הרשמה לאינדקס על הספה | כניסת מטפלים רשומים | על הספה בפייסבוק

אודות על הספה | הרשם לניוזלטר שלנו | צור קשר

על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.

במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

הוספת שאלה לפורום

X

קורונה וניתוק מסבא וסבתא - (רעות)

שלום רב הבן שלי בן 2.2 גדל בבית. הוא קבוע היה רואה את אמא שלי פעמים בשבוע ל6 שעות וגם את אבא שלי היה רואה כמה פעמים בשבוע. הוא מאוד קשור להוריי בעקבות הקורונה אני חוששת כיצד הדבר ישפיע עכשיו או בעתיד הניתוק הפתאומי הזה? הוא כן רואה את אבא שלי דרך הווטסאפ אבל את אמא שלי בכלל לא (היא לא בקטע של ווטסאפ) איזה השלכות נפשיות יכולות להיות? הוא לא נראה עצוב אבל אני כן מרגישה שהוא מתקשה להבין מדוע הוא רואה את אבא שלי רק דרך מסך

לחץ לתשובה מאת מיכל דביר קורן

הי רעות, הניתוק מסבא וסבתא הוא עוד אחד מההשפעות הקשות שיש כעת לתקופת הקורונה: עבור ילדים צעירים, וגם עבור הסבאים, זה נתק רגשי קשה מאוד עם מחיר משמעותי. אני מציעה להמשיך להציע: לנסות שיחות בווידאו, לצייר ציורים ולהצטלם, להציע לסבא ולסבתא להקליט את עצמם שרים או מספרים סיפור, ובעיקר לדבר על כך שיש אמת בתחושה הקשה הזאת: "אתה כל כך מתגעגע לסבא ולסבתא, גם הם מתגעגעים ורוצים כבר לחבק אותך" כשתחזור לגן/כשנחזור לשגרה נוכל גם לפגוש אותם ולהיות שוב יחד". המשפטים הללו לא נותנים נחמה מלאה, אבל הם מכניסים קצת פשר בכל התקופה הקשה והמבלבלת הזאת, ויש להם ערך רב. בהצלחה רבה, מיכל

ילד בן שנתיים-התפתחות - (מורן)

היי יש לי ילד בן שנתיים מתוק ורבלי מאוד יודע להגיד במדויק מה הוא רוצה משתף אותנו בלוחות מהגן ויודע לדבר בצורה יפה. אך שמתי לב שלפעמים הוא חוזר על מה שאני אומרת. לדוגמה אני שואלת אותו רוצה ללכת לקנות גלידה אז הוא עונה ללכת לקנות גלידה .אם אשאל שוב אז הוא יענה כן. ולפעמים הוא גם חוזר על בדיוק מה שאמרתי כמה פעמים. ויש פעמים שאני שואלת משהו והוא עונה משהו אחר. אני מרגישה שהוא לפעמים מוסח וזה יכול להיות בגלל זה אבל לא יודעת. חוץ מזה רוב הזמן הוא עונה בצורה עיניינית וללא חזרות ילד. האם אני צריכה להיות מודאגת מזה,ואיך להגיב שהוא עושה את זה?

לחץ לתשובה מאת מיכל דביר קורן

שלום מורן, לתופעה הזו קוראים אקולליה כלומר חזרה מהדהדת על המילים שזה עתה שמע,. בחלק מהמקרים זה מאפיין למידה תקינה של שפה, ובמקרים אחרים עשוי לשקף קשיים התפתחותיים אחרים. ציינת שהוא וורבלי מאוד, אך האם גם התקשורת החברתית שלו תקינה? האם מסוגל לנהל שיחה המבוססת על התכנים שמעניינים אותך? האם מסוגל לנהל שיחה על פי תור? האם מצליח לתאר רגשות? אם עולה חשש לגבי כל אלה מוטב להתייעץ עם קלינאית תקשורת בעלת ניסיון בעבודה התפתחותית. בהצלחה, מיכל

עודף עצמאות ושליטה אצל הילדה - (אתי)

היי מיכל, הבת שלי בת 2 וחצי מאוד חשוב לה שליטה ועצמאות בדברים שלה וזה בא לידי ביטוי בכל מיני דברים אם מזיזים לה את הדברים שלה היא חייבת להחזיר למקום לא מרשה שיקחו לה משקית החטיפים רוצה לעשות כמעט הכל לבד ואם עוזרים לה היא מתעצבנת ולא מוכנה לקבל את העזרה עד כדי כך שאם למשל הרמת לה משהו שנפל לה היא תזרוק אותו בחזרה ותרים בעצמה יש מצבים שבהם היא נתקפת בבכי מתוך כעס ותסכול שלקחת לה את המקום של ההתמודדות בעצמה וקשה להרגיע אותה לדוגמא הורדת בגדים לקראת מקלחת בדרכ עוזרת לה והפעם רצתה לבד והחולצה נתקעה לה בראש אז הוצאתי לה היא התעצבנה ונכנסה לבכי ותוך כדי בכי היא מנסה להחזיר את החולצה למקום שהייתה כדי להוציא בעצמה יש לציין שאם מציעים לה עזרה היא לפעמים מסכימה והכל בסדר אבל יש מצבים שלא תמיד מצפים שהעזרה תגרום לה לכזה מפח נפש ובזבוז אנרגיות מנסה להסביר לה שתדבר שתביע את עצמה במקום לבכות.. לפעמים מבינה ושולטת בזה ולפעמים לא ולוקח לה הרבה זמן להירגע רציתי לשמוע את עצתך בעניין ממה זה נובע איך ניתן להתמודד עם זה

לחץ לתשובה מאת מיכל דביר קורן

אתי שלום, בתך בת השנתיים מפתחת את עצמאותה ואת תחושת השליטה שהיא רוכשת בעולם, וזהו תהליך התפתחותי ונפשי מרכזי וחיוני מאוד, ובעיקר - תקין. נכון, זה עשוי להיות קשה ומתסכל עבור ההורים שמנסים לקדם את ההתנהלות איתה, אבל עבורה זהו תהליך משמעותי שצריך לגייס עבורו משאבים וכחות כדי לא להפריע. כאשר החינוך הוא תומך מחד אך גם מלווה בגבולות ברורים (למשל, לא לפגוע בעצמה או בכם) תתפתח אצלה תחושה של אוטונומיה, כלומר שליטה במידת יכולתה להצליח ולגרום "לעולם" להתנהל. תוצאה לא רצויה במקרה של חינוך נוקשה מידיי תגרום לרגשות של בושה וספק לגבי מידת מסוגלות שלה וזה כמובן נזק להתפתחות שלה. לכן, בהנחה ושאר תחומי ההתפתחות שלה תקינים: חברתית, שפתית, מוטורית וכדומה, והיא משתלבת יפה במסגרת החינוכית שלה, כל שנותר לכם לעשות הוא לנשום עמוק ולתת לה להתנהל בעצמאות במידת האפשר. לא סתם התקופה הזו מכונה 'גיל שנתיים הנוראי'... זה אכן לעיתים מאוד קשה להורים בהצלחה,

ילד שאינו מדבר שהוא לא עם ההורים - (יעל)

שלום, הבן שלנו בן 2.1. בבית הוא מדבר המון. כל היום מקשקש. הוא יודע כבר מושגים כמו אחורה וקדימה, גבוה ונמוך, רחוק וקרוב וכו', הוא יודע סיפורים בע"פ והמון שירים, שמות של חיות, ילדים מהגן וכו'. הבעיה היא שהוא לא מדבר בכלל בגן. לא משנה כמה מנסים לדובב אותו, יושבים איתו אחד על אחד. הוא לא מדבר עם הגננת, הסייעים ואף לא עם הילדים. אם הוא רוצה שיחליפו לו חיתול הוא לא מבקש, אם מדלגים עליו שמחלקים משהו הוא לא עומד על שלו. דברים שבבית הוא עושה כל הזמן. בבית הוא יודע להגיד על משהו שהוא שלו ולהתעקש עליו, הוא יודע לבקש אוכל ומים וכו' ובגן כלום. שפונים אליו, הוא מתעלם לגמרי. אם מישהו לוקח לו משהו הוא פשוט בוכה. הוא כאילו שני ילדים שונים לחלוטין ב 180 מעלות. הגננת ואני אובדות עצה ונשמח לעצתך.

לחץ לתשובה מאת מיכל דביר קורן

יעל שלום, ישנם פעוטות שמתמודדים עם קושי לדבר מחוץ לבית, וזה עשוי לעורר דאגה מאחר ואחרי שהדפוס מתקבע קשה מאוד להתחיל לדבר כדי לשנות אותו: הפחד הופך להיות מעצם השינוי של ההרגל גם כאשר כבר כן רוצים. לא התייחסת בתיאור שלך לאופן בו הוא מתקשר עם אחרים: בני משפחה, מכרים, שכנים וכדומה, אז קשה להעריך עד כמה העיניין מתייחס רק אל זמני השהות בגן או בכלל להתנהלות שלו עם אנשים שאינם ההורים. בכל מקרה נשמע לי שבמידה ואתם מודאגים כדאי לפנות להתייעצות מקצועית של פסיכולוגית התפתחותית או קלינית שמומחית בגיל הרך. במידה ונראה שכן יש קושי ממשי, מוטב שלא להמתין ולפנות לעזרה. באופן ציבורי נעיתן לפנות אל היחידה הייעודית לטיפול במצבים הללו שפועלת בביח שניידר - יחידה לטיפול באילמות סלקטיבית, שם נעשית עבודה מצויינת בשיתוף גן הילדים. בהצלחה מיכל

נפנופי ידיים - (עדי)

שלום, בתי בת 6 חודשים ממפנפת המון בידיים. היא עושה את זה כשמתקרבים אליה לאזור החזה. היא כאילו לפעמים ממש מתנשפת ומגוננת ושמה ידיים על החזה ומנפנפת גם בידיים תוך כדי. נראית מבהולת. אני מבינה שאולי זה קשור למגע אבל היא לא כל כך נותנת לי לעשות לה עיסוי באזור החזה ומגוננת עליו כפי שציינתי. בנוסף הידיים שלה הרבה פעמים מוסתות אחורה והיא כאילו מתנגדת שאני אלביש אותה באזור הזה. אציין שהיא נורא תקשורתית, חכמה, משחקת עם כל הצעצועים וממש מבינה מה מדברים איתה. כרגע היא זוחלת סביב צירה ומתהפכת יפה יחסית. (יש לה קצת קשיים בהתהפכות מהגב לבטן , לפעמים היד לא במקום הנכון ואז היא לא מצליחה אבל אני עושה לה פיותרפיה והיא ממש מתקדמת יפה כך שזה פחות מטריד אותי. זהו, עיניין נפנופי הידיים והבהלה שלה מאוד מפריע לי ולא שקט לי. ממה זה יכול להיות?

לחץ לתשובה מאת מיכל דביר קורן

שלום עבקרב תינוקות ופעוטות שהתפתחותם תקינה, הניפנופים עשויים להיות תוצאה של התרגשות , אבל אני מציעה שתתייעצי גם עם הפיזיותארפיסטית שמטפלת בה או עם רופאת הילדים במידה ואת חוששת יותר. בהצלחה מיכל

הילד מתנגד ללכת לגן - (נוגה )

שלום רב, אני אמא לילד בן 3.10 בגן טרום טרום חובה. כבר מספר שבועות שהילד מתנגד ללכת לגן. בבוקר הוא מייד שואל: היום אין גן? וכשאני אומרת לו שיש הוא בוכה ולוקח זמן עד שכרגע. אחר כך הוא מגלה התנגדות בכל מה שקשור להתארגנות וליציאה לגן. כשמגיעים לגן הוא נצמד אליי ומסתתר מאחוריי. אני מרימה אותו ואנחנו בוחרים מקום ליד אחד משולחנות המשחקים. אני יושבת איתו מנסה לעניין אותו במשחק עד שהוא משתחרר מתרחק ממני מעט. הגננת מתעקשת שאעזוב אותו מייד. אני מתקשה לעשות זאת ונקרעת בין הרצון שלי לכבד את הגננת (והלחץ שלה) לבין התחושות שלי. כשאני מתבוננת בו בזמן שאני עוזבת מייד אני רואה חרדה בהבעות הפנים שלו. זה מציק לי מאוד. אשמח לחוות דעתך

לחץ לתשובה מאת מיכל דביר קורן

נוגה שלום, אם ילד לא רוצה ללכת לגן, יש לו סיבה טובה לכך, כי בגילו מרבית הילדים נהנים מאוד בגן שאמור להיות סביבה מייטיבה ובטוחה. הסיבה יכולה להיות קשורה בגן: אוירה לא נעימה, העדר חום וחיבה, גירויים לא-מספקים ועוד; או סיבות הקשורות בילד ובמשפחה. מהתיאור שלך קשה לדעת מה קורה לו, אבל בוודאות עולה שחשוב להאסין לקריאה הזאת ולנסות להבין. נסי לשוחח לעומק עם הגננת להבין מה היא חושבת, מה לדעתה יכול לעזור לו, ובמקרה הצורך נסי לערב את השירות הפסיכולוגי של הרשות. בהצלחה מיכל

בת שנתיים ושמונה מדמיינת מישהו - (שירי בן יוסף)

היי. הבת שלי בשבוע האחרון התחילה לדמיין כל הזמן שיש בבית מישהו. אציין שזה התחיל לילה אחד כשהיה לה חום ממש גבוה וכנראה היו לה הזיות בהן היא ממש פחדה מה"מישהו" הרגישה שהוא נוגע בה ובכתה בלי סוף. לא רצתה שמיכה. לא היה ברור אבל ייחסתי את זה לחום. אבל, גם כשעבר החום היא עדיין מדמיינת את המישהו בכל מקום שהיא נמצאת. היא ממש בחרדה. כל הזמן מחפשת שאני או בעלי נהיה ליידה. ניסיתי להבין מי זה המישהו הזה היא אמרה שזה איש ושהוא עושה בלאגן אבל לא ברור ממש מה זה. היא הפסיקה לשחק כמו פעם כי היא כל פעם חושבת שהמישהו לידה וגם כשאני מנסה להתעלם זה עובר אבל חוזר שוב אחרי כמה שעות. ניסיתי גם לא להתעלם ולומר לה בואי נשחק איתו או הוא עצוב או בואי נסלק אותו ביחד. שום דבר לא עוזר. גם בלילה היא מפחדת לישון ולא רוצה שמיכה כי היא מפחדת שהוא בשמיכה. אציין שהיא חשבה שהמישהו הזה נמצא גם בגן שעשועים. אבל בגן שלה בבוקר הגננות אומרות שאין איצה שום דבר חריג. אני באמת לא יודעת מה לעשות. אשמח לקבל הכוונה. תודה

לחץ לתשובה מאת מיכל דביר קורן

שירי שלום, אני חושבת שהאופן בו אתם מנסים להתמודד ולעזור לה הם דרך טובה: להפוך את העיניין למשחקי ככול הניתן, לסייע לה לחפש את אותה דמות, ובעיקר להסביר לה שגם אם היא ראתה מישהו כשהייתה חולה, הרי שכעת הוא איננו ושאתם ההורים שומרים עליה מכל משמר. המשיכי לוודא שהתנהגותה כפי שנצפית בבית ובגן אכן לא משתנה. בהצלחה, מיכל

בעיית התנהגות אצל ילדה בת 8 - (הילה)

שלום, אשמח לדעת אם ההתנהגות של בת ה8 שלי שאתאר נחשבת לחריגה. חשוב לי קודם לציין שהתייעצנו טלפונית עם מכר שהוא פסיכולוג ילדים לגבי התנהגותה והוא אמר שהכל תקין ושזאת התנהגות אופיינית לגיל אך מאז נראה שההתנהגות שלה אפילו מחמירה. הבת שלי מתחצפת אלינו ללא הפסקה, שום עונש שקיים בעולם עוד לא לימד אותה את הלקח והיא ממשיכה כאילו היא ניזונה מהרס עצמי או תשומת לב שלילית. בנוסף קיימת סוגיה שחוזרת על עצמה כבר כמעט מידי יום סביב שיעורי הבית. כשאני ובעלי מנסים להסביר לה משהו היא מתנגדת לקבלת ההסבר ומתחילה להתבכיין ולכעוס, מה שמכעיס גם אותנו אחרי כמה נסיונות כשמסבירים לה שאנו פה בשבילה ולא נגדה, זה כדור בלתי ניתן לעצירה שמגיע לכדי טרפת של בכי היסטרי ואיבוד שליטה שלה. גם אנחנו מתוסכלים ועייפים מההתמודדות היומיומית הזאת, מהצעקות, העונשים והכעסים ועדיין נראה שהיא פשוט לא מפיקה מכך לקחים וחוזרת על אותה ההתנהגות ביום למחרת. האם זאת התנהגות שמצריכה התערבות? אני באמת מפחדת שהיא תגדל להיות בן אדם שתלטן, שלא תדע להתמודד עם קשיים בחיים ושתהיה מדוכדכת. אשמח לעזרה או הכוונה. תודה הילה

לחץ לתשובה מאת מיכל דביר קורן

שלום הילה, ההתנהגות 'נורמלית' במובן שהיא דיי שגרתית: ילדה שבודקת גבולות ומוציאה את התוקפנות על ההורים. יחד עם זאת, מאחר וזה מאוד מעכיר את היחסים ביניכם ומעורר הרבה מתחים בבית, אני חושבת שכן כדאי לפנות ולהתייעץ עם אשת מקצוע. יתכן ובתכם מתמודדת עם רמת מתח גבוהה, רצון רב להצליח ולהצטיין, וכל ההתמודדות שלה רוויה בהרבה מאוד מתח. הדאגה לעתיד אינה שהיא תהיה שתלטנית, אלא דווקא שתהיה מבוהלת וחסרת בטחון במובן של לא סומכת על עצמה. בהצלחה, מיכל

עקשן ועומד על שלו - (סמדר)

שלום, הבן שלנו בן 3.5. בתקופה האחרונה חל שינוי בהתנהגות שלו. הוא הפך לנינג'ה קטן על סוללות נטענות, עקשן ועומד על שלו. בבית יש חוקים ואני משתדלת שיעמוד בהם, אולם נראה כי הוא בודק גבולות שוב ושוב ומתעלם מאיתנו. הוא מסרב לצחצח שיניים, בכל רחצה בוכה ומבקש שאמא תרחץ ולא אבא (בזמן האחרון אנחנו עובדים על הקשר שלהם ויש הטבה) בגן, היו מס' מקרים בהם הוא זורק חפצים לשירותים, מציק מידי פעם ואתמול אף קרע ספר, כאשר ברור לו שזה לא מקובל עלינו. נראה כי הוא מחפש תשומת לב אולם בצורה שגויה, למרות שהוא מקבל הרבה תשומת לב ממני (בן יחיד שלי) אנחנו משחקים הרבה, משתוללים, הוא אוהב לעזור במטבח, קוראים ספרים לפני שינה, באמת שתשומת לב לא חסרה. כמו כן מאז שעבר לגן העירייה, יש לו קושי בפרידה בבקרים. (היה גם באמצע שנה שעברה וחלף) הוא בוכה משתולל למרות שמידי ערב הוא מספר איך יפרד ממני יפה למחרת. ניסיתי לאמר לו שזה מעציב אותי, ניסיתי פרידה קצרה וגם פרידה ארוכה של משחק אחד בגן ואמא הולכת. ברוב הזמן הוא מלווה אותי לדלת ואז אני רואה את המאבק שלו עם עצמו ומגיע הבכי. היום הוא ביקש ללוות אותי לדלת ואמר לי לכי, ואז אחרי מס' שניות שמעתי אותו רץ ומתייפח. חייבת לציין שבבקרים בהם השכנה לוקחת אותו לגן הוא נפרד יפה. איך מבהירים לו שלא עמד בכללי התנהגות, האם למנוע ממנו חפצים שיקרים לו? האם לאמר לו שאמא כועסת ולא תרא לו סיפור? האם רק לשוחח ? מה נכון? אשמח לעצתך

לחץ לתשובה מאת מיכל דביר קורן

סמדר שלום, נשמע לי שהבחירה למצוא עבורו זמן ייחודי עם אבא הוא רעיון מצויין ואתם קשובים לצרכיו בדרך הזו. אני חושבת שהעובדה שהוא מצליח 'להבחין' בין בוקר עם השכנה לבין בוקר שבו את לוקחת אותו, מעיד שהקושי אינו בגן, הוא כנראה כן נהנה שם, אך עדיין "מראה" לך עד כמה הוא יותר מעדיף להיות איתך... אם את סומכת על הגן ומרגישה שהוא מקבל שם התייחסות וקשר ראויים, הרי שנשמע לי שהוא ילד רגיש מאוד שמבטא בדרך הזו את הדאגות שלו ואת היחסים איתך. אם ההרגשה היא שזה לא משתפר למרות שחוויות הטובות שהוא צובר בגן, מוטב לפנות לייעוץ מקצועי. בהצלחה מיכל

מסתתר מאחורי ונצמד אליי - (נוגה )

ילדי בגן טרום טרום חובה. בכל בוקר אני לוקחת אותו לגן וכשאנו מגיעים הוא מסתתר מאחורי ונצמד אליי ולכן אני נשארת לשבת איתו עד שאני מרגישה שהוא "מפשיר" ומתרחק ממני קצת. הגננת לא אוהבת את השהיה שלי איתו בגן (זה מגיע בדכ ל20 דקות) ולוחצת עליי לעזוב. אני מרגישה מאוד לא בנוח וקרועה בין בקשת הגננת לתחושותיי שהילד זקוק לי אשמח לשמוע את חוות דעתך בעניין.

לחץ לתשובה מאת מיכל דביר קורן

נוגה שלום, אם ילד לא רוצה ללכת לגן, יש לו סיבה טובה לכך, כי בגילו מרבית הילדים נהנים מאוד בגן שאמור להיות סביבה מייטיבה ובטוחה. הסיבה יכולה להיות קשורה בגן: אוירה לא נעימה, העדר חום וחיבה, גירויים לא-מספקים ועוד; או סיבות הקשורות בילד ובמשפחה. מהתיאור שלך קשה לדעת מה קורה לו, אבל בוודאות עולה שחשוב להאסין לקריאה הזאת ולנסות להבין. נסי לשוחח לעומק עם הגננת להבין מה היא חושבת, מה לדעתה יכול לעזור לו, ובמקרה הצורך נסי לערב את השירות הפסיכולוגי של הרשות. בהצלחה מיכל

קושי בפרדה - (סמדר)

הבן שלי בן 3.5, גן עיריה. השנה כשבוע לאחר תחילת הלימודים, בכל בוקר שאני מביאה אותו לגן הוא מתקשה בפרידה. שנה שעברה היתה תקופה של כחודשיים במהלך השנה שגם אז זה קרה אולם עבר. הוא נבון ומבין שזה מעציב אותי, כשאנחנו מדברים על זה הוא מבטיח שמחר בבוקר הוא ילווה אותי לדלת ויפרד ממהי בנשיקה וחיבוק. אני רואה את הקושי בעיניו בבוקר, הוא ממש נאבק בעצמו ובסוף בוכה ומשתולל. ניסינו את המדבקות והחיזוק בגן ע"י המטפלות, ניסיתי משחק אחד ואמא הולכת, ניסיתי פרידה קצרה וארוכה ותמיד אותו דבר, הוא מבטיח אבל בוכה ומשתולל. השכנה שלי ואני מתחלקות במשימת ההסעה בבקרים, כשהיא לוקחת אותו הוא נפרד ממנה ללא כל קושי. גם במהלך השיגרה בבית, הוא מעדיף אותי על אביו. אנחנו עובדים על כך בבית, והחלטנו לאפשר לבעלי ולו זמן איכות כשאני לא אהיה בסביבה פעמים בשבוע. אשמח לעצתך תודה

לחץ לתשובה מאת מיכל דביר קורן

סמדר שלום, אני לא כ"כ מבינה גננות ש'לא אוהבות' שההורים נמצאים, אם את מרגישה לא-בטוחה בגן, אין שום סיכוי שבנך יחוש שם בטוח, ולכן עליה לעשות כל שביכולתה כדי לתת לשניכם הרגשה בטוחה ככול הניתן שם. אני מציעה שתקיימי איתה שיחה על החששות שלך, ובמידת הצורך תערבו את פסיכולוגית הגן. בהצלחה, מיכל

בכל יציאה מהבית לכל אירוע מאוד לחוצה - (אבא)

הילדה בכל יציאה מהבית לכל אירוע מאוד לחוצה, ומשגעת את הבית בגלל זה. היא לא מאפשרת להתנהל בבית ללא שהיא תדע מכל דבר שקורה בבית. היא הכי קטנה בבית מתוך בן בכור ועוד שתי בנות. בזמן האחרון זה מחמיר כל יציאה אפילו לסתם פעילות מלווה בחוסר יכולת להחליט מה ללבוש מה לקחת איך להסתדר. החשיבה כמעט כל הזמן מלווה בגישה שלילית. רק כאשר יש דבר שהיא מרוכזת בו או רק שלה, כאילו הכל בסדר. לא יודעים כיצד להתמודד. מה דעתך?

לחץ לתשובה מאת מיכל דביר קורן

שלום רב, אני לא יכולה לנחש מה עובר לה בראש וגורם לה לשבש לכם את התוכניות, אבל בתור בת צעירה במשפחה של 'בוגרים' שכבר רגילה להתנהל בבגרות, יתכן וזוהי דרכה להסית אליה את תשומת הלב שלכם ואת ההתייחסות שלכם. עבור ילדים קטנים, היכולת להתאים את עצמם לאחרים עשויה להיות מוגבלת, ואולי כדאי לחשוב על הדרכים בהן היא מצליחה להשיג התייחסות בזכות דברים חיוביים שהיא עושה, מצבים בהם אתם יכולים דווקא להתפעל ממנה ולהעניק לה מקום ומרחב. בהצלחה מיכל

>>
14
15
16
17
18
<<