על הספה - פורומי מומחים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים
מנהלת פורום אירית רוזנפלד אשר
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מדריכת הורים וכמו כן מציעה טיפולים פרטניים. פורום הדרכת הורים
ההדרכה ההורית באה לסייע להורים להתנהל מול ילדיהם בחיי היום-יום בדגש על אופן ההתמודדות עם בעיות התנהגויות שונות, העצמת הסמכות ההורית, הגדרה מחדש של גבולות, כלים להתמודדות עם שלבי ההתפתחות של הילדים( כגון גיל ההתבגרות).
לחץ כאן לכרטיס המטפל של אירית
הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .

הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.
 X

שלום רונית. גיל ההתבגרות מתחיל בימינו בגיל תשע וזה אכן מוקדם מאוד יחסית לדור ההורים. הילדים נחשפים באינטרנט ובטלויזיה לתכנים שאנחנו נחשפנו בגיל הרבה יותר מאוחר. בהתחשב במאפייני הגיל בתקופה הנוכחית, חברות בכיתה ד' היא נורמטיבית ובדרך כלל קשורה ליחסי בנים- בנות בכיתה הספציפית של בנך. מה עושים ב'חברות הזו' היא שאלה נוספת. לרוב החברויות והזוגות הנוצרים בשלב זה הם תמימים מאוד. אבל חשוב שלא לעצום עין ולהירדם בשמירה. הדבר הכי משמעותי שצריך לעשות זה לשמור על ערוץ שיחה פתוח עד כמה שניתן עם הילד. לא להרתיעו וכמה שפחות להטיף מוסר אלא לשאול בעיקר שאלות- מה זה אומר חברות בעיניך? האם יש זוגות נוספים בכיתה? מה עושים חברים בגיל שלכם יחד? מה אתה היית רוצה? מה אתה מרגיש כלפי הילדה הזו. דוקא עכשיו כאשר מדובר בניצני גיל ההתבגרות חשוב לתת שפה לתחושות המבלבלות האלו ולהתרגל יחד לדבר עם הדברים ולא ליצור מרחק על ידי בהלה הורית. בהצלחה.


חיזוקים שליליים רגשיים, כגון שלילת זכויות, התעלמות, יכולים להיות יעילים לטווח קצר וכאשר לילד מאוד ברור על איזו התנהגות מקבל חיזוק שלילי. אם המסר לא יהיה עקבי וברור לא יוכל לתקן דרכיו. בכל מקרה, על כל ילד עובדים חיזוקים אחרים (ממתקים, טלויזיה, ביקור אצל חבר) ואני ממליצה בחום שיהיה קשר בן ההתנהגות לזוג החיזוק- על אלימות, שזה קו אדום ולא מכבד את אחיו או את הוריו- התגובה צריכה להיות חריפה המבטאת 'תשובה' להנתהגות זו. התעלמות למשך כמה דקות (עם הסבר שהתעלמות משמעותה חוסר התיחסות לבקשותיו של הילד שלא התנהג בכבוד) עשויה להיות יעילה.


שלום אמא ואבא אכן חייו של ילד הסנדוויץ (שהוא בעצם החלק האיכותי ביותר של הסנדוויץ- הדוקולד שבין שתי פרוסות יבשות , לא קלים. כשהוא כועס, הדבר החשוב ביותר להבין- שיש סיבה. גם אם אתם לא רואים ולא מבינים מה היא. מתן לגיטימציה לתחושות האמצע (שהן תחושות קיפוח , קושי במצאית המקום שלי במשפחה, ניסיון להיות עמצאי ובעל יכולות כמו הגדול מול רצון להיות התינוקי כמו הקטן ועוד ועוד תחושות סובייקטיוביות לחלוטין ואינן כרוכות ב'עימות' מול המציאות החיצונית). הדבר השני שחשוב לעשות הוא לסייע לילד למצוא את התפקיד שלו במשפחה, את היחודיות שלו, הדבר שהוא שלו- תחביב שעושה עם ההורים, חוג, תכונה בוטלת שסביבה הוא מתבלט.לתת לו זמן יזום לבד אתכם- פרק זמן קצר בו לא צריך להתחרות על תשומת הלב מול אחיו. ברור שזה המון עבודה ולא פשוט עם שלושה כל כך קטנים אבל הקדשת שמן לחשיבה על ילד האמצע, על החוזקות שלו ועל היחודיות שלו עשויה לשנות את איכות חייו. במקביל- חשוב ביותר!! להמשיך לשים גובלות, להתעקש על התהנגות נאותה בדיוק כמו מאחיו. השמת גבולות אומרת לו שהוא מסוגל להתמודד, שאתם מאמינים ביכולות שלו ושאתם לא מוותרים עליו. זה חייב ללכת ביחד. כמובן עם המון חיזוקים חיוביים, המון התקרבות יזומה אליו (חבקו אותו באמצע היום בלי סיבה, כמה פעמים ביום ברגעים שאינו מצפה להם). וזכרו- להיות ילד אמצע- זה כנראה משהו שילך איתו לכל החיים ואין מה להיאבק בו. צריך ללכת עם זה בחיוך ולזכור שהוא צריך מכם דברים קצת אחרים. בהצלחה.


אורטל שלום על יום שאת מאפשרת לילדה להירדם עלים ולשוך לך בשיער את בעצם אומרת לה שזה בסדר ולהירדם ולהתנג ככה ונותנת לה חיזוק חיובי על כך. לכן הדבר הראשון הוא לקבל החלטה שאת מוכנה לעשות שינוי אמיתי , להאמין שאת והיא מסוגלות לעמוד במאמץ שיהיה כרוך בשינוי הזה. הדבר השני הוא להסביר לה כי כך לא נרדמים. שבגלל שנרדמת בבכי על הידיים היא מתעוררת בלילה בצרחות (היא מבחינתה נרדמת בידיעה שישנים בידיים של אמא ומתעוררת בבהלה כי היא מוצאת עצמה במקום אחר ובלי אמא). שאם היא תלמד לישון בשמחה במיטה שלה היא תישן טוב יותר ויהיו לה חלומות טובים יותר וגם תוכל להנות יותר ממשחק במהלך היום. צריך להכין תכנית התנהגות, גם אם היא לא מבינה בדיוק את כל התוכן, היא מבינה שיש מסר מרגיע. התחילי מהוספת טקס שינה עד לרגע הצרחות ולאחר שהיא מכירה ונהנית מהטקס, התחילי להכחיד את הבכי, את משיכת השיער. חשוב להיות מאוד מאוד עקבית בדרף בה את מחליטה שמהיום יהיה טקס ההירדמות שלה. גם אם המשמעות היא כמה ימים של צרחות. זה ישתפר מלילה ללילה. אם זה לא עוזר יתכן ויש קושי נרחב יותר ויש צורך לבררו. אני ממליצה לפנות לאיש מקצוע להדרכה. בהצלחה.


אבא יקר, ראשית חשוב לציין שהרגישות שלך כלפי כל המשתנים המשפיעים עם בנך היא חשובה מאין כמוה וכבר חלק מהתהליך. אכן יכול להיות שהנושא השפתי קשר מאוד למצבו הרגשי וגם אם נכון לפנות לקלינאית תקשורת, עליו להיות פנוי ומאורגן לטיפול שלה שבגיל זה דורש תרגול בבית ושיתוף פעולה. נסו לשוחח איתו ולתת מילים לרגשות שלו שכרגע הוא 'מתנהג אותם' ולא מדבר עליהם. תנו לו זמנים של אחד על אחד ללא התינוקי החדש, חיזוקים רבים על פרקי זמן בהם מצליח להתנהג כפי המקובל. אם כל זה לא עוזר אני ממליצה בחום לפנות לפסיכולוגית ילדים שתתן לכם הדרכה. ככל שההתערבות תהיה מוקדמת היא תהיה יעילה ומהירה יותר. בהצלחה.


שלום שרון, לא ציינת האם סצנות בכי דומות מתרחשות גם באירועים אחרים או רק סביב פציעה. כמו כן חסר מידע לגבי עברו של הילד סביב נושא של דם או פצעים או רופאים- הם צפה או חווה חוויה שהיתה עבורו קשהולכן כל כך נבהל? יתכן ויש בעברו שמהו הקשור לפצעים שמבהיל אותו. יתכן כי פשוט נושא זה הפך לנושא שהתסריט של הבכי ידוע ומוכר לו מראש כי חוזר על עצמו וכך רק מקצין מפעם לפעם. במקרה כזה צריך פשוט לשבור את ההתנהלות החזרתית על ידי תגובה חדשה שאיננה צפויה על ידי הילד. תגובה חדשה זו תגרור אחריה גם שינוי בהתנהגות של הילד. כרגע נשמע שכל התחלה של בכי כזה מיד מקפיץ אוץך ומכניס אותך למתח. ברגע שאת תרפי- תגיבי בחיוך , מנסי להסית את תשומת ליבו בהומור או לחילופין תהיי את זו ששמגיבה ברצינות תהומית לפציעה והוא לא ירגיע שאת מבטלת את כאבו ואת חששותיו- הוא יוכל להרפות מהם. בהצלחה


שלום יעל יכולות להיות מספר סיבות להמנעות של בתך מהתמודדות במקומות בהם לא חשה בטוחה שתצליח. אפשרות אחת היא שכפי שכתבת היא 'ילדה מאוד חכמה'. ילדים שאומרים להם כל הזמן שהם מאוד חכמים נוטים לאמץ תפקיד הילד החכם ולהפנים בתפיסתם האישית כי הם חייבים להצליח כדי להתאים לאותו תפקיד 'חכם'. ילדים כאלו לטעות כי אז אולי לא יהיו חכמים יותר ואם זו המהות שלהם אז מי הם? קיימת אפשרות כי יש דברים רגשיים אחרים ברקע אותם ניתן לאבחן אצל פסיכולוג ילדים או פסיכולוג התפתחותי. בהצלחה הילה


שלום טופז נראה שלבנך קושי ביצירת קשר ראשוני ושהוא מעדיף לקבל נזיפה או דחייה כל עוד מקבל תשומת לב כלשהי. צריך ללמד אותו ולתרגל איתו דרכים מקובלות ליצירת קשר. מצד שני צריך להיות מאוד ברורים ותקיפים לגבי מה אסור לעשות על מנת להכחיד התנהגויות שלבסוף יגרמו לו להיות דחוי בכיתתו. ממליצה בחום להפגש עם יועצת בית הספר שתתן לכם הדרכה. בהצלחה


אלי שלום. פעמים רבות כאשר ילדים מביעים פחד בפני מבוגרים שקשור לנסיבות חיים אמיתיות, הנטייה המיידית היא לתת תשובה מרגיעה. לרוב זו תשובה שמרגיעה אותנו (או אמורה להרגיע אותנו) ושנותנת מענה לפחדים שלנו. בירור קצת יותר מעמיק עם הילד מעלה ברוב המקרים הבנה כי הדרך בה המבוגרים תופסים את האיום, המידע שהופנם ונחקק במוחם והדרך בה הם מפרשים את המידע כל אלו שונים לחלוטין בראשו של הילד ואותו דווקא מפעילים פחדים אחרים. מכאן שהתשובות שירגיעו אותם הן לא בהכרח אלו שעולות מיד במחשבה שלנו. לכן אני ממליצה בחום לא לתת מיד תשובה אלא לשאול יותר שאלות. עצם הדיבור על הפחד, הכנסתו לתוך מילה ומושג- כבר מורידה את הרגישות ורמת הטעינות של התכנים ועוזרת להרגיע. אם זה לא גדול מדי כדי לדבר עליו -(מסר שפעמים רבות עובר לילדים כאשר נותנים להם תשובה מהירה ואוטומטית ולא מתפתחת שיחה) כנראה שזה משהו שאפשר להתמודד איתו. בשיחה, חשוב לשאול שאלות פתוחות. מה אתה יודע על טילים כימיים? מה מפחיד אותך? ממה אתה מודאג? התשובות יכולות להיות מגוונות- ילד מסויים יביע פחד מכך שאינו יודע מה לעשות אם תהיה אזעקה ואז להכנס יחד להנחיות פיקד העורף, לתרגל, לבדוק היכן המרחב המוגן וכו'- יעזרו להקנות לו תחושת שליטה. ילדים מסויימים מפחדים שתהיה אזעקה והם יהיו לבדם. ילדים אחרים יביעו פחד מהנזק שטיל כימי עלול לגרום. במקרה כזה חשוב לשאול את הילד מה הוא יודע על כך. מאיפה המידע שיש לו. להגיע לתשובות כמה שיותר ספציפיות כי אז גם ניתן יהיה לתת מענה ספציפי. התשובות בסופו של דבר- חשוב ביותר שיהיו כנות ואמיתיות. מצד שני לא צריך לחשוף את כל המידע אלא מידע מספק. מאחר וילדים קוראים היום באינטרנט- חשוב לבדוק איתו מה קרא ואיפה, לקרוא יחד את הטקסט הזה להבין את המילים הפמחידות והלא ברורות ולהראות שיש מקומות בהם מדברים על סיכוי נמוך לירי טיל כימי, ולהראות מאמרים על כך שיש לנו דרכים להתגונן. המענה חייב להיות מותאם בדיוק לגורם הפחד הספציפי של הילד. חשוב לזכור כי בסופו של דבר. זה אכן איום מפחיד ובימים מסויימים הוא אכן איום ממשי. לילד בן 11.5 שיש לו כוחות התמודדות בהחלט אפשר לומר כי גם אותך זה מטריד, (או כל רגש אחר שזה מעורר בך) ואיך אתה מתמודד עם רגשות אלו. מה עוזר לך ולשאול אותו מה יכול לעזור לו להרגיש בטוח יותר. אני ממליצה בחום גם לקרוא את המאמר 'איך לדבר עם ילדים על אסונות'. ושיהיו ימים בטוחים.


שלום יערה, מכיוון שכבר עברתם כמה ניסיונות ויש נסיבות מורכבות, אני ממליצה בחום לפנות לאיש מקצוע שיראה את הילד, ישמע את כל השתלשלות הענינים וילווה אתכם בתהליך, עלמנת שלא לגרום נזק רגשי לטווח הרחוק. בהצלחה.


שלום, ראשית שבי עם בנך לשיחה. רק שניכם, ללא נוכחותה שלהבת. שאלי אותו מה שלומו, האם משהו מפריע לו. תארי לו את המצב שאת מעלה ובדקי מה קורה לו שהוא מרביץ. הסבירי לו שהתנהגות זו איננה מקובלת עליך וכי תשמחי לשמוע אם יש משהו שתוכלי לעשות כדי לעזור לו לשנות התנהגות זו. יחד עם השיחה המכילה, חשוב להעביר לו מסר כי לא תהיי מוכנה לקבל אלימות בבית וכי אם ינהג באלימות ולא יכבד את חוקי הבית, את תיאלצי לא לכבד בקשות פניות שלו. בפעם הבאה שירביץ- קחי את הבת הצידה ופשוט התעלמי ממנו. כך לא יקבל חיזוק חיובי על התנהגותו ויבין שיש מחיר לשימוש באלימות. בהצלחה.


שלום טל אכן הכנסת חפצים לפה בגיל זה היא מאוד אופיינית ומרבית התינוקות אינם מבדילים בין חפצים המיועדים לכך ולאלו שלא (להיפך, תינוקות רבים יגלו העדפה לנעליים וללכלוכים בחול). עם זאת, אם את מרגישה מודאגת, בדקי האם את רואה צורך מוגבר אצלה לתחושה בכלל- האם יש רגישות חושית למים, לבגדים, למאכלים מסויימים? השאלה צריכה להיות מופנית למרפאה בעיסוק המתמחה בתחום התחושה. אני כן יכולה לענות לשאלתך לגבי המנעות מטיולים- ממש לא. חשוב לבדוק שאיננה מכניסה חפצים קטנים ומסוכנים וצריך להמשיך ולומר לה 'לא' ואסור' בצורה ברורה מאוד, לא תוך צחוק ולא בצעקה, עד שהיא תבין. אבל זו אכן תקופה הדורשת תשומת לב יתרה ומוגברת מצד ההורים. הילה