הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.

במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

שירה שלום, ילדים משחקים במשחקי דמיון עד גיל 10-12 וזה בהחלט מהנה וחשוב להתפתחותם. אצל ילדים המשחק הולך ומשתכלל, הופך להיות משותף עם חברים, והעיניין יורד בהדרגה ככול שמיומנויות בית-ספריות נכנסות לתמונה, כמו למשל הישגיות, תחרותיות וכדומה. כל עוד המשחק מגוון ומתפתח את אכן רק יכולה לשמוח בשבילה על זה, מדובר במיומנות מרכזית בתחום של התפתחות רגשית. בהצלחה, מיכל


שלום רב, אני חושבת שנהגת היטב עד כה, הן בעיניין השיחה עם בנך והן בעיניין הפנייה המיידית לחברת האינטרנט. באותו עיניין, מומלץ למקם את המחשב באיזור משותף בבית (ולא בחדר האישי) בדיוק בגלל עיניין הפיקוח, לאפשר אינטראקציה סביב התכנים שיש במחשב ולגבי הדברים ילדים חשופים אליהם. ניתן בעוד זמן מה , בשיחה שקטה ביניכם, לבדוק איתו איך הוא מרגיש עכשיו באותו עיניין, לעודד אותו לספר האם שוחח על זה עם חברים, האם יש עוד חברים שצופים וכיוצ"ב, ולנסות להישאר רגועים. אין משום המידע הזה בגילו הצעיר כל קשר לבחירה ולהעדפה המינית שלו, יתכן והעוררות המינית הופיעה מעצם הריגוש, וקשור יתר לחקירת גופו-שלו ולא לעיניין שיש לו בגופם של אחרים, ולכן גם לא בבנות. בהצלחה, מיכל


יוליה שלום, גם אם התינוק החדש לא משתמש במוצץ, נוכחותו מייצגת את עולם הינקות, את החיים של תינוקות,ש בשלב זה נראים לבן הארבע טובים ושווים יותר. אין לו דרך להסביר 'למה' הוא עושה זאת, אבל העובדה שמסוגל לדבר על זה היא כבר חשובה. הגדירי לו בברור שמותר לו להשתמש במוצץ בבית כשהוא מרגיש צורך (בנסיעה באוטו, אצל סבתא), אבל שאסור לו לקחת מאחרים כי זהו חפץ פרטי ואישי, ושלא כדאי לו לצאת מהבית עם מוצץ, למשל לגן או לגינה ציבורית, כי אז הוא עשוי לחוות תגובות לא מתאימות מהחברים שיביכו אותו כיון שלילדים גדולים לא מתאים להיות עם מוצץ. נסי לסייע לו להרגיש שדווקא להיות גדול זה שווה הרבה יותר... בהצלחה מיכל


ענת שלום, פעוטות רבים נוטים להכות את עצמם בעת סערה רגשית או התרגשות גדולה, למשל מתוך כעס או תסכול, כתוצאה מהעובדה שעדיין אינם מדברים ולא מסוגלים לבטא את רגשותיהם במילים. זה עיניין של ויסות רגשי שאינו מפותח עדיין. תוכלו לסייע לה בכך שתעזרו לה למצוא דרך אחרת לפרוק את המתח הרגשי הזה באותו רגע, תסיטו את ידייה בעדינות מהראש ותנו לה חפץ אהוב ומרגיע תוך שאתם מסבירים במילים: ". לא מרביצים בראש, הנה הדובון יכול להרגיע כשאת כועסת" . אל תוותרו על המילים, זו הדרך שלה ללמוד מה קורה לה גם אם היא עדיין לא מבינה את הכל, חשוב שהיא תשמע מה קורה לה. בהצלחה מיכל


מיכל שלום, בסביבות גיל 20 חודשים אכן מצופה התרחבות של אוצר המילים הקיים והתחלה של צירופים קצרים. יחד עם זאת, קצב ההתפתחות של כל ילד הוא שונה, ואם מהלך התפתחותה הכללי תקין, והתקשורת החברתית והלא-מילולית שהיא יוצרת תקינה, ניתן לתת לה עוד קצת זמן להתאקלם טוב יותר בגן ולהרחיב את השפה. יחד עם זאת, אם לתחושתך אובדן המילים שהיה הינו דרמטי, ואת מרגישה שההברות שקיימות כיום אינן משקפות אוצר מילים רחב דייו (למשל, יתכן מצב בו חלקי הברות קיימות בלבד, אולם באמצעותן היא משיימת הרבה מאוד חפצים או מצבים וזה מצב תקין, מעיין שפה 'פרטית' שרק המקורבים והמטפלם הקבועים מכירים), ניתן לפנות להתייעצות של קלינאית תקשורת התפתחותית. בהצלחה, מיכל


אלכס שלום, את מתארת פעוט צעיר שזקוק לתיווך באינטראקציות החברתיות שלו כדרך להבנת סיטואציות בעולם החברתי שהוא מגלה. העובדה שיש לו עיניין מוגבר בילדים ויכולת ליזום קשר היא יכולת נהדרת, וחשוב לטפח אותה, ולצד זה לעזור לו לשמור על עצמו. מאחר ואני מניחה שאת נמצאת בקרבתו כשהדברים קורים בגינה ציבורית למשל, נסי ללוות את האירוע במילים ברורות שיוכלו להבהיר לו מה קורה ולסייע לו במציאת תגובה, למשל: "הילד רוצה להזמין אותך לשחק" או "אם אתה לא רוצה לשחק תגידי לו 'די!' כדי שיבין אותך" וכדומה. יתכן והסגנונות השונים של הילדים מרתיעים אותו, ולכן הוא מגיב בקפאון, אבל זה בדיוק הגיל להסביר לו ולסייע לו להבין ולזהות את המצבים השונים. מה קורה במסגרת החינוכית? האם גם הגננת מזהה מצבים דומים? בהצלחה מיכל'


מיטל שלום, העובדה שבנך אינו שואל עדיין על אביו לא מעידה שהוא אינו 'עסוק' בשאלה הזו או מוטרד מהנושא הזה, לעיתים ילדים נמנעים מהשאלה דווקא בגלל הכאב שהנושא עשוי לגרום להם. מתי חשבת להעלות את הנושא? והאם את ממתינה שהוא ישאל? מכיון שמדובר במרכיב זהות כל כך מרכזי בחייו של בנך הדיבור על הנושא הכרחי, אבל האופן בו העיניין ידובר צריך להיות מותאם לילד, לרמת ההתפתחות שלו ולאופן בו החוסר של אביו נוכח בחייו. בהצלחה מיכל


תמר שלום, בדיקת שמיעה עושים כיוון שלפני שמתחילים לחפש סיבות נפשיות והתפתחותיות רוצים לוודא שהעיניין הוא לא רפואי, כלומר להבטיח שהשמיעה תקינה ולכן צריכה להיות סיבה אחרת לעובדה שהוא לא שומע. אם מדובר רק בהיענות לשם שלו, ולא בדברים אחרים, סביר שהיעניין הוא לא בשמיעה אבל בכל מקרה שווה לבדוק , לפעמים יש השפעה של נוזלים או שעווה באוזנים שמפריעה לתדרים מסוגים שונים. ואם השמיעה תקינה, יכולות להיות המון סיבות להיענות חלקית או נמוכה, החל מחוסר תשומת לב והתמקדות-יתרה ועד למגוון תפקודים רגשיים. מכיון שזו הפעם השניה, אני מציעה לחזור על הבדיקה ולשלול את העיניין ואז להרחיב הלאה את ההסתכלות והחשיבה. האם מדובר בילד שהתפתחותו הכללית, ובעיקר השפתית, תקינה? זה מרכיב חשוב בהתלבטות בבירור. בהצלחה מיכל


נטלי שלום, את מתארת ילד שמתמודד עם מגוון קשיים שדורשים בירור מעמיק יותר. אני כמובן לא יכולה לדעת אם הכיוון הוא הפרעת תקשורת אבל בהחלט כדאי לפנות להתייעצות מקצועית. לעיתים ילדים שעברו חוויות קשות וטראומות, כמו מה שבנך עבר סביב הטיפולים הרפואיים, מגיבים בהתנהגויות הדומות לאלו של ילדים עם הפרעות קשות יותר, למרות שזה לא העיניין. רק מומחה להתפתחות של ילדים: פסיכולוגית התפתחותית או פסיכיאטר המומחה בגיל הרך, יוכל לקבוע האם מדובר בהפרעה ראשונית או בתגובה לחוויות שעבר. בכל מקרה, נשמע לי שגם הוא וגם אתם זקוקים לעזרה ומוטב לפנות במהירות. בהצלחה מיכל


שלום נטלי, כפי שהבחנת בעצמך, המשפטים האלה מגיעים בתגובה לתסכול, כלומר בנך מגיב באיומים כאשר לא מקבל מה שרוצה, זוהי גם אולי דרכו לבדוק את תגובתך, אבל בעיקר תחושת חוסר האונים שלו בהתמודדות. יהיה זה נמהר להגיד שמדובר במחשבות אובדניות בשלב זה, אבל בהחלט כדאי לברר למה הוא לא מוצא שום פתרון התמודדות אחר פרט מ'מוות', למה רמת החרדה שלו כה גבוהה ורמת התסכול שלו כה נמוכה. האם הוא אומר את זה רק איתך או גם עם אחרים? ? אם זה מופיע גם במסגרת החינוכית? איך ההתמודדות הרגשית שלו באופן כללי? האם הוא בשל מבחינה רגשית וחברתית ביחס לגילו? נסי לבדוק איך הוא מגיב כאשר את עוזרת לו למצוא פתרונות אחרים לתסכול: "אתה יודע מה, אולי נאכל מחר", "אולי נבקש מסבתא שתקנה" וכדומה.... בהצלחה, מיכל


ליאת שלום, צריך להכיר את בנך ואתכם יותר לעומק כדי להבין מה גורם לאותן התפרצויות פתאומיות ועל כן טוב שפניתם לטיפול. בנתיים, נסי להבין מהגננת באיזה מצבים זה קורה לו : האם כתוצאה מתסכול כמו עלבון או הפסד מול חברים? האם בסיטואציות של שעמום או שבהן לא מוצא תעסוקה? האם ברגעים בהם הוא עם הרבה ילדים אחרים או דווקא לבד? כל אלו יוכל לסייע לך להבין מה מעורר בו זעם ולנסות לדבר איתו כדי שבעצמו ילד לצפות את אותם רגעים, לדעת שזה עומד לקרות ולנסות להיערך מראש. כדאי גם להזמין את פסיכולוגית הגן לצורך תצפית - זה מאוד מקובל בגני חובה ויוכל לשפוך אור על העיניין. בהצלחה מיכל


הי סיגלית , כפי שכתבת בעצמך, הצורך שלה דיי ברור. מדובר בתקופת הסתגלות לכולכן, בתך הפכה להיות ה'בכורה' באופן פתאומי מבחינתה היא לא יכולה להבין את הצורך בלהתחשב ולשמור את התובענות שלה לעצמה, מרגישה שננטשה ומחפשת אותך בחזרה, גם בלילה. לכן ההמלצה הטובה ביותר היא לא להיות לבד. נסי להערך עם עזרה של מבוגרים נוספים, סבתות, דודות שכנות ומכרות, וכמובן בן הזוג שלך. את זקוקה כעת להרבה סבלנות כדי להכיל את שתיהן ואם תאלצי להתמודד עם העיפות והתובענות לבדך, תמצאי עצמך קורסת ומגיבה אל בתך בזעם חסר שליטה שרק יפחיד אותה ויעורר צורך מוגבר בקרבה שלך. בהצלחה, מיכל