הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים
מנהלת פורום אירית רוזנפלד אשר
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מדריכת הורים וכמו כן מציעה טיפולים פרטניים. פורום הדרכת הורים
ההדרכה ההורית באה לסייע להורים להתנהל מול ילדיהם בחיי היום-יום בדגש על אופן ההתמודדות עם בעיות התנהגויות שונות, העצמת הסמכות ההורית, הגדרה מחדש של גבולות, כלים להתמודדות עם שלבי ההתפתחות של הילדים( כגון גיל ההתבגרות).
לחץ כאן לכרטיס המטפל של אירית
הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .

הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.
 X

שלום יעל יכולות להיות מספר סיבות להמנעות של בתך מהתמודדות במקומות בהם לא חשה בטוחה שתצליח. אפשרות אחת היא שכפי שכתבת היא 'ילדה מאוד חכמה'. ילדים שאומרים להם כל הזמן שהם מאוד חכמים נוטים לאמץ תפקיד הילד החכם ולהפנים בתפיסתם האישית כי הם חייבים להצליח כדי להתאים לאותו תפקיד 'חכם'. ילדים כאלו לטעות כי אז אולי לא יהיו חכמים יותר ואם זו המהות שלהם אז מי הם? קיימת אפשרות כי יש דברים רגשיים אחרים ברקע אותם ניתן לאבחן אצל פסיכולוג ילדים או פסיכולוג התפתחותי. בהצלחה הילה


שלום טופז נראה שלבנך קושי ביצירת קשר ראשוני ושהוא מעדיף לקבל נזיפה או דחייה כל עוד מקבל תשומת לב כלשהי. צריך ללמד אותו ולתרגל איתו דרכים מקובלות ליצירת קשר. מצד שני צריך להיות מאוד ברורים ותקיפים לגבי מה אסור לעשות על מנת להכחיד התנהגויות שלבסוף יגרמו לו להיות דחוי בכיתתו. ממליצה בחום להפגש עם יועצת בית הספר שתתן לכם הדרכה. בהצלחה


אלי שלום. פעמים רבות כאשר ילדים מביעים פחד בפני מבוגרים שקשור לנסיבות חיים אמיתיות, הנטייה המיידית היא לתת תשובה מרגיעה. לרוב זו תשובה שמרגיעה אותנו (או אמורה להרגיע אותנו) ושנותנת מענה לפחדים שלנו. בירור קצת יותר מעמיק עם הילד מעלה ברוב המקרים הבנה כי הדרך בה המבוגרים תופסים את האיום, המידע שהופנם ונחקק במוחם והדרך בה הם מפרשים את המידע כל אלו שונים לחלוטין בראשו של הילד ואותו דווקא מפעילים פחדים אחרים. מכאן שהתשובות שירגיעו אותם הן לא בהכרח אלו שעולות מיד במחשבה שלנו. לכן אני ממליצה בחום לא לתת מיד תשובה אלא לשאול יותר שאלות. עצם הדיבור על הפחד, הכנסתו לתוך מילה ומושג- כבר מורידה את הרגישות ורמת הטעינות של התכנים ועוזרת להרגיע. אם זה לא גדול מדי כדי לדבר עליו -(מסר שפעמים רבות עובר לילדים כאשר נותנים להם תשובה מהירה ואוטומטית ולא מתפתחת שיחה) כנראה שזה משהו שאפשר להתמודד איתו. בשיחה, חשוב לשאול שאלות פתוחות. מה אתה יודע על טילים כימיים? מה מפחיד אותך? ממה אתה מודאג? התשובות יכולות להיות מגוונות- ילד מסויים יביע פחד מכך שאינו יודע מה לעשות אם תהיה אזעקה ואז להכנס יחד להנחיות פיקד העורף, לתרגל, לבדוק היכן המרחב המוגן וכו'- יעזרו להקנות לו תחושת שליטה. ילדים מסויימים מפחדים שתהיה אזעקה והם יהיו לבדם. ילדים אחרים יביעו פחד מהנזק שטיל כימי עלול לגרום. במקרה כזה חשוב לשאול את הילד מה הוא יודע על כך. מאיפה המידע שיש לו. להגיע לתשובות כמה שיותר ספציפיות כי אז גם ניתן יהיה לתת מענה ספציפי. התשובות בסופו של דבר- חשוב ביותר שיהיו כנות ואמיתיות. מצד שני לא צריך לחשוף את כל המידע אלא מידע מספק. מאחר וילדים קוראים היום באינטרנט- חשוב לבדוק איתו מה קרא ואיפה, לקרוא יחד את הטקסט הזה להבין את המילים הפמחידות והלא ברורות ולהראות שיש מקומות בהם מדברים על סיכוי נמוך לירי טיל כימי, ולהראות מאמרים על כך שיש לנו דרכים להתגונן. המענה חייב להיות מותאם בדיוק לגורם הפחד הספציפי של הילד. חשוב לזכור כי בסופו של דבר. זה אכן איום מפחיד ובימים מסויימים הוא אכן איום ממשי. לילד בן 11.5 שיש לו כוחות התמודדות בהחלט אפשר לומר כי גם אותך זה מטריד, (או כל רגש אחר שזה מעורר בך) ואיך אתה מתמודד עם רגשות אלו. מה עוזר לך ולשאול אותו מה יכול לעזור לו להרגיש בטוח יותר. אני ממליצה בחום גם לקרוא את המאמר 'איך לדבר עם ילדים על אסונות'. ושיהיו ימים בטוחים.


שלום יערה, מכיוון שכבר עברתם כמה ניסיונות ויש נסיבות מורכבות, אני ממליצה בחום לפנות לאיש מקצוע שיראה את הילד, ישמע את כל השתלשלות הענינים וילווה אתכם בתהליך, עלמנת שלא לגרום נזק רגשי לטווח הרחוק. בהצלחה.


שלום, ראשית שבי עם בנך לשיחה. רק שניכם, ללא נוכחותה שלהבת. שאלי אותו מה שלומו, האם משהו מפריע לו. תארי לו את המצב שאת מעלה ובדקי מה קורה לו שהוא מרביץ. הסבירי לו שהתנהגות זו איננה מקובלת עליך וכי תשמחי לשמוע אם יש משהו שתוכלי לעשות כדי לעזור לו לשנות התנהגות זו. יחד עם השיחה המכילה, חשוב להעביר לו מסר כי לא תהיי מוכנה לקבל אלימות בבית וכי אם ינהג באלימות ולא יכבד את חוקי הבית, את תיאלצי לא לכבד בקשות פניות שלו. בפעם הבאה שירביץ- קחי את הבת הצידה ופשוט התעלמי ממנו. כך לא יקבל חיזוק חיובי על התנהגותו ויבין שיש מחיר לשימוש באלימות. בהצלחה.


שלום טל אכן הכנסת חפצים לפה בגיל זה היא מאוד אופיינית ומרבית התינוקות אינם מבדילים בין חפצים המיועדים לכך ולאלו שלא (להיפך, תינוקות רבים יגלו העדפה לנעליים וללכלוכים בחול). עם זאת, אם את מרגישה מודאגת, בדקי האם את רואה צורך מוגבר אצלה לתחושה בכלל- האם יש רגישות חושית למים, לבגדים, למאכלים מסויימים? השאלה צריכה להיות מופנית למרפאה בעיסוק המתמחה בתחום התחושה. אני כן יכולה לענות לשאלתך לגבי המנעות מטיולים- ממש לא. חשוב לבדוק שאיננה מכניסה חפצים קטנים ומסוכנים וצריך להמשיך ולומר לה 'לא' ואסור' בצורה ברורה מאוד, לא תוך צחוק ולא בצעקה, עד שהיא תבין. אבל זו אכן תקופה הדורשת תשומת לב יתרה ומוגברת מצד ההורים. הילה


שלום יונית את מתארת מצב שנמשך למעלה משלוש שנים. קשה להעריך מה גרם למה ואילו התנהגות צריך ללמוד מחדש מבחינתך ומבחינת הילדים. אם התחלתם טיפול רגשי, מקומה של המטפלת לתת לכם גם הדרכה הורית שתהיה הרבה יותר מדוייקת בשל היכרותה עם הילדה ועמכם מאשר ניתן לעשות בפורום זה. בהצלחה.


שלום אורית לא ציינת האם הרגלי אכילה אלו שאת מתארת מתרחשים גם בגן וגם בארוחות משפחתיות או רק בארוחת הערב בה היא אוכלת לבדה? מן הסתם כאשר יושבת עם עצמה ליד השולחן, והיא כבר עייפה, ילדים רבים נוטים לחלום ולהאט את רמת הפעילות שלהם. מבחינתה זו כבר כניסה לטקס השינה. במקרה כזה, אולי כדאי שתשבי לאכול ביחד איתה, שוחחי עמה ותוך כדי הארוחה הזכירי לה להמשיך לאכול. חשוב כי תסבירי לה מדוע חשוב לך לקצר את זמן הארוחה ולכן להדגיש כי אם הארוחה תמשך יותר מחצי שעה זמן האיכות שלך איתה אחכ יתקצר כי היא זקוקה לשעות השינה שלה. זה יהווה תמריץ מבחינתה. חשוב לציין כי העובדה שיש לה זמן איכות לאחר הארוחה לא מבטל את רצונה להאריך את זמן העירות והזמן איתך... ייתכן ויש גורמים אחרים להתנהגות זו- אבל הסבירות לכך תלויה בשאלתי הראשונה האם התנהגות זו נצפית במצבים ובמקומות אחרים. במידה וכן, חשוב לשוחח עם הגננת ולבדוק האם בדובר בקושי שמקורו אחר ומצריך הערכה של איש מקצוע. בהצלחה.


שלום בת אל נשמע שאת מאוד אבודה וכך גם בתך. כשהיא 'עושה מה שבא לה', כלומר- בודקת גבולות ואת מאפשרת לה , את מעיבהר לך מסר של חוסר אונים. שלך. ושלה. מסר זה מופנם אצלה כנראה גם לגבי היכולות שלה להתמודד עם ילדים אחרים- כשהיא נמצאת באינטראקציה בדרך כלל זה נגמר בבכי. כנראה שבגן לא מאפשרים לה לעשות מה שהיא רוצה ולחטוף צעצועים אבל היא לא יודעת לעשות זאת אחרת. יתכן ויש גורמים נוספים ברגע , היא גם מאוד צעירה וילדים רבים בגיל זה עדיין מעדיפים לשחק לבד. כך או אחרת נשמע שאת זקוקה להסרכה הורית אשר תעשה לכולם סדר ותחזיר את תחושת המסוגלות- ההורית שלך והילדית שלה. בהצלחה.


חיה שלום אני יכולה להעלות כמה סברות להתנהגות בנך אך התמונה שאת מתארת נשמעת מורכבת מן הדברים הנראים על פני השטח. קשה לתת עצה במקרה כזה. לא פירטת האם נעשה אבחון בגלל האיחור השפתי והאם בדקתם את תחומי ההתפתחות האחרים. אינני יודעת לומר אם מדובר בעניין של בדיקת גבולות וסמכות הורית, של הבנת סיטואציה, של תגובה או קנאה לאחים או קושי אחר ועל כן קשה לומר מהי הדרך הנכונה להתייחס. אני כן ממליצה בחום לפנות לאיש מקצוע ולהבין התנהגות זו מיסודה ולטפל בה כראוי. בהצלחה.


שלום אביבית. נראה שהתייחסת בצרה הולמת למקרה. אם אחרי כמה וכמה הסברים בנך המשיך בהתנהגות- היה צורך לשבור את המעגל ולהפסיק זאת. גם אם התחושה של הכעס מאוד לא נעימה (כל עוד איננה כוללת איבוד העשתונות) לו ולך- היא מבהירה את ההבדל בין התנהגות שאת מעדיפה שלא יתנהג לבין התנהגויות שלא יהיו מקובלות עליך בשום אופן כי תפקידך לשמור על בראיותו הנפשית והפיזית וחותכות את תהליך הבדיקה של תגובותיך מוקדם לפני שנכנסים לסחרחרת בה כל פעם שהוא רוצה תשומת לב הוא דוחף אצבע ומקיא. אני בטוחה כי את מבינה שכל חיזוק והמשך הסברים ותשומת לב סביב ההקאות רק יחזקו התנהגות זו והיה צריך לחתוך את האינטראקציה. אם את מרגישה שהוא זקוק לתשומת לב אכן יש לתת לו אותה, בדרכים לגיטימיות. אל תחכי שימציא התנהגות קשה אחרת אל קחי יוזמה והזמיני אותו לאחהב 'אחד על אחד' עם כוס שוקו ושוחחי עמו, צאי איתו לבד לגינה עם אופנים, כל דבר שאוהב. חזרי אותו על התנהגויות בוגרות ומקובלות כך שיקבל תשומת לב כאשר עושה דברים חיוביים ואז הצורך למצוא התנהגויות קיצון יפחת. בהצלחה.


שלום אריאל לשאלתך הראשונה, בנך נמצא בדיוק הגיל בו התקפי הזעם המאוד אופייניים. זהו גיל בו ילדים מתמודדים עם פערים בין היכולות לרצונות שלהם, ולבין הגבולות המוצבים להם והם לומדים מהי סמכות וכיצד פועל העולם. זה עלול להיות מורט עצבים מדי פעם במיוחד כאשר כלום לא עוזר והתסכול משתלט. צעקות ושימוש בכוח עזרו כי הוא נבהל מתגובתך יוצאת הדופן. אם תמשיכי להגיב כך- גם לזה לא תהיה השפעה. בטוח שלא חיובית. הילד רק ילמד שאלימות היא הפתרון לתסכולים וזה ילך ויחמיר כי גם הוא ינהג כך. במקרים קשים אלו עלייך לקחת המון אויר. לעצום עיניים ולספור עד עשר ולהזכיר לעצך- סבלות זה יעבור. פשוט לדקלם כמו מנטרה עד שאת נרגעת. התעלמות היא בעיני החיזוק השלילי היעיל ביותר במצבים אלו. כל עוד לא פוגע בעצמו או באחרים- שיצעק. לאחר שירגע דברי איתו על מעשיו- מה עשה לא נכון והציעי לו ולמדי אותו דרכים המקובלות עליך לבטא את רצונותיו ולהתמודד עם תסכולים. אפשר לקנות לו בובת נחום –תקום מתנפחת בה מותר לו לבעוט ולהוציא עצבים. צריך לתת לגיטימציה לכעסים שלו וללמדו דרכים לגיטימיות לבטא אותם. לשאלתך השניה- עשי עם אביך שיחה. שמעי עד הסוף מה שיש ל ו לומר. אולי יהיו דברי טעםץ בכל אופן לאחר השיחה החליטי מה את לוקחת ומיישמת ועל מה את אומרת תודה אבל לא תודה. הסבירי לו שאת שמחה על עיצותיו והאכפתיות שלו אבל לא תהיי מוכנה לקבל התערבות מעבר לגבולות שתציבי. אני לא יודעת מה טיב יחסייך עם אביך והאם זה דפוס החוזר גם בתחומים אחרים אבל אולי שווה להתייעץ עם מטל משפחתי בנושא. בהצלחה.