הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.

במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

אלי שלום, העובדה שבתך כותבת ומבטאת את עצמה היא כמובן נהדרת ובוודאי תורמת להתפתחותה הנפשית מאוד. עדיין, לא כל טקסט ואף לא כל חלום משקפים את המציאות הפנימית באופן מובהק שניתן להסיק דרכו מידע נסתר. אני מניחה שהתייעצות עם פסיכולוגית תוכל לתרום להבנה אותה, אבל לדעתי לא ניתן יהיה להעמיק בזה באמת מבלי להכיר אותה ואתכם יותר. כל ניסיון הסקת מסקנות מיידי, ללא אבחון מעמיק שלה, יהיה סוג של שרלטנות או "פסיכולוגיה בגרוש", ולכן הייתי מאוד נזהרת בזה. וגם, מדוע בכלל להעביר אותה תהליך כזה....? בהצלחה, מיכל


רוני שלום, מרבית הפעוטות שהתפתחותם תקינה 'מבינים' בשלב מאוד מוקדם שלא עושים קקי בלילה, זה קשור לתזונה ולחילוף החומרים. לפיכך, נשמע לי שבתך בעצם מתמודדת עם קשיים בשינה, כלומר, היא מתעוררת, לא מצליחה להרדים את עצמה חזרה, נכנסת להיפר-פעילות, שמהלכו גם מעירה אותך ועושה קקי. את צודקת שהדרך להפחית את זה לעיתים היא להימנע מקשר עין ומהדלקת האור כדי שזה לא יהפוך לזמן משחק, אבל נשמע לי שצריך להעמיק בהבנה גם של דפוסי השינה והאכילה שלה, כך שלפני שפונים לכיוונים הרגשיים והנפשיים, מוטב להתייעץ עם דיאטנית ועם יועצת שינה. בהצלחה, מיכל


שלום רעות, עיניין הרעשים הוא אכן לא נעים, ועשוי להיות חוויה קשה אצל פעוט רגיש, אבל זה מצטרף לשינויים הדרמטיים יותר: לידת האח ומעבר הדירה. מה שמקטין את הסיכוי שאכן יתפתח קושי קבוע הוא לתמוך בו מאוד מאוד ולתת לו חוויה של הגנה למרות הלחץ: הרעש מפחיד אבל לא מסוכן, אימא/אבא שומרים עלייך, אתה מוגן וכיוצ"ב. חשוב לוודא שכן מרחיקים אותו ממוקדי רעש ושמסבירים לו מה צפוי: תיכף יהיה רעש חזק ואנחנו נלך למקום אחר כי אתה מפחד. בהצלחה מיכל


שי שלום, ההתנהגות שאת מתארת מאוד מאםיינת פעוטות בני גילו של בנך והדרך לסייע בכך היא בדיוק מה שאת מתארת: להרחיק אותו בעדינות, לומר שאסור לנשוך, ולהציע צעצוע חלופי. חינוך לוקח זמן, ולכן נדרשות הרבה חזרות על התגובה הזו, מבלי לאבד את השליטה ולהתפוצץ עליו בכעס. חשוב שכך ינהגו גם בגן שלו. חשוב כמובן שהגן לא יהיה עמוס מידיי ושהצוות יהיה סבלני ככול הניתן. בהצלחה, מיכל


פנינה שלום, את צודקת בהחלט: בתך מגיבה במצוקה נוכח מצב מעורר חרדה וחוסר ודאות, וזה מאוד מאפיין ילדים צעירים, וגם מבוגרים... אני מסכימה בהחחט לגבי בחירתכם שלא להביא אותה לבית החולים, חשוב לעזור לה לשמר את דמותו כפי שהייתה טרם המחלה על ידי העלאת זכרונות ותמונות. ניתן להגיד לה שסבא לא היה רוצה להיות חולה, אלא רוצה להמשיך להיות סבא שלה וכעת הרופאים מנסים כל שביכולתם לעזור לו עד שיחלים. אם את מרגישה שהסימפטומים שלה מחריפים, מוטב לפנות לייעוץ על ידי פסיכולוגית התפתחותית שעברה הכשרה לטיפול במצבי טראומה ומשבר, למשל דרך מכון חרוב. בהצלחה מיכל


שלום, מה השאלה בבקשה?


דורית שלום, הולדת אח היא אכן עיניין שמעורר קושי רב בקרב הרבה ילדים וגורר שינוי התנהגותי, אבל חשוב לזכור שהיא התמודדה השנה עם עוד אתגר משמעותי שהוא הכניסה לבית הספר, מעבר שדורש הרבה הסתגלות, שליטה עצמית ואיפוק. ילדים ש"מחזיקים את עצמם" בבית הספר, לא פעם מתפרצים קשות בבית, כי הרי הדרישה לשליטה העצמית המוגברת עשויה להיות קסה מאוד עבורם. ולשאלתך האם זקוקה לטיפול... ההחלטה צריכה להיעשות על פי המחיר שלדעתכם התקופה הזו גובה: אם נראה שהיחסים נפגעים בשל כך, האווירה בבית והיא נתפסת כמעוררת הרבה תסכול, מוטב לפנות לעזרה. העיניין הוא שאחרי שהיא חווה את עצמה לאורך זמן כמעוררת כעס, מאכזבת ושלילית, יהיה קשה לשכנע אותה שזה בעצם לא ככה. עדיף לפנות לטיפול במתכונת הורה-ילדה, ולשים את היחסים במרכז, ולא לשלוח אותה לבדה עם מסר שהיא בעייתית. בהצלחה, מיכל


שלום רב, מצב בו נערה בוחרת שלא לדבר עם איה, אינו רק בעיה שלה, אלא גם בעיה קשה מאוד של אביה. לפיכך, נשמע לי שבתור התחה על האב לפנות לייעוץ ולנסות להבין את השתלשלות התהליך שהוביל לנתק הזה. ילדים 'מתוכנתים' כך שהם רוצים להיות בקשר עם הוריהם, ורוצים לרצות אותם, ואם המצב השתבש באופן קשה כל כך, מוטב לפנות לקבלת עזרה לנסות לבש צעדים לשיקום היחסים, ומוטב מוקדם ככול הניתן: ככול שהיא תתבגר התפיסה שלה את האב עשויה להיות כמי שאינו מעוניין בקשר איתה ועל כן ויתר עליה. בהצלחה, מיכל


עבד שלום, יש הבדל גדול בין שינוי מצב הרוח בזמן עירות - כאשר אחרי ששיחקה וצחקה בהנאה מופיע בכי ללא סיבה חיצונית ברורה, לבין מצב בו פעוטה בוכה מתוך שינה. בהנחה שמדובר בפעוטה שהתפתחותה תקינה, בזמן עירות, סביר שמשהו אכן קרה וגרם לזה, יתכן שמדובר בסיבה שנראית זניחה או שולית בעיניכם, אבל דרמטית בעיניים שלה, וכדאי לנסות לגייס סבלנות על מנת להבין את זה, לעיתים מדובר ברעב או עייפות שהם האויבים הגדולים ביותר של ילדים צעירים בדרכם אל ויסות עצמי ושליטה. בזמן שינה הסיפור אחר לגמריי, וסביר שהיא כלל אינה מודעת לעובדה שמתעוררת, ואז התפקיד שלכם הוא בעיקר להרגיע ולסייע בלחזור לישון. בשני המצבים, חשוב בעיקר לתת לה תחושה שאתם איתה ומנסים לעזור לה ובוודאי לא להעניש, במצבים הללו זה לא עוזר בכלל עם ילדים צעירים כל כך אלא רק גורם לאובדן האמון בכם. בהצלחה מיכל


שלום רב לצערי את מודאגת בצדק: העיניין אכן חמור ומוטב לפנות להתייעצות מקצועית על מנת להעריך את מידת ההשפעה של זה עליה ועל התפקוד שלה. אני מציעה לפנות ליועצת בית הספר או לשירות הפסיכולוגי במקום מגורייך, או לחילופין לחפש פסיכולוגית פרטית בעלת ניסיון בתחום פגיעות מיניות אצל ילדים צעירים. הנקודה החיובית העיניין היא העובדה שהיא סיפרה לכם: עליכם לשבח אותה ללא הרף על תבונתה ואומץ ליבה, ולוודא שהיא מרגישה בטוחה ויודעת שתעמדו לצידה בכל עת. בהצלחה מיכל


שלום כרמית, הדיון לגבי נחיצות שיעורי הבית הוא נושא חינוכי ולא פסיכולוגי: עד כמה יש טעם בשינון ובתרגול עבור ילדים שאינם מתקשים ובסהכ קולטים היטב. החלק הפסיכולוגי בעיניין נכנס כאשר אי הכנת השיעורים הופכת לקונפליקט ולסלע מריבות עם ההורים, ואז מתחיל מתח וקושי סביב ציפיות שצובע את מערכת היחסים בהרבה מטען שלילי. לכן, אם החלטתם שהוא זקוק לשינון ולתרגול הזה, מוטב שמישהו אחר יישב איתו, חונך, מורה או בן משפחה אחר, ולא אחד ההורים כדי להוציא את הקונפליקט מהקשר ביניכם. ואם מדובר בילד נבון שמתמיד בלימודיו בכיתה, אולי בכלל אין צורך... בהצלחה, מיכל


שלום מיכל, לא ציינת בן כמה בנך, ויש הבדל גדול באם מדובר בפעוט, עד גיל 3 למשל, לבין האם מדובר בילד גדול יותר, או בנער בוגר שאפשר לדבר איתו על זה ולחפש פתרון משותף. בכל מקרה, ישנם ילדים שמתקשים למצוא לעצמם אמצעי ויסות והרגעה במהלך שינה והאצבע אכן עוזרת להם. שאלתי היא, למה בעצם הוצאת לו את האצבע...? זה כמובן עדיף מהאפשרות שהוא יינשך ויפצע את עצמו, לא? בהצלחה מיכל