הרשמה לאינדקס על הספה | כניסת מטפלים רשומים | על הספה בפייסבוק

אודות על הספה | הרשם לניוזלטר שלנו | צור קשר

על הספה - פורומי מומחים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים

מנהלת פורום אירית רוזנפלד אשר
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מדריכת הורים וכמו כן מציעה טיפולים פרטניים.
ההדרכה ההורית באה לסייע להורים להתנהל מול ילדיהם בחיי היום-יום בדגש על אופן ההתמודדות עם בעיות התנהגויות שונות, העצמת הסמכות ההורית, הגדרה מחדש של גבולות, כלים להתמודדות עם שלבי ההתפתחות של הילדים( כגון גיל ההתבגרות).
לחץ כאן לכרטיס המטפל של אירית
הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .

הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.

הוספת שאלה לפורום

X

בת 11 שמסרבת ללכת לבית הספר - (מיכל)

שלום אני חד הורית לילדה בת 11 בכיתה ה'. הילדה מסרבת ללכת לבית הספר בטענה שמשעמם לה שנמאס לה מלימודי החשבון והשפה. רוב מערכת השעות היא לימודי שפה , חשבון ואנגלית . אין שיעורי מוזיקה ואין אומנות. שעה בשבוע של תלן . ובנוסף היא לא אוהבת את המורה שלה . בלימודי הזום היה לה גם מאוד קשה ולא הסכימה לפתוח מצלמה ולהיות בהשתק וכמה שביקשתי לוותר לה על לימודי הזום לא עזר וממש הכריחו . אני דיי אובדת עצות ולא רוצה להסתבך עם מערכת החינוך. בנוסף אנחנו עוברות כבר תקופה של מספר חודשים לא קלים . בחופש הגדול הילדה הייתה פעמיים בבידוד פעם בגלל בית הספר ופעם בגלל בני משפחה שהיו חולים בקורונה והיא נחשפה אליהם . וכל החופש רצתה את קירבתי וללכת לכל מיני מקומות. בסוכות אבא שלי גם חלה בקורונה בנוסף למחלות רקע והוא במצב לא טוב . אולי גם זאת הסיבה שהיא רוצה להיות בבית ולא בבית הספר . היא לא מזכירה את סבא שלה ורק אומרת שמשעמם לה בבית הספר . מקווה שתוכלו לעזור ולכוון אותי , ומה עליי לעשות. תודה

לחץ לתשובה מאת אירית רוזנפלד אשר

שלום מיכל, אכן תיארת התמודדות לא פשוטה בטח במקרה של הורות יחידנית. אין ספק שאת עובדת עיצות ולכן הכי חשוב שלא תתמודדי עם המצב הזה לבדך. בניגוד למה שכתבת, כן הייתי נעזרת במערכת החינוך. לערב את המורה, היועצת לשבת יחד כצוות חשיבה משתף פעולה, וביחד לטכס תוכנית פעולה וכמובן לעקוב אחריה ולתת משוב בינכם ( בתחילה על בסיס יומיומי). בהצלחה רבה אירית

רגרסיה בהרדמות בן שנתיים ו-3 חודשים - (טלי)

שלום. לפני 3 חודשים העברנו אותו לחדר שלו, הוא הילד היחיד בינתיים. והייתי יוצאת מהחדר אחרי שמניחה אותו במיטה, הוא היה מקשקש קצת ונרדם לבד בצורה רגועה. וגם התחיל לישון לילות רצופים. בספטמבר הוא נכנס לגן חדש וההסתגלות היתה מאוד מהירה. בצהריים כבר תקופה שיותר קשה לו להירדם, והוא נרדם עם ליטופים, גם בגן. בשבועיים האחרונים הוא רוצה שאשאר איתו בחדר (או מי שמרדים) עד שהוא נרדם ובימים האחרונים ההרדמות התארכו לשעה וחצי-שעתיים!!! שבהן הוא משתולל, לא נרגע, למרות שהוא עייף. ניסינו לשנות את שעת ההרדמה, להקדים אותה וזה גם לא עבד. נכנס למיטה בסביבות שמונה-שמונה ורבע. בסוף כשהוא נרדם הוא ישן רצוף 9-10 שעות. מה יכולה להיות הסיבה לזה? ויותר חשוב...מה עושים? אני מעירה אותו בשבע כי אני צריכה גם להגיע לעבודה ויוצא שהוא לא ישן מספיק שעות...תודה רבה!

לחץ לתשובה מאת אירית רוזנפלד אשר

טלי שלום הסיבות יכולות להיות מגוונות, ומכיוון שמדובר בילד בגיל הרך נוכל לשער. בהקשר זה לא הייתי פוסלת התייעצות עם רופא הילדים רק ליתר ביטחון. מעבר לכך הנסיבות מראות שלאחרונה התרחשו שינויים משמעותיים בחייו -מעבר לחדר משלו, גן חדש. פעמים רבות כשמדובר במעברים נראה לכאורה הסתגלות ואחרי זמן מה "גרסיה" מה שנקרא- נפל האסימון( והשנה בוודאי ובוודאי קיים קושי ליצור הסתגלות נוכח חופשות החגים). אז ראשית מדובר בתופעה שיכולה להתרחש, מה שחשוב שלא תיבהלו מכך. על פניו, נראה שפעלתם נכון בך שבחרתם לבצע שינויים סביב הערכות לשינה אלא שיש לתת לזה זמן!, וכמה ימים אינו טווח זמן מספיק כדי לבחון את הצלחת השינוי. מאד חשוב שתאמינו בדרך שבה בחרתם ותהיו עקביים!!!. הערכות לפני השינה והטקסים מאד חשובים. כן הייתי עובדת בשיתוף פעולה עם הצוות החינוכי ומנסה בד בבד לגמול אותו מהליטופים( אנו לא רוצים ליצור כאן דפוס) ובכלל. כן ממליצה לחבור לקבוצת הורים בוואטאפ או בפייסבוק שמתמודדים עם אותו קושי. וכמובן שגם קיימת האפשרות לליווי של איש מקצוע בתהליך. התמודדות מוצלחת וקלה (ככל שניתן) אירית

התנהלותמול ילדה בת 6 - (שרית)

שלום רב, ביתי בת 7 ומנהלת איתנו מאבקים רבים ביום. לדוגמא מסרבת להסתרק, וכאשר רוצים לסרקה היא נכנסת לטנטרום ומשתוללת, אפילו מתחילה לאיים שתעשה כך וכך או תשבור דברים אם נסרק אותה. (יש לה שיער ארוך שחייבים לסרקו) ביתי נוטה להתעצבן בקלות מדברים שנראים לנו פעוטים. קשה מאד להרגיע אותה, גם אם אני נוקטת בגישה של " אני מבינה שכך את מרגישה... בואי נחשוב על פיתרון יחד). אני חושבת שזה נשען על רקע רגשי, היות ואחיה בן 7 וחצי על הרצף האוטיסטי ולא ורבלי, ואני עצמי סובלת ממאניה דיפרסיה לא חריפה מאד, אבל עד גיל 3 שלה הייתי באשפוזים קצרים. אני מקווה שסיפקתי מספיק מידע על מנת לקבל סיוע. אשמח להמלצות כיצד להתנהל איתה. בברכה, שרית

לחץ לתשובה מאת אירית רוזנפלד אשר

היי שרית, ראשית תודה על השיתוף ברקע המשפחתי, יתכן שהוא מאד רלוונטי לקושי. את לגמרי צודקת שאת מבקשת פתרון שכן רק לשקף את הקושי- לא מספיק. ממה שאני מבינה ישנם כעסים רבים שיוצאים בכל מיני הזדמנויות( גם קטנות) ויש להתייחס אליהם ולתת להם מקום. בהסתמך על תיאורך, ניכר שמדובר בהרבה מעבר ל"המלצות כיצד להתנהל עימה" לכן הייתי הולכת לכיוון של טיפול רגשי עבורה בשילוב עם הדרכה הורית. בהצלחה רבה אירית

חרדת נטישה בת שנתיים וחצי - (אמא )

אירית שלום, בספטמבר הכנסתי את בתי בת 2.5 לגן חדש עם מעט נשות צוות (35 ילדים, אחרי שעד כה הייתה עם 16 ילדים בלבד). במהלך החודש, בגלל החגים, היא הייתה בגן 4 ימים רצופים שבכולם נשארה רק שעה לבד. כשנפרדנו הסברנו לה שאנחנו הולכים לעבודה ושנחזור אחרי ארוחת הצהריים לדוגמא ( כל פעם אמרנו משהו אחר. מיותר לציין שהיא לא נשארה שם לאכול צהריים..). אני מנסה לדבר איתה על הגן ולהסביר לה שיהיה לה שם כיף, שיש בובות, מטבח וכו.. וכשאנחנו בבית היא אפילו אומרת לי שכשהיא תלך לגן היא לא תבכה(מציאות לחוד). הגננת דיווחה לי שכשהיא הייתה בגן לבד היא רק בכתה שרוצה אותנו. מאז שהתחילה את הגן היא פיתחה להבנתי חרדת נטישה. היא לא מוכנה שנזוז ממנה גם לא לשירותים והיא לא מוכנה להשאר עם אף אחד שהוא לא אנחנו (כולל סבים וסבתות). אני אובדת עצות והלב שלי נשבר מהסיטואציה .??? עושים? הרבה תודה וחג שמח

לחץ לתשובה מאת אירית רוזנפלד אשר

שלום לך אמא, נדמה שבמקרה שלך התשובה נמצאת בגוף השאלה. מדובר בילדה צעירה מאד שמנסה להסתגל למציאות חדשה שזה הגן בו בקרה ארבעה ימים ברצף וגם בהם למיטב הבנתי לא נותרה לבד. בהקשר של חרדת נטישה, לא הייתי כרגע יוצאת בהצהרות, זה מקדם מידי. תמשיכו לעשות את מה שאתם עושים מאד טוב, תעבדו בשיתוף פעולה עם הצוות החינוכי, הסבא והסבתא. והכי חשוב שדרו ביטחון ולא חלילה בהלה נוכח הקושי של הילדה( זו העבודה הכי חשובה כאן). ו... סבלנות זה עשוי לקחת זמן( כל ילד והקצב שלו). בהצלחה רבה אירית

מכוניות ומשאיות וכל מה שקשור לזה - (ריקי)

שלום, הבן שלי קרוב לגיל 4 ומכור למשאיות מכוניות וכל מה שקושר לזה. כל פעם שהןא ילד עם טרקטור/מכונית/ משאית בידיים, לא משנה איפה נהיה בקניון בים או בפארק הוא שוכח כל מה שתיכננו והוא הולך לבקש מהילד/ה לשחק איתו רק בשביל הצעצוע, ואם היא או הוא לא רוצה הןא בוכה בכי גדול. הןא לא מוכן לוותר, לא שומע את הקולנו (ההורים), הוא מתעצבן כשמנסים להסיבר לו שזה לא שלנו וכרגע אנחנו לא יכולים יש לנו תוכניות, הוא פתאום לא רוצה כלום, גם כל מה שהוא מאוד מאוד אוהב כגון גלישה, שוקולד, המכוניות שלו. כלום! אין עם מי לדבר וצרחות וצעקות עד שהוא משחק עם אותו ילד ובמכונית שלו. פעם אחת היינו בקניון, ראה ילד עם מכונית ביד במשחקי. כלשהי, והוא כל כך שמח, לקח ךי את היד ומשך אותי לבוא איתו לשלק עם הילד, אבל לצערי הרב מאוד חחחח אותו ילד עזב בדיוק עם אמו למקום אחר. הבן שלי התחיל לצרוח ולבכות כאילו זו הייתה המכונית שלו! 1- מה אני עושה במקרים כאלו, כל הזמן צנסים להסביר לו,זה קשוח ולא נעים מהסביבה. 2- בקשר לאותו נושא: מגיל 0 ניסינו להקביל מסכים. לא מעוניינים שיהיה טבלט וכו....אבל כן , הוא רואה טלוויזיה בדרך אחרי הגן איזו שעה. אבל הוא כל הזמן מבקש לראות כבריות ומשאיות ביוטיוב, סרטטנים לילדים, ואני נכד כל יום אבל לפעמים זה פשוט בלתי פוסק, הוא מנדנד ובוכה אם אני לא מרשה ךו. כבר לא יודעת אם זה יוב או רע, אם זה כזה נורא שיראה קצת כבאיות בטלפון. עד כה גם לא רציתי שיחזיק ויחליף הוא לבד בטלפון, וזה מטורף פעם אחת הספיק בשביל להיות מכור, ובשביל ללמוד . הילדים האלה בדור הזה חכמים כל כך ! לא אוהבת את זה, כי הטכנולוגיה דיי הורסת אותנו. אז מגבילה אותו בחצי שעה גג בטלפון, ואתמול אצרתי לו באוטו אוקיי תראה בטלפון אבל זה במקטם הטלוויזיה בבית . אשמח לעזרה בנושא. 3- גם בבית אוהב רק לשחק במכוניות ובמשאיות, רק בשבת הוא עושה פאזלים, משחקי זיכרון עם חיות , אבל קצת קשה להושמב אותו בבית יותר מחמש דקות לצייר או דבר בסגנון. הוא אוהב תכלס הכל אבל לכמה דק, ולעומת זאת עם המכוניות ומשאיות יכול לשחק מלא זמן !!! האם זה בסדר לזרום ולתת לו לשחק רק עם זה? כל הזמן? אשמח לעזרה תודה!

לחץ לתשובה מאת אירית רוזנפלד אשר

ריקי שלום, אתחיל משאלתך הראשונה- אז במקרה הזה את לגמרי צודקת וזה אכן סיטואציה קשוחה. אך נראה שלכם אין כל ברירה אחרת אלא לשקף לבנכם את "עקרון המציאות"- שהצעצוע לא שלו והוא לא יוכל לשחק עימו. בנוסף יש לקחת בחשבון שיהיו מקרים שבהם תצטרכו לוותר על התוכניות ולחזור עימו הביתה( באמת לעשות זאת לא רק איומים) כשהמסר הוא "אינך יכול להתנהג כך" (השידולים מיותרים במקרה דלהלן). לגבי תחושת האי נעימות, עם כל הכבוד, יש לכם כאן משימה /מטרה חינוכית חשובה יותר. לגבי הסוגייה השנייה, יש לזכור שזה דור שחייו מתנהלים ויתנהלו דרך המדיה , השאלה היא איך אתם כהורים שמים גבולות כדי ליצור איזון נכון ומותאם, וניכר שאתם עושים זאת. בהקשר האחרון- אכן טבעי שלילד יש תחום עניין משלו וגם כאן ישנה שאלה של איזון. בהחלט אפשר לגייס את תחום העניין לטובת שאר הדברים לדוגמה פאזל או יצירה בנושא של תחבורה. הייתי ממליצה באופן הדרגתי לעלות כל פעם את זמן של הפעילויות האחרות ( מחמש דקות לשש דקות וכן הלאה) . מעבר לכך חשוב בהקשר זה, לעבוד בשיתוף פעולה עם הצוות החינוכי בגן. בהצלחה אירית

כמה שאלות בבקשה ; - (הילה )

שלום, 1- ברצוני לדעת איך לנהוג כשנעביר את הילד לחדרו , לבד, הוא בן 3,5 ועד כה היה עימנו באותו החדר. כך יצא. כיום אנו מזדרים לו חדר שיהיה לו. אני צכינה אחתו כבר זמן מה, והוא מתרגש.מבין שיש משהו נורא נחמד . אך בפועל איך לנהןג באותו היום, כדי שלא יפחד להיות לבד פתאום, חשוב לי לציין שאנחנו גרים בדופלקס והחדרי שינה נמצאים בקומה העליונה, ולכן שמים לו שאר מול הדלת שלא יוכל לצאת לבד מפני שכבר קרה שנפל במדרגות כשהיה יותר קטן ואנו רוצים כמובן למנוע זאת שנית. 2- הוא הרבה פעמים צועק כששר שזה לפעמים נורא מצחיק אבל לפעמים הז ממש לא, וזה מציק, וככל שנבקש ממנו להנמיך גם אם אומרים לו " אתה שר יפה מאוד, אבל אם תוכל לשיר פחות חזק,..." או כל מיני משפטים שזה לא נעים לצעוק, או שזה כואב לי באוזניים...ככל שנננסה להרגיע אטתו בנעימות אז הוא יגביר את הקול ....עד שאני כועסת :/ גם כאן אשמח לעצתך 3- בקשר לשינה, לאחרונה הוא משתולל מאוד לפני הישנה, צוחק צועק משתולל, קופץ עליי או על בעלי בכל הכוח, ממש ג'יבורי עושה עלינו חחחח ואז התקס שינה מתארך מאוד, ויוצא שהוא ישן ילסית מאוחר מהרגיל, טוב זה מהחופש הגדול כך. מנסה להחזיר הרגלים לאט לאט. והאבה פעמים רוצה לישון על המיטה שלנו. ( לדעתי הז כי המיטה שלח מתחילה להיות קצת גבולית לגודלו) 4- הוא מכור למכונית/משיאות וכל היוצא מזה מניחה כמו הרבה בנים לגילו. אבל הייתי רוצה שישחק לפעמים בדרים אחרים. כלומר יותר יצירות, יותר משלקחם חינוכיים...ויש לו כאלה רק שהוא תמיד חוזר ומהר מאוד למכוניות שלו! רק בשבת בגלל שאנחנו שומרים, הוא בהחלט עושה משחקי חשיבה, פאזלים, משחקי זיכרון.. אבל לא כל הזמן כן...תמיד המכוניות ברקע. האשלה שלי היא האם לתת לו להמשיך לשחק רק במכוניות? 5- עדיין בקשר למכוניות. כאמור הוא מכור, ויכול לקרות מצב שהוא רואה ילד בקניון עם מכונית ביד, והוא יעשה הכל כדי לשחק איתו! הוא מבקש ממנו, ואם הילד רוצה הוא בשמיים, ואם לא, אוי! או שהילד צריך ללכת, הוא בוכה צרחות, כאילו לקחו לו את המשחק שלו. הוא לא מרפה לרגע! גם כשמסבירים לו בניח. הוא מתעקש, לא שומע את הקול אותי מדברת בכלל, עד שאני מרימה את הטון, אבל אז זה מחמיר לפעמים, רק בשלב מסויים, ארוך מאוווודדד,אז רק הוא נרגע וגם זה לא ץמיד. מה לעשות?

לחץ לתשובה מאת אירית רוזנפלד אשר

ריקי שלום, אתחיל משאלתך הראשונה- אז במקרה הזה את לגמרי צודקת וזה אכן סיטואציה קשוחה. אך נראה שלכם אין כל ברירה אחרת אלא לשקף לבנכם את "עקרון המציאות"- שהצעצוע לא שלו והוא לא יוכל לשחק עימו. בנוסף יש לקחת בחשבון שיהיו מקרים שבהם תצטרכו לוותר על התוכניות ולחזור עימו הביתה( באמת לעשות זאת לא רק איומים) כשהמסר הוא "אינך יכול להתנהג כך" (השידולים מיותרים במקרה דלהלן). לגבי תחושת האי נעימות, עם כל הכבוד, יש לכם כאן משימה /מטרה חינוכית חשובה יותר. לגבי הסוגייה השנייה, יש לזכור שזה דור שחייו מתנהלים ויתנהלו דרך המדיה , השאלה היא איך אתם כהורים שמים גבולות כדי ליצור איזון נכון ומותאם, וניכר שאתם עושים זאת. בהקשר האחרון- אכן טבעי שלילד יש תחום עניין משלו וגם כאן ישנה שאלה של איזון. בהחלט אפשר לגייס את תחום העניין לטובת שאר הדברים לדוגמה פאזל או יצירה בנושא של תחבורה. הייתי ממליצה באופן הדרגתי לעלות כל פעם את זמן של הפעילויות האחרות ( מחמש דקות לשש דקות וכן הלאה) . מעבר לכך חשוב בהקשר זה, לעבוד בשיתוף פעולה עם הצוות החינוכי בגן. בהצלחה אירית

ילדה בת 7 שפוצעת את עצמה בהתקפי זעם - (?Limor)

הבת שלי מסביבות גיל 3 מרביצה לעצמה בהתקפי זעם( מושכת בשיער, סוטרת לעצמה, צובטת).מאז ומתמיד זה כלל גם משפטים כמו- אני אקפוץ מהחלון, אני רוצה למות, אני ילדה רעה, הלוואי שאני אחתך/ אני אחתוך את עצמי בסכין וכל מיני דברים בסגנון הזה. עם הגיל יש פחות התקפי עצבים כאלה וגם הלכנו לטיפול רגשי ופסיכולוגית ילדים לטיפול רגשי ויש שיפור בתדירות אבל מרגישה שזה קשור לגיל ולא בזכות הטיפולים. היום היא בת 7 וחצי ובשנה וחצי האחרונות כשיש התקף כזה היא יכולה לשרוט את עצמה כמו שקרה היום- שריטות די גדולות בפנים ב2 הצדדים. היא לא היתה מודעת לתוצאה שהתקבלה...זה נראה שבזמן ההתקף הזה היא לא שולטת בעצבים העצומים שחשה ואולי שונאת את עצמה באותו הרגע. זו התחושה שלי אני חסרת אונים ולא יודעת מה עושים עם ילדה במצוקה כזאת? איך אני עוזרת לה באמת? בבקשה עזרתך למי אני פונה? תודה

לחץ לתשובה מאת אירית רוזנפלד אשר

היי לימור, לאור המקרה שתיארת, מציעה לך לפנות לפסיכיאטר ילדים ולתאם עימו פגישה לזמן הקרוב!. בהצלחה אירית

ילד סופג ולא מחזיר - (ליאת)

שלום, בני ילד טוב ומקסים, מעט ביישן באופיו אך מאוד חברותי, תמיד יזום ויחפש עם מי לשחק וזה מאוד חשוב לו. מה שמאוד מפריע לי שהוא כל הזמן סופג ולא מחזיר, אם ילד ילד מרביץ לו , מציק לו או מדבר אליו לא יפה, התגובה הכי חריפה שהבן שלי יוציא זה אולי די מספיק. איך מחשלים אותו? אני ממש חוששת שזה רק יחמיר כי תמיד כיף להציק למי שלא מחזיר אודה להכוונתכם

לחץ לתשובה מאת אירית רוזנפלד אשר

שלום ליאת מבינה את בקשתך וגם את החשש. ראשית הייתי קצת מבררת איתו יותר לעומק מה הוא חושב על אלימות ועל דרכי פתרון ומשם מתקדמת איתו. בנוסף הייתי מתעניינת מה מניע אותו להגיב כפי שהוא מגיב( פחד?, חוסר ביטחון?) כמו כן ניתן לנהל עימו שיח סביב סיטואציות ספציפיות ושואלת האם היה שבע רצון מתגובתו?, האם היה רוצה להגיב אחרת? ואם כן מה מנע ממנו להגיב אחרת?. וכך בצורה הדרגתית בונה עימו דרכי תגובה מותאמות יותר עבורו. בהצלחה איריית

ילד בן 3.5 מדבר לא יפה לאמא שלי - (ל.א)

שלום, בני המתוק בן 3.5, הוא מדבר לא יפה לאמא שלי, סבתא שלו, שגרה בחול, ולסבתא שלו, השנייה ,מצד בעלי מדבר ומכבד אותה מאוד. יש הבדל בין שתיהן צריך לציין. את אמא שלי, שגרה בחול, הוא לא ראה כמעט שנתיים, למרות שהוא מאוד חברותי מסתגל מהר לסיטוואציות חדשות, הוא עונה לה לא יפה לפעמים, עומד על שלו וצועק עליה. את הסבתא השנייה הוא רואה הרבה יותר. אצא שלי, סבתא מחול, היא בן אדם דיי חסר סבלנות, היא לא תשב לספר לו סיפור או לשחק איתו בסבלנות, או להסביר לו למה לא עושים ככה או ככה ולמה כן, היא ממש. אמא של בעלי לעומת זאת, מאוד סבלנית, מסבירה וטורחת לעשות ולהסביר. לוקחת את הזמן. אני תוהה אולי בגלל זה הוא מתנהג כך עם אמא שלי? היא נפגעת מאוד מזה, ועונה כמו ילדה קטנה, "לא צריך" אל תדבר איתי", " לא רוצה לדבר איתך", תכבד אותי" ועוד.... זה יוצר לחצים בבית, גם ביני לבין אמי, כי היא מאוד אקטיבית, אין סבלנות, והיא מלחיצה את עולם סביבה, אני אוהבת את אמא שלי מאוד מאוד אבל קשה לי להיות בקצב שלה. והיא נפגעת כשאני אומרת לה. אשמח לעזרה.

לחץ לתשובה מאת אירית רוזנפלד אשר

שלום לך, ראשית אתייחס לקשר עם הילד כיוון שלשם כך התכנסנו, נראה שהשוואה בין הסבתות והתנהלותם מול הילד, מיותרת. זהו מצב טבעי שילד מול סבתא אחת מגיב כך, ומול סבתא השנייה מגיב באופן אחר. בהחלט יתכן שתגובת בנך מושפעת ממזגה של אמך וכן מהעובדה שלא התראה עימה שנתיים(על אף היותו חברותי וליכולות שלו להסתגל לסיטואציות חדשות ). חשוב לקחת בחשבון שלהתחיל לחנך את הסבתא ככל הנראה לא יוביל לפתרון אלא עשוי להסלים את הבעיה. נראה שיש להניח לסבתא ולאפשר לה למצוא את הדרך לתקשר עם הילד. ואם כבר לסייע לתהליך זה ע"י שימוש במודלינג- בהתנהלות שלך מול בנך. בכך שהיא תצפה בקשר שלך מולו, ואולי זה עשוי לתת לה רעיון לאיך אפשר אחרת. דבר נוסף שניתן לעשות זה לתווך לילד את הסבתא ואת הכוונה שלה מאחורי המילים והעלבונות. הרי בסופו של דבר היא מעוניינת בקשר עימו, אלא שהגישה שהיא מכירה, אינה מותאמת. לגבי הקשר שלך עם אימך נראה שגם שם יש עבודה אך זו כבר שאלה לפורום אחר. בהצלחה אירית

אנגלית לילדה בת שנה ועשרה חודשים - (ערן ס)

לפני כשלושה ימים התחלתי לדבר אנגלית עם בתי בת השנה ועשרה חודשים, בערב כאשר אני חוזר הביתה ועד שמשכיבים אותה לישון (כשלוש שעות ביום). זאת, במקביל לאשתי שמדברת איתה רק עברית ולמעשה כל שגרת היומיום שלה מתנהלת בעברית. מדי פעם כאשר אני מנסה ללמד מילה מסויימת אני נתקל במבט של "מי אתה ואיפה החבאת את אבא שלי". האם זהו משהו שהיא תתרגל אליו ויחלוף או שיש כאן פגיעה בקשר שלנו? האם עדיף לומר דבר בעברית ולחזור עליו באנגלית או שעדיף להתמקד בשפה אחת? אציין שלילדה אין קשיים בקליטת השפה העברית, להיפך - היא מתקשרת מאוד ענייני ויפה גם מבחינת אוצר מילים וגם מבחינת הגייה. אשמח למענה ולעצה!

לחץ לתשובה מאת תמר לבין - קלינאית תקשורת

שלום ערן, לא ציינת אם אתה דובר אנגלית כשפת אם, ומה הסיבה שבגינה החלטתם להתחיל לדבר אנגלית עם בתך, והאם במהלך היום אתם ההורים משוחחים ביניכם בעברית בלבד. מובן שהעובדה שהתחלת פתאום לפנות לבתך באנגלית- מוזרה בעיניה. השאלה היא האם הרצון שלכם הוא לחשוף אותה לשפה האנגלית כהעשרה בלבד. אם זה המצב, ניתן לעשות זאת גם בדרכים אחרות, כמו: האזנה לדקלומים ושירים, הקראת סיפורים באנגלית או צפייה בסרטונים של שירים או תכנים בשפה האנגלית. אבל אם החלטת לעבור לדבר איתה באנגלית בלבד- במקרה כזה, מאחר ומדובר בעניין מורכב, הייתי ממליצה לכם לפנות לייעוץ אצל קלינאית תקשורת שמתמחה בדו-לשוניות. בכל מקרה, לשאלתך, ההמלצה היא לא לערבב בין השפות.. תמר לבין - קלינאית תקשורת

המשך - קשיי שינה. - (שירה)

מתנצלת מראש על הוספת הודעה נוספת? אכן אנחנו חוזרים מותשים מיום עבודה ארוך והחזרה לערב ארוך הכולל צעקות ובכי מתיש אותנו מאוד. יש תלונות גם מצד שלושת המתבגרים שגם להם אין סבלנות לשמוע את הרעש שלה כל ערב. כמובן שהילדה לא ישנה כמו שצריך את השעות שלה אז היא הופכת להיות עצבנית גם במשך היום.בשפת האחים שלה שכרגע בחופש מתמודדים איתה עד שאנחנו מגיעים ''נודניקית''. אני מסכימה איתך שמשהו בביטחון שלה התערער. נראה שאולי אפילו היא כועסת עלינו.אתמול מבין הצעקות היא סיננה ''אני שונאת אותכם''. בעלי מאוד כעס אבל לא התייחס כי מבינים שמשהו לא רגיל קורה לה ואין צורך להעמת יותר איתה. אין ספק מסתכל מאוד. מה אני יכולה לומר לה,היום מחר מחרתיים שקצת ירגיע את הרוחות ואותה עד להתחלת התייעצות (כי זה ממש מחמיר מיום ליום). כשאת אומרת להעזר באיש מקצוע שינחה וילווה לאיזה איש מקצוע מומלץ לגשת? פסיכולוג/ית ילדים? יועצת שינה? הדרכת הורים?

לחץ לתשובה מאת אירית רוזנפלד אשר

היי שירה, אני לגמרי מבינה שהאווירה בבית קשה וגם את הבקשה שלך. לצערי המסרים ומה תאמרו לילדה, חייבים להיות חלק מהתהליך ההתערבות (מסר לא יכול להיות בינתיים). ניכר שנוצרו בינכם מעגלי תגובה שכרגע מבעירים את המצב . חשוב מאד שאתם ההורים תבינו את התקיעות ותדעו לא לעשות עוד מאותו דבר, שלא עובד כרגע. יתרה מכך, מתיאורך עולה שמסיפור הורי זה הפך להיות סיפור משפחתי. יעצתי לכם לפנות לאיש מקצוע כדי שישמע קצת מעבר( חסר מידע), ישקף לכם את התקיעות, יכין אתכם לתהליך, וביחד עמו למצוא את מה הכי נכון לומר לילדה. במקרה שלכם מדובר בהדרכה הורית שיכולה להיעשות גם ע"י איש טיפול כמו פסיכולוג או עו"ס קליני שמתמחה בעבודה עם ילדים. בהצלחה ובתקווה שהשלווה תחזור לביתכם במהרה אירית

קשיי שינה - (שירה)

שלום לך אירית. רציתי לדעת כיצד עליהו לנהוג במקרה הבא: יש לנו 3 ילדים מעל גיל 12, ועוד 2 בנות קטנות, אחת בת 6 והשנייה 8.5. לאחרונה עברנו לבית חדש אותו בנינו. אנחנו גרים בו כבר 3 חודשים. בשבועיים האחרונים בת ה-8.5 עושה בעיות עם השינה.מרגע ההשכבה שלה זה נהיה פשוט סיוט.יושבת במיטה בוכה צורחת.לי קשה מאוד לשמוע אותה בוכה ככה. לעיתים היא נרדמת ככה, אחרי שבכתה וצרחה זמן רב.לפעמים לא מצליחה להרדם ולי קשה שככה אז אני לוקחת אותה לישון בחדרי.יש לציין שגם כשאר נרדמה בחדרה היא מתעוררת באמצע הלילה (ולעיתים כמה פעמים) ומגיעה לחדרינו בוכה.בעלי עקשן ומצעקש שתחזור למיטתה אבל עוד פעם מתחיל סרט של בכי ועקשנות מצידה. לא היו בעיות איתה בעבר בשינה. אני ובעלי קיבלנו במקביל קידום בעבודה ומגיעים מאוחר הביתה. בסביבות 19 שב-8 וחצי היא והקטנה במיטה. כיצד עלינו לנהוג כשהיא מסרבת לעלות למיטה בבכי כזה, וכשהיא ממש צורחת במיטה? אני אבודה ולא יודעת כיצד להרגיע. שום דבר לא עוזר איתה יש לה רק מטרה אחת והיא להיוצ לידנו בלילה.וכל עוד זה לא קורה, חגיגות.

לחץ לתשובה מאת אירית רוזנפלד אשר

היי שירה, היטבת לתאר את קושי הקיים בבית בשלב זה. ההתמקמות בתפקיד החדש ומעבר הדירה שני אירועים שיתכן שבתכם מגיבה אליהם. ניכר שבתך במצוקה, משהו בביטחון שהיה לה התערער. היא מוטרדת ומתקשה להירדם ומבטאת את תסכול והעייפות דרך בכי וצעקות. לצד בניה מחודשת של הביטחון והצורך שלה בנוכחות שלכם אתייחס בעיקר למשבר ולחלקים המעשיים. כפי שבעלך מציע, הדבר הנכון לעשות זה להגיע אל הילדה לחדר ולא להיפך. מניסיון תהליך הוצאת ילד ממיטת ההורים הוא קשה הרבה יותר. לגבי איך וכיצד לעשות זאת?!- את זה יש לתכנן בקפידה יש להתגייס בהרבה סבלנות ומכיוון שזה קורה בשעות שאתם קרוב לוודאי עייפים ולאור הנסיבות, אמליץ לכם להיעזר באיש מקצוע שילווה אתכם וינחה אתכם שלב אחר שלב. כמובן, שתוך התייחסות להחזרת המקום הבטוח עבור הילדה. בהצלחה מרובה בתהליך אירית

>>
5
6
7
8
9
<<