הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים
מנהלת פורום אירית רוזנפלד אשר
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מדריכת הורים וכמו כן מציעה טיפולים פרטניים. פורום הדרכת הורים
ההדרכה ההורית באה לסייע להורים להתנהל מול ילדיהם בחיי היום-יום בדגש על אופן ההתמודדות עם בעיות התנהגויות שונות, העצמת הסמכות ההורית, הגדרה מחדש של גבולות, כלים להתמודדות עם שלבי ההתפתחות של הילדים( כגון גיל ההתבגרות).
לחץ כאן לכרטיס המטפל של אירית
הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .

הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.
 X

שלום, תיארת את התנהגותו של בנך אבל לא איך הסביבה מגיבה אליו בסיטואציות אלו. כמו כן כתבת שלפעמים מוותרים לו כאשר את נבהלת מהתגובות שלו. עבורו זה מאוד מבלבל- הוא מבין מכך שלעיתים את כל כך נבהלת שיקרה לו משהו שמבחינתו הוא לא מסוגל להתמודד עם הכעס שלו ואת לא מסוגלת להתמודד אתו. מבחינתו זה רגע בו לאף אחד אין שליטה על מה שוקרה ולילד זו תחושה מאוד מבהילה. כמו כאשר קורה אסון והמבוגרים נלחצים ומאבדים עשתונות- הילדים נלחצים גם הם כי מרגישים שמשהו נורא עומד לקרות. ילד צריך לדעת שהוריו יודעים מה לעשות, הם שולטיפ בסיטואציה. מבחינתו, אם התקף כעס שלו גורם לך לאבד עשתונות, אז העולם הוא מקום לא יציב ומאיים מאוד ותחושה זו רק מקצינה את סערת הרגשות שלו. נשמע שהדרכת הורים יכולה לסייע לכם רבות בהתמודדות ויפה שעה אחת קודם. ככל שהילד מתבגר העולם נעשה מורכב יותר מבחינה חברתית והתסכולים עשויים להיות קשים יותר. בנך זקוק ליד מכוונת ולרכישת מיומנויות חברתיות ואת תוכלי לתת לו את זה כשיהיה לך ברור מהי הדרך הנכונה עבורכם. בהצלחה


שלום, תיארת את התנהגותו של בנך אבל לא איך הסביבה מגיבה אליו בסיטואציות אלו. כמו כן כתבת שלפעמים מוותרים לו כאשר את נבהלת מהתגובות שלו. עבורו זה מאוד מבלבל- הוא מבין מכך שלעיתים את כל כך נבהלת שיקרה לו משהו שמבחינתו הוא לא מסוגל להתמודד עם הכעס שלו ואת לא מסוגלת להתמודד אתו. מבחינתו זה רגע בו לאף אחד אין שליטה על מה שוקרה ולילד זו תחושה מאוד מבהילה. כמו כאשר קורה אסון והמבוגרים נלחצים ומאבדים עשתונות- הילדים נלחצים גם הם כי מרגישים שמשהו נורא עומד לקרות. ילד צריך לדעת שהוריו יודעים מה לעשות, הם שולטיפ בסיטואציה. מבחינתו, אם התקף כעס שלו גורם לך לאבד עשתונות, אז העולם הוא מקום לא יציב ומאיים מאוד ותחושה זו רק מקצינה את סערת הרגשות שלו. נשמע שהדרכת הורים יכולה לסייע לכם רבות בהתמודדות ויפה שעה אחת קודם. ככל שהילד מתבגר העולם נעשה מורכב יותר מבחינה חברתית והתסכולים עשויים להיות קשים יותר. בנך זקוק ליד מכוונת ולרכישת מיומנויות חברתיות ואת תוכלי לתת לו את זה כשיהיה לך ברור מהי הדרך הנכונה עבורכם. בהצלחה


,תמר שלום מאחר ומדובר בילדה אינטליגנטית ביותר (לפחות על פי ההסבר המנומק שלה...) ומכיון ששיטות אינטואיטיביות רבות כבר נוסו, ובפועל היא לא נגמלה מעולם, אני חושבת שכדאי לפנות להתייעצות מקצועית. יתכן ומדובר במאבק שליטה שמנוהל ביניכן דרך הדפוס הזה או הבט אחר של היחסים שמתבטא בעשיית הצרכים, אבל גם אם לא, אני חושבת שזה נמשך כבר פרק זמן ממושך מידיי וכדאי לנסות לקבל עזרה. בהצלחה, מיכל


שלום רות נשמע שהקושי של בנך קשור לחוסר במיומנויות חברתיות. זו איננה שאלה של סמכות הורית. ממליצה לפנות לאיש מקצוע . יש גם קבוצות לפיתוח מיומנויות חברתיות במרכזים להתתפחות הילד. התערבות קבוצתית יכולה להיות יעילה מאוד במקרים כאלו. בהצלחה


שלום אלין נשמע שבנך זקוק למסגרת מובנית מאוד של כללי התנהגות ומערך תגובות ברור וידוע מראש. קשה להבין מהדברים שכתבת איך מגיבים אליו כל פעם כאשר מתנהג כך, האם תמיד מקבל את אותה תגובה. יכול מאוד להיות שמקבל חיזוק על התנהגותו אפילו בעצם ההתיחסות ותשומת הלב שמקבל אחרי התנהגות זו. חשוב להתגייס לשיחה עם הגננת ולהחליט על תערך תגובות אחיד מכולם. לשבת איתו ולהכין אותו לשינוי הצפוי, שידע מה תהיה התגובה על כל התנהגות שאיננה מקובלת עליכם (חשוב לא פחות להגדיר בדיוק איזו התנהגות איננה מקובלת עליכם. יתכן וגם זה לא לגמרי ברור לו ויש התנהגויות שלפעמים "מוחלקות" ללא תגובה ורק אחרי שמוחמרת ההתנהגות כועסים עליו והוא לא מבין מה עשה לא טוב). היו מאוד עקביים. לדוגמה, אם הוא לא מקשיב, לודא ששמע (לודא שבאמת הפנה את הקשב לדברים שנאמרו, שהוא מבין אותם) ואז לומר לו שלא תאמרו שוב ולא תתיחסו אליו עד שיבצע מה שהתבקש. אם כל אלו לא מייצרים שינוי ממליצה בחום לקבל הדרכה מקצועית. בהצלחה


שלום איילת, מכיון שאת מתארת התנהגות חדשה, שלא הופיעה קודם, זה נראה על פניו שבתך בסוג של מצוקה- אולי חרדה, אולי משהו השתנה בגן או בבית שמשפיע עליה. במקרה כזה אני ממליצה להתיעץ עם איש מקצוע. אם בכל זאת נראה לך שמדובר בהתנהגות נלמדת הקשורה לקנאה ולצורך בתשומת לב – חשוב להקדיש לה זמן אחד על אחת זמן שבו היא מרוויחה כאחות בוגרת, היא בוחרת מה עושים בזמן הזה ויחד עם זאת מעבירים לה מסר שכאחות הבוגרת יש לה זכויות וגם חובות. משום כך מצפים ממנה לדבר את מה שצריכה ולא לבכות במקום ההסבר. צריך לבקש ממנה בכל פעם שבוכה שתרגע, לעזור לה להירגע ואז לבקש ממנה להסביר מה היא מבקשת במילים ללא בכי. שוב, חשוב לוודא כי אין איזה קושי רגשי ברקע. בהצלחה.


שלומם מוריס, לא ציינת האם התנהגות זו היא משהו חדש או התנהגות שתמיד ראיתם ועכשיו עם התבגרותה החלה להפריע יותר. בגדול ומהפרטים המעטים- זה נראה כמו קושי בויסות הרגשי. אני מציעה בחום לפנות לאיש מקצוע שיוכל לשוחח איתה ולתת לה כלים להתמודד טוב יותר עם המציאות שתלך ותסתבך עבורה עם תחילתו של גיל ההתבגרות. בהצלחה


שלום אלה, ההחלטה להתיעץ עם איש מקצוע היא נכונה ביותר. לגבי מי איש המקצוע- מכיון שקשה לדעת מראש האם הקושי הוא התההגותי בלבד וקשור רק החלטה על גבולות כאלו או אחרים בבית או לחילופין מדובר בקשיים רגשיים, חברתיים נוספים ומורכבים יותר, אני חושבת שכדאי להתיעץ עם איש מקצוע מתחום הטיפול הרגשי לילדים. זו יכולה להיות עובדת סוציאלית שבנוסף על עבודה סוציאלית עברה הכשרה לטיפול רגשי בילדים והדרכת הורים, או פסיכולוג/ית ילדים. גישת אדלר היא נפלאה וראויה אבל כהכשרה זו בלבד יתכן ולא יהיה מענה שלם. לגבי השיחות עם הילד- זו שאלה קשורה לקודמתה, תלוי מאוד בגישת המטפל אבל בגיל זה לטעמי חשוב ביותר לשמוע כיצד היא מרגישה ולעבוד איתה. היא כבר בתחילת גיל ההתבגרות והתעלמות מהדברים שיש לה לומר עשויים להביא להתנגדות שלה לכל התהליך והאמת שגם פגיעה בכבודה. בהצלחה.


שלום ניצן, יכולות להיות מספר סיבות להתנהגות של בתך שאת מתארת. ילדים נוטים לקבל על עצמם, באופן לא מודע, תפקידים במשפחה. ברגע שבנך קיבל את תפקיד הבן הטוב, עם הקשר הטוב עם אמא- זה משאיר את התפקיד ההפוך לבתך. יתכן ויש גם קשיים רגשיים אחרים. בכל מקרה זה נשמע ששווה להשקיע מאמץ כמה שיותר מוקדם כי עשוי ללכת ולהחריף. חשוב ביותר לבלות איתה זמן שבו רק את והיא עושות דברים שהיא בוחרת. תוך כדי כך למצוא דברים בהם היא מצטיינת ואוהבת כדי שתוכל לקבל על עצמה תפקידים חיוביים יותר במשפחה. שווה גם להתייעץ עם איש מקצוע לקבל הדרכת הורים. בהצלחה


רוני שלום, כאשר ילד בגיל זה מתנהג באופן תלותי יכולים להיות לכך הרבה גורמים. מהפרטים המעטים שסיפרת קשה להבין האם היא ביישנית, ובעלת מזג "מתחמם לאט"- כלומר אחרי היכרות, תיווך והסתגלות היא מצליחה להפרד ולהיות יותר עצמאית או שגם בבית המוכר ובחברת אנשים קרובים היא עדיין תלותית מאוד. אם בכל מצב את רואה התנהגות זו חשוב לבחון עד כמה עודדתם אותה עם היום לעצמאות, כמה אפשרתם לה להפרד, להתנסות, והתמודד מול התנהגות של הגנת יתר. תהליך עידוד עצמאות בגיל כזה צריך להיות הדרגתי ועקבי. הייתי ממליצה להתיעץ עם איש מקצוע. בהצלחה, הילה


שלום רותם. לא ציינת כיצד אתם מגיבים להתנהגויות אלו. האם יתכן כי בהתחלה (באופן טבעי רוב ההורים מגיבים כך) צחקתם מההתנהגות? לפעמים בגלל מוטיב ההפתעה שהורים חווים סביב תחילת התנהגות של הילד באופן נפרד ועצמאי (אומר מה הוא רוצה, מביע דעה, מתנגד) הסביבה מגיבה בצחוק ובתגובות שמחזקות התנהגות זו. באיזשהו שלב אתם מבינים שצריך להפסיק את ההתנהגות וזה כבר לא "נחמד" אבל את זה אתם יודעים ולא הוא. מבחינתו- עד היום הבין שהתנהגות זו התוצאה שלה היא שמחה וצחוק. אז הדבר הראשון הוא להגיב בצורה מאוד אסרטיבית, ללא חיוך(לא מולו ולא מאחורי גבו) ובהתכוונות אמיתית שאתם לא תקבלו התנהגות זו. אם בוכה כשבאים לקחת אותו, להתעלם מהמחאות ולהמשיך כאילו כלום. בגדול – להתעלם ממה שאפשר (כשר לא רוצה לצאת או להכנס לאמבטיה) ולהיות מאוד ברורים במה אזור לעשות. אם הולך עם האוכל ביד, לוקחים את האוכל ומסבירים לו שאסור. אם בוכה- מסבירים שוב מה מותר ומה אסור. אפשר לתת לו לבכות קצת. אבל בעיקר- זה ביודק השלב בו קריטי ביותר שתתווכו עבורו את העולם ותהיו צפויים וברורים עבורו מהי התנהות שמקובלת עבורכם ומה לא. התפקיד שלו בשלב זה של ההתפתחות הוא לבחון את הגבולות שלכם. בחינוך לניקיון בשלב זה יגיע בקורב לידי נושא הגמילה ואם לא ילמד לקבל גבולות ולנהוג על פי כללים- יהיה לכולם מאוד קשה. בהצלחה!


שלום אפרת ההתנהגות של בתך שאת מתארת מאוד מאפיינת את הגיל. עליך לשמוח שבתך סקרנית ורוצה לבחון ולהתנסות. הגיל בו הילדים התחילו ללכת ומגלים את העצמאות שלהם להגיע לדברים שמסקרנים אותם הוא השלב בו הם מתחילים את תהליך הנפרדות- מבינים שיש להם רצונות ורגשות שונים משל הוריהם והולכים בעקבותם. נכון שהמשמעות היא התרוצצות רבה הדורשת סבלנות. אבל אל דאגה, כמו כל שלב זה עובר- מאוד מהר. הילה