הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.

במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

זיו שלום, תיאוריית ההתקשרות של בולבי הינה תיאוריה מרכזית בתחום ההתפתחות הנפשית ויש לה משמעויות רגשיות וחברתיות שמלוות את האדם בכל מהלך חייו. מאוד כדאי להעמיק ולהכיר..... בהצלחה מיכל


איילה שלום, את בהחלט צודקת: בתך מגיבה קשה ללידת אחיה התינוק וזוהי תגובה טבעית, נפוצה ושכיחה. יש ילדים שזמן ההסתגלות שלהם קצר יותר, והם "מוותרים" על הבלעדיות בקלות, או לפחות 'בלי דרמה' ממושכת, ואצל אחרים זה לוקח זמן, ואם בכלל. התגובות שלה בניסיון להתיילדות גם הן מאוד נפוצות ושכיחות: ילדים רבים לא רק "משחקים" בלהיות תינוק, אלא ממש נסוגים למצבי הרטבה, בכי ממושך ועוד. אני מציעה להתחיל לדבר איתה על זה: "אנחנו רואים שקשה לך", ולא לדרוש בגרות ותפקוד. במידת האפשר כדאי לשחק איתה במשחקי תינוקת, תוך מתן המסר לגבי מתי זה משחק ומתי חוזרים למציאות. מומלץ מאוד לנסות ליצור זמן שבו היא מקבלת התייחסות של 'גדולה' ומרוויחה מהמצב החדש-דברים שרק היא יכולה לעשות עם אימא ואבא. אני מציעה גם להבין שיכול להיות שהיא לא תאהב אותו בשנים הקרובות, והפנטזיה לגבי הקשר ביניהם לא תממשך בשנים הקרובות, עד שהוא יצליח לחדור אל ליבה, ובהפרזה-וגם זה לגיטימי: היא לא בחרה להיות אחות גדולה, ולכן זו בעיה שלכם......וכמובן שעליכם לזכור שאחים זו המתנה הגדולה ביותר לחיים והדבר הטוב ביותר שהורים יכולים להעניק לילדים. יש הרבה ספרים שעוסקים בנושא של קבלת אחים חדשים, ממליצה למשל על 'אחלה אח' של יונתן יבין, שם ההורים משתפים פעולה עם הרעיון להחזיר את התינוק עד שהאחות הגדולה קצת מתחרטת ובוחרת להשאיר אותו....... בהצלחה מיכל


ערן שלום, קשה להסיק על סמך התיאור הקצר הזה מה עובר על ילדה שבוחרת לכסות את פניה באופן הזה, אבל אני מניחה שיש לה סיבה טובה. לעיתים ילדים מסמנים לנו אותות מצוקה או קושי וזאת מבלי שגם הם עצמם יכולים להסביר-לא לנו וגם לא לעצמם-מה בעצם קורה. כדאי מאוד לנסות לפנות לגורם מקצועי על מנת להבין ולנסות לעזור לה במידה והיא לא מצליחה לדבר על כך אתכם. אפשר אולי להתחיל ביועצת בית הספר בתור גורם ראשון שיהיה עבורה, וגם עבורכם, מאיים פחות. בהצלחה, מיכל


שושי שלום, בעינייני אכילה וגדילה כדאי תמיד למצות את הבירור הרפואי בטרם מתחילים את ההבנה הפסיכולוגית, ולכן מצוין שפניתם לרופאים המתאימים. היתרון במרפאות אכילה, כדוגמת מרפאת האכילה בשניידר למשל, הוא שאלו כוללות צוות רב-מקצועי, של רפואה, תזונה וצוות פסיכוסוציאלי, ורק החשיבה המשותפת שלהם נותנת מענה אמיתי ורחב-היקף. למרבה הצער ישנן תקופות כאלה, בהן לוח הזמנים של המשפחה משתבש בגלל מצב התפתחותי כזה או אחר, אך אני בטוחה שבמרפאה יוכלו לתת לכם מענה מתאים על מנת להחזיר את הפעוט אל מסלול התפתחותי תקין. בהצלחה מיכל


הי, מציעה להפנות את ההורים לפסיכולוג.ית שאבחנו, הרי ההחלטה התקבלה על בסיס כמה שיקולים ואלו הדיוק הדברים אותם כדאי להסביר: סיבות שיכולות לקבל מילים עבורה. בהצלחה, מיכל


שלום שירה, מגע בלתי מותאם אצל ילדים עשוי להיות תוצאה של קשיים בוויסות ו/או קשיים קישביים והתנהגותיים. כמובן שכדאי מאוד להגדיר גבולות ברורים על מנת לעזור לו להבחין בגבולות הגוף של עצמו ושל האחרים, וכן להנחות אותו מהו מגע נעים ומותאם בהשוואה למגע חודרני ולא מותאם, כמו באנשים זרים. אני אכן ממליצה לפנות להתפתחות הילד ושם יוכלו לסייע לכם להבין האם דרושה התערבות של מרפאה בעיסוק לצד הדרכה עבורכם. בהצלחה מיכל


עינב שלום, מהתיאור שלך עולה פעוט צעיר ורגיש אבל 'רגיל' לגמריי..... גם אם יש בעיה רגשית, היא לא ניכרת מהדברים שתאתר כי התגובות הללו מאוד אופייניות לפעוטות צעירים, גם אם הם מוקפים במבוגרים שמסייעים להם. הוא מאוד צעיר ועל כן לגיטימי עבורו להזדקק למוצץ לצורך נחמה, או לבקש את קרבתכם, ובהחלט יתכן שמגיב גם לנוכחות אחותו התינוקת, שגם אם היא בעיקר ישנה, הנוכחות שלה קיימת ומעוררת בכם תגובות. ואת צודקת, אין צורך להאיץ תהליכי חינוך לניקיון ופרידה מטיטולים בתקופה כזו אם הוא לא בשל דייו. מדובר בתקופה שבה הוא מבסס את העצמאות שלו ואת הרצונות שלו, ולא תמיד אלו מתאימים למה שמתאים לאחרים. מציעה בעיקר לזכור שגם אם הוא 'הבכור', עדיין מדובר בפעוט צעיר מאוד שלא יכול להסביר את עולמו הרגשי וזקוק להרבה מאוד סבלנות מצד ההורים. בהצלחה מיכל


ג'ס הי, תקופת הקורונה עוררה אצל הרבה ילדים ומבוגרים התנהגויות חריגות שקשורות בחרדה. פחדים שהיו עד כה 'מורדמים ומושתקים' הפכו פתאום ממשיים בחסות איימת המגפה ונהלי משרד הבריאות אודות ניקיון, ריחוק וכדומה. עבור מי שחווה בעוצמה את הבהלה, קשה מאוד להיפרד כעת מההרגלים הנוקשים הללו. אני מציעה לחזור ולדבר עם בנכם על כך שהמגיפה כעת בנסיגה, שיש דברים שעדיין כדאי לעשות כדי להישמר אך שהרבה מהטקסים שהוא נוקט בהם אינם נחוצים יותר. יתכן שאותה צפייה ראשונית גרמה להתנהגויות להתחיל ולהופיע, אך כעת כשאלו התקבעו קשה מאוד להכחיד אותם אם הם לא נעלמים באופן טבעי בהדרגה. לפיכך, אם להרגשתכם הוא לא נרגע ומפחית מתח וחרדה, ואכן ממשיך להיות עסוק בטקסים באופן לא מותאם, מוטה לפנות להתייעצות מקצועית. כדאי גם להתייעץ עם צוות בית הספר, מחנכת ויועצת, לגבי עד כמה העיניין מופיע בבית הספר ומפריע לו חברתית. בהצלחה מיכל


דניאלה שלום, אני חושבת שהגישה שלך נכונה, הוא יכול לאונן בפרטיות בחדרו ולהנות מהגוף שלו. זה תואם גיל ונפוץ, ואני מניחה שהתעורר כעת בגלל שהמתח הרב שנילווה לתקופה המאתגרת בה כולנו שרויים: העדר שגרה והעדר המסגרת הגנית. ודאי עוזר לו לפרוק אנרגיה ומתח, ובהדרגה כשהחיים יחזרו למסלולם, הוא יוכל לחזור להיות עסוק עם פעילויות ועיניינים ולהפחית את ההתעסקות-העצמית. בהצלחה, מיכל


שלום יובל, ראשית אני רוצה לשבח אתכם על ההבנה שצריך לפנות למישהו מקצועי ולהתייעץ: הרבה הורים פוטרים את האמירות הקשות והמדאיגות הללו בכך שמדובר "רק בילד" ובהתעלמות שלהם בעצם מעצימים את תחושת הבלבול והבדידות שהילד חווה. לכן צריך לפנות להתייעצות, אפשר אולי להתחיל מיועצת בית הספר – אם יש עכשיו אפשרות כזו - אבל זאת כדאי שהיא תסייע לכם להגיע במהרה לפסיכולוג/ית או פסיכיאטר/ית המומחים בילדים צעירים באיזור המגורים שלכם. העובדה שהוא ממשיך להתנהג כרגיל מאוד אופיינית לילדים בגילו, ולכן לא צריך לחשוב שזה מקטין מעוצמת העיניין, בעיקר מאחר שכבר יש לו תוכנית דיי ברורה לגבי איך עומד לעשות את זה, והתוכנית שבנה דיי מתאימה למחשבה שיש לילדים לגבי איך מתים. כלומר, למרבה הצער בהחלט יתכן שמדובר במחשבות אובדניות וכדאי מאוד מאוד לפנות לעזרה מתאימה בהקדם. אל תמתינו: גם אם הוא לא "יעשה" כעת משהו לעצמו, אתם לא רוצים להשאיר אותו לבד עם המחשבות שזה מה שעליו לעשות. בהצלחה מיכל


ליאת שלום, פערים במידת הבטחון העצמי בין מצבים שונים, כמו ההבדל בין הבית לגן, שכיחים אצל ילדים וגם אצל מבוגרים. גם אנחנו לא מתנהגים באותו אופן בכל מקום, וזה טבעי ונורמלי. ההחלטה האם לפנות לסיוע קשורה במחיר שנגרם לה כתוצאה מזה: האם היא מחמיצה קשרים חברתיים כתוצאה מכך? האם היא נמנעת מהתנסויות וכדומה. אני מציעה לבחון את ההתרשמות הזו כשתחזרו לשגרה, כלומר להתבונן ביכולת שלה להסתגל ולסמוך על עצמה שהיא מסוגלת להתמודד עם אתגרים חברתיים. טיפול פסיכולוגי, או טיפול רגשי בהבעה ויצירה יכולים לתרום לדימוי העצמי ולתחושת המסוגלות, אך לרוב המטרה היא לא לשנות מאפיין אישיותי, כמו ביישנות, אלא לחזק את מה שקיים ולתמוך בהחלטות ובבחירות שהיא כן עושה. טיפול משמעותי הוא כזה שגם יעבוד אתכם ההורים במטרה להכיר אותה טוב יותר ולזהות את מניע ההתנהגות שלה על מנת לקדם אותה. בהצלחה מיכל


שלום רב, הבנה מגדרית, לפיה "בן" הוא מי שנולד עם איברים זיכריים, נראה כמו בן ולכן אמור לדבר כמו בן, היא הבנה שמתפתחת אצל פעוטות בגילאי שנתיים-שלוש. כך גם מתפתחת בהמשך ההבנה שאם נולדים כבן, הופכים להיות 'אבא' בבגרות ולא אימא. עדיין, יש ילדים שאצלם ההבנה הזו לא מגובשת בבירור, לעיתים זה קשור לנטיות שונות: יש בוגרים עם שונות מיגדרית שהוריהם מדווחים על שונות כבר מהגיל הזה, ולעיתים זה קשור בכלל לבעיות שפתיות. לא הזכרת בדברייך מאפיינים התפתחותיים אחרים שלו כמו יכולות מילוליות וחברתיות שיכולות להיות קשורות לנושא. אני מציעה להניח לו ולא להקשות עליו עם ביקורת מתמדת, להמשיך לדבר אליו בלשון זכר, ואם (כשהשגרה חוזרת) לא ניכר שינוי, כדאי להתייעץ תחילה עם קלינאית תקשורת. בהצלחה, מיכל