שלום אמא ואבא
אכן חייו של ילד הסנדוויץ (שהוא בעצם החלק האיכותי ביותר של הסנדוויץ- הדוקולד שבין שתי פרוסות יבשות , לא קלים. כשהוא כועס, הדבר החשוב ביותר להבין- שיש סיבה. גם אם אתם לא רואים ולא מבינים מה היא. מתן לגיטימציה לתחושות האמצע (שהן תחושות קיפוח , קושי במצאית המקום שלי במשפחה, ניסיון להיות עמצאי ובעל יכולות כמו הגדול מול רצון להיות התינוקי כמו הקטן ועוד ועוד תחושות סובייקטיוביות לחלוטין ואינן כרוכות ב'עימות' מול המציאות החיצונית). הדבר השני שחשוב לעשות הוא לסייע לילד למצוא את התפקיד שלו במשפחה, את היחודיות שלו, הדבר שהוא שלו- תחביב שעושה עם ההורים, חוג, תכונה בוטלת שסביבה הוא מתבלט.לתת לו זמן יזום לבד אתכם- פרק זמן קצר בו לא צריך להתחרות על תשומת הלב מול אחיו. ברור שזה המון עבודה ולא פשוט עם שלושה כל כך קטנים אבל הקדשת שמן לחשיבה על ילד האמצע, על החוזקות שלו ועל היחודיות שלו עשויה לשנות את איכות חייו. במקביל- חשוב ביותר!! להמשיך לשים גובלות, להתעקש על התהנגות נאותה בדיוק כמו מאחיו. השמת גבולות אומרת לו שהוא מסוגל להתמודד, שאתם מאמינים ביכולות שלו ושאתם לא מוותרים עליו. זה חייב ללכת ביחד. כמובן עם המון חיזוקים חיוביים, המון התקרבות יזומה אליו (חבקו אותו באמצע היום בלי סיבה, כמה פעמים ביום ברגעים שאינו מצפה להם). וזכרו- להיות ילד אמצע- זה כנראה משהו שילך איתו לכל החיים ואין מה להיאבק בו. צריך ללכת עם זה בחיוך ולזכור שהוא צריך מכם דברים קצת אחרים. בהצלחה.
