הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.

במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

שלום רב, ילדים לעיתים לועסים חפצים שאינם אוכל כמו בגדים, כלי כתיבה, צעצועים ועוד בתקופות בהן חשים במתח, וכך גם לגבי מציצת האצבעות. אני מציעה לא להעיר לו על כך-במידת האפשר- אבל כן לנסות לברר האם חווה מצוקה כלשהיא או עומס רגשי בתקופה הזו. סביר שלא יוכל ממש לתאר במילים, אבל חשוב שיידע שאתם, וגם הגננת, דואגים ומנסים לעזור. הבעיה בתקופות הללו שמהר מאוד הידיים תפוסות ולא-פנוית למשחק, ו/או החולצה רטובה ומחוררת עד כדי שהדבר מעורר תגובה אצל אחרים. כדאי לנסות לתת לו רגע קודם אמצעי לזיהוי התחושה הזו ולעזור לו לבטא את רגשותיו במילים. בהצלחה


הי אורלי, לא ציינת איזה טיפול ניסית, אבל אני מציעה לפנות למרפאת אכילה שכוללת צוות רב מקצועי של מומחים בתחום בריאות הנפש כמו עו"סים יחד עם דיאטניות אחיות רופאים ומדריכי ספורט. במצבים אלו חשובה התייחסות רחבת היקף. יש מרפאות כאלה בקופות החולים ובחלק ממרפאות החוץ של בתי חולים. בהצלחה, מיכל


שלום רב, מתוך שאלתך "מה עלינו לעשות" אני מניחה שהכוונה היא איך לעזור לה, אבל לא נשמע לי שהיא סובלת או צריכה עזרה. אם היא נהנית עם בנים במשחק כגורגל ועם בנות במשחקים אחרים, הרי שהיא נהנית מהחןפש להיות 'גם וגם', וזה נפלא. כדאי לעודד אותה שלא לחשוש מביקורת של אחרים ולהרגיש ייחודית ובעלת חופש פנימי ולא יוצאת-דופן או בעייתית. ואם אתם חוששים לגבי העדפה המגדרית שלה, הרי שאין דרך לדעת, ובעצם, זה גם לא באמת משנה. בהצלחה, מיכל


דנה שלום, יש הרבה ילדים צעירים שלא רוצים להתרחק מההורים שלהם ולהיות עם מבוגרים אחרים, גם אם מוכרים וזה לא מעיד על ליקוי בהתפתחות. אם התפתחותה תקינה והיא משחקת יפה עם בני גילה, הרי שאין שום טעם ללחוץ עליה להיפרד מהנורים כשהיא לא חייבת, ובטח שלא להתאכזב כשלא מסכימה. במידה והוריה מודאגים ממידת יכולתה להיות בהשגחת אחרים, כמו בני משפחה או שמרטפית, הם יכולים לעזור לה לעשות תהליך הדרגתית של בניית אמון וקשר, תחילה יחד איתם. בהצלחה, מיכל


מריה שלום, ילדים בגילו של בנך מפתחים את עצמאותם ואת הבטחון שלהם על ידי התנגדות להורים ואם אין שיוני משמעותית במשפחה שגורם למצוקה או לשינוי משמעותי בהתנהגותו נשמע לי שדווקא טוב מאוד שהוא התחיל להתנגד ולבטא את עצמו. זה כמובן דורש מכם הרבה יותר סבלנות ומאמץ כדי להניע אותו לכדי שיתוף פעולה בהתארגנות ובהתמודדות בחיי היומיום, אבל מבחינת התפתחותו הנפשית, חשוב מאוד שיידע להגיד מה חשוב לו ומה הוא רוצה. אתם אכן צריכים ללמוד להציב לו גבולות אך חשוב לעשות את זה באופן מותאם ולא תוקפני, כדי לתת לו עדיין הרגשה בטוחה, ולא להיות נוקשים כמוהו. ילד שנוטה להתעקש צריך לפגוש הורים שיהיו דווקא גמישים יותר כדי ללמוד איך לעשות את זה בעצמו מבלי להיכנס לויכוחי 'ראש בראש'. בהצלחה, מיכל


דנה שלום, האמירות הללו מטרידות את ההורים בצדק מכיון שמדובר באמירות אובדניות שמחייבות בירור מקצועי. אל תקטינו את הקושי של משבר ההסתגלות, זו לא מניפולציה, וגם אם כן זה מחייב התייחסות. דכאון אצל ילדים אינו מתבטא בהכרח בהסתגרות ובהפחתת פעילות, לפעמים אף להיפך: ילדים יכולים להמשיך לשחק ועדיין לרצות למות ואף לתכנן את הדרך ורק איש מקצוע מיומן יידע לעשות את ההבחנה ולהבין לעומק את מהות הזעקה לעזרה. אל תחכו. בהצלחה, מיכל


איציק שלום, תקופה של כניסה למסגרות חינוך חדשות או אחרי חופשות מערערת מאוד את הבטחון של פעוטות, קשה להם להתרגל ולהסתגל, יש הרבה גורמים שעליהם לקחת בחשבון כדי להתמודד וזה מאוד קשה. ההיצמדות לדמויות שמקנות בטחון כמו הורים, סבתא או גננת משקפת את הצורך שלה בהגנה ובסיוע בתוך הבלבול המפחיד הזה, וזוהי תגובה טבעית ואף רצויה. כדאי מאוד לאפשר לה את הקרבה הזו ולהדגיש את המסר המתמיד שאתם שומרים עליה, מגנים עליה, עוזרים לה להתרגל ולהכיל את הקושי. אם אחרי תקופה של שגרה במסגרת השנית הדברים לא נרגעים מוטב לפנות לעזרה ולסיוע. מקצועי. בהצלחה. מיכל


ג'ולי שלום, השכבות מאתגרות הן תמיד קשות ומעוררות מתח עם פעוט צעיר, ובוודאי הופכות קשות יותר כשמדובר בפעוט שעליו להסתגל לדפוסי השכבה שונים על ידי כל הורה, במיטה ובחדר אחרים, ובוודאי יחד עם הסתגלות למסגרת גנית חדשה. כלומר, לא פלא שאת יורדת מהפסים, ויתכן שגם אבא שלו, אולם הוא מקטין את הקושי או מגיב לזה אחרת. אני בהחלט מציעה לפנות לסיוע, יועצת שינה היא אפשרות טובה אם מדובר בדמות שיש לה גם מקצוע טיפולי נוסף כיון שנדרשת התבוננות על כל מערך החיים המחודש שלכם ולא רק על שינה. רצוי למצוא סיוע שיביא בחשבון גם אותך, כי אם את עייפה וחסרת סבלנות אין שום סיכוי שבנך יצליח להירגע ולהירדם. בהצלחה מיכל


מיכל שלום, את מתארת פעוטה שמתפתחת נהדר, והיא מתחילה להפגין העדפה. כפי שידוע שתינוקות 'מעדיפים' קולות וםרצופים מוכרים שמקנים ביטחון, כך גם לגבי חידושים אחרים כמו ספרים. לך זה נראה עיניין שולי או תמוה, אבל הספרים המוכרים מקבלים בעינייה עדיפות על פני ספרים חדשים. ולכן, כדאי להמשיך להקריא, (ולהקריא הרבה!) גם ישן וגם חדש, ולהמשיך להציע גירויים התפתחותיים מותאמים לגילה. בהצלחה (ובהנאה....) מיכל


אילנית שלום, מאחר ומדובר בילדה גדולה, וכמובן שהירדמות לצידה כפי שנהוג לעיתים עם פעוטות הינה בלתי מותאמת ולא יכולה להימשך, אני מניחה שלא יהיה מנוס ויהיה עליכם לפנות לייעוץ על מנת להבין מה עובר עליה. בין אם היא פיתחה את התסמין הזה בגלל אירוע אוביאקטיבי שקרה במציאות, ובין אם העיניין קשור לתהליך נפשי פנימי שעובר עליה, וקשור בה, ביחסים החברתיים שלה או ביחסים אתכם, הרי שלא סביר שאתם תישנו לידה. קחו בחשבון שילדים שמחפשים את קרבת הוריהם בלילה הם בד"כ ילדים שזקוקים להוריהם במהלך היום. נשמע לי שמומלץ מאוד לפנות לקבלת עזרה. בהצלחה מיכל


רעות שלום, ילדים גדלים בכל מיני סביבות (עיר סואנת, כפר מבודד, יער...), והם צוברים בטחון כתוצאה מהיחסים עם ההורים שלהם. אני חושבת שהדגש הוא שאת תרגישי בנוח בדירה כי את זו שאמורה לישון, להיות נינוחה על מנת להרגיע אותו ואת התינוק ואם את או אבא שלהם במתח, יהיה לכם קשה מאוד לעשות זאת. בהצלחה, מיכל


יעל שלום, כולנו מתעוררים במהלך הלילה, אך יודעים להחזיר את עצמנו לשינה ואנחנו עושים זאת באותו האופן בו אנחנו נרדמים בתחילת הלילה. מאחר ובנך רגיל שיושבים לידו, הוא זקוק לזה גם במהלך הלילה כשמתעורר, ולכן, כדי שייתאפשר שינוי, יש לעשות אותו בתהליך ההירדמות. מאחר והדפוסים כבר דיי 'התקבעו', זה לא יהיה תהליך קל, והוא צפוי להתנגד לשינוי כזה. המסר צריך להיות שאתם אוהבים אותו מאוד וסומכים עליו שהוא יכול להירדם לבד, צריך להיות איתו בטקס השכבה של סיפור/שיר/ליטופים ולצאת מהחדר כשהוא עדיין ער על מנת שיצליח להרדים את עצמו. זה עשוי לקחת הרבה זמן, לדרוש הרבה בכי וסבלנות מצידכם, אבל אם אין קשיים רגשיים משמעותיים או בעיות התפתחות, התמדה מצידכם תוביל להצלחה. אם לא הולך, אפשר כמובן לפנות לטיפול וייעוץ. בהצלחה מיכל