הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.

במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

יפעת שלום, נסיעה כזו תדרוש מהבת שלך שתי הסתגלויות: להתמודד עם הפרידה הרגשית ממך, ולהתמודד עם העדר היניקה כאמצעי הירדמות והרגעה. מכיון שמדובר בשני תהליכים מורכבים שעשויים לקחת זמן, כדאי מאוד לעזור לה לרכוש מיומנות חדשה בשני התחומים, כלומר להתרגל שאחרים מרגיעים ונמצאים איתה (אבא, סבתא, מטפלת) ולהתרגל שיש לה דרכים אחרות להירדמות שהם לא בהנקה. אם המחשבה היא לשמר את ההנקה בזמן הנסיעה ולאחריה באמצעות שאיבה גם בהעדרך, הרי שלא כדאי להרגיל לבקבוק תמ"ל ועדיף לבקבוקים של חלב שאוב. אם המחשבה היא שהנסיעה תקדם את הפסקת ההנקה, מוטב להתרגל לבקבוקים מספיק זמן קודם לכן. כל ההתנהלות לקראת תלויה ביכולת שלה להתנחם, להירגע ולהיות נינוחה גם בהיעדרך וזה כמובן משתנה שתלוי בקשר שלכן היום ובקשר שיש לה עם דמויות מטפלות אחרות. בעיקר חשוב לסייע לה לשמור על שגרה רבה ככול הניתן. בהצלחה מיכל


עדי שלום, בהנחה שכאשר רק את נמצאת עם בנך את כן מצליחה להרגיע אותו בעת מצוקה, אני חושבת שעליכם רק לשמוח מהעובדה שהוא מחפש את קרבת אביו ואף דורש את נוכחותו כאשר שניכם נוכחים. תינוקות מפתחים קשר נפרד עם כל אחד מההורים, וזקוקים לקרבה של שניכם. ולכן, אם שניכם מעניקים חוויה של היענות לצרכים וזמינות עבורו על פי צורכיו, ומהלך ההתפתחות שלו תקין, הרי שאין כל סיבה לדאגה. בהצלחה מיכל


מימי שלום, בגילו הצעיר בנכם רק לומד להסתמך על מבוגרים ועל העולם ומתרגל אל הדרישות החדשות שהחיים מציבים לו. הקושי של אבא שלו להרגיע אותו אינו קשור רק לזה שהוא נמצא איתו פחות, אלא גם לעובדה שקשה להרגיע תינוק צעיר, ורק התנסויות חוזרות, עבור שני הצדדים, הן שמולידות את הרגיעה שבתוך הקשר. המשמעות היא שצריך המון המון המון פעמים לטעות בלנסות להבין מה מרגיע תינוק, כדי להבין מה מצליח, וזה טבעי, וגם לוקח זמן. אני חושבת שזה לגיטימי לחלוטין לצאת ללימודים - גם להורים לתינוק צעיר יש חיים - והדרך לפצות היא להקדיש את הזמנים בהם הוא כן בבית כדי לשהות איתו, גם בהעדרך, וכדי לתרגל את ההתנסויות החוזרות הללו בקשר ההדדי. רק כאשר יהיו להם התנסויות חוזרות של להיות ביחד, שניהם יצליחו להנות ולחוש בטוחים. בהצלחה מיכל


שלום אודליה, התיאור שלך בהחלט משקף את הקושי וחוסר האונים שחשתם שלושתכם, אתם ההורים ובנכם, בסיטואציה שהיא לכאורה יומיומית, אך יכולה להיות מתסכלת ביותר. אני מניחה שבנך התעורר 'לא טוב', כלומר היה שקוע בשינה ונאלץ להתעורר והגיב, כפי שקורה פעמים רבות אצל בני שלוש, בבכי של מצוקה. במצב כזה אין לו שום יכולת להרגיע את עצמו או לשתף אתכם פעולה ומאותו רגע התחילה שרשרת של תגובות שלא סייעה לו ואתם איבדתם שליטה. אני בהחלט מסכימה אתך שהתגובה של אבא שלו לא הייתה מותאמת, ואני מניחה שגם את הרגשת לא-יעילה במצב הזה. כדי להרגיע פעוט במצוקה צריך קודם כל להצליח להרגיע את עצמנו וזה לא פשוט כשממהרים או כשלא מוצאים דרך לעשות זאת. אז המצוקה שלו גוברת ובהתאמה, גם שלכם. אני ממליצה לכם מאוד לפנות לייעוץ הורים מתאים מאחר ואירועים אלה 'צובעים' את ההורות בחוויות מתסכלות מאוד ופוגעות בקשר שלכם עם בנכם. בתהליך טיפולי אצל איש מקצוע מיומן תוכלו לרכוש כלים שייסייעו לכם להפחית את תחושת התסכול ולהגיב לבנכם באופן פחות תוקפני ויותר מותאם. בהצלחה מיכל


שלום שירז, למבוגרים מותר לנסוע לחופשות בלי הילדים , גם אם מדובר בפעוטות בני שנתיים, כל עוד מדובר בחופשה קצרה (ו6 ימים זה סביר) ובעיקר אם יושארו עם מבוגרים תומכים שמכירים אותם ואת סדר היום שלהם. תעברו עם סבא וסבתא על כל פירטי סדר היום, נסו לדאוג שבנכם יושאר בסביבת הבית והכינו אותו לקראת הנסיעה. יתכן והוא יכעס כשתחזרו, ואפילו עשוי להתרחש משבר אמון קל, אבל בהנחה שהיחסים מלפני הנסיעה טובים ובטוחים, והחוויה עם הסבים תהייה טובה, אין סיבה שהקשר לא יעמוד בטלטלה כזו. אתם תזכו למלא מצברים והוא יזכה לזמן איכות עם הסבים. אל תצפו שהוא ירצה לדבר איתכם בטלפון או בסקייפ, לפעוטות רבים הסיטואציה הזו זרה ולא נעימה. בהצלחה מיכל


לירז שלום, נסיגה בשליטה על הצרכים מאפיינת פעוטות וילדים שמתמודדים עם מתח ולחץ, את מעלה את ההשערה שזה קשור לאחותו וזה באמת יתכן (הרי העובדה שהוא 'קיבל' אותה יפה, לא מבטיחה שהוא יתמודד עם זה בהצלחה בהמשך). אני ממליצה לעזור לו ללכת לשירותים בתדירות קבועה ולשבח אתו מאוד על הצלחות ועל הניסיון לשבת ולעשות, הרגלים קבועים כמו הליכה אחרי האוכל מאד מסייעים במצבים האלה. יחד עם זאת אם להרגשתכם הרגשות השליליים נשארים ומלווים את היחסים ביניכם או הופכים למאבקי שליטה וכוח מוטב לפנות להתייעצות מקצועית. בהצלחה מיכל


לילך הי, לעיתים ילדים ש"מחזיקים" את עצמם ומתאפקים מאוד במסגרת החינוכית זקוקים לפורקן בבית וכך נוצרת התמונה הלא-מאוזנת שאת מתארת. בהנחה שהיחסים ביניכם טובים ושאכן אין שינוי חיצוני שגורם לזה, האתגר יהיה להכיל את התסכול שלה ולהעמיד לה גבולות שצריך, כלומר כן לתמוך ולאפשר לה להיות גם בלתי-נסבלת, אך לא לעשות עבורה את מה שהיא מסוגלת לעשות בעצמה. אם את מרגישה שהמשימה מתישה אתכם ושהתסכול מזה פוגע ביחסים עימה מוטב לפנות להתייעצות. בהצלחה מיכל


שרית שלום, אצל מרבית הפעוטות מתרחשת קפיצה באוצר המילים סביב גיל שנה וחצי, אבל כמובן שמדובר בטווח וזה משתנה בין ילדים. אם התקשורת הלא-מילולית שלה תקינה (הצבעה, מחוות, הבעות פנים) ואת מתרשמת שהיא מבינה מושגים בסיסיים, אין סיבה לדאגה, יתכן והשפה תפרוץ מאוחר יותר. אם עד גיל שנתיים אין עדיין צירופי מילים (צמדים) מוטב לפנות להתייעצות. בהצלחה, מיכל


שלום רב, את מתארת קושי שניכר בכמה תחומי תפקוד ולכן נראה לי שכדאי לערוך הערכה יותר מובנית של תחומי הקושי שלו על ידי פסיכולוג הגן או צוות המכון להתפתחות הילד. האם במושג 'ריפוי בתנועה' הכוונה לריפוי בעיסוק או לתארפיה בתנועה? זה לא אותו דבר... באחד המטרות קשורות בתפקודיים הביצועיים בתחום המוטורי, ההתארגנות והתכנון בעוד שהשני קשור להתמודדות הרגשית-נפשית . במה מהשניים בחרתם להתמקד? אם נוצר עם המטפלת קשר טוב כדאי מאוד להתייעץ איתה מה עמדתה בנוגע למצב בגן בהצלחה מיכל


הודיה שלום, בהנחה שמהלך התפתחותו של בנך הסקרן תקין ואת לא רואה עוד התנהגויות מוזרות או חריגות מהסוג הזה, אני לא רואה צורך להגביל את סקרנותו המבורכת, אם כי חשוב לעזור לו להבין מה מהתנהגויותיו פחות מקובל, גם במחיר הסקרנות, ולעזור לו בעיקר לשמור על עצמו ולא לתת עצמו קורבן לתוקפנות למשל בשביל ה"מדע'.". נסו לעודד אותו לרכישת ידע בדרך קונבנציונאלית כמו דרך ספרי מדע שמותאמים לילדים בתחומים שונים. אם לדעתך האופן בו הוא טועם או חש חפצים הינו חריג, מוטב להתייעץ עם מרפאה בעיסוק שאמונה על תחום הויסות החושי. בהצלחה מיכל


שלום רב, כמובן שתחלופה תדירה של מטפלות אינה אידיאלית, אולם מה האלטרנטיבה? מאחר ובחרת שלא לשלבה במסגרת חינוכית - ואני תומכת מאוד בהחלטה - הרי שהיא נמצאת כבר במקום בטוח וזוכה לטיפול מסור וקרוב. אם המטפלת ה'חלופית' תוכל להעניק לבתך אם כל צרכיה והיא אכן תקבל טיפול הולם בתקופה זו, זה כמובן עדיף מאשר לשלבה במסגרת גנית לתקופה הזאת או מהאפשרות שהיא תישאר עם מטפלת שאינה בריאה, נכון? חשוב מאוד לעשות 'חפיפה' מסודרת הקשורה בהרגלים שלה ולקחת בחשבון שההסתגלות המחודשת עשויה להיות לא קלה בכל אחת מהפעמים. העיקביות, הן בסדר היום והן בשעות, היא החשובה. בהצלחה, מיכל


, אני מבינה לגמריי את הדאגה שלך, אולם קשה להשיב האם זה אכן רק בתגובה לעונש או יותר מורכב מזה מבלי להכיר את הילד ואת מערכת היחסים שיש ביניכם. האם הוא ילד שמגיב בעוצמות למצבים רגשים? האם הוא ילד שבדרך כלל מבטא את עצמו בכתב באופן הזה? איך הוא מגיב בדרך כלל לעונשים איך הוא חווה אשמה מסוג זה?? הכעס עלייך הוא לגיטימי אם הוא בתגובה לעונש, וגם חשוב לקחת בחשבון שתפיסת המוות אצל ילדים עדיין לא מגובשת לגמריי (כלומר ההבנה שמוות אינו הפיך), אבל מערכת היחסים ביניכם היא המפתח להבנת התגובה שלו. בהצלחה, מיכל