה הזו. שימי לב שאחרי חופשת הקיץ תדרש הסתגלות מחודשת כאילו המקום כולו שוב בלתי מוכר, צריך להיערך לתמיכה מוגברת בה ולנוכחות עקבית שלכם בתקופות אלה. בהצלחה מיכל


מירה שלום, צורך עז בשליטה הוא דפוס שמתעורר לעיתים בקרב ילדים שחווים את המציאות סביבם כבלתי ניתנת לצפייה מראש, למשל בקרב ילדים שחווים הרבה שינויים פתאומיים, התמודדויות עם לקויות שונות וכדומה. אצל ילדים כאלה ההמלצה היא לרוב לתת להם אפשרות להחזיר לעצם שליטה במידת האפשר כדי לרכוש בטחון ויכולת טובה יותר להתמודדות. דפוס ההתנהגות שאת מתארת נשמע יותר כנטייה אישיותית שאינה מושפעת מהנעשה סביבה, או אולי התפתחה כתוצאה ממיקום במשפחה או מנטיות מזג, כלומר משתנים שאינם תלויים במשהו שאתם יכולים 'לעשות'. לפיכך, נשמע לי שעליכם לעזור לה לראות, באמצעות תיווך מעשי על התנהגויותיה, מדוע התנהגות זו גורמת לה 'להפסד', מתי היא מרחיקה חברים, מעליבה או פוגעת, כדי שבהדרגה תוכל להבין שגמישות תהיה עבורה יעילה יותר. כל זמן שהמחיר החברתי של העיניין אינו גבוה, והיא עצמה אינה סובלת מזה, אני לא רואה עילה לפנות לטיפול. בהצלחה מיכל


,תמר שלום מאחר ומדובר בילדה אינטליגנטית ביותר (לפחות על פי ההסבר המנומק שלה...) ומכיון ששיטות אינטואיטיביות רבות כבר נוסו, ובפועל היא לא נגמלה מעולם, אני חושבת שכדאי לפנות להתייעצות מקצועית. יתכן ומדובר במאבק שליטה שמנוהל ביניכן דרך הדפוס הזה או הבט אחר של היחסים שמתבטא בעשיית הצרכים, אבל גם אם לא, אני חושבת שזה נמשך כבר פרק זמן ממושך מידיי וכדאי לנסות לקבל עזרה. בהצלחה, מיכל