הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.

במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

שלי שלום, אילמות סלקטיבית וחרדה חברתית הולכות יחד פעמים רבות ואכן יכולות לגרום לכל התסמינים שציינת. טוב מאוד שפניתם לעזרה פסיכולוגית, אולם חשוב שהמטפלת תהיה מיומנת בסוג כזה של קשיים, וכן מיומנת בעבודה התנהגותית-קוגניטיבית. לעיתים טיפול שאינו מותאם לעיניין לא תורם ומנציח את הבעיה לאורך זמן. חשוב לערב את צוות הגן בתהליך הטיפול כי חלק גדול מהעבודה תצטרך להיעשות שם. בהצלחה, מיכל


הי שרית, אין גיל 'מוקדם 'מידיי מכדי להציב גבולות, אבל הגבולות צריכים להיות מותאמים לשלב ההתפתחותי של הילדים ולציפיות מותאמות. כפי שציינת, בגיל 1:4 פעוטות אמורים להשתולל, ובעיקר צריך להשגיח עליהם כי הפער בין היכולות לבין השיפוט מפני סכנה ופגיעה הוא עצום. עדיין, את לא תתני לה למשל להכות אותך או אחרים וכן לא תתני לה לעשות דברים מסכונים, נכון?... וזה חשוב מאוד כבר כעת. חשוב שהטון יהיה מותאם ולא מאיים ולהפקיד על גבול שהוא 'תקיף' אך לא 'תוקפני'. בהצלחה מיכל


אדר הי, מכיון שמדובר בגן דו-גילאי הבקשה של הגננת היא לרוב לקבל את הילדים החדשים ולסייע להם בקליטה, ויתכן שבתך לקחה את ההוראה הזו מאוד ברצינות, כדאי לסייע לה על ידי מפגשים אחר הצהריים עם בנות גילה, ולתת לה להתאקלם בגן עם ההרכב החדש. אני חושבת שכדאי לדבר עם הגננת כדי לקבל תמונה מלאה יותר של המצב החברתי שלה כדי לשמוע על זה מהעיניים שלה. בהצלחה מיכל


רובי שלום, בהחלט יש אפשרות לאבחונים גם למבוגרים הן בשירות הציבורי (כמו קופות חולים, תחנות לבריאות הנפש ועוד) והן באופן פרטי, לרוב הצורך עולה בדיוק סביב מה שאתה מתאר: קושי בהתמודדויות בהתאם לגיל, למשל בנושאים של זוגיות או תעסוקה. הטיפול יהיה כמובן בהתאם למה שיעלה מתוך האבחון. אני ממליצה לפנות לפסיכולוג שמיומן בתחום הדיאגנוסטיקה לשם התייעצות בנושא. בהצלחה מיכל


אור שלום, את מתארת ילד שמתמודד עם הרבה מאוד קשיים רגשיים ונפשיים, סביר שמרביתם במקור כתוצאה מהלקויות שלו: חוויות חוזרות של אי הצלחה מעוררות תפיסה עצמית ירודה מאוד, ותגובות אלה מאוד מאפיינות ילדים שמתמודדים עם קשיים דומים. אני מציעה לחזור אל אנשי המקצוע שאבחנו אותו ומכירים אתכם, ולבקש התייעצות וחשיבה משותפת עם צוות בית הספר. צריך להכיר אותו ואתכם כדי לדעת איזה התערבות היא המתאימה ביותר, אבל נשמע שהוא בהחלט צריך תמיכה וסיוע בתקופה הזו, לקראת סיום בית הספר היסודי. אפשר גם לבקש התייעצות עם נציג השירות הפסיכולוגי בבית הספר: הם יוכלו לכוון לחשיבה על התמיכה החינוכית הנדרשת. בהצלחה, מיכל


שלום ספיר, תלישת שיער מתפתחת אצל פעוטות כדרך להרגעה-עצמית, זה מתחיל באקראי, כמו שאת תארת עם סיבוב השיער סביב המוצץ, ולעיתים 'נתקע'בתור הרגל שקשה מאוד להכחיד ולעיתים אף מתפתחת לכדי תופעה מורכבת יותר שנקראית 'טריכוטילומאניה'. בשלב ראשון כדי לנסות לעזור לה למצוא דרכים אחרות להירגע, כמו למשל באמצעות דובון או בובה ולנסות בעדינות להזיז את ידיה בכל פעם שמנסה לעשות זאת תוך כדי שאתם אומרים 'לא למשוך', או צירוף מילולי קצר אחר. חשוב לא להפוך את זה ל'זירת עימות' כדי שלא תרצה לעשות את זה כדי להשיג התייחסות מכם. אם העיניין אינו נפתר בקרוב כדאי מאוד לפנות לייעוץ מתאים על ידי פסיכולוג התפתחותי או מרפאת גיל ינקות שבאיזור המגורים שלכם בהצלחה מיכל


אתי שלום, ההמלצה שקיבלתם באמת יעילה ונכונה, אבל יתכן שבנך זקוק לרענון' ולתיווך אינטנסיבי יותר כיון שעליו להסתגל מחדש לגן הנוכחי ולקבל על עצמו שוב את החוקים הנדרשים אחרי חופשת הקיץ. אם ההתנהגויות לא נרגעות מוטב לחזור ולהתייעץ שוב עם הצוות מה כדאי לעשות. בהצלחה מיכל


אודליה שלום, ילדים נבדלים זה מזה בקצב ההסתגלות שלהם, וכשמתבוננים בתאומים אז רואים זאת ביתר קלות, לכל אחד מהם קצב התרגלות שונה ואסטרטגיות שונות להתמודדות. אם את לא סומכת על המעון ועל הצוות יהיה לילדייך מאוד קשה להרגיש שם בטוחים, אבל אם נראה לך שמדובר במקום טוב, הרי שהם פשוט צריכים זמן כדי להתרגל ולהסתגל. ולשם כך נדרשת תקופת ביקור רציפה כפי שהציעה המנהלת. בהצלחה מיכל


אודליה שלום, את מתארת יחסי תחרות וקנאה שניכרים אצל כל אחד מילדייך באופן אחר. בניסיון לגרום להם להתקרב כדאי להגביר את ההתייחסויות שלכם ההורים לרגעים היפים ביניהם, גם אם מעטים. כלומר, להכביר שבחים וחיזוקים על כל המצבים בהם הם 'נחמדים' אחד לשני, עושים משהו נעים וטוב יחד, אחד כלפי השני, ולנסות לתת להם לפתור את הקשיים ביניהם בעצמם עם מינימום התערבות. זה קשה להתאפק כאשר את מרגישה שבתך עושה עוול לאחיה והרצון להגן עלי ברור, אבל להעצים אותו זה גם לתת לו להתמודד בעצמו ולעמוד על מקומו כבכור וכבוגר בבית, יתכן והיא 'מחפשת' את הצבת הגבול מצידו, בודקת עד כמה 'מותר' לה להרחיק לכת, וזה כמובן לא רצוי מבחינת שניהם. בהצלחה מיכל


ג'ו שלום השאלה האם לעשות משהו בעיניין קשורה לשאלה במה העיניין מפריע לה, ואם בכלל. אם כישוריה החברתיים תקינים בסהכ והיא מסוגלת להנות גם עם בני גילה ובנות גילה, הרי שכנראה היא מוצאת שלהיות הצעירה בקרב הבוגרים מקנה לה יתרון והיא מרוויחה מכך. יחד עם זאת, קשיים ביצירת קשרים עם בני קבוצת השווים שכיחים אצל ילדים שמתמודדים עם קשיים חברתיים ורגשיים, אז מה דעתכם בעיניין הזה לגביה? אגב, מה מקומה במשפחה מבחינת סדר הלידה? ומה היא אומרת על העיניין כששואלים אותה על זה? בהדרגה חשוב יהיה לחשוף אותה גם לסכנות שיש בקרבה לא-מותאמת לנערים בוגרים ממנה. בהצלחה מיכל


ליז שלום, אני מבינה שאת חווה את התגובות של בתך כ'קיצוניות', אבל זו הדרך שלה להביע את התחושות המורכבות שהיא חווה סביב השינוי הזה: עליה להסתגל לסדר יום שונה, לכמות גדולה של ילדים חדשים, לצוות שאינו מוכר ולמציאות חברתית שונה לגמריי. מדובר בהרבה מאוד שינויים. כדאי גם לומר לה את זה, כדי שהיא תרגיש שהתחושות האלה לגיטימיות ושגם למבוגרים קשה במקום חדש, גם אם הם לא מבטאים את זה ככה. מאחר ואנו בפתח של תקופת חגים שעתידה לקטוע עוד יותר את ההסתגלות זה, הרי שזה אכן ייקח עוד זמן. אם המצב ימשיך גם לתוך חודש נובמבר ניתן יהיה לחשוב אם היא אכן צריכה עזרה מקצועית. מה שחשוב עכשיו זה להיות איתה הרבה בשעות אחה"צ ולהרגיע אותה שאהבתכם כלפיה נמשכת גם עכשיו, בגן החדש...כדאי גם לעזור לה לסמוך על הגננת על ידי זה שתביעו בה אמון בהצלחה, מיכל


יאלי שלום, בנך נדרש כעת להסתגל לשגרת גן שבו מופנות כלפיו דרישות רבות וחדשות והוא מגיב בהתנגדות. זה כנראה קשה לו גם בגלל שמדובר בתחילת השנה, אך יתכן שבגלל שהוא מבולבל ומוטרד מהמצב המשפחתי היכולת שלו לקבל את סמכות הגננת נמוכה, הוא כועס ולכן לא מציית. שיתוף פעולה בין הורים הוא עיניין חיוני בגידול ילדים, גם כשחיים יחד, ועוד יותר כשנפרדים. אם התגובות התוקפניות שלו ימשיכו אני מציעה לפנות לייעוץ . אפשר בתור התחלה להתייעץ עם פסיכולוגית הגן שתוכל לצפות בו, להציע לגננת איך לעבוד איתו בצורה טובה יותר, ואף לפגוש אתכם ההורים להדרכה. בהצלחה מיכל