הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים
מנהלת פורום אירית רוזנפלד אשר
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מדריכת הורים וכמו כן מציעה טיפולים פרטניים. פורום הדרכת הורים
ההדרכה ההורית באה לסייע להורים להתנהל מול ילדיהם בחיי היום-יום בדגש על אופן ההתמודדות עם בעיות התנהגויות שונות, העצמת הסמכות ההורית, הגדרה מחדש של גבולות, כלים להתמודדות עם שלבי ההתפתחות של הילדים( כגון גיל ההתבגרות).
לחץ כאן לכרטיס המטפל של אירית
הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .

הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.
 X

שלומם מוריס, לא ציינת האם התנהגות זו היא משהו חדש או התנהגות שתמיד ראיתם ועכשיו עם התבגרותה החלה להפריע יותר. בגדול ומהפרטים המעטים- זה נראה כמו קושי בויסות הרגשי. אני מציעה בחום לפנות לאיש מקצוע שיוכל לשוחח איתה ולתת לה כלים להתמודד טוב יותר עם המציאות שתלך ותסתבך עבורה עם תחילתו של גיל ההתבגרות. בהצלחה


שלום אלה, ההחלטה להתיעץ עם איש מקצוע היא נכונה ביותר. לגבי מי איש המקצוע- מכיון שקשה לדעת מראש האם הקושי הוא התההגותי בלבד וקשור רק החלטה על גבולות כאלו או אחרים בבית או לחילופין מדובר בקשיים רגשיים, חברתיים נוספים ומורכבים יותר, אני חושבת שכדאי להתיעץ עם איש מקצוע מתחום הטיפול הרגשי לילדים. זו יכולה להיות עובדת סוציאלית שבנוסף על עבודה סוציאלית עברה הכשרה לטיפול רגשי בילדים והדרכת הורים, או פסיכולוג/ית ילדים. גישת אדלר היא נפלאה וראויה אבל כהכשרה זו בלבד יתכן ולא יהיה מענה שלם. לגבי השיחות עם הילד- זו שאלה קשורה לקודמתה, תלוי מאוד בגישת המטפל אבל בגיל זה לטעמי חשוב ביותר לשמוע כיצד היא מרגישה ולעבוד איתה. היא כבר בתחילת גיל ההתבגרות והתעלמות מהדברים שיש לה לומר עשויים להביא להתנגדות שלה לכל התהליך והאמת שגם פגיעה בכבודה. בהצלחה.


שלום ניצן, יכולות להיות מספר סיבות להתנהגות של בתך שאת מתארת. ילדים נוטים לקבל על עצמם, באופן לא מודע, תפקידים במשפחה. ברגע שבנך קיבל את תפקיד הבן הטוב, עם הקשר הטוב עם אמא- זה משאיר את התפקיד ההפוך לבתך. יתכן ויש גם קשיים רגשיים אחרים. בכל מקרה זה נשמע ששווה להשקיע מאמץ כמה שיותר מוקדם כי עשוי ללכת ולהחריף. חשוב ביותר לבלות איתה זמן שבו רק את והיא עושות דברים שהיא בוחרת. תוך כדי כך למצוא דברים בהם היא מצטיינת ואוהבת כדי שתוכל לקבל על עצמה תפקידים חיוביים יותר במשפחה. שווה גם להתייעץ עם איש מקצוע לקבל הדרכת הורים. בהצלחה


רוני שלום, כאשר ילד בגיל זה מתנהג באופן תלותי יכולים להיות לכך הרבה גורמים. מהפרטים המעטים שסיפרת קשה להבין האם היא ביישנית, ובעלת מזג "מתחמם לאט"- כלומר אחרי היכרות, תיווך והסתגלות היא מצליחה להפרד ולהיות יותר עצמאית או שגם בבית המוכר ובחברת אנשים קרובים היא עדיין תלותית מאוד. אם בכל מצב את רואה התנהגות זו חשוב לבחון עד כמה עודדתם אותה עם היום לעצמאות, כמה אפשרתם לה להפרד, להתנסות, והתמודד מול התנהגות של הגנת יתר. תהליך עידוד עצמאות בגיל כזה צריך להיות הדרגתי ועקבי. הייתי ממליצה להתיעץ עם איש מקצוע. בהצלחה, הילה


שלום רותם. לא ציינת כיצד אתם מגיבים להתנהגויות אלו. האם יתכן כי בהתחלה (באופן טבעי רוב ההורים מגיבים כך) צחקתם מההתנהגות? לפעמים בגלל מוטיב ההפתעה שהורים חווים סביב תחילת התנהגות של הילד באופן נפרד ועצמאי (אומר מה הוא רוצה, מביע דעה, מתנגד) הסביבה מגיבה בצחוק ובתגובות שמחזקות התנהגות זו. באיזשהו שלב אתם מבינים שצריך להפסיק את ההתנהגות וזה כבר לא "נחמד" אבל את זה אתם יודעים ולא הוא. מבחינתו- עד היום הבין שהתנהגות זו התוצאה שלה היא שמחה וצחוק. אז הדבר הראשון הוא להגיב בצורה מאוד אסרטיבית, ללא חיוך(לא מולו ולא מאחורי גבו) ובהתכוונות אמיתית שאתם לא תקבלו התנהגות זו. אם בוכה כשבאים לקחת אותו, להתעלם מהמחאות ולהמשיך כאילו כלום. בגדול – להתעלם ממה שאפשר (כשר לא רוצה לצאת או להכנס לאמבטיה) ולהיות מאוד ברורים במה אזור לעשות. אם הולך עם האוכל ביד, לוקחים את האוכל ומסבירים לו שאסור. אם בוכה- מסבירים שוב מה מותר ומה אסור. אפשר לתת לו לבכות קצת. אבל בעיקר- זה ביודק השלב בו קריטי ביותר שתתווכו עבורו את העולם ותהיו צפויים וברורים עבורו מהי התנהות שמקובלת עבורכם ומה לא. התפקיד שלו בשלב זה של ההתפתחות הוא לבחון את הגבולות שלכם. בחינוך לניקיון בשלב זה יגיע בקורב לידי נושא הגמילה ואם לא ילמד לקבל גבולות ולנהוג על פי כללים- יהיה לכולם מאוד קשה. בהצלחה!


שלום אפרת ההתנהגות של בתך שאת מתארת מאוד מאפיינת את הגיל. עליך לשמוח שבתך סקרנית ורוצה לבחון ולהתנסות. הגיל בו הילדים התחילו ללכת ומגלים את העצמאות שלהם להגיע לדברים שמסקרנים אותם הוא השלב בו הם מתחילים את תהליך הנפרדות- מבינים שיש להם רצונות ורגשות שונים משל הוריהם והולכים בעקבותם. נכון שהמשמעות היא התרוצצות רבה הדורשת סבלנות. אבל אל דאגה, כמו כל שלב זה עובר- מאוד מהר. הילה


שלום מרים, קשה להבין מהתיאור שלך מה מקור הקושי של הילד. האם כאשר הסבים מבקרים אתכם בבית שלכם הוא גם בוכה? האם מוכן להשאר איתם בחדר לשחק בשעה שאת נמצאת בחדר אחר / יוצאת מהבית? האם יש אנשים איתם מוכן השאר מלבדך? מקומות מחוץ לבית בהם מוכן הלשאר? כדאי להתחיל בהדרגה מפרידות קצרות בסביבה המוכרת ואחר כך להביא חפצים אהובים עליו מהבית לבית של הסבים כדי לייצר שם סביבה מוכרת. האם בבית הסבים את יכולה לצאת לחדר אחר לכמה דקות? חצי שעה? האם מתקשה בכלל במעברים (עירות /שינה, מקלחת, שינה מחוץ לבית אתכם)? האם יש קושי התפתחותי אחר? אם יש קושי רחב יותר, שווה להתיעץ עם איש מקצוע. אם הקושי הוא נקודתי סביב הקושי להפרד, כדאי להתחיל בהדרגה עם פרידות קצרות מאוד, עם הכנה ועם חפצי מעבר ובהדרגה להאריך את פרקי הזמן בהן לא רואה אותך. היפרדות היא חלק קריטי מההתפתחות הרגשית והביטחון העצמי שלו. בהצלחה.


שלום, את מעלה קושי מורכב שאיננו בהרח נובע מסכות הורית אלא מקשיים רגשיים. ממליצה בחום לפנות בהקדם להתיעצות עם איש מקצוע שמומחהה בתחום הפרעות אכילה. בהצלחה, הילה


שלום אלי מאוד יכול להיות שהבררנות באוכל שבנך מגלה קשורה לביעה בויסות החושי ואיננה בעיה התנהגותית. לפני שמדברים על פרס או עונש (כמו סקי) צריך לשלול בעייה בויסות- עליה אין לו שליטה וחשוב לטפל בה כי בדרך כלל היא משפיעה גם על תחומים אחרים.את הבירור עושים אצל מרפאה בעיסוק המתמחה בטיפול בויסות חושי. בהצלחה


שלום אסף, לא סיפקת פרטים רבים. נשמע שבהחלט יש מקום לבסס את המשמעת על ידי סמכות הורית. על מנת להעריך איך להתחיל ומה לעשות יש לאסוף מידע רחב יותר- איך נראות התקריות בהן איננו ממושמע? מתי זה קורה? מה התדירות? החומרה? מתי התחיל? האם יש אירועי רקע? סימני מצוקה אחרים? לא ניתן ליעץ ללא מידע רחב יותר מבלי שעצתי תהיה פשטנית מדי. ממליצה להפגש תחילה עם יועצת בית הספר ואם זה לא מספיק, לפנות להדרכה הורית אשר תסייע לכם למצוא חזרה את דרכם בניהול התנהגותו של הילד, לפני שהדברים מאבדים שליטה. הילה


שלום טל, חשוב להבין כי אם בנך לא סובל מקשיים בבטחון העצמי ולא מבעיות של בידוד חברתי כנראה שטוב לו לעשות מה שאותו ילד אומר לו לעשות. חשוב להבין שמבחינתו- הילד אולי מרתק אותו, לוקח אותו להרפתקאות וריגושים ואל בהכרח שבנך מרגיש לחץ ותחושות לא נעימות. הייתי מבררת איתו מה אותו חבר גורם לו להרגיש ומקשיבה ללא שיפוטיות. דבר שני הוא, שיש לכם כבר ניסיון מוצלח בהתמודדות עם מקרה דומה. בנך נכנס לגיל בו מדי יום יהיה עליכם להחליט כמה מתערבים, כמה מתווכים ואיפה שמים גבולות חברתיים, איך מלמדים גבולות וערכים? אלו באמת שאלות מורכבות. עליכם להחליט האם אתם מאפשרים את הקשר ובאיזו מסגרת (האם כל עוד לא גורם לו לעשות דברים אסורים/ כל עוד מעדכן אתכם וכו) או אוסרים עליו להיפגש ולשחק עמו. היו מאוד ברורים למה אתם מצפים ממנו. יהיו עוד הרבה מקרים בהם הילדים יבחרו חברים שלא לרוחכם ותצטרכו לקהל החלטה כמה סובלנות אתם מוכנים לגלות לחברים אלו וכמה נוקשות מול גמישות נכון לכם לגלות. זאת כמובן כל עוד הילד איננו נמצא במצוקה בגלל קשר זה ואז כמובן שתדרש התערבות אקטיבית הרבה יותר. בהצלחה.


שלום ליאת, לרוב, כאשר ילדים בגיל זה נכנסים להתקפי זעם, הם מתקשים מאוד "לצאת" מזה בעצמם ולהרגיע את עצמם. יש סף כאשר עוברים אותו בם זקוקים לאותו חיבוק שבנך יודע לבקש וזה מרשים ומראה על בגרות. מסכימה איתך כי צריך מאוד להזהר ממניפולציה בה הוא מבקש את החיבוק כדי לחמוק מתגובה על כך כי התנהגותו איננה מקובלת. צריך לשוחח איתו כאשר הוא רגוע ולהבין מה גורם לו להתפרצויות, לנסות לזהות ביחד איתו סימנים מקדימים ולהתערב כבר באותו רגע "שלפני". אפשר להציע לו רמז שמזכיר לו כי הסופה קריבה ועליו ללכת לחדרו להירגע לפני שמתפרץ. חשוב לחשוב ביחד איתו מה יעזור לו להמנע מהתקפים אלו ובהחל ניתן לצפות ממנו שיקח אחריות על כך. בנוסף, עליו לדעת כי אחרי שנעזר בך להירגע יהיו גם השלכות להתנהגות תוקפנית זו. זכויות ישללו ממנו (מה הוא אוהב? מחשב? טלויזיה? טלפון?) ליום אחד. כלומר- הוא יקבל חיזוק שלילי להתנהגות גם אם מקבל חיבוק ככלי עזר. בהצלחה.