שאלה: קשיים אצל בן 2.5 - (עינת)
בני בן 2.5, ילד מקסים שחווה שאת ״גיל שנתיים הנוראי״ במלוא עוצמתו. מניחה שלא עוזר שיש לו אחות בת עשרה חודשים, וכן העובדה שעבר לפני שלושה חודשים ניתוח כפתורים ושקד שלישי בעקבות ירידה בשמיעה, ורק אחריו התחיל להתקדם בדיבור. לא היה לו עיכוב שפתי אבל ראינו קושי ברור לבטא עצמו, וגם עכשיו הדיבור עוד לא זורם לו בקלות. בבית יש המון קנאה באחותו (שאיתי בבית וישנה עדיין איתנו), ולמרות שיש גם הרבה אהבה ואכפתיות כלפיה, הוא מרביץ לה המון.
בגן אין בעיה כזאת, ההפך, הוא ״אימץ״ את הילדה הכי קטנה שם (בת שנה) ודואג לה ומטפל בה. עם זאת, לאחרונה שמעתי מאחת המטפלות בגן שהוא עוד לא יצר ממש חברויות (למרות שזו שנה שניה בגן ועכשיו הוא בקבוצת הבוגרים), ורוב היום משחק לבד. זה מאוד הפתיע אותי, כי אחה״צ אנחנו נפגשים הרבה עם חברים והוא מאוד חברותי. לפעמים אנחנו נפגשים עם ילדים מהגן ואני לא רואה שיש בעיה. בכלל, הוא מחפש תמיד חברת ילדים אחרים, מצפה למפגשים, מחקה ללא הרף התנהגויות שלהם ונראה לנו שממש משחק איתם, גם אם עוד קיים קושי לחלוק. המשחקים הם בעיקר התרוצצויות משותפות וכדומה אבל זה היה נראה לי מתאים לגיל. ממה שראינו, ילדים של חברים שלנו בני אותו גיל מחבבים אותו ומחפשים את חברתו, ואני מתקשה להבין את השוני בגן. אולי העובדה שרוב בני גילו כבר ממש מדברים והוא עוד מתקשה, משפיעה?
תמיד היה ילד שיודע להעסיק את עצמו ותמיד עודדתי משחק עצמאי, תוהה אם זו עלולה להיות בעיה בשלב מסוים.
אני רואה שקשה לו גם בבית - המכות לאחותו והעובדה שנצמד בחודשים האחרונים כל הזמן וגם בבית לשמיכי ומוצצי, שבעבר ליוו אותו רק בלילה, וגם ההליכה לגן הפכה בחודשים אלו לקשה - הוא לא רוצה ללכת ומבקש להשאר בבית. לרוב כשמגיע כבר הולך למטפלים בשמחה, או לפחות בהסכמה, והם אומרים שהוא מיד מתחיל לשחק.
אשמח לייעוץ בנוגע לתוקפנות כלפי אחותו, וגם להשתלבות בגן מבחינה חברתית. בנוסף, אשמח לדעת האם חוסר הרצון ללכת לגן תקין, והאם ההצמדות לשמיכי גם בבית יכולה להעיד על בעיה.
תודה רבה
תשובה: קשיים אצל בן 2.5 - (0)
שלום עינת,
כפי שציינת, הקנאה כלפיי האחות הצעירה נוכחת מאוד בחייכם, ועל כן מקבלת ביטוי הן ברצון להישאר בבית והן בתוקפנות שמפגין כלפיה. הסירוב ללכת לגן מופיע פעמים רבות לא בגלל שלא טוב בגן, אלא כי יותר טוב בבית, וזה ברור ומובן בהקשר הנוכחי. בהקשר לתוקפנות, כדאי לנסות להקטין את התגובות שלכם לתוקפנות ולחזק את המצבים בהם הוא מפגין התנהגות נחמדה וחיובית כלפיה, כמו לחלוק או לשתף. כמובן שצריך להגיב במצבים של אלימות, גם כדי להגן עליה, וגם כדי לסייע לו שלא לחוש כה אכזרי ו"רע".
בהצלחה,
מיכל
מנהלת פורום מיכל דביר קורן
